ויליאם לי (עבד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם לי
לידה 1750 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1828 (בגיל 78 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"ג'ורג' וושינגטון בפרינסטון" מאת צ'ארלס וילסון פיל, 1799. האיש המחזיק את הסוס תואם לתיאורו של ויליאם לי.

ויליאם "בילי" לי (William "Billy" Lee, ידוע גם כוויל לי;‏ 1750–1828) היה משרתו האישי של ג'ורג' וושינגטון והיחיד מבין עבדיו של וושינגטון ששוחרר על ידו, בצוואתו. מאחר ששירת לצדו של וושינגטון לאורך כל מלחמת העצמאות של ארצות הברית ולפעמים מופיע לצדו בציורים, לי היה האפרו-אמריקאי הידוע ביותר בזמנו.

לפני המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור "ג'ורג' וושינגטון" מאת ג'ון טראמבול (אנ'),‏ 1780, ייתכן שמציג את ויליאם לי. הוא צויר מזיכרון, חמש שנים לאחר שטראמבול שירת בצוותו של וושינגטון.
תחריט צרפתי מסביבות 1780, מציג את הגנרל וושינגטון מחזיק את הכרזת העצמאות של ארצות הברית. האיש השחור עם הסוס, אמנם אינו מזוהה, אך ייתכן ומציג את ויליאם לי.

ויליאם לי נולד בסביבות 1750 ונקנה ב-27 במאי 1768, כאשר היה רק בן-עשרה, על ידי ג'ורג' וושינגטון, כפי שתואר ביומנו של וושינגטון כ"וויל המולאטי" (Mulatto Will), מעזבונו של הקולונל המנוח ג'ון לי ממחוז ווסטמורלנד שבוירג'יניה, עבור 61 פאונד ו-15 שילינג. ויליאם שמר על שם המשפחה "לי" מבעליו הקודמים. באותה הזדמנות נקנו גם אחיו של ויליאם - פרנק ושני עבדים אחרים. וושינגטון שילם מחיר גבוה עבור ויליאם ופרנק, מאחר שהם אמורים היו להיות עבדים במשק הבית (House slave) ולא פועלי שדה (אנ'). ויליאם ופרנק נבחרו לעיתים קרובות כמשרתי בית, שניתנו להם אחריויות וזכויות שרוב העבדים לא נהנו מהן. פרנק הפך למשרת של וושינגטון במאונט ורנון, ואילו ויליאם שירת במגוון תפקידים, ובהם המשרת (הגבר) האישי (Valet) או עובד משק הבית של וושינגטון. כמשרתו, מילא לי תפקידים כגון הברשת שיערו הארוך של וושינגטון וקשירתו מאחורי ראשו.

וושינגטון נהג לצוד שועלים ולי הפך לאיש הציד (huntsman) שלו (האיש האחראי על הכלבים), תפקיד שדרש מומחיות ברכיבה על סוסים. בזיכרונותיו, נכדו החורג של וושינגטון, ג'ורג' וושינגטון פארק קוסטיס (אנ'), תיאר את לי בזמן ציד:

”ויל, איש הציד, המוכר יותר כבילי, רכב על סוס בשם צ'ינקלינג, קפצן מפתיע, ועשוי במידה רבה מאד כמו רוכבו, נמוך, אבל חסון, ובעל עצמות ושרירים גדולים; וברוכבו על צ'ינקלינג ... הפרש נטול הפחד הזה היה דוהר, מהר כרוח, דרך עצים סבוכים, בסגנון שאנשי ציד מודרניים היו עומדים נדהמים.”

לפני מלחמת העצמאות של ארצות הברית, לי היה נוסע לעיתים קרובות עם וושינגטון לבית הנבחרים (House of Burgesses) בוויליאמסברג, וירג'יניה (אנ'), או למסעות כמו משלחת מחקר לעמק אוהיו ב-1770 ולקונגרס הקונטיננטלי הראשון בפילדלפיה ב-1774. לי שירת לצדו של וושינגטון לאורך 8 שנות מלחמת העצמאות, כולל החורף בוואלי פורג' (Valley Forge) והמצור על יורקטאון. לדברי ההיסטוריון פריץ הירשפלד, לי "רכב לצדו של וושינגטון בעיצומו של קרב, מוכן להושיט לגנרל סוס חלופי או את הטלסקופ שלו או כל דבר אחר שהיה צריך". לי רכב לצד וושינגטון כשיצא לסייר בביצורי ההגנה והפך לדמות מוכרת כשעל כתפו משקפת גדולה בנרתיק עור.[1]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"משפחת וושינגטון" (אנ') מאת אדוארד סאבאג' (אנ') (בין 1789–1796). בצד ימין מופיע משרת-עבד שחור, ככל הנראה ויליאם לי[2] או כריסטופר שילז.

