ויקטור גונצ'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור גונצ'ר
Віктар Іосіфавіч Ганчар
אין תמונה חופשית
לידה 7 בספטמבר 1958
בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
נעדר 16 בספטמבר 1999 (בגיל 41)
מינסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מינסק עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת האזרחים המאוחדת של בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
סגן ראש ממשלת בלארוס
19941995
ראש ועדת הבחירות המרכזית של בלארוס
5 בספטמבר 199613 באוקטובר 1996
(5 שבועות ו־4 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויקטור גונצ'רבלארוסית: Віктар Ганчар, ברוסית: Виктор Гончар; נולד ב-7 בספטמבר 1957 - נעלם ב-1999) היה פוליטיקאי בלארוסי, שנעלם ומת ככל הנראה בשנת 1999.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בכפר רדזיצ'אבה, סמוך לסלוצק. הוא סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בלארוס בשנת 1979 ועבד כעובד מחקרי משפטים במוסדות גדולים בבלארוס.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאי 1991 שימש כסגן ראש העיר מלדזייצ'נה. במאי 1994 הוא התמודד לתפקיד שופט בית המשפט החוקתי בבלארוס, אך לא זכה לתמיכתם של מרבית חברי הפרלמנט.

במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 1994, הוא היה מהפעילים במטה הבחירות של אלכסנדר לוקשנקו. בשנת 1994, לאחר ניצחונו של לוקשנקו בבחירות לנשיאות, מונה לסגן ראש ממשלת בלארוס, אך עד מהרה התפטר. הוא הצטרף לאופוזיציה לנשיא והצטרף למפלגת האזרחים המאוחדת והפך לחבר במועצה המדינית (מאז 1995).

בשנים 1995–1996 היה מזכיר כללי של בית הדין הכלכלי של חבר המדינות. בשנת 1995 נבחר כציר לאספה הלאומית של בלארוס. בשנת 1996 מונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית והתנגד באופן פעיל ללוקשנקו במהלך משאל העם בשנת 1996. בשנת 1996 פוטר מתפקידו, לאחר שגונצ'ר מעולם לא הכיר בתוצאות משאל העם בשנת 1996 כלגיטימיות.

בשנת 1998 עמד ועדת בחירות חלופית בבחירות לנשיאות בשנת 1999, שאורגנה על ידי האופוזיציה כמחאה על הרפורמות החוקתיות של לוקשנקו.

היעלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונצ'ר נעלם במינסק ב-16 בספטמבר 1999, יחד עם חברו, איש העסקים אנטולי קראסוסקי. חתיכות זכוכית שבורה ודם נמצאו באתר כביכול בו נראו לאחרונה השניים. ב-5 בדצמבר 2002 הם הוכרזו רשמית כנעדרים על ידי בית המשפט. בינואר 2003 השעתה התובעת הכללית של מינסק את החקירה הפלילית בדבר היעלמותם.

לטענת, אולג אלקאייב, ששימש כמנהל כלא מספר 1 במינסק, ויקטור גונצ'ר נחטף והוצא להורג בהוראתם של אנשים הקרובים לנשיא לוקשנקו. חקירת היעלמותם היא אחד הנושאים העיקריים של האופוזיציה בבלארוס והיא מוזכרת גם במסמכי ארגונים בינלאומיים. בספטמבר 2004 פרסמו האיחוד האירופי וארצות הברית איסורי נסיעה לחמישה פקידים בבלארוס החשודים במעורבות בחטיפת גונצ'ר: שר הפנים ולדימיר נאומוב, התובע הכללי ויקטור שיימן, שר הספורט והתיירות יורי סיוואקוב (ששימש כשר הפנים בעת היעלמותם) וקולונל דמיטרי פאבליצ'נקו ממשרד הפנים בבלארוס.[1]

במשך כמה שנים באופוזיציה הבלארוסית ארגנו את "יום הסולידריות עם בלארוס" ב-16 בכל חודש כדי להנציח את היעלמותם של גונצ'א, קראסוסקי, יורי זכרנקו, דז'מיטרי דוואדסקי ומותו המסתורי של גנאדי קרפיינקו.[2]

בדצמבר 2019 פרסם דויטשה וול סרט דוקומנטרי בו יורי גרבסקי, לשעבר חבר ביחידה מיוחדת במשרד הפנים בבלארוס, אישר כי היחידה שלו היא שעצרה ורצחה את יורי זכרנקו ושהם אחר כך עשו אותו דבר עם ויקטור גונצ'ר ואנטול קראסוסקי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "USA, EU declare Belarus officials personas non grata". Pravda. 28 בספטמבר 2008. נבדק ב-3 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "День солидарности: 9 лет назад исчезли Виктор Гончар и Анатолий Красовский". charter97.org. נבדק ב-2018-01-03.
  3. ^ Belarus: How death squads targeted opposition politicians