ויליאם דוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ויליאם דוֹדאנגלית: William Edward Dodd; ‏ 21 באוקטובר 1869 - 9 בפברואר 1940) היה היסטוריון אמריקאי, השגריר הראשון של ארצות הברית בגרמניה הנאצית בשנים 19331937. התריע על כוונותיהם האמיתיות של הנאצים אבל לאחר שרעיונותיו נדחו על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית, נאלץ להגיש את התפטרותו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד היה בנו של חקלאי מצפון קרולינה. הוא סיים תואר ראשון ושני בחקלאות בוירג'יניה טק. בשנים 18971900 היה בלימודי דוקטורט על תומאס ג'פרסון באוניברסיטת לייפציג ולאחר שובו לארצות הברית קבל משרה באוניברסיטת שיקגו. ב-יוני 1933 קבל את הצעתו של הנשיא רוזוולט למשרת שגריר בגרמניה.

ב-13 ביולי 1933 הגיע דוד להמבורג עם אשתו מרתה (מאטי), בנו ביל ובתו מרתה. הם השתכנו לבסוף בבית מידות ברחוב טירגארטן בברלין.

ב-30 באוגוסט 1933 הגיש דוד את כתב האמנתו לנשיא הינדנבורג בן ה-85 בטקס שנעדרו ממנו היטלר, גרינג וגבלס.

ב-17 באוקטובר 1933 נפגש דוד לראשונה לשיחה ב-45 דקות עם אדולף היטלר. הוא יצא מהמפגש כשהוא משוכנע בכנות רצונו של היטלר בשלום ובסוף הדו"ח שלו כתב כי "הרושם הכולל מהראיון היה חיובי ביותר משציפיתי מנקודת המבט של שלום העולם".

עד מהרה שינה דוד את השקפתו על הנאצים. הוא היה עד לחקיקת חוקים גזעניים נגד היהודים, למאסרים המוניים ולעינויים. גישתו האנטי-גרמנית התגברה לאחר מסע החיסולים שלהם בליל הסכינים הארוכות ב-יוני 1934.

ב-7 במרץ 1937 נפגש שוב עם היטלר שהיה הפעם תוקפני ותקף את התעמולה האנטי גרמנית בארצות הברית המנוהלת על ידי יהודים הנושאים משרות רבות באקדמיה ובחיים הציבוריים. דוד כתב לאחר שיחה זו כי "מטרתו האמיתית של היטלר היא לקנות לגרמניה זמן כדי להתחמש מחדש וכי מתחת לפני השטח מצוי הרעיון הגרמני הישן בדבר שליטה באירופה באמצעות לוחמה".

אנשי מחלקת המדינה של ארצות הברית שהיו נגועים באנטישמיות ובבדלנות לא אהבו את הדוחו"ת שלו והפעילו כל הזמן לחץ על רוזוולט להחליפו. לבסוף הוחלף על ידי יו וילסון שהיה פרו-גרמני.

בתו, מרתה (1908 - 1990) התערתה עד מהרה בחברה הנאצית בברלין והתבלטה באירועים הרשמיים בהם השתתפה הצמרת הנאצית. בן מאהביה היו רודולף דילס, המפקד הראשון של הגסטפו, ארנסט האנפשטנגל, ארנסט אודט ועוד. האנפשטנגל הביא לפגישה בינה לבין היטלר שנישק את ידה. לבסוף התאהבה בבוריס וינוגרדוב, מזכיר בשגרירות ברית המועצות שגייס אותה לנ.ק.וו.ד והוצא להורג בטיהורים הגדולים ב-1938.

ב-29 בדצמבר 1937 הפליגו דוד ואשתו בחזרה לארצות הברית. הוא התחיל במסע הרצאות בו הזהיר מפני הסכנה הנוראה בה נמצאת האנושות וכי אם לא יעשו דבר, הציוויליזציה המערבית, חופש הדת, הפרט והכלכלה, יעמדו בסכנה נוראה. הגרמנים מחו אבל נאמר להם שדוד הוא כעת אדם פרטי.

שנותיו האחרונות היו קשות. אשתו מתה ב-28 במאי 1938 וב-5 בדצמבר 1938 פגע ברכבו בילדה ולא עצר להגיש לה עזרה. הוא נידון לקנס אך לא לעונש מאסר בגלל בריאותו הרופפת, כן איבד את רישיונו ונשללה ממנו זכות ההצבעה. ביולי 1939 אושפז בבית החולים הר סיני בניו יורק ובעתונו של גבלס "דר אנגריף" נכתב כי: "דוד מטופל במרפאה יהודית וכי זה סופו של המתסיס האנטי-גרמני הידוע לשמצה דוד שמשרת את היהודים האקטיביסטים מחרחרי המלחמה".

מרתה נישאה לאלפרד סטרן שהיה ברוקר עשיר. שניהם היו בעלי נטיות פוליטיות שמאלניות . הם היו סוכנים סמויים של הק.ג.ב בשם הקוד "ליזה" ו"לואי". ב-1953 זומנו לחקירה בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית והחליטו לברוח למקסיקו ואחר כך השתקעו בפראג עד סוף חייהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם דוד בוויקישיתוף