ויליאם ר. מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם ר. מילר
William R. Miller
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביוני 1947 (בן 72)
שאמוקין, פנסילבניה
מדינה ארצות הברית
ידוע בשל הריאיון המוטיבציוני (יחד עם סטיבן רולניק)
טיפול בהתמכרויות
השכלה אוניברסיטת אורגון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסיכולוג קליני
תפקיד פרופסור באוניברסיטת ניו מקסיקו
השקפה דתית כומר נוצרי פרסביטריאני
פרסים והוקרה פרס אוסקר פפיסטר (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.williamrmiller.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם ר. מילראנגלית: William R Miller, נולד ב-27 ביוני 1947 בשאמוקין, פנסילבניה) הוא פסיכולוג אמריקאי, נודע יחד עם סטיבן רולניק כממציא שיטת הטיפול הנפשי הקרויה "הגישה המוטיבציונית" (Motivational Interviewing).מילר הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מילר נולד ב-1947 ביישוב שאמוקין במדינת פנסילבניה. הוא למד פסיכולוגיה ופילוסופיה במכללת לייקומינג בוויליאמספורט, פסניליבניה, ובשנת 1969 סיים בה בהצטיינות יתרה את התואר הראשון. המשיך לאחר מכן ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון בשנים 1971-1969. למד אחר כך עד שנת 1973 לתואר שני בפסיכולוגיה ונוירוביולוגיה ואחר כך עשה בשנת 1976 דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אורגון. את הסטאז' הקליני ביצע בשנים 1976-1975 בבית החולים לחיילים משוחררים בפאלו אלטו, קליפורניה. ב-1977 הוסמך כפסיכולוג במדינת ניו מקסיקו.

מילר הצטרף בשנת 1976 לסגל אוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי, בה לימד מגוון רחב של נושאים - לרבות קורסים על אלכוהוליזם, פסיכולוגיה אבנורמלית וניהל סמינרים על פסיכולוגיה חיובית ועל נבואות המגשימות את עצמן. בשנים 2006-1985 כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי. במקביל לפעילותו האקדמית מילר עבד כחוקר במרכז לאלכוהוליזם, שימוש לרעה בסמים והתמכרויות CASAA באלבקרקי. מבחינה תאורטית התעניין במיוחד בפסיכולוגיית השינוי ומחקריו עסקו בעיקר בטיפול בהתנהגויות של התמכרות, בוויסות העצמי, סוגיית הרוחניות והפסיכולוגיה, המוטיבציה לשינוי והפסיכולוגיה הכמורתית (פסטורלית).

על בסיס מחקריו על ההתמכרויות, בשיתוף פעולה עם סטיבן רולניק, פיתח את שיטת הראיון המוטיבציוני, שנועדה בהתחלתה להוות מענה טיפולי להפרעות ההתמכרות. מילר היה חוקר אורח באוניברסיטת אורגון למדע ולבריאות, באוניברסיטת סאות' ויילס בסידני, אוסטרליה, באוניברסיטת סטנפורד, ובנורווגיה -באוניברסיטת ברגן ובבית החולים היילסטד. מילר, שהביע מזה שנים רבות עניין בממשק בין פסיכולוגיה לדת, הוסמך בשנת 2009 כדיאקון של הכנסייה הפרסביטריאנית, לאחר שפעל במסגרתה ככומר ("זקן" של הכנסייה) החל משנת 1984.

הריאיון המוטיבציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר תרם לשינוי בחשיבתם של קליניקאים על טבען של הפרעות הנוגעות בשימוש בסמים, על טיפולן והאמצעים שדרכם ניתן להשיג שינוי אצל המטופלים. מוקדם בקריירה שלו, הדגיש מילר כי לא כל בעיות השימוש באלכוהול הן חמורות ובחן התערבויות טיפוליות קצרות עבור צרכני אלכוהול ברמה בינונית. מטא-אנליזה של המחקרים בבעיות השימוש באלכוהול מצביעה על הייררכיה של הטיפולים מבחינת תועלתם. היעילים ביותר היו הטיפולים האקטיביים והאמפתיים (כדוגמת הטיפול שמילר השתמש בו - "הראיון המוטיבציוני"), בעוד שהכי פחות יעילות היו השיטות הפסיביות (השימוש בסרטים ובהרצאות) או הטיפולים המשתמשים בהתעמתות עם המטופלים (confrontational). מילר הוכיח גם כן דרך ניסויים מבוקרים כי התעמתות עם המטופל מביא למצבי התנגדות והכחשה, המאפיינים ממילא במידה רבה, לדעת המומחים, את הסובלים מהתמכרויות. הראיון המוטיבציוני או הטיפול להעצמת המוטיבציה מבקש להימנע מיצירת התנגדויות, הוא נמנע משום כך מעימותים ומנסה להגביר את המוטיבציה על ידי שאלות פתוחות ואמפתיה.

