וינונה לדוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וינונה לדוק
Winona LaDuke
Winona duke dream reborn.png
לידה 28 בספטמבר 1959 (בת 60)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת השבת אדמות לשבט אוג'יבווה
התנגדות להנחת צינור גישה על אדמות שבטיות בדקוטה
השכלה אוניברסיטת הרווארד
אוניברסיטת אנטיוך
מכללת אנטיוך עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעילה ילידית, סופרת, כלכלנית, פוליטיקאית, פמיניסטית
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וינונה לדוק (באנגלית: Winona LaDuke; נולדה 18 באוגוסט 1959) היא פעילה סביבתית, כלכלנית וסופרת ילידית אמריקאית, הידועה בשל עבודתה בנושא תביעות למען אדמות שבטיות, וכן שימורן וקידום פיתוח בר-קיימא. ב-1996 ו-2000, היא רצה בבחירות לתפקיד סגנית נשיא, כמועמדת מטעם מפלגת הירוקים של ארצות הברית, לצד המועמד לנשיאות ראלף ניידר.

היא מנכ"לית העמותה Honor the Earth (כבד את כדור הארץ), ארגון ילידי המקדם נושאים סביבתיים, ואשר ממלא תפקיד מרכזי במחאות נגד צינור הגישה בדקוטה (אנ').[1]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינונה לדוק בצעירותה

וינונה ("בת ראשונה" בשפת הדקוטה) לדוק נולדה בלוס אנג'לס בשנת 1959, לאמה בטי ברנשטיין ואביה וינסנט לדוק (מאוחר יותר נודע בשם Sun Bear, דוב השמש[2]). אביה היה בן לשבט האוג'יבווה, משמורת White Earth, במינסוטה, ואמה, ממוצא יהודי, מהברונקס, ניו יורק. לדוק העבירה חלק מילדותה בלוס אנג'לס, אך בעיקר גדלה אשלנד, אורגון.[3] בשל מורשתו של אביה, היא נרשמה כחלק האומת האוג'יבווה בגיל מוקדם, אך לא התגוררה בשמורה עד 1982, אז עברה לווייט ארת' אחרי סיום התואר הראשון, שם התחילה לעבוד כמנהלת בית ספר תיכון.

לאחר שהוריה נישאו, אביה עבד כשחקן בהוליווד, בעיקר בתפקידים תומכים במערבונים, בעוד אמה השלימה את לימודיה האקדמיים. בני הזוג נפרדון כשלדוק הייתה בת חמש, והיא עברה לאורגון עם אמה, שקיבלה שם תפקיד כמרצה לאמנות באוניברסיטה. בשנת 1980, אביה של לדוק המציא את עצמו מחדש בתור מנהיג רוחני של העידן החדש ושינה את שמו לדוב השמש.

באשלנד, לדוק למדה בבית ספר ציבורי, והייתה חלק מקבוצת הדיבייט בתיכון. היא למדה באוניברסיטת הרווארד, שם היא הפכה לחלק מקבוצה גדולה יותר של פעילים ילידים. בגיל 18, נאמה בפני מליאת האומות המאוחדות על סוגיות של ילידים אמריקאים. ב-1982 היא סיימה תואר ראשון בכלכלה (בדגש על פיתוח כלכלי ילידי). כשלדוק עברה לשמורת וייט ארת', היא לא ידעה את שפת האוג'יבווה, וגם לא היו לה מכרים רבים, אז היא לא התקבלה שם במהרה. תוך כדי עבודה בתור מנהלת התיכון בשמורה, היא השלימה את התואר השני שלה בכלכלה, והתחילה להיות מעורבת בעניינים מקומיים.

קריירה ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוק ב-2009.

ב-1985 לדוק הייתה ממייסדות ארגון רשת הנשים הילידות. היא עבדה עם ארגון Women of All Red Nations כדי לפרסם ולהעלות את התודעה בארצות הברית לגבי עיקור כפוי של נשים ילידות.

היא אז נהייתה מעורבת במאבק להשבת אדמות האנישינאבה (קבוצה הכוללת אומות ילידיות צפון אמריקאיות המקושרות תרבותית בצפון ארצות הברית ובקנדה, כולל האוג'יבווה). על פי תנאי אמנה שנחתמה בין האנישינאבה וארצות הברית בשנת 1867, אומת האוג'יבווה קיבלה שטח של יותר מ-3 מיליון דונם להקים בו את שמורת וייט ארת'. אך חוק נלסון של שנת 1889, שהועבר בניסיון להטמיע את בני האנישינאבה לתרבות הלבנה על ידי אימוץ שיטות חלקאות ובעלות על אדמות בסגנון אירופאי-אמריקאי, השטח חולק והוקצב לבעלות של משקי בית פרטיים במקום הבעלות השבטית. ואז, תחת לחץ מתעשיית כריתת העצים, ממשלת ארצות הברית סיווגה כל אדמה שלא חולקה כ"עודפים" אשר ניתנים להימכר מחוץ לשבט. בנוסף, עם השנים, לא כל החלקות החקלאיות נותרו בידי המשפחות להן חולקו, ובני אנישינאבה רבים מכרו את אדמותיהם, כך שהשבט איבד שליטה על מרבית השטח שהוקצה לו. עד אמצע המאה ה-20, השבט החזיק בבעלות רק על עשירית מהשטח המקורי שלו, והשאר בבעלות לא-ילידית.

