ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יחזקאל לנדא

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה"
לידה 7 בנובמבר 1713
י"ח בחשוון ה'תע"ד
אפטא
פטירה 29 באפריל 1793 (בגיל 79)
י"ז באייר ה'תקנ"ג
פראג
מקום קבורה פראג
חיבוריו נודע ביהודה, צל"ח,
דגול מרבבה, ועוד
קברו בבית העלמין שבפראג
הנודע ביהודה

רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713[1] - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793), היה רב וראש ישיבה, בברודי, ביאמפול ובפראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו שנודעה להם השפעה ופופולריות רבה.

לחם בשבתאים ובתנועת החסידות, והתנגד במידה מתונה לספר הזוהר, ולעיסוק בקבלה בכלל. לחם גם בתנועת ההשכלה והתנגד ל"ביאור" של משה מנדלסון, ולרפורמה בתלמודי התורה שהציע נפתלי הרץ וייזל. הגן גם על רבי יהונתן אייבשיץ בעת הפולמוס נגדו, אם כי יש אומרים שמאוחר יותר חזר בו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נולד בעיר אפטא שבפולין, בן למשפחת לנדא המיוחסת לרש"י[2]. אביו היה ה"קצין" (תואר כבוד) הרב[3] יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות, בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של דיין באפטא ובקראקא. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא ונכדת רבי השיל מקראקא.

בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב[5]. עד גיל 11 למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל בר מצווה נסע ללמוד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק בשבתות[6].

בגיל 20 (1734) התמנה כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר והלשנה שבאה בעקבותיה הם שאילצו אותו לעזוב את העיר[דרושה הבהרה]. יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי מאיר מרגליות, מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו. בשנת ה'תקט"ו, 1755, קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

ברבנות פראג[עריכת קוד מקור]

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של רבי יהונתן אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו[7].

כרב העיר פראג התקין רבי יחזקאל לנדא תקנות וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב (1772) פרצה שריפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק לממשלה יש סמכות לדון בעניני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל רבי יחזקאל לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו לדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבי יחזקאל לנדא את חוות דעתו בשם "Das mosaisch-talmudische Eherecht" היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי ד"ר אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש.[8]

לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו (בשנת ה'תקמ"ד), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל.[9]

נקבר בבבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב.

עמדותיו[עריכת קוד מקור]

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[10]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט, כך גם התיר את דג השטירל[11]. מנגד, אסר לשאת מטרייה בשבת משום חשש אוהל[12], ואסר על ניתוחי מתים[13].

הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם")[14]. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". לצד הסתייגותו הכללית מהקבלה, יש טוענים שראה את עבודת הכוונות והייחודים בחוגי המקובלים מבית מדרשו של האר"י ככפירה[15].

הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון אבל סירב להוציא חרם על ה"ביאור"[16]. הוא גם יצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

"ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", 1880 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1


יחסיו עם רבי יצחק הורוביץ[עריכת קוד מקור]

בין רבי יחזקאל לרבי יצחק הלוי הורוביץ (רבי איציק'ל המבורגר), שררו יחסי ידידות עמוקים משנות נעוריהם בקלויז בברודי, משפחות הורוביץ ולנדא אף היו קשורות בקשרי נישואין; רבי מנחם מאניש מז'מיגרוד אחיו של רבי יצחק נשא את אחותו של רבי יחזקאל, ומאוחר יותר הפכו השניים למחותנים בעצמם כאשר רבי יעקב'קא, בנו של רבי יחזקאל, נשא את רייצא, בתו של רבי איציק'ל.

בסביבות שנת ה'תקכ"ו נחלקו שני הרבנים בחריפות בעניין רגיש שהעכיר ביניהם את היחסים. בסביבות שנת תקי"ב[א], התירו רבי יצחק ורבני ברודי לרבי יהושע העשיל הורוויץ, בן אחיו רבי מנחם מאניש, לגרש את אשתו וויטוש, בת רבי צבי הירש מאופוצ'נו והילדסהיים, נגד רצונה. הגט סודר על ידי רבי אריה לייב מסקולה, בנו של הפני יהושע. הגירושין בפועל התבצעו על ידי שליח שזרק את הגט לחיקה של האישה בעל כורחה ברחוב העיר, לאחר זריקת הגט נישא רבי יהושע העשיל בשנית[ב].

