ויליאם מקמהון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם מקמהון
William McMahon
WilliamMcMahonAHeadshot.gif
מדינה אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
תאריך לידה 23 בפברואר 1908
מקום לידה סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
תאריך פטירה 31 במרץ 1988 (בגיל 80)
מקום פטירה סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
מפלגה המפלגה הליברלית של אוסטרליה
בת-זוג סוניה רייצ'ל הופקינס
ראש ממשלת אוסטרליה ה-20
תקופת כהונה 10 במרץ 19715 בדצמבר 1972 (שנה ו-38 שבועות)
הקודם ג'ון גורטון
הבא גוף ויטלם

סר ויליאם "בילי" מקמהוןאנגלית: William "Billy" McMahon; ‏ 23 בפברואר 190831 במרץ 1988) היה מדינאי אוסטרלי, איש המפלגה הליברלית, שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה העשרים. כשר בממשלה הוא כיהן את התקופה הארוכה הרצופה ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה (21 שנים ושישה חודשים).

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מקמהון נולד בסידני כבנם של מרי אן (לבית וולדר) ושל ויליאם מקמהון שהיה עורך דין. דודו מצד אמו היה סמואל וולדר, ראש עיריית סידני. אמו של מקמהון מתה בהיותו בן 9 ואביו מת בהיותו בן 18.[1] הוא התחנך בבית ספר יסודי בסידני ולמד באוניברסיטת סידני, שם סיים תואר במשפטים. הוא התמחה במשרד עורכי הדין אלן, אלן והרמסלי, משרד עורכי הדין הוותיק באוסטרליה. ב-1940 הוא התגייס לצבא, אך בשל שמיעתו הפגומה הוא הוצב לתפקידי מטה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא טייל באירופה והשלים תואר בכלכלה באוניברסיטת סידני.[2]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 נבחר מקמהון לפרלמנט האוסטרלי מטעם מחוז הבחירה של לאו בסידני והוא היה אחד מחברי הפרלמנט החדשים הרבים שנכנסו לפרלמנט באותה מערכת בחירות וכונו "forty-niners". הוא היה כשרוני ושאפתן וב-1951 מינה אותו ראש הממשלה רוברט מנזייס לתפקיד שר האווירייה ושר הצי. מקמהון כיהן במגוון תפקידים במשך 21 השנים הבאות, כמו שר השירותים החברתיים והחקלאות, כשר העבודה והשירות הציבורי וכן כסגן נשיא המועצה המייעצת למושל הכללי. ב-1966, כאשר נבחר הרולד הולט להיות ראש הממשלה, ירש אותו מקמהון בתפקיד שר האוצר וכסגן מנהיג המפלגה הליברלית. למרות התקדמותו, נותר מקמהון בלתי פופולרי בקרב עמיתיו. הוא היה מוכשר מאוד, אך חבריו ראו בו שאפתן מדי ותחבולן. לאורך כל חייו נפוצו שמועות חוזרות ונשנות על נטייתו ההומוסקסואלית (שמועות המתבססות על כך שבהיותו שר הצי הוא היה בוחר במלחים צעירים שלבשו מכנסיים הדוקים כדי שיהיו נושאי מקלות הגולף שלו ועל התנהגותו בחדרי ההלבשה של מגרשי סקווש, כולל מקרה בו קיבל חבורה בעין, שלדבריו נגרמה מחבטה ממחבט בעת משחק). ב-1965, בהיותו בן 57, הוא נישא לסוניה רייצ'ל הופקינס, שהייתה אז בת 32. השנים הביאו לעולם שלושה ילדים: מלינדה, ג'וליאן (שהתפרסם בזכות עצמו כדוגמן וכשחקן) ודבורה.

בדצמבר 1967, נעלם ראש הממשלה הרולד הולט כששחה בחוף הים ומקמהון סומן כיורשו המיועד. יחד עם זאת, הכריז ראש הממשלה הזמני ומנהיג מפלגת הכפר, ג'ון מקיואן, כי הוא ומפלגתו לא יהיו מוכנים לשרת בממשלה תחת הנהגתו של מקמהון. מקיואן לא פירט בפומבי את הסיבות לסירובו זה, אך בשיחה פרטית הוא אמר למקמהון שהוא לא בוטח בו. מקיואן, שהיה פרוטקציוניסט, חשד במקמהון, ובצדק, שהוא מצדד במדינות של סחר חופשי ושל דה-רגולציה.

לפיכך, הסיר מקמהון את מועמדותו להיות ראש הממשלה, והסנאטור ג'ון גורטון נבחר להיות מנהיג המפלגה הליברלית וראש הממשלה. מקמהון מונה להיות שר החוץ והמתין להזדמנות הנכונה לשוב לקדמת הבמה הפוליטית. קואליציית האנטי-לייבור כמעט והובסה בבחירות של 1969. לאחר הבחירות קרא מקמהון תיגר על מנהיגותו של גורטון, אך לא הצליח בכך, בעיקר עקב התנגדותו של מקיואן.