ב-1989, ייסדה לדוק את פרויקט השבת אדמות וייט ארת' (WELRP) במינסוטה, ומצאה את עצמה במרכזן של תביעות ותובענות משפטיות - בצד המפסיד. אך היא ופעילי הארגון לא ויתרו, והמשיכו לגייס כספים ומענקים למען המאבק, ובעיקר בניסיון לרכוש בחזרה אדמות שבטיות, וכן לייצר מקומות עבודה לבני האנישינאבה בשמורה. בשל פעילותה המתמשכת למען מטרות אלה, ב-1998 זכתה לדוק בפרס הומניטרי גדול מטעם ריבוק, ואת כספי הפרס השקיעה בקרן. עד שנת 2000, הקרן קנתה 5000 דונם.

העמותה גם פועלת לייעור מחדש של האדמות והחייאת הגידול של אורז בר, מאכל מסורתי של האנישינאבה. היא גם משווקת תוצרים מקומיים מסורתיים. בנוסף, העמותה הקימה תוכנית ללימוד אוג'יבווה, עדר ביזון, ופרויקט אנרגיית-רוח.

LaDuke היא גם מנכ"לית Honor the Earth, ארגון שהיא ייסדה בשיתוף עם צמד הרוק-פולק, אינדיגו גירלז, ב-1993. משימת הארגון היא לעורר מודעות ותמיכה לסוגיות סביבתיות ילידיות, ולפתח משאבים כספיים ופוליטיים למען הישרדות קהילות ילידיות בנות קיימא. העמותה מפתחת את המשאבים האלה באמצעות האמנויות, מוזיקה, התקשורת, "והחוכמה הילידית לבקש מאנשים להכיר בתלות ההדדית שלנו על כדור הארץ ולהוות קול עבור אלה שאינם נשמעים".[4]

ב-2016, לדוק הייתה מעורבת במחאות המתוקשרות נגד פרויקט בניית צינור הגישה בדקוטה, והשתתפה במחנות ההתנגדות בדקוטה הצפונית, וגם שימשה כדוברת מול התקשורת בנושא.[5]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 ו-2000, לדוק רצה בבחירות כמועמדת לתפקיד סגן נשיאות ארצות הברית לצד המועמד לנשיאות ראלף ניידר, מטעם מפלגת הירוקים. היא לא נתמכה על ידי אף מועצה שבטית.

ב-2016, רוברט סטיאקום ג'וניור, אלקטור מוושינגטון, נתן את קולו בבחירות - במקום למועמדים שהתחייב לבחור בהם - לפעילה הילידית פיית' ספוטד איגל לנשיאות, ולווינונה לדוק לסגן הנשיאות, מה שהופך אותה לאישה האינדיאנית הראשונה שקיבלה קול אלקטוריאלי לסגן הנשיאות.[6]

ספרים, סרטים, ומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוק חיברה ספרים רבים:

  • Last Standing Woman (1997), novel.
  • All our Relations: Native Struggles for Land and Life (1999), about the drive to reclaim tribal land for ownership
  • Recovering the Sacred: the Power of Naming and Claiming (2005), a book about traditional beliefs and practices.
  • The Militarization of Indian Country (2013)
  • The Sugar Bush (1999)
  • The Winona LaDuke Reader: A Collection of Essential Writings (2002)
  • All Our Relations: Native Struggles for Land and Life (2016)

היא גם מחברת שותפה במספר ספרים, כולל:

  • Conquest: Sexual Violence and American Indian Genocide
  • Grassroots: A Field Guide for Feminist Activism
  • Sister Nations: Native American Women Writers on Community
  • Struggle for the Land: Native North American Resistance to Genocide, Ecocide, and Colonization
  • Cutting Corporate Welfare
  • Ojibwe Waasa Inaabidaa: We Look in All Directions
  • New Perspectives on Environmental Justice: Gender, Sexuality, and Activism
  • Make a Beautiful Way: The Wisdom of Native American Women
  • How to Say I Love You in Indian
  • Earth Meets Spirit: A Photographic Journey Through the Sacred Landscape
  • Otter Tail Review: Stories, Essays and Poems from Minnesota's Heartland
  • Daughters of Mother Earth: The Wisdom of Native American Women

מאמריה של לדוק פורסמו בכתבי עת ואנתולוגיות לאומיות ובינלאומיות. 