אשתו של לי הייתה מרגרט תומאס לי, אמריקאית חופשייה מפילדלפיה, שעבדה בעבר כמשרתת במפקדתו של וושינגטון בזמן המלחמה. למרות שנישואי עבדים לא הוכרו על ידי החוק בווירג'יניה, ב-1784, על פי בקשת הזוג, וושינגטון ניסה לארגן מעבר של מרגרט למאונט ורנון לחיות עם בעלה. לא ידוע אם אכן הגיעה למאונט ורנון.

ב-1785 לי נפצע בברכו במהלך מסע משלחת-מחקר עם וושינגטון. כעבור שלוש שנים, בדרכו אל הדואר באלכסנדריה (וירג'יניה), הוא נפל ופצע את ברכו השנייה, ונותר נכה קשה. לאחר בחירתו של וושינגטון ב-1789, ניסה לי לצאת למסע לעיר ניו יורק לטקס ההשבעה (אנ'), אולם נאלץ להישאר בפילדלפיה לטיפול רפואי. הוא נבדק על ידי מספר רופאים, שעשו לברך שלו תומך מברזל, שאפשר לו להצטרף למשק הבית הנשיאותי של וושינגטון. אחינו של פרנק, כריסטופר שילז, סייע ללי בניו יורק, ולקח על עצמו את תפקידיו של לי ב-1790 בבית הנשיא (אנ') בפילדלפיה.

אפילו לאחר פרישתו של וושינגטון מהנשיאות, נכויותיו של לי מנעו ממנו לבצע את תפקידיו הקודמים, והוא בילה את שנות חייו האחרונות כסנדלר במאונט ורנון במאבק עם אלכוהוליזם. ותיקי מלחמת העצמאות שביקרו במאונט ורנון נהגו להעלות עמו זיכרונות על המלחמה. 

במותו של וושינגטון ב-1799, הוא שחרר את ויליאם לי בצוואתו, באזכורו את "שירותיו הנאמנים במהלך מלחמת העצמאות". לי היה היחיד מבין 124 עבדיו של וושינגטון ששוחרר במפורש בצוואתו. שאר העבדים שוחררו עם מותה של אשתו, מרתה וושינגטון (153 עבדים נוספים שחיו במאונט ורנון היו רכוש עזבונו של בעלה הראשון של מרתה ולא יכלו להשתחרר על ידי וושינגטון). ללי ניתנה קצבה בסך 30 דולר בשנה עד סוף חייו, ואופציה להישאר במאונט ורנון אם רצונו בכך. לי בחר להישאר עד סוף חייו במאונט ורנון, ושם הוא קבור.

ההיסטוריון פריץ הירשפלד כתב: "אם בילי לי היה גבר לבן, הוא היה מקבל מקום של כבוד בהיסטוריה האמריקאית בשל קרבתו אל ג'ורג' וושינגטון במהלך התקופות המסעירות ביותר בקריירה שלו. אבל בגלל שהוא היה משרת שחור, עבד כנוע, למעשה התעלמו ממנו היסטוריונים וביוגרפים גם שחורים וגם לבנים".

גילום דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hirschfeld, Fritz. George Washington and Slavery: A Documentary Portrayal. University of Missouri Press, 1997.
  • Wiencek, Henry. An Imperfect God: George Washington, His Slaves, and the Creation of America. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם לי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דייוויד מקאלו, 1776 : המלחמה ששינתה את ההיסטוריה של העולם המערבי, עמ' 47.
  2. ^ The Washington Family, באתר Reynolda House
  3. ^ צוות השחקנים בסדרה, באתר IMDb.
  4. ^ ג'נטרי ווייט: בילי לי, באתר IMDb.