ויליאם לואיס שטרן

ויליאם לואיס שטרן

ויליאם לואיס שטרן סביב 1931
לידה	29 באפריל 1871 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	27 במרץ 1938 (בגיל 66) דרהאם, ארצות הברית
מדינה	ממלכת פרוסיה
ענף מדעי	פסיכולוגיה, פילוסופיה
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
תארים	דוקטור לפילוסופיה
בן או בת זוג	קלרה שטרן
ילדים	Hilde Marchwitza, גינתר אנדרס, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

וִילְיֶאם לוּאִיס שְׁטֶרְן (באנגלית: Louis William Stern) נולד לוּדְוִיג וִילְהֶלְם שטרן (בגרמנית: Ludwig Wilhelm Stern; 29 באפריל 1871 – 27 במרץ 1938) היה פסיכולוג ופילוסוף גרמני-אמריקאי יהודי שהגה את הפסיכולוגיה הפרסונליסטית, אשר שמה דגש על הפרט על ידי בחינת מאפייני אישיות מדידים כמו גם את האינטראקציה של מאפיינים אלה בתוך כל אדם ליצירת העצמי.

שטרן למד פסיכולוגיה ופילוסופיה אצל הרמן אבינגהאוס באוניברסיטת הומבולדט של ברלין, ולאחר שקיבל את תואר הדוקטור עבר ללמד באוניברסיטת ברסלאו. מאוחר יותר הוא מונה לפרופסור באוניברסיטת המבורג, ובשנותיו האחרונות לימד באוניברסיטת דיוק בארצות הברית.

שטרן טבע את המונח מנת משכל (IQ) והמציא את משנה גובה צליל כדרך חדשה לחקור את תפיסת הצליל האנושית. במהלך הקריירה שלו, שטרן כתב ספרים רבים שהיו חלוצים בתחומי פסיכולוגיה כגון פסיכולוגיה הבדלית, פרסונליזם ביקורתי, פסיכולוגיה משפטית ומבחני אינטליגנציה. שטרן היה גם חלוץ בתחום פסיכולוגיית ילדים. יחד עם אשתו, קלרה יוזפי שטרן , בני הזוג ניהלו יומנים מדוקדקים המתעדים את חייהם של שלושת ילדיהם במשך 18 שנים. הוא השתמש ביומנים אלה כדי לכתוב מספר ספרים שהציעו מבט חסר תקדים על ההתפתחות הפסיכולוגית של ילדים גדלים.

קורות חיים

ויליאם שטרן עם הוריו בבר מצווה שלו ב-1884

לודוויג וילהלם שטרן נולד ב-29 באפריל 1871 בברלין בגרמניה להורים יהודים, רוזה וזיגיסמונד שטרן (1837–1890), והיה בנם היחיד. שמו המקורי היה לודוויג וילהלם, אך מאוחר יותר השמיט את שמו הפרטי והיה ידוע פשוט כוויליאם. שטרן היה דודו של הפילוסוף, מבקר הספרות והתאורטיקן היהודי, ולטר בנימין. אביו של שטרן היה בעל סטודיו קטן לעיצוב בברלין, אם כי העסק לא היה מצליח במיוחד. כשזיגיסמונד נפטר בשנת 1890, הוא הותיר למשפחתו מעט מאוד כסף, ווילהלם, שלמד באוניברסיטה, נאלץ לעבוד כמתרגל כדי לפרנס את אימו החולה עד מותה בשנת 1896.

שטרן פגש את אשתו לעתיד, קלרה יוזפי , במהלך טיול אופניים ברחבי ברלין. הוריה של יוזפי לא היו מרוצים מהשידוך, שכן לשטרן היה מעט כסף, אך קלרה התעקשה למרות אי הסכמת הוריה והשניים נישאו בתחילת 1899. בתם הבכורה, הילדה, נולדה ב-7 באפריל 1900, וזה סימן את תחילת הפרויקט בן 18 השנים של משפחת שטרן בתחום התפתחות הילד. לזוג נולד גם בן, גינתר , בשנת 1902 ובת נוספת, אווה, בשנת 1904.

