וילמיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילמיט
וילמיט יחד עם פרנקליניט מניו ג'רזי
וילמיט יחד עם פרנקליניט מניו ג'רזי
וילמיט יחד עם פרנקליניט מניו ג'רזי
תכונות המינרל
הרכב כימי Zn2SiO4
מערך קריסטלוגרפי טריגונלי
צורת הגביש בדרך כלל הגבישים הם פריזמתיים דקים וקצרים המסתיימים במעוינון, אבל במקרים קיצונים יכול הגביש לגדול לאורך של 10 ס"מ. כמו כן, במקבצים דמויי אשכול ענבים, סיביים, גרגריים או חסרי צורה.
צבע חסר צבע או לבן, אפור, אדמדם, חום כהה, שחור, צהוב-דבש, ירוק-תפוח, כחול בהיר
ברק זגוגי עד דמוי שרף
שקיפות שקוף בגבישים קטנים עד שקוף למחצה עד אטום בגבישים גדולים
פצילות טובה בכיוון אחד
שבירה חסרת צורת עד דמוית קונכייה
קשיות 5.5 בסולם מוס
משקל סגולי 4.2-3.9
שרטוט לבן
מינרלים נלווים אגירין, אלביט, אנלציט, פלואוריט, מיקרוקלין, רודוכרוזיט, פרנקליניט, רודוניט, המימורפיט, וספלריט.


וילמיטמינרל נזוסיליקטי המכיל אבץ, השייך לקבוצת הפנאקיט, קבוצת מינרלים במבנה דומה הקרויה על שם המינרל פנאקיט.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של וילמיט היא Zn2SiO4. לווילמיט יש סימטריה טריגונלית, אחד המינרלים הסילקטיים הבודדים בעלי סימטריה זו, הנפוצה יותר במינרל קרבונטיים. לווילמיט יש סימטריה זהה למינרל הירוק דיופטאז ולמינרל פנאקיט השייך גם הוא לקבוצת הפנאקיט.

הווילמיט מופיע בטבע בדרך כלל כגבישים משושים פריזמתיים דקים וקצרים המסתיימים במעוינון, כשבמקרים קיצונים יכול הגביש לגדול לאורך של 10 ס"מ. כמו כן, במקבצים דמויי אשכול ענבים, סיביים, גרגריים או חסרי צורה חומים (צורה זו קיבלה את הכינוי "טרוטסטיט") או ירוקים בגוון תפוח מבריק, והם נשברים בצורת בלתי שווה או בצורת קונכייה. הקשיות של המינרל בינונית, 5.5 בסולם מוס, והמשקל הסגולי הוא בממוצע 4.

אופטית המינרל הוא חד-צירי. מקדם השבירה הממוצע של הווילמיט הוא 1.69. גבישי הווילמיט הם לפעמים שקופים לחלוטין וחסרי צבע, אבל בדרך כלל הם מופיעים בצבעים שונים: אפור, אדמדם, חום כהה, שחור, צהוב-דבש, ירוק-תפוח, וכחול בהיר. רוב דגימות המינרל הם פלואורסצנטיות בגוון ירוק בקרינת על-סגול באורכי גל קצרים וארוכים. חלק מהדגימות הם פוספורצנטיות (ממשיכות לזהור בירוק זמן מה אחרי הפסקת ההקרנה בעל-סגול).

המינרל נתגלה לראשונה ב-1822 באתר המכונה "כבשן פרנקלין" (Franklin Furnace) סמוך לעיירה פרנקלין שבמדינת ניו ג'רזי בארצות הברית. קיימים כמה תיאורים של המינרל מאתר זה משנה זו ואילך, אלא שהמינרלוגים לא נתנו למינרל שם.[1] את השם למינרל נתן המינרלוג הצרפתי היהודי ארמן לוי ב-1830 על סמך דוגמאות שקיבל ממכרה האבץ שבוויֵי מונטאן (Vieille-Montagne) שבמורסנט (אז במעמד מיוחד של מדינה עצמאית למחצה) בסמוך ללייז' בבלגיה. בלגיה הייתה אז חלק מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה תחת שלטונו של וילם הראשון, מלך הולנד (1843-1772, מלך 1840-1815), ולוי קרא למינרל על שם המלך.[2]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווילימיט הוא בצר משני של אבץ, כאשר בפרנקלין שבניו ג'רזי, מקום בו נתגלה לראשונה, המינרל מצוי בשפע ומופק ממנו אבץ, אבל בדרך כלל הוא אינו מהווה מקור למתכת זו. בנוסף לכך, בדגימות המגיעות מאתר פרנקלין מצוי וילמיט פלואורסצנטי בגוון ירוק בקרינת על-סגול יחד עם קלציט פלואורסצנטי בגוון אדום, ואלו דגימות מבוקשות על ידי אספנים. גם העובדה שחלק מהדגימות הם פוספורצנטיים (ממשיכים לזהור בירוק זמן מה אחרי הפסקת ההקרנה בעל-סגול) גורמת להם להיות מבוקשים.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווילמיט נוצר בדרך כלל מהתמרה של גוף בצר של ספלריט, בדרך כלל יחד עם אבן גיר. בפרנקלין נוצר הווילמיט מהתמרה של קרקעית האוקיינוס, כשקודם להתמרה עבור מרבצי מינרלים מתכתיים חמצון. במקרה של הווילמיט היו אלה כנראה הסמיתסוניט וההמימורפיט.

הווילמיט הוא מינרל נפוץ למדי. מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את "כבשן פרנקלין" (Franklin Furnace) סמוך לעיירה פרנקלין וגבעת סטרלינג (Sterling Hill) הסמוכה במחוז ססקס (Sussex) שבמדינת ניו ג'רזי, שבהם מצוי המינרל בשפע (ואף נתגלה לראשונה), וכן בבלמט (Balmat) שבמחוז סנט לורנס שבמדינת ניו יורק, כמו כן באתרים באריזונה ובקליפורניה שבארצות הברית; באלטנברג (Altenberg) סמוך למורסנט בבלגיה (המקום בו נתגלה המינרל שקיבל ארמן לוי שנתן את השם למינרל); בהר סנט-אילר בפרובינציית ׂקוויבק שבקנדה; בצואמב וגוצ'ב (Guchab) בנמיביה; ובמכרה האבץ פוטפה (Puttapa) בסמוך לבלטנה (Beltana) במדינת אוסטרליה הדרומית שבאוסטרליה.[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו באתר של פרנקלין
  2. ^ באותה שנה התקוממו הבלגים כנגד שלטון הולנד והממלכה המאוחדת התפרקה, כך שבסוף אותה שנה וילם כבר לא היה מלך בבלגיה.
  3. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.