ויליאם הנדריקס (מושל אינדיאנה)

ויליאם הנדריקס
William Hendricks

ויליאם הנדריקס
לידה	12 בנובמבר 1782 מחוז וסטמורלנד, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	16 במאי 1850 (בגיל 67) מדיסון, אינדיאנה, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פיירמונט, מדיסון, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	קולג' וושינגטון וג'פרסון
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת אינדיאנה 4 במרץ 1825 – 3 במרץ 1837 (12 שנים) → וולר טיילור אוליבר סמית' ←
מושל אינדיאנה ה־3 5 בדצמבר 1822 – 12 בפברואר 1825 (שנתיים ו־10 שבועות) סגן מושל אינדיאנה ראטליף בון → ראטליף בון ג'יימס ב. ריי ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אינדיאנה 11 בדצמבר 1816 – 25 ביולי 1822 (5 שנים ו־32 שבועות)
חבר בית המחוקקים של טריטוריית אינדיאנה 1813–1816 (כ־3 שנים)

ויליאם הנדריקס (באנגלית: William Hendricks;‏ 12 בנובמבר 1782 – 16 במאי 1850) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ולאחר מכן איש סיעת מתנגדיו של אנדרו ג'קסון, שכיהן כמושל אינדיאנה השלישי בשנים 1822–1825. עד כהונתו כמושל הוא כיהן החל מ-1816 כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אינדיאנה, ולאחר כהונתו כמושל ועד 1837 הוא כיהן כסנאטור מטעמה. רבים מבני משפחתו היו גם הם דמויות ציבוריות והמשפחה הייתה מהבולטות ביותר בפוליטיקה של אינדיאנה. הוא היה דודו של תומאס הנדריקס, שגם הוא כיהן כמושל אינדיאנה ולאחר מכן כסגן נשיא ארצות הברית. תקופת כהונתו כמושל עמדה בסימן של שיקום מצבה הפיננסי של אינדיאנה כך שבהמשך התאפשרו מיזמי עבודות ציבוריות בהיקף רחב. הקמתה של מסגרת היסוד למערכת בתי הספר הציבוריים של המדינה, והעברת בירת המדינה מקורידון לאינדיאנפוליס התרחשו גם הם במהלך תקופת כהונתו. מחוז הנדריקס שבאינדיאנה קרוי על שמו.

ראשית חייו

ויליאם הנדריקס נולד בעמק ליגוניר שבמחוז וסטמורלנד, פנסילבניה, כבנם של אברהם ואן ג'יימיסון הנדריקס. אביו היה איש מוכר בקהילה וחבר בית המחוקקים המדינתי. הוא היה אחיהם של תומאס הנדריקס ושל ג'ון הנדריקס.

הנדריקס למד בבית ספר יסודי בעמק ליגוניר, שם הוא היה חברם לספסל הלימודים של ג'ונתן ג'נינגס ושל ויליאם ו. ויקס, שלימים היו בעלי בריתו הפוליטיים הקרובים. לאחר השלמת לימודיו היסודיים, למד הנדריקס בקולג' ג'פרסון (כיום קולג' וושינגטון וג'פרסון), שם הוא סיים את לימודיו ב-1810. לאחר השלמת חוק לימודיו בקולג' הוא עבר מערבה לאוהיו, שם אחיו הגדול עובדיה היה בעל משרד עורכי דין, ושם הוא חי לזמן מה בביתו. הוא למד משפטים יחד עם אחיו במשך זמן קצר ולאחר מכן התקבל ללשכת עורכי הדין. בשנים 1810 - 1812 התקיים הנדריקס כמורה בבית ספר בעת שלמד משפטים בסינסינטי וחי בבית אחותו, אן. הוא נשאר שם עד שהתקבל ללשכת עורכי הדין.

