ויליאם ויליאמסון
 | |||||
| לידה |
31 ביולי 1779 קאנטרברי, קונטיקט, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1846 (בגיל 66) בנגור, ארצות הברית  | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט הופ | ||||
| שם מלא | ויליאם דארקי ויליאמסון | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום מגורים |
מסצ'וסטס | ||||
| השכלה | ויליאמס קולג', אוניברסיטת בראון | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, היסטוריון | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||
| השקפה דתית |
קונגרגציונליזם | ||||
| חתימה |
 | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ויליאם דארקי ויליאמסון (באנגלית: William Durkee Williamson; 31 ביולי 1779 – 27 במאי 1846) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל השני של מדינת מיין ממאי עד דצמבר 1821. ויליאמסון, חבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, היה בין היתר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מיין וחבר הסנאט של מסצ'וסטס. הוא גם היה היסטוריון של מיין בראשית ימיה כמדינה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמסון נולד ב־31 ביולי 1779 בקאנטרברי שבקונטיקט, ונקרא על שם סבו מצד אמו של אביו ואחיו הבכור, ויליאם דארקי. הוא היה בנו הבכור של ג'ורג' ויליאמסון, אשר לחם עם הפטריוטים במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, ושל מרי לבית פוסטר. אחיו הצעיר, ג'וזף ויליאמסון, כיהן בהמשך כנשיא הסנאט של מיין. הוא השלים את לימודיו המקדימים באקדמיית דירפילד ולאחר מכן למד בוויליאמס קולג' ובאוניברסיטת בראון.
ויליאמסון עבר לעיר בנגור שבמיין, שהייתה אז חלק ממסצ'וסטס, במהלך העשור הראשון של המאה ה-19. הוא פתח שם משרד עורכי דין בשנת 1807. בשנת 1810 מונה למנהל הדואר המקומי בעיר. במהלך מלחמת 1812 היה נוכח בעת כיבוש העיר והשחתתה בידי הצבא הבריטי לאחר קרב האמפדן (אנ'), ונאלץ, כמו שאר הגברים בעיר, לחתום על שבועה לפיה לא יישא עוד נשק עד תום המלחמה. עם סיום המלחמה ב־1816, נבחר אל הסנאט של מסצ'וסטס כנציג מחוז מיין, והיה דמות מרכזית במאבק למען עצמאות מיין כמדינה נפרדת.
בשנת 1820 נפרדה מיין ממסצ'וסטס והפכה למדינה בפני עצמה, וויליאמסון נבחר לנשיא השלישי של הסנאט של מיין. בשנת 1821, כאשר התפטר המושל ויליאם קינג, ירש אותו ויליאמסון באופן אוטומטי מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט. כהונתו נמשכה מ-29 במאי ועד 5 בדצמבר 1821.
באותה שנה התמודד ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם הקונגרס הרביעי. בעקבות זכייתו בבחירות, התפטר מתפקידו כמושל וכיהן בבית הנבחרים עד 1823. לאחר מכן שב לעסוק בעריכת דין בבנגור, ושימש גם כשופט לענייני עיזבונות במחוז פנובסקוט עד שנת 1840.
ויליאמסון נחשב לאחד ההיסטוריונים הראשונים של מדינת מיין, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 פרסם מונוגרפיה היסטורית בת שני כרכים על המדינה בשם "History of the State of Maine". הספר נחשב למקור המרכזי לתולדות מיין במהלך המאה ה-19. הוא היה חבר מייסד של החברה ההיסטורית של מיין[1].
ויליאמסון נישא לג'מיימה מונטגיו באמהרסט שבמסצ'וסטס ב־10 ביוני 1806. היא הייתה בתם הצעירה של ג'וזיה וסאבמיט רייס, שאומצה בילדותה על ידי דודה, הגנרל זבינה מונטגיו. היא נפטרה בבנגור ב־22 ביוני 1822, בגיל 36, לאחר שילדה חמישה ילדים. ב־3 ביוני 1823 נישא בשנית לסוזן וייט, בתו של השופט פיניאס וייט מפוטני שבוורמונט. היא נפטרה פחות משנה לאחר נישואיהם, ב־9 במרץ 1824. בשנת 1825 נישא בשלישית לקלריסה ויגין לבית אמרסון.
ויליאמסון נפטר בשנת 1846 בבנגור ונקבר בבית הקברות מאונט הופ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויליאם ויליאמסון, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם ויליאמסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ויליאם ויליאמסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Maine Historical Magazine, 1886, עמ' 194 (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|