שטרן למד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת הומבולדט של ברלין בהדרכתו של הרמן אבינגהאוס, שם קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1893. אבינגהאוס עבר לאוניברסיטת ברסלאו ושטרן הלך אחריו, שם לימד בין השנים 1897–1916. משנת 1916 עד 1933 הוא מונה לפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת המבורג. לאחר עליית הרייך הנאצי, שטרן נאלץ לעזוב את האוניברסיטה בשנת 1934. הוא שהה במשך שנה אחת בהולנד לפני שעבר לארצות הברית כדי לקבל משרה כפרופסור באוניברסיטת דיוק בעיר דרהאם שבקרוליינה הצפונית, אף על פי שידע מעט אנגלית.

שטרן נפטר בפתאומיות ב-27 במרץ 1938, כתוצאה מחסימת עורק כלילי.

תרומות עיקריות

עבודה בהתפתחות הילד

שטרן ואשתו, קלרה, השפיעו רבות על תחום התפתחות הילד והשתמשו בשלושת ילדיהם, הילדה, גינתר ואווה, כנבדקים. הם חקרו את התפתחות השפה כמו גם היבטים אחרים של התפתחות הילד אותם תצפתו. ילדיהם נולדו בשנים 1900, 1902 ו-1904 בהתאמה, ושטרן ואשתו החלו לתעד ביומנים מיום לידת כל אחד מהם ועד שהגיעו לגיל 12, 10 ו-7, בהתאמה. הנתונים שהם תיעדו כללו תגובות, מלמול, יכולת לזכור אירועים, שקרים, שיפוט מוסרי ואפילו מפגשים שיטתיים שנרשמו שבהם הילד היה יוצר נרטיבים ותיאורים של סיפורים עם הורה אחד בעוד שהשני רשם את ההערות. באמצעות תצפיותיהם, שטרן גילה את מה שמכונה "תורת המשחקים", לפיה משחק ילדים נחוץ להתפתחות האישית של הילד, כמו גם את תאוריית ההתכנסות, לפיה טבע וסביבה תלויים הדדית זה בזה בנוגע להתפתחות. הוא יישם את תאוריית ההתכנסות על התפתחות השפה אצל ילדים, וקבע שילד לא רק מחקה את מה שנאמר לו אלא בוחר אילו מילים שהוא מבין. שטרן הוסיף גם שמלמול ילדים עוסק פחות במשמעות המלמול ויותר ברגש שמאחוריו, והורים יכולים לתקשר בחזרה את רגשות הילד. זה אפשר לילדים ללמוד שהיה חשוב כיצד הם הביעו דבר מה.

מנת משכל

בתקופתו של שטרן, פסיכולוגים רבים אחרים עבדו על דרכים להעריך באופן איכותני הבדלים אינדיבידואליים. אלפרד בינה ותאודור סימון , למשל, פיתחו מבחנים להערכת הגיל המנטלי של ילדים כדי לזהות לקויות למידה, אך חסרה להם דרך סטנדרטית להשוות ציונים אלה בין אוכלוסיות שונות של ילדים. שטרן הציע שינוי בנוסחה לאינטליגנציה, שחושבה בעבר באמצעות ההפרש בין הגיל המנטלי של הפרט לגילו הכרונולוגי. במקום זאת, שטרן הציע לחלק את הגיל המנטלי של הפרט בגילו הכרונולוגי כדי לקבל יחס יחיד. נוסחה זו שופרה מאוחר יותר על ידי לואיס טרמן , שהכפיל את מנת המשכל ב-100 כדי לקבל מספר שלם.

עם זאת, שטרן הזהיר מפני השימוש בנוסחה זו כדרך היחידה לסווג אינטליגנציה. הוא האמין שהבדלים אינדיבידואליים, כמו אינטליגנציה, הם מורכבים מאוד מטבעם ואין דרך קלה להשוות באופן איכותני בין אנשים. מושגים כמו פיגור שכלי לא ניתנים להגדרה באמצעות מבחן אינטליגנציה יחיד, מכיוון שישנם גורמים רבים שהמבחן אינו בוחן, כגון משתנים רצוניים ורגשיים.

