ויליאם דארבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם אורלנדו דארבי
William Orlando Darby
William Darby.jpg
לידה 8 בפברואר 1911
פורט סמית, ארקנסו
נהרג 30 באפריל 1945 (בגיל 34)
איטליה
כינוי "אל- דארבו"
השכלה האקדמיה הצבאית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1933 - 1945
דרגה בריגדיר גנרל (צבא ארצות הברית) בריגדיר גנרל
תפקידים בשירות
מפקד גדוד הריינג'רים ה-1
מפקד כוח הריינג'רס ה-6615
מפקד רגימנט החי"ר ה-179 בדיוויזיית החי"ר ה-45
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה:
מבצע לפיד
פלישת בעלות הברית לסיציליה
פלישת בעלות הברית לאיטליה
עיטורים
צלב השירות המצוין (ארצות הברית)  צלב השירות המצוין(2)
כוכב הכסף  כוכב הכסף
כוכב הארד  כוכב הארד
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)  מדליית השירות המצוין
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות
לב הארגמן  לב הארגמן(3)
הנצחה
מחנה דארבי הקרוי על שמו בפורט בנינג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דארבי בשנת 1944

ויליאם אורלנדו דארביאנגלית: William Orlando Darby8 בפברואר 1911 - 30 באפריל 1945) היה גנרל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד גדוד הריינג'רים ה-1 במלחמת העולם השנייה[1].

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דארבי גדל בפורט סמית, ארקנסו. דארבי החל את דרכו בצבא ארצות הברית עם הרשמו למכללה הצבאית באקדמיה הצבאית ווסט פוינט. בשנת 1933 סיים את לימודיו, הוסמך כקצין והתגייס לצבא. דארבי עבר הכשרה כלוחם וקורס קציני תותחנים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גילה דארבי עניין גובר בקומנדו הבריטי. משהוחלט להקים יחידה דומה בצבא ארצות הברית נבחר דארבי, שלישו של מפקד דיוויזיית החי"ר ה-34, כמפקד הגדוד[2]. במאי 1942 נוסד גדוד הריינג'רים ה-1. דארבי ניצח על הקמת הגדוד בבית הספר של הקומנדו הבריטי שבסקוטלנד[3]. כמה מלוחמי ומפקדי הגדוד לקחו חלק בפשיטה על דייפ[4]. בדצמבר 1942 לקח דארבי חלק במשימת סיור שביצעה הצוללת הבריטית "סראף" במטרה לבחון את האפשרות לבצע פשיטת קומנדו באי גליטה שבקרבת אלג'יריה. למרות המלצתו כי ניתן להוציא את הפשיטה אל הפועל הוחלט לבטלה[5].

דארבי הוביל את הגדוד בנחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)[6]. ב-11 בפברואר 1943 הוביל דארבי את הגדוד בפשיטה על מוצב סאנאד שבמרכז תוניסיה, 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים איטלקים מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה. על האופן בו הוביל את גדודו בפשיטה עוטר דארבי בכוכב הכסף[7]. לאחר מכן פיקד דארבי על הגדוד בקרב על רכס אל-גואטר. על האופן בו ניהג את הגדוד בקרב זה עוטר דארבי בצלב השירות המצוין[8].

לאחר מכן ניצח דארבי על הקמת גדודי ריינג'רס נוספים. הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ומונה למפקד כוח הריינג'רס ה-6615, הכולל את גדודי הריינג'רס ה-1, ה-3 ה-4 וגדוד הצנחנים ה-509[9]. בפלישת בעלות הברית לסיציליה הוביל את צוות הקרב של הריינג'רס בנחיתת סער אמפיבית בג'לה[10]. על הגבורה שהפגין בקרב זה[11] עוטר דארבי בצלב השירות המצוין נוסף[12]. במערכה על איטליה הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים למארב של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם[13].

לאחר מכן מונה דארבי למפקד רגימנט החי"ר ה-179 בדיוויזיית החי"ר ה-45. ב-23 באפריל 1945 החליף את עוזר מפקד הדיוויזיה ההררית ה-10 שנפצע בלחימה בעמק הפו. שבוע לאחר מכן נפגע בהפגזה ונהרג. אחר מותו הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. לאחר מותו אמר עליו הגנרל ג'ורג' פטון כי היה האמיץ בבני האדם אשר פגש[14]. השחקן ג'יימס גארנר גילם את דמותו בסרט "הריינג'רים של דארבי" משנת 1958.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965.
  • בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תל אביב: עם עובד, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם דארבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 56.
  2. ^ טל טובי, כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי - רגימנט הריינג'רס 75, מערכות 409-410, דצמבר 2006, עמוד 35.
  3. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 27-29.
  4. ^ ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמוד 31.
  5. ^ בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תל אביב: עם עובד, 2010, עמודים 173-174.
  6. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.
  7. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.
  8. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.
  9. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 242-247.
  10. ^ מרטין בלומנסון, "פאטון - האיש והאגדה", הוצאת מערכות, 1989, עמוד 130.
  11. ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמוד 127.
  12. ^ בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תל אביב: עם עובד, 2010, עמודים 264-265.
  13. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 308-313.
  14. ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 315-318.