עזרה עצמית במקרה שימוש מופרז באלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר פיתח תוכנית לבקרה עצמית שיושם בהצלחה אצל צרכני אלכוהול לא מכורים. צויין כי אנשים שלמדו לבד בעזרת ספר לעזרה עצמית הצליחו בממוצע למתן את צריכת האלכוהול שלהם בממוצע באותה מידה כמו אלו שפנו לייעוץ חיצוני.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויליאם מילר נמנה עם המדענים המצוטטים ביותר בעולם ("World’s most highly cited scientists”)
  • חבר לכל החיים בחברת פי קאפה פי
  • 1994 - פרס יליניק לחקר האלכוהוליזם
  • 2005 - פרס למפעל חיים של איגוד המטפלים בקוגניטיבים-התנהגותיים (CBT), קבוצת העבודה בתחום ההתמכרויות
  • 2009 - פרס הרייט טבמן לחירות מטעם מורי אוניברסיטת קולומביה

מבחר ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

W. R. Miller, Living As If: How Positive Faith Can Change Your Life. Philadelphia: Westminster Press, c 1985.

  • The addictive behaviors: treatment of alcoholism, drug abuse, smoking, and obesity, Oxford; New York; Toronto; Sydney; Paris; Frankfurt am Main: Pergamon Press, 1980, ISBN 0-08-025203-6 (עורך)
  • (עם סטיבן רולניק )

Motivational Interviewing. Preparing People to Change Addictive Behaviour, New York: Guilford Press, 1991. W. R. Miller et S. Rollnick, Motivational Interviewing, Third Edition: Helping People Change. NY: Guilford Press, 2012 (ISBN 978-1-60918-227-4).

  • William R. Miller et Carl E. Thoresen, « Spirituality, religion, and health: An emerging research field », American Psychologist, vol. 58, no 1, janvier 2003, p. 24–35 (PMID 12674816, DOI 10.1037/0003-066X.58.1.24)
  • W. R. Miller, A. Zweben, C. C. DiClemente, R. G. Rychtarik, Motivational Enhancement Therapy Manual. Washington, DC:National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism, Project MATCH Monograph Series, Volume 2.
  • W. R. Miller et R. F. Muñoz (2005), Controlling Your Drinking: Tools to Make Moderation Work for You [archive], New York: Guilford Press (ISBN 978-1-57230-903-6).
  • W. R. Miller et H. D. Delaney (rédacteurs) (2005), Judeo-Christian Perspectives on Psychology: Human Nature, Motivation, and Change, Washington, DC: American Psychological Association.
  • W. R. Miller et K. M. Carroll (rédacteurs) (2006), Rethinking Substance Abuse: What the Science Shows and What We Should Do About It, New York: Guilford Press.
  • W. R. Miller et J. C. Baca (2001), Quantum Change: When Epiphanies and Sudden Insights Transform Ordinary Lives [archive], New York: Guilford Press (ISBN 978-1-57230-505-2).
  • W. R. Miller, A. A. Forcehimes et A. Zweben (2011), Treating Addiction: A Guide for Professionals [archive], New York: Guilford Press (ISBN 978-1-60918-638-8).
  • Integrating Spirituality into Treatment: Resources for Practitioners, Washington, DC, American Psychological Association, 1999 (ISBN (1557985812) (OCLC 40948408

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sune Rubak, Annelli Sandbaek, Torsten Lauritzen et Bo Christensen, « Motivational interviewing: a systematic review and meta-analysis », The British Journal of General Practice, vol. 55, no 513, 1er avril 2005, p. 305-312

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]