משנה גובה צליל

משנה גובה צליל מתוצרת מקס קוהל, קמניץ, גרמניה

שטרן המציא את משנה גובה צליל בשנת 1897, שאפשר לו לחקור את הרגישות האנושית לשינויים בצליל. בעוד שקודמיו הגבילו את עצמם לחקר ספים והבדלים מורגשים באמצעות גירויים קבועים ודיסקרטיים, שטרן חקר את השינוי הרציף של גירוי אחד למשנהו.

פסיכולוגיה משפטית

שטרן היה חלוץ בתחום שיהפוך לפסיכולוגיה משפטית. בדומה להוגו מינסטרברג, שטרן חקר את הפסיכולוגיה של עדות ראייה תוך התמקדות מיוחדת בדיוקה. שטרן, שהיה תלמידו של חלוץ חקר הזיכרון הרמן אבינגהאוס, ביקש ממשתתפים להתבונן בתצלומים ולאחר מכן ביקש מהם להיזכר בפרטים. הוא שיתף פעולה עם הקרימינולוג פרנץ פון ליסט, ובשנת 1901 ערך מחקר שבו סטודנטים למשפטים היו עדים לוויכוח מבוים בכיתה שבו אחד המשתתפים שלף אקדח, ובאותו רגע הפרופסור עצר את הקטטה המדומה. לאחר מכן התבקשו הסטודנטים לתת דיווחים בכתב ובעל פה על האירוע. שטרן ופרנץ גילו שבאירועים כאלה, הזיכרון לאחר מכן היה לקוי כאשר המתח היה גבוה, מה שהוביל אותם למסקנה שמצבים רגשיים יכולים להשפיע על עדות ראייה. מחקרים אחרים בדקו את השפעת טכניקות החקירה, הבדלים בין עדים ילדים למבוגרים, הבדלים בין עדים גברים לנשים, ואת האופן שבו אירועים המתרחשים בין זמן האירוע לזמן הזיכרון יכולים להשפיע על דיוק העדות.

שטרן ציין שהזיכרון עלול להיות מטעה וחיפש דרכים להבדיל בין מסירת עדות שקרית מכוונת לבלתי מכוונת. ממצאים אלה טמנו בחובם פוטנציאל לשיפור מערכת המשפט הפלילי והדגימו יישומים מעשיים של מחקר פסיכולוגי. שטרן ציין גם את ההשפעות שיכולות להיות לבית המשפט על ילדים ודגל בהתייעצות עם פסיכולוג מקצועי בכל פעם שנעשה שימוש בעדות של ילד.

שטרן גם שיער שגברים הם עדים מהימנים יותר מנשים, אך עבודות מאוחרות יותר ערערו על השערה זו. המחקר מצא שאין הבדלים משמעותיים בין המגדרים בקרב המשתתפים בנוגע לדיוק הזיכרון וההתנגדות למידע כוזב. עבודתו המוקדמת של שטרן בפסיכולוגיה משפטית אפשרה מחקרי המשך ובחינה מדוקדקים.

