ויליאם פאוול פרית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם פאוול פרית'
William Powell Frith04a.jpg
לידה 19 בינואר 1819
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בנובמבר 1909 (בגיל 90)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות A Private View at the Royal Academy, 1881, The Crossing Sweeper עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Isabella Jane Baker, Mary Alford עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jane Ellen Panton, Philip Frith, William Powell Frith, Walter Frith, Alice Frith, May Louise Frith, Agnes Catherine Alford, William Powell Alford, Isabella Frith, Mary Fanny Frith עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ויליאם פאוול פירסט, דיוקן עצמי בגיל 83

ויליאם פאוול פרית'אנגלית:William Powell Frith;‏ 9 בינואר 1819 - 2 בנובמבר 1909) היה צייר אנגלי [1] שהתמחה בנושאי ז'אנר וציורי עלילות בתקופה הוויקטוריאנית. הוא נבחר לאקדמיה המלכותית בשנת 1853. הוא תואר כ"צייר הבריטי הגדול ביותר של הנוף החברתית מאז הוגארת". [2]

ראשית החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם פאוול פרית' נולד באולדפילד, בסמוך לריפון בצפון יורקשייר, ב־9 בינואר 1819. פרית' נדחף לאמנות על ידי אביו, שהיה בעל בית מלון בהרוגייט. פרית' היה דוד ויועץ לצייר דיוקנאות האנגלי הנרי קייוורת ריין (1872–1932). [3]

הוא עבר ללונדון בשנת 1835, שם החל את לימודי האמנות הרשמיים באוניברסיטת סאס ברחוב שארלוט, לפני שלמד בבית הספר של האקדמיה המלכותית. פרית' החל את הקריירה שלו כצייר פורטרטים והציג לראשונה במוסד הבריטי בשנת 1838. בשנות הארבעים של המאה ה -19 לעיתים קרובות הוא יצר יצירות על בסיס סיפורים של סופרים כמו צ'ארלס דיקנס, שאת דיוקנו הוא צייר, וכן לורנס סטרן. [4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה חבר ב״הקליקה״ שכללה גם את הצייר ריצ'רד דאד. ההשפעה העיקרית על עבודתו היו של נושאים ביתיים פופולריים שצייר סר דייוויד וילקי (צייר). הציור המפורסם של וילקי "הפנסיונרים בצ'לסי" היווה דירבון ליצירת הקומפוזיציה המפורסמת ביותר של פרית'. פרית' יצר קומפוזיציות מרובות דמויות מורכבות המתארות את כל מגוון מערכת המעמדות הוויקטוריאנית, כשהן נפגשות ומקיימות אינטראקציות במרחב הציבורי. בציור "חולות רעמסגייט" (1854) הוא תיאר מבקרים ובדרנים באתר הנופש. הוא המשיך "ביום הדרבי", כשהוא מתאר סצינות בקהל במירוץ באפסום דאונס, שהתבסס על צילומי האירוע מאת רוברט האולט. ציור זה משנת 1858 נקנה על ידי ג'ייקוב בל תמורת 1,500 ליש"ט. הציור היה כל כך פופולרי עד שהיה צורך להגן עליו בעזרת מעקה שהותקן במיוחד באקדמיה המלכותית לאמנויות. ציור ידוע נוסף היה "תחנת הרכבת", [5] סצנה של תחנת פדינגטון. בשנת 1865 הוא נבחר לצייר את נישואיו של נסיך ויילס.

בהמשך הקריירה שלו צייר שתי סדרות של חמש תמונות כל אחת, ומספר דרכם סיפורי מוסר כדרכו של ויליאם הוגארת. אלה היו "הדרך להריסות" (1878), על סכנות ההימורים, והסדרה "המירוץ לעושר" (1880) על ספקולציות פיננסיות פזיזות. הוא פרש מהאקדמיה המלכותית בשנת 1890 אך המשיך להציג שם עד שנת 1902.

פרית' היה צייר מסורתי שהכריז על סלידתו מהתפתחויות באמנות המודרנית בכמה כתבים אוטוביוגרפיים (1887–1888). הוא גם התנגד לזרם הקדם-רפאליים ולתנועה האסתטית, אותה הנציח בציורו "תצוגה פרטית באקדמיה המלכותית" (1883). בתמונה נראה אוסקר ווילד, מתומכי התנועה האסתטית ודובר חשוב שלה. הוא מוצג בצורה סטירית כמי שמאתגר את אנשי האמנות בתפיסותיו המודרניות בתוך תצוגת האקדמיה.

בשנותיו המאוחרות יותר, הוא צייר עותקים רבים מציוריו המפורסמים, כמו גם יצירות נועזות מבחינה מינית, כמו "העירום אחרי האמבטיה".

בשנת 1856 הצטלם פרית' על ידי רוברט הוולט, כחלק מסדרת דיוקנאות של" אמנים נאים". התמונה הייתה בין קבוצת תמונות שהוצגה בתערוכת אוצרות האמנות במנצ'סטר בשנת 1857.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרית' התחתן פעמיים. היו לו שתים-עשרה ילדים מאשתו הראשונה, איזבל, והייתה לו גם פילגש מרי אלפורד, שילדה לו שבעה ילדים נוספים. חייו היו בניגוד בולט לסצנות המשפחתיות האידיאליות שאותן תיאר בציוריו כמו ב"אושר החזרה הביתה".[6]

פרית' התחתן עם מרי אלפורד שנה לאחר מותה של איזבל בשנת 1880. בת ממשפחתו הראשונה, ג'יין אלן פנטון, פרסמה את סיפורם בספר "עלי חיים" בשנת 1908. זהו ספר של זיכרונות ילדות, המתאר את אביה ואת המערכת החברתית ספרותית של המשפחה, בעיקר חברי קבוצת הציירים שנקראה "הקליקה".

וולטר פרית', הבן השלישי מנישואיו הראשונים של ויליאם פרית' היה מחברם של ארבעה עשר מחזות ושלושה רומנים.

פרית' קבור בבית הקברות קנסל גרין בלונדון.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטרוספקטיבה העיקרית הראשונה של ויליאם פרית' לאחר חצי מאה, נערכה בגלריה לאמנות של גילדהול, לונדון בנובמבר 2006. היא הועברה לגלריית Mercer Art בהארוגייט, צפון יורקשייר, במרץ 2007. ציורים של פרית' נמצאים באוספים של כמה מוסדות בריטיים, כולל גלריית האמנות בשפילד, הרוגייט ומוזיאון ויקטוריה ואלברט.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם פאוול פרית' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frith, William Powell, Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists
  2. ^ William Powell Frith: Painting the Victorian Age. Harrogate Borough Council, 2011. Retrieved 19 April 2013.
  3. ^ Humanities, National Endowment for the (13 במאי 1906). "The Minneapolis journal. [volume] (Minneapolis, Minn.) 1888-1939, May 13, 1906, Part II, Editorial Section, Image 20". עמ' 8. ISSN 2151-3953. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2020. 
  4. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Frith, William Powell" . Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
  5. ^ Royal Holloway, University of London, www.royalholloway.ac.uk
  6. ^ William Powell Frith, artuk.org (באנגלית)