בינואר 1971 פרש מקיואן מתפקידיו כמנהיג מפלגת הכפר וכסגן ראש הממשלה. יורשו, דאג אנתוני, הסיר את הוטו של מקיואן על בחירתו של מקמהון. במרץ אותה שנה התפטר שר ההגנה, מלקולם פרייזר, מהממשלה כשהוא מותח ביקורת חריפה על תפקודו של גורטון, שהכריז שתפקיד מנהיג המפלגה פתוח לבחירה. הצבעת אי אמון פנים מפלגתית הסתיימה בתיקו ועל פי חוקת המפלגה אז, משמעות תוצאה זו הייתה שהצעת האי אמון נדחתה. גורטון הכריז שמבחינתו תוצאות ההצבעה מראות שאין למפלגה אמון בו והוא התפטר מתפקידו. בבחירות שהתקיימו לאחר מכן נבחר מקמהון כמנהיג המפלגה וכתוצאה מכך כראש הממשלה וגורטון נבחר להיות סגן מנהיג המפלגה.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקמהון נכנס לתפקידו בעת שהקואליציה עברה תקופה קשה. לאחר 23 שנות שלטון הייתה בקואליציה תחושה של עייפות וחוסר מיקוד. הבעיה הראשונה שלו הייתה גורטון. מקמהון מינה אותו כשר ההגנה בעל כורחו. מצב מגוחך זה הסתיים כאשר גורטון פרסם שני מאמרים המפרטים את הבעיות שהוא התמודד איתן בנוגע להדלפות של מידע מתוך ישיבות הקבינט על ידי שרים אחרים. מקמהון דרש מגורטון להתפטר.[3] בילי סנדן נבחר להיות סגן מנהיג המפלגה.

מקמהון מצא עצמו מתמודד מול מפלגת הלייבור שהחלה אז תהליך של התאוששות תחת הנהגתו של גוף ויטלם. בבחירות של 1969 חסרו למפלגת הלייבור ארבעה מושבים בלבד בפרלמנט כדי לנצח בבחירות ומאז היא הציגה את עצמה כחלופה רצינית לממשלה. בשנה וחצי הבאות, לא היה מקמהון מסוגל להביס את ויטלם. בדיונים בפרלמנט הוא זכה להשפלות מויטלם, שהיה נואם שנון ומוכשר. לעתים קרובות הוא מצא עצמו בעמדת הגנה כשויטלם תוקף את מעורבותה של אוסטרליה במלחמת וייטנאם ודורש את הנהגתה של מדיניות רדיקלית חדשה כמו ביטוח בריאות ממלכתי. באחד המקרים, מקמהון תקף את ויטלם על דרישתו שאוסטרליה תכיר ברפובליקה העממית של סין, וכאשר נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון הכריז על ביקורו בסין, חזר בו מקמהון. האינפלציה הגואה, פגעה במוניטין שלו. כדי להחמיר את המצב, החל בחוגי המפלגה הליברלית להשתרר אי-שקט, שאירע בעיתוי גרוע מבחינתו של מקמהון, שכן הבחירות של 1972 התקרבו אז.[3] הופעותיו בטלוויזיה אז לא החמיאו לו במיוחד.

ביוני 1971 ביטל מקמהון את תוכנית האנרגיה הגרעינית של גורטון, שכללה את הקמתו של כור גרעיני שהיה מסוגל להפיק פלוטוניום. הוא ראה בתוכנית זו כלא עולה בקנה אחד עם מטרותיה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני שנחתמה על ידי גורטון ב-1970 ומאוחר יותר, ב-1973 אושררה על ידי ויטלם.[4]

בתחילתה של שנת 1972 הובילה הלייבור באופן ברור בסקרים ושביעות הרצון ממקמהון התנדנדה סביב ה-28%. העיתונות פנתה נגדו בצורה כה תקיפה, עד שחוקר מדע המדינה הבריטי, דייוויד בטלר, ציין לאחר ביקורו באוסטרליה שלא זכור לו שום ראש ממשלה בשום במדינה ש"נקטל באופן מקיף" על ידי התקשורת כמו מקמהון. באותה עת, היה מקובל לומר שמקמהון "לא נראה ולא נשמע כראש ממשלה". הוא המתין זמן ארוך ככל שיכול, אך בסופו של דבר הכריז על עריכתן של בחירות ב-2 בדצמבר.

במהלך מערכת הבחירות, נטשו את מקמהון כמה משרי ממשלתו, תקדים שלא היה כדוגמתו בשיטת וסטמינסטר.[5] הקואליציה הובסה בבחירות בהפרש של שמונה מושבים. מאוחר בליל הבחירות, כשהתוצאות היו ברורות מעל כל ספק, הודה מקמהון בתבוסה וסיים את הרצף הארוך ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה האוסטרלית שבו החזיקה מפלגה ברסן השלטון.

מקמהון כיהן ברציפות כשר בממשלה במשך 21 שנים ושישה חודשים, שיא שמעולם לא נשבר. רק ג'ון פירס וג'ון מקיאון כיהנו יותר זמן ממנו, אך תקופת כהונתם לא הייתה רצופה.

פרישתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקמהון שירת כשר בממשלת הצללים של בילי סנדן עד לבחירות של 1974. בבחירות של 1975, 1977 ו-1980 הוא שמר על מושבו בפרלמנט. יחד עם קלייד קמרון, הוא היה ב-1977 לזקן חברי בית הנבחרים והחל מ-1980, עם פרישתו של קמרון, הוא נשא בתואר זה לבדו. עם פרישתו של הסנאטור ג'סטין או'בריאן ב-1981, הוא נהיה זקן שני בתי הפרלמנט. הוא התפטר מהפרלמנט ב-1982.

ויליאם מקמהון מת בסידני מסרטן ב-31 במרץ 1988 כשהוא בן 80.[2] רעייתו סוניה מתה 22 שנים אחריו, בגיל 77 באפריל 2010.[6]

תוארי כבוד והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקמהון מונה להיות חבר במועצה המלכותית ב-1966. ב-1972 הוא מונה להיות חבר במסדר עמיתי הכבוד[7] וב-1977 הוענק לו תואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש[8] על שמו נקרא מחוז בחירה בניו סאות' ויילס.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם מקמהון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]