מבחר מכתביו

• Stern, William (1914) [1912 (Leipzig: J. A. Barth, original German edition)]. Die psychologischen Methoden der Intelligenzprüfung: und deren Anwendung an Schulkindern [The Psychological Methods of Testing Intelligence]. Educational psychology monographs, no. 13. Guy Montrose Whipple (English translation). Baltimore: Warwick & York. ISBN 9781981604999. LCCN 14010447. OCLC 4521857.
• Stern, W. (1900). Über Psychologie der individuellen Differenzen: Ideen zu einer 'differentiellen Psychologie’ (On the psychology of individual differences: Toward a ‘differential psychology’). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1906). Person und Sache: System der philosophischen Weltanschauung. Erster Band: Ableitung und Grundlehre (Person and thing: System of a philosophical worldview (Rationale and basic tenets, Vol. one). Leipzig: Barth.
• Stern, C., & Stern, W. (1907). Die Kindersprache (Children's speech). Leipzig: Barth.
• Stern, C., & Stern, W. (1909). Erinnerung, Aussage und Lüge in der ersten Kindheit (Recollection, testimony, and lying in early childhood). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1911). Die Differentielle Psychologie in ihren methodischen Grundlagen (Methodological foundations of differential psychology). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1914). Psychologie der frühen Kindheit bis zum sechsten Lebensjahr (The psychology of early childhood up to the sixth year of age). Leipzig: Quelle & Meyer.
• Stern, W. (1916). Der Intelligenzquotient als Maß der kindlichen Intelligenz, insbesondere der Unternormalen (The intelligence quotient as measure of intelligence in children, with special reference to the subnormal). Zeitschrift für angewandte Psychologie.
• Stern, W. (1917). Die Psychologie und der Personalismus (Psychology and Personalism). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1918). Person und Sache: System der philosophischen Weltanschauung. Zweiter Band: Die menschliche Persönlichkeit (Person and thing: System of a philosophical worldview. Volume two: The human personality). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1924). Person und Sache: System der kritischen Personalismus. Dritter Band: Wertphilosophie (Person and thing: The system of critical personalism. Volume three: Philosophy of value). Leipzig: Barth.
• Stern, W. (1924). The psychology of early childhood up to the sixth year of age (trans: Barwell, A.). London: Allen & Unwin.
• Stern, W. (1927). Selbstdarstellung (Self-portrait). In R. Schmidt (Ed.), Philosophie der Gegenwart in Selbstdarstellung (Vol. 6, pp. 128–184). Barth: Leipzig.
• Stern, W. (1930). Eindrücke von der amerikanischen Psychologie: Bericht über eine Kongreßreise (Impressions of American psychology: Report on travel to a conference). Zeitschrift für Pädagogische Psychologie, experimentelle Pädagogik und jugendkundliche Forschung.
• Stern, W. (1938). General psychology from a personalistic standpoint (idem) (trans: Spoerl, H. D.). New York: Macmillan.

לקריאה נוספת

• Werner Deutsch (1991), "Über die verbogene Aktualität W. Sterns"
• Lamiell, James T. (2003), Beyond Individual and Group Differences, Sage Publications, ISBN 9780761921721
• Lamiell, James T (2009). "Some Philosophical and Historical Considerations Relevant to William Stern's Contributions to Developmental Psychology". Zeitschrift für Psychologie. 217 (2): 66–72. doi:10.1027/0044-3409.217.2.66.
• Lamiell, James T. (2010), William Stern (1871-1938): A Brief Introduction to His Life and Works, Lengerich/Berlin (Pabst Science Publishers), p. 172, ISBN 978-3-89967-589-4, אורכב מ-המקור ב-2016-09-16, נבדק ב-2010-06-19
• Lamiell, J. T. (2012). Introducing William Stern (1871–1938). History of Psychology, 15(4), 379–384.
• Kreppner, K. (1992). William L. Stern, 1871-1938: A neglected founder of developmental psychology. Developmental Psychology, 28(4), 539–547.
• Lamiell, James T. (2012). "6". In Wertheimer, Michael; Kimble, Gregory A.; Boneau, Alan. Portraits of Pioneers in Psychology, Volume 2. Psychology Press. pp. 73–85. ISBN 9781135691059.
• Allport, Gordon (אוק' 1938). "William Stern: 1871-1938". The American Journal of Psychology. 51 (4): 772–773. JSTOR 1415714. {{cite journal}}: (עזרה)
• "Tone variator". Brass Instrument Psychology. University of Toronto. URL accessed 2018-10-12.
• Lamiell, J. T. (2021). Uncovering Critical Personalism: Readings from William Stern's Contributions to Scientific Psychology. London, UK: Palgrave-Macmillan

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם לואיס שטרן בוויקישיתוף

• Profile at Museum of the Jewish Diaspora