ויליאם פטריק היטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם פטריק היטלר, בעת מלחמת העולם השנייה. מצביע בידו לעבר מפת גרמניה שעל גבי כרזת התעמולה "המטרה ברלין".[1]

ויליאם (וילי) פטריק היטלרגרמנית: William Patrick Hitler;‏ 12 במרץ 191114 ביולי 1987), היה בנו של אחיו למחצה של אדולף היטלר. הוא היגר לארצות הברית ולחם במלחמת העולם השנייה בשורות צי ארצות הברית.

הרקע המשפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלויס היטלר, אביו של אדולף היטלר, נשא לאישה את אנה גלאזל הארר. הנישואין לא עלו יפה. אשתו הייתה בארבע עשרה שנים גדולה ממנו, בריאותה הייתה רופפת והיא הייתה עקרה ולאחר שש עשרה שנות נישואין הם נפרדו בשנת 1880 והיא נפטרה בשנת 1883. עוד לפני הפירוד מאשתו קשר אלויס היטלר קשרי אהבה עם טבחית בבית מלון בשם פרנציסקה מאצלברגר. היא ילדה לו בשנת 1882 בן שאף שמו היה אלויס היטלר. חודש לאחר מות אשתו הראשונה נשא אלויס היטלר האב את הטבחית לאשה. היא ילדה לו בת בשם אנגלה שלימים נישאה ונקראה אנגלה ראובל וילדה את בתה גלי ראובל. גם נישואין אלה לא נמשכו זמן רב ואשתו השנייה מתה ממחלת השחפת. זמן קצר לאחר מכן התחתן אלויס היטלר האב בשלישית עם קלרה פלצל שילדה לו בן בשם גוסטאב ובת בשם אידה, ששניהם מתו בילדותם. בשנת 1889 היא ילדה בשלישית והביאה לעולם את אדולף היטלר. אלויס היטלר הבן ואדולף היטלר היו אחים למחצה, בני אותו האב.

אלויס הבן עזב את ביתו בגיל 14. הוא נכלא פעמים אחדות בעוון גניבה, וכדי שלא להסתבך יותר עם החוק עבר מאוסטריה לגרמניה. אך שם המשיך להסתבך עם החוק, ועקר לבריטניה, שם עבד בתור מלצר בדבלין. בשנת 1909 נשא לאשה בחורה אירית בת שמונה עשרה בשם ברידג'ט דאולינג (אנ'). בשנת 1911 נולד בעיר ליברפול בנם ויליאם פטריק היטלר.

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914 נטש אלויס היטלר הבן את משפחתו וחזר לגרמניה. אשתו נשאה לבדה בנטל גידול הבן ויליאם פטריק. בגרמניה נשא אלויס היטלר הבן, בעודו נשוי לברידג'ט, אישה נוספת. בשנת 1920 נולד לו בגרמניה בן נוסף, היינץ היטלר (אנ').

בשנת 1924 הועמד אלויס הבן לדין באשמת ביגמיה ונדון על ידי בית משפט בהמבורג לשישה חודשי מאסר. בהמשך שנות העשרים כתב אלויס הבן לברידג'ט וביקש ממנה לשלוח את ויליאם פטריק לביקור בגרמניה. היא לא הסכימה לכך, אך לבסוף נעתרה והסכימה שהבן יבקר את אביו בהגיעו לגיל שמונה עשרה, ואכן, בשנת 1929, כאשר מלאו לו שמונה עשרה שנים, הגיע ויליאם פטריק היטלר לגרמניה.

