ויקטור הרצפלד
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1856 ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1919 (בגיל 62) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית הראשונה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| מוקד פעילות |
הונגריה |
| תקופת הפעילות |
? – 19 בפברואר 1919 |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה, אוניברסיטת וינה |
| כלי נגינה |
כינור |
  | |
האביר ויקטור הרצפלד, משנת 1874[1] ריטר פון הרצפלד (בהונגרית: Herzfeld Viktor, ברטיסלאבה, 8 באוקטובר 1856[2] – בודפשט,[3] 19 בפברואר 1919)[4] היה מלחין, כנר, מנצח, מבקר מוזיקה, יהודי-הונגרי-אוסטרי מורה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד במשפחה יהודית. אביו, יוזף הרצפלד (1836-1889), זכה בתואר אבירות בשנת 1874 (מקביל לתואר "Sir" בבריטניה), היה המנהל הווינאי של חברת הביטוח פונסיאר. אמו הייתה עמליה וינטר (1836–1909).
בין השנים 1875 עד 1879 למד משפטים בווינה, לצד מוזיקה בקונסרבטוריון Gesellschaft der Musikfreunde. המורה שלו לכינור היה יוזף הלמסבר האב. בשנת 1880 הוא קיבל את הפרס הראשון לשני המקצועות.
בעונה 1881–1882 הוא היה מנצח בתיאטרון תחילה בלינץ ולאחר מכן בלייפציג. בשנת 1884 זכה בפרס בטהובן על יצירותיו של אגודת ידידי וינה. בברלין השתתף בלימודי הלחנה אצל אדוארד גרל ופרידריך קיל.
בשנת 1886 עבר להתגורר בבודפשט. הוא לימד באקדמיה למוזיקה משנת 1888, תחילה תורת המוזיקה, אסתטיקה והיסטוריה ולאחר מכן בשנת 1908, כאשר פרש הנס קסלר, הפך לפרופסור ולראש מחלקת הקומפוזיציה. בשנת 1907 כתב את ה"מארש חגיגי" לחנוכת הבניין החדש של המוסד.
הוא היה מעורב באופן פעיל בחיי המוזיקה של בירת הונגריה והשתתף בקונצרטים של יוהנס ברהמס בפשט. הוא הפך לחבר ברביעיית המיתרים הובאי - פופר, שם ניגן כינור שני עד 1889 (הוא הצטרף מחדש להרכב בין השנים 1897 לבין 1899).
בשנת 1887 התנצר.[5] עם הזמן למד גם הונגרית, לבקשתו של המלחין ינה הוסקה קיבל על עצמו את תפקיד נשיא הקואופרטיב של "הליריקאים, מלחינים ומו"לים למוזיקה של הונגריה", החזיק בתפקיד עד שנת 1918 ואז העביר אותו לידי ינה הובאי.[6] [7] בתקופתו בבודפשט הוא היה מבקר מוזיקה מרכזי בעיתונות המקומית בשפה הגרמנית: בין השנים 1888 עד 1990 כתב ב-Neues Pester Journal, ומשנת 1907 עד 1908 ב-פסטר לויד. הוא חלה רבות בשנותיו האחרונות ויכול היה לקבל רק את תלמידים בבית. רוב יצירותיו שלא פורסמו (יצירות תזמורות, שירים וכו') נשכחו כעת.
ספר הלימוד שלו, ה"פוגה", ראה אור בשנת 1913.
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שני רומנסים (לכינור ותזמורת, 1879)
- Lustspielouvertüre (1884)
- Capriccio (עיבוד קודם, 1896)
- Frühlingsidyll (1897)
- סרנדה (לתזמורת מיתרים, 1900, גרסה מתוקנת 1919)
- מארש חגיגי (1907)
ספר לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פוגה. בודפשט, 1913. הוצאת ספרים ומוזיקה של קארוי רוז'ניאי
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברט פולקמן (1815–1883) = הרבעון המוזיקלי החדש, 1 ביולי 1915.
תלמידיו המפורסמים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוקהאוס -רימן לקסיקון מוזיקלי בודפשט, 1984. מסת"ב 9633305438
- זולטאן קודאי : ויקטור הרצפלד. 8 באוקטובר 1856 - 1919 בודפשט, 1982. מסת"ב 9633304466
- אילן יוחסין באתר geni.com
- באתר האקדמיה למוזיקה
- Oesterreichisches Musiklexikon
- לקסיקון יהודי הונגרי
- Das Neue Musik-Lexikon nach dem Dictionary of Modern Music and Musicians
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטור הרצפלד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Geadelte jüdische Familie
- ^ Egyes forrásokban tévesen március 25.
- ^ Egyes forrásokban tévesen 1920.
- ^ Halálesete bejegyezve a Bp. VI. ker. állami halotti akv. 425/1919. folyószáma alatt.
- ^ Staudacher, Anna: „...meldet den Austritt aus dem mosaischen Glauben”. S. 248
- ^ Billboard. 1976. november 6. 34. l.
- ^ "Madarász Iván az Artisjus új elnöke". אורכב מ-המקור ב-2015-03-22.