כחלוף 14 שנה יצא רבי יחזקאל – שהיה בן דודו של רבי צבי הירש אבי המגורשת[ג], לפסול את הגט (לאחר שרק אז נודע לו שהגירושין נעשו על ידי שליח); רבי יחזקאל החרים את רבי יהושע העשיל ואת אשתו השנייה בכך שעברו על חרם דרבינו גרשום, בטענה כי היות ועבר המגרש על חרם דרבינו גרשום, הרי שהגט ניתן באיסור, ועל פי הכלל התלמודי הקובע "אין שליח לדבר עבירה", הרי שהגט בטל מעיקרו, והאישה נותרה אשתו לכל דבר ועניין ומעולם לא התגרשה{{ביאור|בעקבות חרם זה אף נאסר רבי יהושע העשיל בוורשה, עד שנפדה משביו על ידי רבי משה לייב מסאסוב.

רבי איציק'ל עמד על דעתו כי הגט תקף, היות ועבירה על חרם דרבינו גרשום איננה נחשבת לעבירה, וגם במקרה שהיא מהווה עבירה הגט בתקפו על אף העבירה. רבי יחזקאל התבצר אף הוא בדעתו והגיב על כך בחריפות יתרה, אליה נוסף חשד שרבי יצחק מנסה להמעיט בכוח תורתו[17], ובין השנים נוצר מתח.

בסופו של דבר השלימו ביניהם שני הגאונים בעזרתו של רבי יוסף שטיינהארט שכתב: ”כאשר תלי"ת עשיתי שלום אשתקד בין הגאון אב"ד פראג, ובין מחו' הגאון אב"ד האמבורג נ"י, שהי' מחולקים ג"כ בענין גט אחד שסידר רב אחד במדינת פולין, והדברים עתיקין”[18]. נסיבות סיום המחלוקת אינן ברורות כל צורכן, וכפי הנראה נתן הבעל לאשתו לשעבר גט בשנית מרצונו הטוב[דרושה הבהרה] כפי שהציע רבי פנחס הורוביץ, והאישה נישאה בשנית.

הנהגותיו[עריכת קוד מקור]

הרבה בתעניות ובסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה.[9].

שו"ת נודע ביהודה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – נודע ביהודה

ספר השו"ת שלו, "נודע ביהודה", הוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. הספר הודפס לראשונה בפראג בשנת תקל"ו (1776).

הספר המכיל למעלה מ-850 תשובות הלכתיות, הוא בעל השפעה רבה מאוד בעולם השו"ת והפסיקה ההלכתית, ונחשב לאוטוריטה הלכתית. מאז שהודפס לראשונה חזר והודפס בעשרות מהדורות, בחלקן בתוספת הערות וציונים. בפי רבים אף מכונה המחבר – רבי יחזקאל לנדא - "נודע ביהודה" על שם ספרו זה, וגם על מצבתו ציווה רבי יחזקאל לכתוב שהוא מחבר הספר.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור]

מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[19], ובהם:

משפחתו[עריכת קוד מקור]

  • בתו פריידא - נישאה לרבי יוסף, רבה של פוזנן.
  • בנו רבי יעקב'קה (יעקב) - נשא בזיווג ראשון את בתו של רבי איציקל המבורגר רבם של קהילות אה"ו.
  • בנו השני, רבי שמואל - ממשיך דרכו של אביו ברבנות פראג.
    • בנו משה הלוי לנדא - עמד בראש ה"שטאדטראטה", מועצת העיר היהודית בפראג, והיה מנהיג הקהילה היהודית בעיר בתקופת רבנותו של שי"ר[20].
  • בנו הצעיר ישראל - מראשי המו"לים של ההשכלה בפראג בעשור האחרון של המאה ה-18[21].
  • בת שהייתה נשואה לרבי יום טוב ב"ר אפרים וועהלי
  • בת שהייתה נשואה לרבי זלמן ב"ר מאיר פרסבורג

רשימת ספריו[עריכת קוד מקור]

  • נודע ביהודה - שו"ת - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
  • ציון לנפש חיה (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה
  • דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
  • מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
  • דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
  • אהבת ציון - דרשות בהלכה
  • דורש לציון - דרשות בהלכה
  • דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה. פראג, תקמ"א
  • דרוש הספד - על מותו של הקיסר לעאפאלד. פראג, תקנ"ב.
  • חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.


