וינצנץ פטמילך
 | |
| וינצנץ פטמילך | |
| לידה |
שנות ה־70 של המאה ה־16 בודסהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
9 במרץ 1616 פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה |
| מדינה |
גרמניה |
  | |
וינצנץ פטמילך (בגרמנית: Vinzenz Fettmilch; 1565 או 1570 – 28 בפברואר 1616)[1] היה אופה גרמני מהעיר פרנקפורט דמיין, אשר הנהיג מרד כושל (גר') כנגד האימפריה הרומית הקדושה. כחלק מהמרד הוא גירש את תושביה היהודים של העיר, ובעקבות דיכוי המרד שאפשר להם לשוב לביתם, נהגו קהילת יהודי פפד"מ לחגוג את "פורים וינץ".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטמילך נולד בשנת 1565 או בשנת 1570 בבודסהיים (כיום בגרמניה). הוא שרת זמן קצר בצבא האימפריה הרומית הקדושה, וב-1593 התיישב בעיר החופשית פרנקפורט, בה ניסה להיבחר למשרות עירוניות שונות, אך בסופו של דבר החל לעבוד כאופה. ב-22 באוגוסט 1614 הוביל פטמילך את "התקוממות הגילדות" כנגד מועצת העיר פרנקפורט, אשר ניהלה את העיר בצורה כושלת, וסיבכה אותה בחובות כבדים. המועצה הורכבה בעיקר מבני אצולה ולגילדות היה ייצוג מועט יחסית. מלכתחילה נשאו טענות ההמונים אופי אנטישמי. המוחים טענו שהיהודים משתפים פעולה עם האצילים, ושהם מלווים בריבית גבוהה (בפועל אחוזי הריבית שלקחו היהודים והנוצרים היו זהים). הם דרשו להפחית את שיעורי הריבית שגבו היהודים, ולצמצם את מספרם בעיר[2].
מהלך המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהקיסר מתיאס סירב להיענות לדרישות ולהתערב בענייניה הפנימיים של עיר קיסרית חופשית, תקפו אנשיו של פטמילך את שכונת היהודים. היהודים ניסו להתגונן, ושניים נהרגו. רבים נמלטו לבית הקברות היהודי, או לחלק הנוצרי של העיר שם הוסתרו חלקם בידי תושבים שלא תמכו בפטמילך. אנשיו של פטמילך בזזו את בתי היהודים, גרמו נזק בשווי מוערך של 170,000 פלורין(Florin), ונבלמו בעקבות התנגדות המשמר האזרחי. פטמילך עצמו לא נראה לאורך כל הביזה, ויש הטוענים שהוא איבד שליטה על חסידיו. למחרת הורה פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בחוסר כל. רובם מצאו מקלט בערים הסמוכות.
סיום המרד ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסר מתיאס הוציא חרם קיסרי על פטמילך. תומכי מועצת העיר עצרו אותו ב-27 בנובמבר. תומכיו של פטמילך הצליחו לשחררו, והוא התבצר בביתו. הוא נכנע כעבור זמן קצר, וב-2 בדצמבר הועבר לידי הרשויות במיינץ והוצא להורג ברוסמרקט בפרנקפורט ב-28 בפברואר 1616.
אשתו ובנו של פטמילך גורשו מהמדינה, ביתו נהרס ונחרש. שתיים מאצבעות ידו הימנית נכרתו (אצבעות השבועה) ולאחר מכן ראשו, ואז בותר גופו לארבעה חלקים שהוצבו בארבעת פתחי העיר. הראש הוצב במגדל הגשר, ובמקום שבו היה ביתו הוצב עמוד קלון ועליו כיתוב בגרמנית ולטינית המפרט את עונשו של פטמילך מידי הקיסר.[3] המשורר הגרמני גתה כתב באוטוביוגרפיה שלו כמאתיים שנה לאחר מכן, כי הוא זוכר את הגולגולת על המגדל מילדותו.
לאחר ההוצאה להורג, התיר הקיסר ליהודים לחזור לפרנקפורט בכבוד רב, והטיל על מועצת העיר לשלם להם פיצויים בסך 175,000 פלורין.[4] לזכר המאורע קבעו יהודי פרנקפורט את יום גירושם מן העיר, כ"ז באלול, ליום סליחות מיוחדות לזכר הגירוש, ואת יום כ' באדר שבו הותר להם לחזור, קבעו כפורים שני, יום חג המכונה "פורים פרנקפורט" או "פורים וינץ" (על שם וינצנץ). חג זה נחוג במשך שנים רבות בקהילת פרנקפורט. נהגו בו בין היתר לא לומר תחנון בתפילת שחרית שאותה התפללו בליווי ניגונים מיוחדים ליום זה.[5] כמו כן נהגו לקרוא ביום זה ב"מגילת וינץ" אשר חוברה במיוחד ליום זה - במנגינה של שיר גיבורים גרמני.[6] בשנת 1880 כתב סופר בן העיר קרקוב את "מגלת עפה" המתארת את המאורעות בעברית ובחריזה[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וש וינר, הכירו את המן הרשע מפרנקפורט, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18 במרץ 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התאריך, כמו שאר התאריכים בערך, הוא לפי הלוח היוליאני, שנהג באותה עת בעיר החופשית פרנקפורט. התאריך הגרגוריאני היה 9 במרץ.
- ^ ג'וש וינר, הכירו את המן הרשע מפרנקפורט, באתר בלוג "הספרנים" של הספריה הלאומית - https://blog.nli.org.il/, 18/3/2019
- ^ יום טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת אגודת עונג שבת, 1959. כרך ו', עמ' 319.
- ^ זאב יעבץ, תולדות ישראל, הוצאת אחיעבר, 1937. עמ' 83.
- ^ צבי יהושע לייטנר, מנהגי פרנקפורט, ירושלים, 1982. עמ' קנב-קנג.
- ^ יוסף אומץ לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן, סימן תתש"ט.
- ^ הלן, אלחנן בן אברהם, ספר מגילה עפה, באתר הספריה הלאומית: www.nli.org.il/he