המעבר לטריטוריית אינדיאנה

לאחר 1813 עבר הנדריקס למדיסון שבטריטוריית אינדיאנה, עיר שנותרה ביתו במשך כל ימי חייו. בימיו הראשונים שם, הוא הפעיל מכונת דפוס שאותה הוא הביא עמו מסינסינטי, והיה לבעלים של ה"ווסטרן איגל", העיתון השני שיצא לאור בטריטוריה. עיתונו של הנדריקס והעמדות בהן הוא תמך סייעו לו לזכות עד מהרה באהדה בקהילה המקומית. חלקה המזרחי של הטריטוריה, בה היו שכיחות הדעות נגד העבדות, היה באותה עת במאבק על שליטה בממשלת הטריטוריה עם חלקה המערבי של הטריטוריה שבה בלטו יותר תומכי העבדות. עיתונו של הנדריקס התעמת עם העיתון תומך העבדות "וינסנס סאן", וזכה לתמיכה משמעותית בקרב המתיישבים במזרח הטריטוריה. בהמשך עשה הנדריקס שימוש בבית הדפוס שלו כדי להדפיס את חוקי המדינה בעת כהונתו כמושל.

הנדריקס נשא לאישה את אן פרקר פול ממחוז הרדין שבקנטקי. היא הייתה בתו של קולונל ג'ון פול, שהיה מייסדה של מדיסון. לזוג נולדו תשעה ילדים. בנו ויליאם הנדריקס הבן היה חבר בית המחוקקים המדינתי, שניים מבניו נהרגו במלחמת האזרחים האמריקאית ושני ילדים נוספים נפטרו בינקותם. רעייתו של הנדריקס האריכה ימים אחריו במשך 37 שנים ונפטרה במדיסון ב-1887.

חבר בית המחוקקים של הטריטוריה

בפברואר 1813 נבחר הנדריקס כפקיד בית המחוקקים של הטריטוריה ששכן בעיר וינסננס. במאי אותה שנה עברה בירת הטריטוריה לקורידון בעקבות פרוץ מלחמת 1812 והארגון מחדש של הטריטוריה. בית המחוקקים שנשלט אז על ידי סיעות מתנגדי העבדות ותומכי העבדות, מינה את הנדריקס לתפקיד המדפיס שהיה אחראי על פרסום מסמכי הבית. בשנה שלאחר מכן נבחר הנדריקס כחבר בית המחוקקים מטעם מחוז ג'פרסון, שמדיסון הייתה מושבו. בבית המחוקקים הוא התחבר ליושב ראש הבית דניס פנינגטון ולסיעת מתנגדי העבדות. ב-1814 הוא נבחר לרשת את פנינגטון והיה ליושב ראש הבית. באותה שנה הוא פתח את משרד עורכי הדין שלו וחדל להדפיס את עיתונו בשל חוסר בזמן. הוא קיבל כמה משרות מכניסות מממשלת הטריטוריה, כולל מינוי כתובע בכמה ממחוזות מזרח המדינה. הוא גם מונה על ידי הנשיא ג'יימס מדיסון כתובע פדרלי של כל הטריטוריה.

ב-1816 השתתף הנדריקס בוועידת החוקה של אינדיאנה שהתקיימה בקורידון כנציג בלתי רשמי. אף על פי שחלפו רק שנתיים מאז הוא עבר להתגורר בטריטוריה, הוא זכה להכרה כה רבה ולפופולריות ושירת כמזכיר הוועידה. שוב הוא התחבר לג'ונתן ג'נינגס ולדניס פנינגטון ואחרים ששאפו להנהיג איסור על העבדות במדינה החדשה. צעדיו בוועידה חיזקו בהמשך את המוניטין שלו כאיש מוכשר מבחינה עסקית ופוליטית.