תקופת חייו של הרב מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יחזקאל לנדא בוויקישיתוף
ביוגרפיות
ערכים באנציקלופדיות ולקסיקונים
מאמרים
כתביו

ביאורים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ הגרסה הנפוצה היא שהמעשה אירע בשנת תקט"ז, אך זו כנראה טעות מכיוון שהמחלוקת פרצה, כפי שמופיע בכתבים השונים, 14 שנה לאחר המעשה, והיא אירעה בשנת תקכ"ו לכל המאוחר. במאמרו של אברהם שישא בקובץ ישורון, הוא טוען כי המעשה אירע בשנת תקט"ו ובמקום יו"ד שנים שכתב רבי יצחק באיגרותיו נפתחו ראשי התיבות בטעות לי"ד שנים.
  2. ^ אשתו השנייה הייתה שיינדל, בתו של רבי אריה לייב בנו של רבי אברהם רבי חיימ'ס מלובלין.
  3. ^ אמו של רבי צבי הירש הייתה בתו של רבי צבי הירש לנדא, אבי אביו של רבי יחזקאל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע בערכו ב-Jewish Encyclopedia שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.
  2. ^ להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: חיים דב פרידברג, בני לנדא למשפחותם: לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.
  3. ^ לפי דברי בנו, צל"ח על מסכת פסחים, דף ע עמוד ב, המתאר את גדולת אביו בתורה.
  4. ^ צל"ח, על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע', עמוד ב'.
  5. ^ עליו: צבי הירש הורוביץ, לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 61–62.
  6. ^ שנים אחר כך הזכיר עובדה זו בהספד על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. אהבת ציון, סדילקוב תקצד, דרוש ז, באתר היברובוקס.
  7. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שרבי יחזקאל לנדא פעל להשגת פשרה אף על פי שידע והכיר בשבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. רבי יעקב עמדין כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן, וולף ותלמידים שם. רבי יחזקאל לנדא מנע את מעברו של רבי יהונתן אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של רבי יהונתן אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב עמדין שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדין שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ. כשנתבקש רבי יעקב עמדין לבחור את מחליפו של אייבשיץ באה"ו, מנע מרבי יחזקאל לנדא את התפקיד.
  8. ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות.
  9. ^ 1 2 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
  10. ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
    אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג
  11. ^ יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן כ"ח..
  12. ^ אורח חיים, מהדורא תניינא, אורח חיים סימן ל'.
  13. ^ יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן ר"י.
  14. ^ שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג. ובספר שרי המאה (חלק א פרק יז) כותב הרב יהודה ליב מימון "ומספרים, כי כשנדפס הספר במהדורה שנייה שיחדו החסידים את המדפיס, והלה הדפיס את הפסוק בצורתו: ופושעים יכשלו בם. כשנודע הדבר לרבי יחזקאל, חייך ואמר: ראו מה ביני לבין החסידים: אני עשיתי מ"פושעים" - "חסידים", ואילו הם עשו מ"חסידים" - "פושעים"... ובכל זאת היו גדולי אדמו"רי החסידות מתייחסים אליו בהערצה.
  15. ^ מעוז כהנא ומיכאל ק' סילבר, "דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהילת פראג", קבלה, גיליון כ', תשס"ט, עמ' 349–384.
  16. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 243
  17. ^ רבי יחזקאל לנדא, נודע ביהודה, <דפו"ר> חלק ב' (אה"ע, חו"מ), סימנים ע"ה-פ"ג, פראג תקל"ו - תקע"א, עמ' צ'-ק"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  18. ^ רבי אהרן שמעון מקופנהאגן, אור הישר, סימן י"ב, לבוב תרס"ב, עמ' ט"ו, באתר אוצר החכמה.
  19. ^ ראו רשימת תלמידים אצל: רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
  20. ^ שי"ר, הקדמת "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' XII.
  21. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 49-50,243


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז רבי משה איסרליש (הרמ"א) • רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) • רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי הכהן (הש"ך) • רבי העשיל מקראקא • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יאיר חיים בכרך (ה"חות יאיר") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "שולחן ערוך הרב") • רבי יהודה לייב מינוביץ' (בעל "שארית יהודה") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי (ה"מאמר מרדכי") • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי יוסף קארו (הבית יוסף) • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם) • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי שאול ישראלי • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי בן ציון אבא שאול • רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • רבי שמואל הלוי וואזנר • רבי זלמן נחמיה גולדברג
תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים


קטגוריה:רבנים פולנים קטגוריה:פראג: רבנים קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת קטגוריה:מחברי ספרי דרוש קטגוריה:פרשני התלמוד קטגוריה:פרשני השולחן ערוך קטגוריה:רבני ערים באירופה קטגוריה:אבות בתי דין קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב קטגוריה:ילידי 1713 קטגוריה:נפטרים ב-1793 קטגוריה:ברודי: רבנים קטגוריה:משפחת לנדא

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויקיפדיה:מיזמי_ויקיפדיה/אתר_האנציקלופדיה_היהודית/ערכים_ששוכתבו_או_הורחבו_באנציקלופדיה_היהודית/רבי_יחזקאל_לנדא&oldid=37434029"