ויליאם סטרטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם סטרטון
William Stratton
ויליאם סטרטון
ויליאם סטרטון
לידה 26 בפברואר 1914
אינגלסייד, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במרץ 2001 (בגיל 87)
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ויליאם גרנט סטרטון
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות רוזהיל, שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אילינוי ה־32
12 בינואר 19539 בינואר 1961
(8 שנים)
סגן מושל אילינוי ג'ון ויליאם צ'פמן
יושב ראש אגודת המושלים הלאומית
23 ביוני 195718 במאי 1958
(47 שבועות ויום)
הגזבר של אילינוי ה־52 וה-56
8 בינואר 195112 בינואר 1953
(שנתיים)
תחת מושל אילינוי עדלי סטיבנסון
→ אורה סמית'
אלמר ג'. הופמן ←
11 בינואר 19438 בינואר 1945
(שנתיים)
תחת מושל אילינוי דווייט גרין
→ וורן רייט
קונרד ביקר ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אילינוי
3 בינואר 19473 בינואר 1949
(שנתיים)
3 בינואר 19413 בינואר 1943
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם גרנט סטרטוןאנגלית: William Grant Stratton;‏ ‏26 בפברואר 19142 במרץ 2001) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-32 בשנים 19531961.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם סטרטון נולד בעיירה אינגלסייד שבמחוז לייק, אילינוי, כבנם של ויליאם ג'וזף סטרטון, פוליטיקאי גם הוא שכיהן לימים כמזכיר המדינה של אילינוי, ושל זולה ואן וורמר סטרטון.

סטרטון התחנך בבתי הספר הציבורים במחוז לייק, וב-1934 סיים לימודים לתואר במדע המדינה באוניברסיטת אריזונה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 נבחר סטרטון לראשונה לבית הנבחרים של ארצות הברית. בגיל 26, הוא היה צעיר חברי הקונגרס ה-77. לאחר תום תקופת כהונתו בת השנתיים בבית הנבחרים, הוא נבחר כגזבר של אילינוי. ב-1944 הוא התנדב לשירות בצי ארצות הברית, ושירת במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. הוא הגיע לדרגת לוטננט והשתחרר מהשירות ב-1946.

בשובו לחיים האזרחיים, נבחר סטרטון שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית. בעת כהונתו זו הוא היה חבר בוועדת הבנקאות והמטבע, בוועדת בקרת השיטפונות, בוועדת השירות הציבורי, ובוועדה לענייני מחוז קולומביה.

ב-1950 נבחר סטרטון כגזבר של אילינוי בפעם השנייה. בתקופת כהונתו בתפקיד הוא הפחית באופן משמעותי את עלויות הפעלת משרדו.

בשנים 1952, 1956 ,1960 ו-1976 היה סטרטון נציג לוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית.

מושל אילינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1952 נבחר סטרטון כמועמד הרפובליקנים לתפקיד מושל אילינוי, ובבחירות הכלליות ניצח את סגן המושל המכהן, הדמוקרט שרווד דיקסון. בעת שנבחר, היה סטרטון בן 38, המושל הצעיר ביותר אז בכל מדינות ארצות הברית, והצעיר ביותר מבין מושלי אילינוי לאחר 70 שנה. ב-1956 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה. ב-1960 הוא התמודד, באופן חסר תקדים, לתקופת כהונה שלישית רצופה, אך הובס על ידי הדמוקרט אוטו קרנר.

במהלך תקופת כהונתו של סטרטון כמושל, בוצעה רפורמה במערכת בתי החולים של המדינה, הונפקו איגרות חוב למימון מערכת הכבישים המהירים של המדינה, נבחרה האישה הראשונה בקבינט המדינתי, ואושרה הנהגת מס קנייה חדש ששימש למיזמים בבתי הספר. סטרטון ראה בסלילת 320 הק"מ הראשונים של מערכת כבישי האגרה של אילינויי כאחד מההישגים הגדולים ביותר שלו.

סטרטון היה חבר בוועדה המנהלת של ועידת המושלים, וב-1955 הוא דאג לכינוסה באילינוי של הפגישה השנתית של המושלים בפעם הראשונה. ב-1957 הוא היה יושב ראש ועידת המושלים, וב-1958 שימש כנשיא מועצת המושלים. ב-1959 הוא היה חבר בקבוצה של מושלים שביקרו בברית המועצות. במסגרת פעילותו באגודת המושלים הלאומית הוא תרם מאוד לתוכניות בתחום סלילת הכבישים, הבטיחות בדרכים, ומערכת היחסים בין המדינות לממשל הפדרלי. ב-1958, מינה אותו הנשיא דווייט אייזנהאואר כחבר בוועדה לרגל יובל ה-150 להולדתו של אברהם לינקולן.

לאחר כהונתו כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 זוכה סטרטון מהאשמות בהשתמטות ממס.[1] ב-1968 ניסה סטרטון ללא הצלחה להתמודד על מועמדות הרפובליקנים לכהונה נוספות כמושל, והובס על ידי ריצ'רד אוגילבי לאחר שסיים שלישי במרוץ וזכה בכשבעה אחוזים בלבד מהקולות בבחירות המקדימות.[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 נשא סטרטון לאישה את מריון הוק. לשניים נולדו שתי בנות. נישואיהם של סטרטון ורעייתו עברו ברובם כשהם חיים בנפרד, בעיקר בשל סדר היום הפוליטי הקדחתני שלו, ומריון לא הייתה שבעת רצון מהנישואים. היא גם תיעבה את העולם הפוליטי ולא הייתה מרוצה ממשכורתו הנמוכה יחסית של בעלה.[3] אף על פי שסטרטון לא היה מעוניין בגירושים, מריון עמדה על כך שהנישואים יסתיימו. ב-1949 הם התגרשו על רקע של הזנחה. אף על פי שלמריון הוענקה המשמורת על בנותיהן, הן חיו בעיקר עם אביהן עד 1952.[4]

ב-1950 נישא סטרטון בשנית לשירלי ברקינרידג', ונולדה להם בת אחת.[4] נישואיו השניים היו מאושרים יותר, ושירלי הייתה פעילה במסעות הבחירות של בעלה. השניים נותרו נשואים עד למותו של סטרטון.

סטרטון היה פעיל באגודות אזרחיות שונות ובארגוני וותיקי המלחמה. בין השאר הוא היה חבר בבונים החופשיים, בליונס ובארגונים רבים נוספים. כוותיק מלחמה, הוא היה חבר בלגיון האמריקאי. הוא היה חבר הכנסייה המתודיסטית.

מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם סטרטון נפטר בשיקגו ב-2 במרץ 2001, בגיל 87. הוא נטמן בבית הקברות רוזהיל שבעיר.

על שמו של סטרטון קרוי הסכר ומאגר המים שעל נהר פוקס, ליד העיר מק'הנרי שבאילינוי.[5] כמו כן קרוי על שמו הפארק המדינתי על שם ויליאם ג. סטרטון שעל גדת נהר אילינוי, ליד העיר מוריס.[6] בנייתו של בניין ויליאם ג. סטרטון, שבמכלול הקפיטול המדינתי של אילינוי, הושלמה בעת תקופת כהונתו הראשונה של סטרטון כמושל, והוא מקום משכנם של משרדים של מחוקקים מדינתיים רבים ושל סוכנויות אחרות של המדינה.[7] באוניברסיטת דרום אילינוי באדוארדסוויל קרויה על שמו של סטרטון חצר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם סטרטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]