וינצנץ מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וינצנץ מילר
Vincenz Müller
Bundesarchiv Bild 183-11886-0017, Berlin, außerordentliche Volkskammersitzung, Müller.jpg
וינצנץ מילר נואם בפולקסקאמר, 1951
לידה 5 בנובמבר 1894
איכאך, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
התאבד 12 במאי 1961 (בגיל 66)
ברלין, גרמניה המזרחית גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית מזרח גרמניה
תקופת שירות 19131944
19521958
דרגה גנרל-לוטננט (ורמאכט) גנרל-לוטננט (ורמאכט)
גנרל-לויטננט (גרמניה המזרחית) גנרל-לויטננט (צבא העם הלאומי)
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-57
מפקד הדיוויזיה ה-56
מפקד הקורפוס ה-27
מפקד הקורפוס ה-12
מפקד הארמייה הרביעית
רמטכ"ל צבא גרמניה המזרחית
מלחמות וקרבות
עיטורים
תפקידים אזרחיים
ציר הפולקסקאמר

וינצנץ מילרגרמנית: Vincenz Müller‏; 5 בנובמבר 1894 - 12 במאי 1961) היה גנרל של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה היה בין מקימי צבא גרמניה המזרחית וכיהן כראש המטה הכללי הראשון שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינצנץ מילר נולד בעיירה איכאך שבבאווריה. אביו היה בעל מפעל לעיבוד עורות. בשנת 1913, לאחר סיום בית ספר תיכון, התנדב לשירות בן שנה ביחידת הנדסה קרבית בצבא הקיסרות הגרמנית. בהמשך למד בבית הספר לקציני חיל ההנדסה בעיר קאסל. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופסקה הכשרתו של מילר והוא נשלח לחזית. בספטמבר 1914 נפצע בקרב באזור הרי הווז'. לאחר ההחלמה, השלים את לימודיו בבית הספר לקצינים והוסמך לקצונה. בשנת 1915 נשלח וינצנץ מילר לטורקיה. הוא השתתף בקרב גליפולי ובהמשך הועבר לשרת במפקדה בבגדד. בשנת 1916 חלה במלריה וחזר לגרמניה. לאחר שהחלים חזר לטורקיה לתפקיד מדריך בבית הספר לקציני הנדסה של הצבא העות'מאני. בספטמבר 1918 שב לגרמניה והשתתף בקרבות האחרונים של המלחמה בחזית המערבית.

לאחר סיום המלחמה שירת במשמר הגבול הגרמני. בשנת 1920 עבר לשרת בתפקיד מפקד מחלקה בגדוד הנדסה קרבית של הרייכסווהר. בשנת 1923 עבר למשרד ההגנה של גרמניה, שם עבד תחת פיקודו הישיר של קורט פון שלייכר. בשנת 1929 הועלה לדרגת האופטמן. בשנת 1931 מונה למפקד פלוגה בגדוד הנדסה. בשנת 1933 הועלה לדרגת מיור ועבר לשרת במטה הכללי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לפני הפלישה לפולין הועלה וינצנץ מילר לדרגת אוברסט ומונה לקצין מבצעים במטה של קבוצת ארמיות C, אשר נפרסה לאורך הגבול עם צרפת. קבוצת ארמיות C לא השתתפה במערכה בפולין, אך לקחה חלק פעיל במערכה על צרפת והשתתפה בקרבות לפריצת קו מז'ינו.

בדצמבר 1940 מונה מילר לראש מטה הארמייה ה-17. בתפקיד זה השתתף בפלישה לברית המועצות ובהמשך בקרבות בדרום אוקראינה ובצפון קווקז. בפברואר 1942 הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור ובמרץ 1943 לדרגת גנרל לויטננט. ב-1 בספטמבר 1943 מונה מילר למפקד הדיוויזיה ה-57, שהייתה חלק מהקורפוס ה-52 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית, וב-19 בספטמבר 1943 מונה למפקד הדיוויזיה ה-56, שהייתה חלק מהקורפוס ה-12 במסגרת הארמייה התשיעית, ולאחר מכן במסגרת הארמייה הרביעית. ב-21 באוקטובר 1943 מונה מילר למפקד זמני של הקורפוס ה-27, שהיה חלק מהארמייה הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ופיקד עליו עד ה-26 באוקטובר.

