ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/טומאת מת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טומאת מת בהלכה היא אחד מסוגי הטומאה, הבאה על ידי גופת אדם מת שמוגדרת אבי אבות הטומאה. המת יכול לטמא אדם, כלים, אוכלין או משקין.

פרטי ההלכות[עריכת קוד מקור]

טומאת מגע[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – טומאת מגע

אדם שמת מטמא כל אדם הנוגע בו או נושא (מרים או מזיז) אותו, בין אם המת היה איש או אישה, גוי או יהודי, גדול או קטן, ואפילו עובר (שהריונו נמשך לפחות ארבעים יום).[1] אדם או כלים שנגעו במת נקראים טמא מת, וטומאתם נמשכת שבעה ימים מיום הנגיעה במת ("טומאת שבעה"), ובמהלך שבעת הימים יש להזות על הטמא מאפר פרה אדומה[2].

טומאת אוהל[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – טומאת אוהל

קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא טומאת אהל, כאשר האדם נמצא עם המת תחת אותה קורת גג. לגבי טומאת אהל ישנה מחלוקת תנאים וראשונים, האם היא קיימת רק במת יהודי או גם במת גוי.[3] גם קברו של המת מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו[4].

טומאת משא[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – טומאת משא

כן מטמא המת את מי שמסיט אותו או את מי שנושא אותו, טומאה זו נקראת טומאת משא.

טומאה רצוצה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – טומאה רצוצה

טומאה הנמצאת במקום שאין לה חלל טפח להתפשט, נחשבת לטומאה רצוצה, שעל פי הלכה למשה מסיני היא מתפשטת והולכת עד הרקיע.

טומאת אוהלים[עריכת קוד מקור]

טומאה נוספת הנובעת מן המת היא טומאת אוהלים: אהל עראי שנמצא בו מת - נעשה בעצמו "אב הטומאה".[5] לעומת זאת, בית קבע שהמת נמצא בו - אינו נטמא, אלא רק אנשים וחפצים שנמצאים בו טמאים. בעניין זה יש להבדיל בין המושג "טומאת אוהל", שפירושו שהמת מעביר טומאה לכל מי שנמצא איתו תחת אותה קורת גג לבין המושג "טומאת אוהלים", שהתייחד לדין זה שהאוהל עצמו נטמא. על כך אומרת המשנה המפורסמת: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן",[6] כלומר: כל חומר מן הצומח שעושים ממנו מבנה - דינו כבית קבע, שאינו נטמא בעצמו אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו, פרט לפשתן, שגם הוא עצמו נטמא.

הדבר המטמא[עריכת קוד מקור]

לא רק גופת מת שלמה מטמאת, אלא גם חלקים מסוימים מן המת: כזית מבשרו. אבר שלם (הכולל בשר, גיד, ועצם) גם אם אין בו כזית (למשל - אחד מפרקי האצבעות). עצמות שמייצגות את האדם בכללו, כדוגמת: גולגולת או שידרה. רביעית מדם המת. עצמות קטנות, החל מגודל שעורה ומעלה (כס"מ אחד), מטמאות טומאה קלה יותר: רק לנוגע בהם או נושא אותם, אך לא בטומאת אהל (ראו להלן: דרכי ההיטמאות)[7]. גם אבר שנחתך מאדם חי נחשב כאבר מן המת, ומטמא כמותו[8]. לאחר שבשר המת הרקיב, הוא מטמא רק בשיעור גדול של "מלא תרווד", וגם זאת רק בטומאת משא וטומאת אוהל, אבל אין הרקב מטמא במגע, מכיוון שפירורי הרקב אינם מחובר זה לזה.

איברי האדם שמטמאים, בין מן החי ובין מן המת, הם דווקא איברים שיש להם בשר, גידים ועצמות, ומתחברים ביניהם על ידי מפרק. אבל איברים שאין להם עצם, אינם מטמאים בתורת איבר אלא כשאר בשר[9].

דרגות הטומאה במת[עריכת קוד מקור]

אדם וכלים (פרט לכלי חרס) שנוגעים במת נקראים "טמא מת" ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם וכלים[10], ולפיכך המת נקרא "אבי אבות הטומאה". כינוי זה אינו מופיע בדברי חז"ל, אלא לראשונה בפירוש רש"י[11] שיצר את המינוח הזה לבטא את הדין המוסכם.

במקרים מסוימים גם הכלי הנוגע במת נעשה "אבי אבות הטומאה", ודין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל". קיימת מחלוקת בראשונים בפרטי דין זה: האם מדובר על כלי מתכת בלבד[12] או על כל הכלים פרט לכלי חרס.[13] מחלוקת נוספת, מהם הדרכים בהם ה"חרב" מטמאת: האם רק במגע[14] או גם במשא.[15] או אפילו באהל.[16] הדעה המקובלת בנושא זה היא שהכלי שנטמא מן המת מטמא כמת אפילו לאחר שנפרד מן המת, יש שטענו שעל פי מקורות חז"ל הכלי שנגע במת מטמא כמת רק בעודו צמוד למת, ואילו לאחר שפרש מן המת - הרי הוא אב הטומאה רגיל, ולא "אבי אבות הטומאה".[17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ משנה מסכת אהלות פרק יח משנה ז
  2. ^ במדבר יט, יט
  3. ^ בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א נאמר, שלדעת רבי שמעון בן יוחאי גוי אינו מטמא באהל, וחכמים חולקים עליו. הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק א הלכה יג פסק כרשב"י, ואילו התוספות ביבמות שם פסקו כחכמים.
  4. ^ במדבר יט, ט; רמב"ם, משנה תורה, הלכות טומאת מת, פרק ב הלכה טו
  5. ^ במדבר יט, יח: "והיזה על האהל ועל כל הכלים", כלומר שגם האהל עצמו נטמא.
  6. ^ משנה מסכת שבת פרק ב משנה ג, שנאמרת בהרבה מקהילות ישראל בקבלת שבת
  7. ^ משנה מסכת אהלות פרק ב משניות א-ג, ושם הגדרות מפורטות יותר על האיברים והעצמות המטמאים.
  8. ^ משנה מסכת עדויות פרק ו משנה ב
  9. ^ מסכת חולין, דף קכ"ח, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ב', הלכה ג'; רבי שמשון משאנץ, על משנה, מסכת אהלות, פרק א', משנה ז'; רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, כלים, פרק א', משנה ה', אות מ"ה. וראו רבי יוסף באב"ד, מנחת חינוך, מצווה רס"ג, אות ח'.
  10. ^ משנה מסכת כלים פרק א משנה א
  11. ^ כגון בבמדבר יט, כב
  12. ^ רש"י בפסחים יד, ב
  13. ^ רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ה הלכה ג
  14. ^ רמב"ם שם הלכה יג
  15. ^ רמב"ן בבמדבר יט, טז
  16. ^ תוספות נזיר נד ע"ב ד"ה תא שמע
  17. ^ ביטאון מעלין בקודש, גליונות טו-יז

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קטגוריה:טומאת מת מת קטגוריה:פטירה ואבל ביהדות קטגוריה:פרשת חקת