וילם השני, מלך הולנד

וילם השני, מלך הולנד
Willem Frederik George Lodewijk
	וילם השני, מלך הולנד
לידה	6 בדצמבר 1792; האג, הרפובליקה ההולנדית
פטירה	17 במרץ 1849 (בגיל 56); טילבורך, הולנד
שם מלא	וילם פרדריק חאורך לודווייק
מדינה	הולנד
מקום קבורה	הכנסייה החדשה (דלפט)
השכלה	כרייסט צ'רץ'
בת זוג	אנה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
שושלת בית אורנז'-נסאו
תואר	מלך הולנד
אב	וילם הראשון, מלך הולנד
אם	וילהלמינה מפרוסיה, מלכת הולנד
צאצאים	ראו בהמשך
	7 באוקטובר 1840 – 17 במרץ 1849; (8 שנים ו־23 שבועות)
	→ וילם הראשון, מלך הולנד וילם השלישי, מלך הולנד ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (8 ביולי 1815); אביר במסדר גיזת הזהב; מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה; צלב האסלט 1830–1831; עיטור אנדריי הקדוש; אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש; מדליית ווטרלו ;

וילם השני, מלך הולנד (ובשמו המלא: וילם פרדריק חאורך לודווייק, בהולנדית: Willem Frederik George Lodewijk); ‏6 בדצמבר 1792 - 17 במרץ 1849) היה מלך הולנד והדוכס הגדול של לוקסמבורג בין השנים 1840–1849. על שמו נקרא מועדון הכדורגל וילם II.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילם נולד ב-6 בדצמבר 1792 בהאג, שהשתייכה לרפובליקה ההולנדית, כבנם הבכור של וילם השישי, נסיך אורנז'-נסאו ווילהלמינה מפרוסיה, מלכת הולנד, בתם של פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה ופרדריקה לואיזה, נסיכת הסן-דרמשטדט. בשנת 1794 נמלטה משפחתו לאנגליה, לאחר תבוסת הצבא האנגלי-הולנדי על ידי הצרפתים. וילם התחנך בצעירותו בבית המלוכה הפרוסי, ולאחר מכן למד באוניברסיטת אוקספורד. וילם ניהל מערכות יחסים עם גברים ונשים כאחד, ונטייתו ההומוסקסואלית אף התפרסמה בעיתונות.

בשנת 1811 התגייס וילם לצבא הבריטי, הצטרף למטה של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, והשתתף עמו במלחמת חצי האי. 11 ביוני 1811 קודם וילם לדרגת לוטננט קולונל, וב-21 באוקטובר אותה שנה הועלה לדרגת קולונל. ב-8 בספטמבר 1812 מונה וילם לשלישו של ג'ורג', נסיך ויילס, וב-14 בדצמבר 1813 קודם לדרגת מייג'ור גנרל. בשנת 1813 חזר וילם עם אביו לנסיכות הריבונית של ארצות השפלה - הולנד, ובשנת 1814 מונה למפקד הכוחות הבריטיים בהולנד.

ב-8 ביולי 1814 הועלה וילם לדרגת לוטננט גנרל בצבא הבריטי, וב-25 ביולי הועלה לדרגת גנרל. במהלך מאה הימים ויתר וילם על תפקידו לטובת ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, והשתתף תחת פיקודו בקרב קאטר ברה ובקרב ווטרלו, ואף נפצע במהלך הקרבות.

בשנת 1814 התארס וילם התארסו עם הנסיכה שארלוט מוויילס, בתו היחידה של ג'ורג', נסיך ויילס, אך הנישואין בוטלו עקב התנגדותה של קרולינה מבראונשווייג-וולפנביטל - אמה של שארלוט, ובעקבות סירובה של הנסיכה לעבור להולנד. ב-21 בפברואר 1816 התחתן וילם בסנט פטרסבורג עם אנה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, אחותו הצעירה של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, וב-17 בפברואר 1817 נולד בבריסל בנו הבכור וילם אלכסנדר.

בשנת 1830 פרצה המהפכה הבלגית, ווילם שזכה לפופולריות ניכרת אף בדרום הולנד, עשה כמיטב יכולתו בבריסל על מנת להביא להסדר המבוסס על אוטונומיה מנהלית של המחוזות הדרומיים, תחת בית אורנז'-נאסאו. אולם אביו וילם הראשון, מלך הולנד דחה את ההסדר, ובשל כך הכריזו הבלגים על עצמאותם.

באפריל 1831 פיקד וילם על הצבא ההולנדי שנשלח על מנת לדכא את המרד הבלגי, אולם בעקבות לחץ כלל אירופי, ובשל התערבות צרפתית, נסוג וילם עם צבאו כעבור 10 ימים. ב-21 ביולי 1831 הוכתר לאופולד, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה למלך בלגיה, ובשנת 1839 הכירה הולנד בהסכם לונדון בעצמאותה של בלגיה וחתמה עמה על הסכם שלום.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוקטובר 1840 התפטר אביו וילם הראשון, מלך הולנד מתפקידו, ווילם עלה לשלטון במקומו. על אף שהיה שמרן מיעט וילם להתערב בניהול השלטון, ופעל בדרך מתונה וסובלנית.

בשנת 1848 החלה תסיסה בכל רחבי אירופה, הידועה בכינויה "אביב העמים". אף על פי שבהולנד עצמה לא נרשמו מאורעות משמעותיים, ההתפתחויות בחוץ לארץ שכנעו את וילם להסכים לרפורמה דמוקרטית וליברלית. באותה שנה הזמין המלך את הליברל יוהאן רודולף תורבקה (Johan Rudolf Thorbecke) לנסח מחדש את החוקה, ובכך הפך את הולנד למונרכיה קונסטיטוציונית. החוקה החדשה נכנסה לתוקף ב-3 בנובמבר באותה שנה. היא הטילה מגבלות חמורות על סמכויותיו של המלך (הממשלה נועדה להיות כפופה לפרלמנט בלבד), והגנה על זכויות האזרח. מערכת היחסים בין המלך, הממשלה והפרלמנט נותרה פחות או יותר ללא שינוי מאז.

זמן קצר לאחר קבלת החוקה החדשה, נפטר וילם במפתיע ב-17 במרץ 1849, ובנו וילם השלישי, מלך הולנד עלה לשלטון במקומו.