בגרמניה נפגש ויליאם פטריק מחדש עם אביו וטייל ברחבי גרמניה. אביו לקח אותו לעצרת של המפלגה הנאצית בנירנברג, בה ראה לראשונה את דודו אדולף היטלר. בשנת 1930 ביקר ויליאם פטריק שוב בגרמניה והפעם פגש את דודו אדולף היטלר וקיבל ממנו תצלום הנושא את חתימתו. בשובו לאנגליה פורסמו שורת כתבות וראיונות עמו על דודו, שנמצא אז בתהליך מהיר וראוותני של התעצמות תנועתו לקראת עלייתו לשלטון, והפך נושא להתעניינות בדעת הקהל האירופית ובארצות הברית. הוא כונה בהן "האחיין האנגלי של היטלר". כתבות אלה לא נשאו חן בעיני דודו והוא זימן את ויליאם פטריק לברלין, והורה לחדול מפרסום כתבות אודותיו. לדברי בריג'יט, אמו של ויליאם, היטלר רתח על אחיינו ובין היתר אמר לו: "מה סיפרת לעיתון? מי נתן לך רשות לעסוק בעניינים הפרטיים שלי?"... "אף אחד לא צריך לדבר על העניינים הפרטיים עם התקשורת. מעולם לא אמרתי מילה אחת שיוכלו להשתמש בה, ועכשיו יש להם את ה"אחיין" שמספר להם את כל הפרטים הקטנים והאומללים שהם רוצים לדעת".

ויליאם פטריק לא פרסם מאז כל כתבה נוספת על דודו.

לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933 חזר ויליאם פטריק לגרמניה בניסיון להפיק תועלת מעליית דודו לשלטון. הדוד סידר לו משרה באחד הבנקים בברלין. לאחר מכן הוא עבד במפעל אופל לייצור מכוניות ומשם עבר לעסוק במכירת מכוניות. מאוכזב מתפקידים אלה הוא פנה בדרישה להסדיר לו תפקיד ראוי ב־1935. היטלר השיב לו כי אם יוותר על אזרחותו הבריטית הוא ייעתר לבקשתו. ויליאם פטריק חשש כי בהצעה זו טומן לו היטלר מלכודת, זאת מאחר שידע שבפניותיו במרוצת השנים לדודו הייתה מידה של סחטנות. כך למשל הנס פרנק המושל הכללי של הגנרלגוברנמן, שטחי פולין הכבושה, סיפר בזיכרונותיו שהוכתבו בתא הכלא בנירנברג בזמן שהמתין להוצאה להורג בתלייה, כי ב-1930 זימן אותו אדולף היטלר אליו והראה לו מכתב מאת אחיינו המאיים לחשוף את העובדה שבעורקיו של אדולף היטלר זורם דם יהודי. פרנק, לדבריו, בדק את העניין עבור היטלר ולטענתו הפריך את הטענה בדבר המוצא היהודי של הפיהרר.

בשל החשש לגורלו, עזב ויליאם פטריק ב-1939 את גרמניה וחזר לאנגליה. עם הגיעו ללונדון פרסם ב-4 ביולי 1939 מאמר במגזין האמריקאי לוק (Look) (אנ'), שהיה נפוץ באותה עת, תחת הכותרת "מדוע אני שונא את דודי" (המאמר הוצע למכירה פומבית ב-2017):

בין היתר, הוא תיאר ביקור אחד בבית דודו ב-1936: "נסעתי לשם עם חברים והגענו לגינה. היטלר אירח נשים יפות מאוד לתה. כשהוא ראה אותנו הוא קם, היכה עם שוט בזמן שהלך והעיף את הפרחים. הוא הזהיר אותי שלעולם לא אגיד שאני אחיינו. אחר כך הוא חזר אל האורחים שלו, והמשיך להכות בשוט. אכלנו עוגות עם קצפת, הקינוח האהוב עליו. הייתי די בהלם מהאינטנסיביות שלו, מהמחוות הנשיות שלו. היו קשקשים על מעילו".

"פרסמתי כמה כתבות עליו כשחזרתי לאנגליה" סיפר, "אחר כך זומנתי בחזרה לברלין עם אבא שלי ודודה שלי, והלכנו למלון שלו. הוא זעם, ובכה, וביקש שאחזור בי מכל הכתבות שלי ואפילו איים להתאבד אם דברים נוספים ייכתבו על חייו הפרטיים". על המפגש האחרון עם אדולף, כתב: "לעולם לא אשכח את זה. הוא היה במצב רוח עצבני במיוחד, הלך הלוך וחזור, עם השוט שלו, הוא צרח עלבונות לכיווני כאילו נשא נאום פוליטי"[2].

ויליאם ביקש אז להתגייס לצבא הבריטי, אך בקשתו נדחתה בשל קרבת המשפחה שלו לאדולף היטלר. לפי היסטוריונים, דודו התייחס אליו כ"אחיין המגעיל שלי".