הופעות בטלוויזיה וקולנוע כוללות:

  • הופעה בסרט התיעודי Anthem, בבימויין של שייני גייבל ו קריסטין האן.[7]
  • הופעה בסרט התיעודי בטלוויזיה The Main Stream.[8]
  • הופעה בתוכנית "הקולבר ריפור" ב-12 ביוני 2008.[9]
  • בהשתתפות בסרט הדוקומנטרי באורך מלא משנת 2017, First Daughter and the Black Snake, בבימויה של קרי פיקט. הסרט מתעד את ההתנגדות של לדוק לתוכניות חברת אנברידג' הקנדית לנתב צינור דרך אדמת השבט שלה.[10]

מורשת והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994, לדוק נמנתה ברשימת מגזין "טיים" כאחת מחמישים המנהיגים המבטיחים ביותר בארצות הברית מתחת לגיל ארבעים.
  • 1996, פרס תומאס מרטון
  • 1997, פרס השירות הקהילתי מטעם BIHA
  • 1998, פרס זכויות האדם של ריבוק
  • 1998, .Ms מגזין הכתיר אותה כאשת שנה עבור עבודתה עם Honor the Earth.
  • פרס אן בנקרופט למנהיגות
  • 2007, הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים.[11]
  • 2015, היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת אוגסבורג.[12]
  • 2017, פרס אליס וקליפורד ספנדלאב לצדק חברתי, דיפלומטיה וסובלנות.[13]

נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוק נישאה לרנדי קפשסיט, מנהיג מאומת הקרי, כשהם עבדו יחד בהתנגדות לפרויקט הידרואלקטרי גדול באונטריו. היו להם שני ילדים: בת, וסיאבין (ילידת 1988) ובן אג'ואוואק (יליד 1991). הם התגרשו לאחר מספר שנים.

בן זוגה הנוכחי של לדוק הוא קווין גסקו. נולד להם ילד ב-1999. היא גם גדלה אחיין ואחיינית במשך תקופה ארוכה.

ב-9 בנובמבר 2008, ביתה של לדוק בפונספורד, מינסוטה, עלה באש בזמן שהיא הייתה בבוסטון. אף אחד לא נפגע, אבל כל הרכוש האישי שלה נשרף, כולל הספרייה הנרחבת שלה ואוספי האמנות והחפצים הילידיים שלה.[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrews, Max (Ed.), Land, Art: A Cultural Ecology Handbook. London, Royal Society of Arts, 2006, ISBN 978-0-901469-57-1. Interview with Winona LaDuke

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וינונה לדוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Winona LaDuke (25 באוגוסט 2016). "What Would Sitting Bull Do?". 
  2. ^ Peter Ritter, "The Party Crasher", Minneapolis News, October 11, 2000
  3. ^ [=https://web.archive.org/web/20060827152733/http://www.wweek.com/editorial/3237/7789 Willamette Week | "Winona Laduke" | July 19th, 2006]
  4. ^ "About Us". Honor The Earth. 
  5. ^ Amy Goodman (4 בספטמבר 2016). "VIDEO: Dakota Access Pipeline Company Attacks Native American Protesters with Dogs and Pepper Spray". democracynow.org. Democracy Now!. 
  6. ^ "How Faith Spotted Eagle became the first Native American to win an electoral vote for president". LA Times. 
  7. ^ Carrie Chapman Catt Center for Women and Politics (2017). "Winona LaDuke". Iowa State University Archives of Women's Political Communication. 
  8. ^ globalreach.com, Global Reach Internet Productions, LLC - Ames, IA -. "Winona LaDuke - Women's Political Communication Archives". www.womenspeecharchive.org. 
  9. ^ LaDuke on The Colbert Report, colbertnation.com.
  10. ^ ""Urgent Cinema: Winona LaDuke and the Enbridge Pipeline"". Walker Art Center. 
  11. ^ LaDuke, Winona(הקישור אינו פעיל, July 2016) - National Women’s Hall of Fame
  12. ^ "Day Undergraduate Ceremony - Commencement". 
  13. ^ "Indigenous Activist Winona LaDuke Wins Spendlove Prize - UC Merced". www.ucmerced.edu. 
  14. ^ "Winona LaDuke to rebuild home destroyed by fire". News from Indian Country. 17 בנובמבר 2008.