חבר הקונגרס

בבחירות הראשונות למשרת מושל אינדיאנה נבחר ג'נינגס, וכך נותר מושבו בבית הנבחרים של ארצות הברית פנוי. באותה שנה נבחר הנדריקס כנציג היחידי של אינדיאנה בבית הנבחרים, לאחר שהביס בבחירות את מושל הטריטוריה האחרון תומאס פוסי. בחירתו התרחשה זמן קצר לפני קבלתה של אינדיאנה כמדינה בארצות הברית, והיא אושרה על ידי הקונגרס, אף על פי שהיא ויכוח קצר בנוגע לבחירתו כאשר הוא הגיע לוושינגטון די. סי., אך הסוגיה נפתרה בהחלטה לטובתו. הנדריקס כיהן בקונגרס ה-14 כשירש את מושבו של ג'נינגס. הוא נבחר שלוש פעמים נוספות, וכיהן בבית הנבחרים מדצמבר 1816 ועד התפטרותו ביולי 1822. בבית הנבחרים היה הנדריקס חבר בוועדה לדרכים ותעלות. הוא תמך בחקיקה למימון סלילתו של הכביש הלאומי, שקישר את אינדיאנה למדינות המזרח. הוא גם תמך בכמה צעדים למימון כבישים משניים יותר ומיזמי כריית תעלות, אך ללא הצלחה. עד מהרה הוא היה תומך בולט בהענקת מעמד מדינה לטריטוריות מערביות ונשא כמה נאומים בעד קבלתן כמדינות של אילינוי ומיזורי. במרוץ האחרון שלו לבחירה מחדש לבית הנבחרים הוא ניצח ביחס של עשר לאחד, וזכה להכרה כאחד הדמויות הפוליטיות הפופולריות ביותר באינדיאנה.

מושל אינדיאנה

ב-1822 נבחר ג'נינגס כמושל אינדיאנה, לאחר שבבחירות לא ניצבו מולו מתמודדים אחרים והוא זכה במאה אחוזים מ-18,340 הקולות שהצביעו בבחירות, המושל היחידי בתולדות המדינה שניצח בבחירות באופן זה. הוא החליף את ג'נינגס, שבתורו נבחר לאייש את מושבו של הנדריקס בבית הנבחרים. ב-5 בדצמבר הוא הושבע כמושל. בעת כהונתו הוא אייש את מטה המושל בקורידון, שאותו הוא רכש מדייוויס פלויד. הוא כיהן כמושל עד 1825 והיה המושל האחרון שהתגורר בקורידון.

כאשר הושבע הנדריקס לכהונתו, היה מצבה הפיננסי של אינדיאנה עדיין במצב קשה בשל הכשלים בתפקודו של בנק המדינה שנגרמו עקב הפאניקה של 1819 וקריסתם של מיזמי העבודות הציבוריות. ב-1821 ירד ערכן של איגרות החוב של המדינה, ובכך נפגע משמעותית האשראי שלה ויכולותיה ללוות כספים. תקציב המדינה היה בגירעון, ואוכלוסייתה הדלילה הניבה מעט מאוד הכנסה. המצב נפתר באמצעות מכירת קרקעות ציבוריות לצורך גיוס כספים לתשלום חלק ניכר של חובות המדינה, וחשבונות המדינה הועברו אל הבנק השני של ארצות הברית , שכן לא היו בנקים פעילים באינדיאנה.

מערכת בתי הספר המדינתית, הראשונה בכל ארצות הברית, החלה להיווצר במהלך תקופת ממשלו של הנדריקס. במהלך תקופת כהונתו כמושל קיבל כל יישוב חלקת אדמה להקמת בית ספר. עלות כל השיפורים הללו הסתכמה ביותר מ-1.25 מיליון דולר, הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה באותה תקופה. באותה תקופה החלה גם בנייתו של הסמינר המדינתי, שמאוחר יותר היה לאוניברסיטת אינדיאנה. הנדריקס גם תרם באופן אישי להקמתו של קולג' הנובר. כאשר אפשר מצבה הפיננסי של המדינה לביצוע עבודות ציבוריות בהיקף נרחב על פי חזונו של הנדריקס, הוא ריכז את מאמציו בסלילת דרכים חיוניות ואישר חקיקה שעל פיה נדרש מתושבי המדינה להוציא סכומים לטובת סלילת הכבישים. הדרכים הקיימות והנהרות זכו לשיפורים באמצעות סילוק מכשולים.

ב-1822 קיבץ הנדריקס את חוקי אינדיאנה, וכך יצר את ספר החוקים שלה. ב-1824 נרצחה משפחה משבט האינדיאנים סנקה על ידי קבוצת גברים ליד פנדלטון, והמתחים בין האינדיאנים בצפון המדינה והיישובים במרכז המדינה הפכו עד מהרה לעימות. הנדריקס, מתוך תקווה לשמור על השלום ולאכוף את הצדק לטובת השבט, הורה שהרוצחים יעצרו ויישפטו. בעוד שאחד מהרוצחים נמלט, האחרים נתפסו וכולם נידונו למוות. אחד הרוצחים היה קטין ובהמשך הוא קיבל חנינה מהמושל ג'יימס ב. ריי. הנדריקס דחה את בקשתו לחנינה ועשה שימוש בהוצאה להורג כדי להפגין כוונות טובות כלפי האינדיאנים. הייתה זו הפעם הראשונה בארצות הברית בה אדם לבן הוצא להורג על רצח אינדיאנים.