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך שנת 1939 יצא ויליאם פטריק, בלוויית אמו, לארצות הברית, לאחר שהוזמן על ידי איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט לשאת סדרת הרצאות על דודו ועל המשטר הנאצי. כשפרצה מלחמת העולם השנייה כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין ב-1 בספטמבר 1939 ובריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה, נתקעו ויליאם פטריק ואמו בארצות הברית, ומאז הוא לא שב יותר לאירופה.

בשנת 1940 התיישב ויליאם פטריק בעיר ניו יורק. הוא הגיש בקשה להתגייס לצבא ארצות הברית, אך בקשתו נדחתה בשל היותו האחיין של אדולף היטלר. הוא לא נרתע וחודשים אחדים לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה שיגר ב-6 במרץ 1942 מכתב לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ובו הפציר בנשיא להורות על גיוסו. במכתבו הארוך נאמר בין היתר:

"אני הנני בן אחיו והצאצא היחיד של הקנצלר והמנהיג הידוע לשמצה של גרמניה, שכיום שואף בעריצות לשעבד את העמים הנוצריים של העולם. תחת הנהגתך התקיפה, בני כל הדתות והלאומים מנהלים מלחמה נואשת לקבוע, בסופו של דבר, אם הם לבסוף ישרתו ויחיו בחברה מוסרית בחסות האל או ישועבדו על ידי משטר שטני ופגאני. (במקור: a devilish and pagan regime).

כל אחד בעולם היום חייב להשיב לעצמו איזה מטרה הוא ישרת. לאנשים בעלי רגש דתי עמוק לא יכולה להיות אלא תשובה אחת וברירה אחת, שתחזק אותם תמיד עד סוף המר.

אני אחד מרבים, אך אני יכול לשרת מטרה גדולה זאת ואני נכון להקריב את נפשי אם יידרש, בעזרת כולם, לניצחון בסופו של דבר".

הנשיא העביר את המכתב לידיו של ראש ה FBI ג'יי אדגר הובר שתיחקר את ויליאם פטריק ובסופו של דבר העניק לו זיכוי ביטחוני לשרת בכוחות המזוינים של ארצות הברית. למרות זאת הגיוס התמהמה ורק לקראת סוף המלחמה, ב-3 במרץ 1944, גויס ויליאם פטריק לצי ארצות הברית והוצב בשירות הרפואי של הצי. במהלך המלחמה הוא נפצע והוענק לו עיטור לב הארגמן, המוענק בשמו של נשיא ארצות הברית לאנשי הכוחות המזוינים אשר נפצעו או נהרגו בשעת קרב. חרף פציעתו המשיך ויליאם פטריק לשרת בצי גם לאחר סיום המלחמה ושוחרר מהשירות בשנת 1947.

בחזרה לאלמוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מהצי ולקראת שובו לחיים האזרחיים, החליט ויליאם פטריק היטלר להיפטר משם המשפחה "היטלר", שנשא משמעות כה שלילית ועלול היה למשוך תשומת לב, ומקור לתגובות עוינות בכל אשר יפנה, תחילה החליף אותו לשם "הילר", ובהמשך לשם האנגלו סקסי "סטיוארט-יוסטון", אותו נשא עד סוף חייו, וילדיו נושאים אחריו.

ויליאם פטריק נשא לאשה בחורה ילידת גרמניה, והזוג התיישב בעיירה בלונג איילנד, שם הוא הפעיל מעבדה לבדיקת דם בביתו . לזוג נולדו ארבעה בנים. ויליאם פטריק מת בשנת 1987. בנו האוורד נהרג בתאונת דרכים בשנת 1989, שנתיים לאחר מותו. האוורד נישא אך לא הספיק להביא ילדים. שלושת הבנים האחרים, אלכסנדר אדולף, בראיין, ולואיס, לא הביאו ילדים לעולם. הם מתגוררים באלמוניות בלונג איילנד, לצד אוכלוסייה יהודית גדולה. אחד מהם כמעט נישא ליהודיה, אך היא ביטלה את חתונתם כששמעה על מוצאו[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]