לדלג לתוכן

ויקטור גראשצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור גראשצ'נקו
Ви́ктор Гера́щенко
לידה 21 בדצמבר 1937
סנקט פטרבורג, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 במאי 2025 (בגיל 87)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה לפיננסים של ממשלת הפדרציה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית (1963–1991)
חבר הדומה הממלכתית
29 בדצמבר 2003 – 24 בדצמבר 2007
(4 שנים)
נשיא הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית
17 ביולי 1992 – 18 באוקטובר 1994
(שנתיים)
11 בספטמבר 1998 – 20 במרץ 2002
(3 שנים)
פרסים והוקרה
  • עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדלייה להנצחת 300 שנה לצי הרוסי
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית
  • מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה
  • עיטור הידידות בין העמים
  • מדליה על גבורת העמל
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטור ולדימירוביץ' גראשצ'נקורוסית: Ви́ктор Влади́мирович Гера́щенко;‏ 21 בדצמבר 193711 במאי 2025) היה כלכלן, בנקאי ואיש כספים סובייטי-רוסי. האדם היחיד ברוסיה שעמד בראש הבנק הראשי במדינה ארבע פעמים (פעמיים כיו"ר הבנק הממלכתי של ברית המועצות ופעמיים כנגיד בנק רוסיה).[1]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראשצ'נקו נולד בלנינגרד, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות למשפחתו של בנקאי, ולדימיר סרגייביץ' גראשצ'נקו, שבשנים 1948–1958 שימש כסגן ראשון ליו"ר דירקטוריון הבנק הממלכתי של ברית המועצות.[2] אימו אנסטסיה וסילייבנה גרשצ'נקו (קלינובה) הייתה עקרת בית. היו לו שלוש אחיות (ולנטינה, גלינה, אירינה) ואח (אנטולי).

לאחר שסיים את לימודיו במכון הפיננסי במוסקבה ב-1960, החל את דרכו כרואה חשבון בבנק הממלכתי של ברית המועצות. בשנת 1961 היה רואה חשבון בונשטורגבנק ואז מונה למפקח ומומחה במחלקה לחשבונאות חיצונית ופנימית, ולראש מחלקת מטבע ומבצעי מזומנים של בנק המסחר.

בשנת 1965 היה לאחד ממנהלי בנק נרודני המוסקבאי בלונדון (Moscow Narodny Bank Limited), בנק שהוקם בשנת 1919 כדי לנהל את פעילויות סחר החוץ של רוסיה הסובייטית ובשנים הבאות שימש בשלל תפקידים במסגרת הבנק: בשנים 1967–1972 עבד כסגן מנהל, ומאז 1969 כמנהל סניף של הבנק בביירות, לבנון. בשנים 1977–1982 היה מנהל הסניף של בנק נרודני בסינגפור.

בשנים 1972–1974 שימש כסגן ראש מחלקה של ונשטורגבנק בברית המועצות. בשנים 1974–1977 עבד כיו"ר מועצת המנהלים של Ost-West Nandelsbank (פרנקפורט על מיין, גרמניה).

בשנת 1982 מונה לראש מחלקת מט"ח וביולי 1988 לסגן יו"ר דירקטוריון ונשאקונום בנק. בשנים 1983–1985 שימש כסגן יו"ר מועצת המנהלים של הבנק לסחר חוץ בברית המועצות. בשנת 1985 הוא הפך לסגן היו"ר הראשון של הנהלת ונשטורגבנק ובשנת 1988 מונה לסגן הראשון של יו"ר דירקטוריון הבנק.

בשנים 19891991 שימש כיו"ר דירקטוריון הבנק הממלכתי של ברית המועצות.[3]

בשנת 1992 מונה לראש המחלקה למדיניות מוניטרית של הקרן הרפורמית הבינלאומית לרפורמות כלכליות וחברתיות ומנובמבר 1992 עד אוקטובר 1994 הוא היה נגיד בנק רוסיה.[4]

מ-16 במרץ עד 25 בדצמבר 1993, כנגיד בנק רוסיה, היה חבר בנשיאות ממשלת הפדרציה הרוסית.[5] ב-1993 הוא מונה לממונה על רוסיה במועצת הבנק הבינלאומי של חבר המדינות ובאותה השנה הוא נבחר ליו"ר מועצת הבנק הבינלאומי של חבר המדינות. עם זאת, ב-11 באוקטובר 1994 נאלץ להתפטר מתפקידו כנגיד בנק רוסיה בשל ביקורת על הנהלת הבנק, מניפולציה בשער החליפין של הרובל במטרה להשלים את התקציב הפדרלי על חשבון בנק רוסיה שהיה הגורם לקריסת שער החליפין של הרובל ואז החזרתו במהירות (באירועים המכונים "יום שלישי שחור" ו"חמישי האדום"). בשנים 1994–1995 עבד כיועץ במכון המחקר לבנקים של בנק רוסיה (מכון המחקר לבנקים של הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית).

בשנים 1996–1998 הוא היה יו"ר הדירקטוריון של הבנק הבינלאומי המוסקבאי.

ב-11 בספטמבר 1998 שוב מונה לנגיד בנק רוסיה ובנובמבר 1998 מונה למנהל מטעם רוסיה בקרן המטבע הבינלאומית, אך באוגוסט 2000 הוא שוחרר מתפקיד זה. לאחר מכן התפטר במרץ 2002. ב-7 בדצמבר 2003 הוא נבחר לדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית ברשימה הפדרלית של מפלגת המולדת.

בינואר 2004 הוא היה מועמד לתפקיד נשיא הפדרציה הרוסית מטעם מפלגת האזורים הרוסיים (אך סורב מטעם ועדת הבחירות המרכזית של הפדרציה הרוסית). בתחילת יוני 2004, לאחר מעצרו של מיכאיל חודורקובסקי, הוא קיבל את הצעת הנהלת חברת הנפט יוקוס לעמוד בראש דירקטוריון החברה והתפטר מסמכויותיו הפרלמנטריות.[1][6] ברם, באוגוסט 2006 הוכרזה חברת הנפט יוקוס כפושטת רגל, והליך פירוקה החל.

הכלכלן האמריקאי ג'פרי סאקס כינה את גראשצ'נקו "נגיד הבנק המרכזי הגרוע בעולם".[7]

נפטר במוסקבה ב-11 במאי 2025.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור גראשצ'נקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]