ב-4 ביוני 1944 מונה מילר למפקד הקורפוס ה-12, אשר היה חלק מהארמייה הרביעית. הארמייה החזיקה קו הגנה גרמני במרכז בלארוס. ב-22 ביוני 1944 החל המתקפה הסובייטית בבלארוס. כוחות הצבא האדום פרצו את קווי ההגנה של הארמיות השכנות לארמייה הרביעית ונוצרה סכנת כיתור. בלילה שבין 29 ל-30 ביוני החלה הארמייה הרביעית לסגת. מפקד הארמייה גנרל קורט פון טיפלסקירך מינה את וינצנץ מילר לפקד על הנסיגה, כאשר הוא עצמו התפנה עם מטהו מערבה. מה-30 ביוני עד ל-8 ביולי תפקד למעשה מילר כמפקד הארמייה. הוא נסוג עם כוחותיו לאזור מינסק, שם נתקל בכוחות סובייטים, אשר הספיקו להשתלט על העיר ובכך לכתר את מהארמייה הרביעית. ניסיונות הגרמנים לפרוץ את הכיתור נכשלו. ב-8 ביולי, נוכח המצב הקשה, הורה מילר לכל חיילי הארמייה להיכנע.

במהלך השהייה בשבי הצטרף וינצנץ מילר אל ליגת הקצינים הגרמנים והיה אחד החברים הפעילים בה. הוא השתתף בשידורי התעמולה של תחנת הרדיו של הארגון ופרסם מאמרים בעיתון של הארגון, אשר הופץ בעורף הגרמני.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינצנץ מילר לוחץ את ידו של וילהלם פיק, בעת פגישת בכירי הצבא המזרח גרמני עם הנהגת המפלגה הקומוניסטית.

בשנת 1948 שוחרר מילר מהשבי הסובייטי. הוא שב לגרמניה והתיישב בשטח הכיבוש הסובייטי. מיד עם שובו הצטרף אל המפלגה הלאומית דמוקרטית של גרמניה. בשנת 1950 מונה לסגן יושב ראש של המפלגה והיה חבר פולקסקאמר מטעם המפלגה. בשנת 1952 עזב את הפוליטיקה והצטרף אל שורות המשטרה הצבאית הלאומית (ארגון שקדם לצבא המזרח גרמני). הוא התמנה לראש המטה של המשטרה הצבאית. בתפקידו עסק בהקמה וארגון של הכוח הצבאי של מזרח גרמניה. ב-1 במרץ 1956 הוכרז באופן רשמי על הקמתו של הצבא המזרח גרמני ווינצנץ מילר מונה לראש המטה הכללי שלו. בעקבות כך הוענקה לו דרגת גנרל-לויטננט של הצבא המזרח גרמני. בכך היה לקצין וורמאכט לשעבר שהגיע לתפקיד הרם ביותר בגרמניה המזרחית. במהלך כהונתו ניסה מילר להמעיט את התלות של הצבא המזרח גרמני בצבא סובייטי. הוא גם המשיך לשמור קשר עם חבריו מימי הוורמאכט, אשר התגוררו עתה במערב גרמניה. הוא אף נפגש באופן חשאי עם שר האוצר של מערב גרמניה, בניסיון לשפר את היחסים בין שתי המדינות. ב-1 במרץ 1958 שוחרר מילר מתפקידו ופרש לגמלאות מהשירות הפעיל, בהתאם להחלטת שלטונות מזרח גרמניה לשחרר מן השירות את מרבית קציני הוורמאכט לשעבר.

לאחר הפרישה הוא התגורר בברלין והיה תחת מעקב של סוכני שטאזי, בשל קשריו עם המערב. הפיקוח הצמוד של שטאזי גרם להתפתחות מחלת הסכיזופרניה אצל מילר. בשנת 1960 הוא אושפז לתקופה ממושכת בבית חולים פסיכיאטרי. באותה תקופה גם הועלו חשדות על מעורבות של מילר ברצח המוני של יהודים ושבויי מלחמה סובייטים בעיר ארטימייבסק שבמחוז דונצק בשנת 1941. בעקבות כך החמירה מחלתו וב-12 במאי 1961 הוא התאבד בקפיצה ממרפסת דירתו באחד מפרברי ברלין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וינצנץ מילר בוויקישיתוף