ויליאם דניסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם דניסון
William Dennison
ויליאם דניסון
ויליאם דניסון
לידה 23 בנובמבר 1815
סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית
פטירה 15 ביוני 1882 (בגיל 66)
קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות גרין לואן, קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת מיאמי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא מועצת הנציבים של מחוז קולומביה
1 ביולי 18741 ביולי 1878
(4 שנים)
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־24
24 בספטמבר 186425 ביולי 1866
(שנה ו־43 שבועות)
תחת נשיאי ארצות הברית אברהם לינקולן
אנדרו ג'ונסון
מושל אוהיו ה־24
9 בינואר 186013 בינואר 1862
(שנתיים)
סגן מושל אוהיו רוברט קירק
חתימה William Dennison, Jr. signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם דניסון הבןאנגלית: .William Dennison Jr;‏ 23 בנובמבר 1815 - 15 ביוני 1882) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש המפלגה הוויגית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית. הוא כיהן כמושל אוהיו ה-24 וכמנהל הכללי של דואר ארצות הברית בממשלו של הנשיא אברהם לינקולן בשלהי מלחמת האזרחים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם דניסון נולד בסינסינטי. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מיאמי שבאוקספורד, אוהיו, למד משפטים וב-1840 התקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו. כאיש עסקים ממולח, הוא ניהל את בנק אקסצ'יינג' ואת חברת הרכבת קולומבוס וקסניה, וארגן את חברת הרכבת קולומבוס והוקינג ואלי. במקביל היה פעיל בפוליטיקה.

ב-1840 נשא דניסון לאישה את אן אלייזה ניל, בתו של ויליאם ניל, איש עסקים אמיד מקולומבוס, שלימים הפך שטח החווה שלו לקמפוס של אוניברסיטת המדינה של אוהיו. לזוג נולדו שבעה ילדים, שהבכור, ויליאם ניל דניסון, שירת בבריגדת הארטילריה הרכובה במהלך מלחמת האזרחים.

דניסון היה הראשון מבין הפוליטיקאים הבולטים באוהיו שעזבו את המפלגה הוויגית שהייתה אז בשלבי גסיסה, והצטרפו לשורות המפלגה הרפובליקנית החדשה. עד מהרה הוא התקדם בשורות המפלגה, זאת על רקע מאמציו למיגור העבדות והתנגדותו לאפליה בסנאט של המדינה. ב-1859 נבחר דניסון כמושל אוהיו, לאחר שניצח בבחירות את רופוס רני, וכיהן בתפקיד בשנים 18601862. לפני פרוץ מלחמת האזרחים, התנגד דניסון לדרישותיהן של קנטקי וווירג'יניה להסגרת עבדים נמלטים או להענשת אלו שסייעו להם.

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים הראשונים לפרוץ מלחמת האזרחים ארגן דניסון את הגיוס באוהיו, ועל אף שצוותו היה קטן וחסר ניסיון, פעולותיו השפיעו רבות. מאמציו הובילו להקמתם של כמה מחנות אימונים גדולים לכוחות שהתגייסו, כשאחד מהם נקרא על שמו. ב-1861 ניסה דניסון ללא הצלחה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, כאשר נוצח על ידי ג'ון שרמן.

מבלי שהתבקש לכך על ידי מחלקת המלחמה, שיגר דניסון את הכוחות של אוהיו בפיקודו של ג'ורג' מקללן אל החלק המערבי של וירג'יניה, שם הם אבטחו את ועידת וילינג (אנ') שבסופו של דבר הובילה לקבלתה של וירג'יניה המערבית כמדינת חירות. הוא גם יזם את תפיסת השליטה על רשת קווי הרכבת והטלגרף של אוהיו בשלבים הראשונים של המלחמה כדי לאפשר את השימוש הצבאי בהם, ובכך עורר את חמתם של שוחרי השלום חברי המפלגה הדמוקרטית בבית המחוקקים של המדינה. הוא גינה את פרישת מדינות הדרום ואת שוחרי השלום באוהיו, דאג לאספקה יציבה של תחמושת וציוד לכוחות המתגייסים והיה תומך נלהב במדיניותו של הנשיא אברהם לינקולן. במהלך כהונתו כמושל הוא גייס מעל 100,000 חיילים וארגן 82 רגימנטים לצבא האיחוד.

עם זאת, משגים של דניסון ושל הכפופים שליו הובילו את הרפובליקנים ואת הדמוקרטים תומכי האיחוד להסיר את מועמדותו של דניסון בבחירות למושל המדינה ב-1862. תחת זאת פנו המפלגות לדייוויד טוד הדמוקרט. ההיסטוריון ריצ'רד אבוט כתב, "אף אחד ממושלי אוהיו לפני דניסון לא הפעיל את סמכויותיו ומילא משימות שכאלה בתחושת אחריות ציבורית ונחישות גדולות יותר . אף על פי כן... הפוליטיקה הכתיבה את גורלו".[1]

דניסון קיבל בהבנה את השתלשלות העניינים, ביצע חפיפה יעילה עם יורשו, וסייע רבות בגיוס האפרו-אמריקאים ליחידות הצבאיות של אוהיו. ב-1864 הוא שימש כיושב ראש הוועידה הארצית של המפלגה הרפובלקנית. באותה שנה הוא מונה על ידי הנשיא לינקולן כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית, תפקיד בו הוא כיהן עד 1866, כאשר הוא עזב את הקבינט לאחר שהוא החליט שהוא לא יוכל עוד לתמוך במדיניותו של הנשיא הבא אנדרו ג'ונסון.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה שירת דניסון במועצת עיריית קולומבוס וארגן את האגודה החקלאית של מחוז פרנקלין. ב-1874 מינה אותו הנשיא יוליסס סימפסון גרנט כנשיא הראשון של מועצת הנציבים של מחוז קולומביה, תפקיד בו הוא שימש עד 1878. ב-1880 הוא התמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט, אך הובס על ידי ג'יימס גרפילד. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה המדינתית והארצית עד יומו האחרון.

מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם דניסון נפטר בקולומבוס ב-15 ביוני 1882 ונטמן בבית הקברות גרין לואן שבעיר. סניף אוהיו של "ותיקי האיחוד ממלחמת האזרחים" (אנ') נקרא על שמו של דניסון זמן קצר לאחר מותו. ב-1885 נפתח בוושינגטון בית ספר על שמו, שנסגר ב-1947 ונפתח מחדש ב-1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם דניסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]