אחד מצעדיו האחרונים של הנדריקס כמושל הייתה אישור העברת בירת המדינה מקורידון לאינדיאנפוליס. היה ויכוח אינטנסיבי על השארת הבירה בדרום המדינה, שבה התגוררה רוב אוכלוסייתה. אינדיאנפוליס שכנה במרחק של כמעט מאה קילומטרים מהיישוב הקרוב ביותר ובשולי אזור הספר. על אף לחצים משמעותיים, חתם הנדריקס על חוק העברת הבירה בסוף 1824.

סנאטור

ב-14 בפברואר 1825 התפטר הנדריקס מתפקידו כמושל כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית, לאחר שנבחר לתפקיד על ידי בית המחוקקים המדינתי והביס את נשיא בית המשפט העליון של אינדיאנה אייזק בלאקפורד. סגן מושל המדינה, ראטליף בון התפטר מתפקידו עוד קודם לכן ותפקיד המושל עבר לג'יימס ב. ריי, הנשיא הזמני של הסנאט המדינתי. בשובו לוושינגטון ב-1825, נמנה הנדריקס עם חברי סיעת מתנגדיו של אנדרו ג'קסון, ותמך במימון פדרלי לעבודות ציבוריות במערב. הוא שימש כיושב ראש הוועדה לדרכים ותעלות בשנים 1831–1837, והצטרף לעמיתו, חבר בית הנבחרים ראטליף בון בתמיכה בסנאט במימון פדרלי לתעלת וובאש ואירי. בבחירות של 1836 לא עלה בידו של הנדריקס להיבחר לתקופת כהונה נוספת בסנאט, והוא נוצח על ידי חבר המפלגה הוויגית אוליבר ה. סמית'. בשנים 1829–1840 שימש הנדריקס גם כחבר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אינדיאנה.

שנותיו האחרונות

ב-1839, לאחר שירות ציבורי רצוף במשך 29 שנים, שב הנדריקס לחייו הפרטיים במדיסון.

במשך חייו הוא צבר רכוש בהיקף נרחב שאותו הוא שב לנהל וגם עסק בעריכת דין. בהיותו בעל קרקעות בולט באזור מדיסון, הוא בנה בתים רבים והשכיר אותם. בערוב ימיו הוא ספג ביקורת על כך שלא היה מוכן למכור את הבתים, ובהקשר זה הוא הואשם בהתנהגות באורח אריסטוקרטי.

ויליאם הנדריקס נפטר ב-16 במאי 1850 כאשר עסק בפיקוח על בניית אחוזת הקבר המשפחתית שלו. הוא נטמן בבית הקברות פיירמונט שבמדיסון. בהספד שנכתב עליו בעיתון "אינדיאנה גאזטיר", נאמר:

המושל הנדריקס היה ללא ספק במשך שנים האדם הפופולרי ביותר במדינה. במשך שש שנים הוא היה הנציג היחידי של המדינה בקונגרס, נבחר בכל הזדמנות ברוב גדול, ואף אחד מחברי בית המחוקקים הזה לא היה קשוב יותר ממנו לאינטרסים של המדינה שאותה הוא ייצג, או חרוץ יותר בארגון כל העסקים הפרטיים או המקומיים שעליהם הוא היה מופקד. הוא לא הותיר ולו מכתב אחד ללא תשובה, שום תפקיד ציבורי או מסמך שהוא לא ביקר או בחן על פי בקשה. עם אופי אישי מרתק הוא שמר לאורך זמן על הפופולריות שלו.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 52-58.

קישורים חיצוניים

• ויליאם הנדריקס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם הנדריקס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ויליאם הנדריקס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם הנדריקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)