ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/תמימות
תבנית:שכתוב תמימות הוא תכונת אופי הנושאת כנות וישרות, ללא תחבולות והתחכמויות, וכן נטייה להאמין לדברי אחרים. לדוגמה, רוב הילדים נחשבים לתמימים. המושג משמש לעיתים לתיאור עוד תופעות המזכירות את התמימות.
הפך התמימות זה ערמומיות, זדוניות, רמאות, התחכמות, פתלתלות וניהול תחבולות, וכן ציניות (על פי ההקשר). גם אכזריות יכולה לשמש כהפך לתמימות, בהקשרים רחוקים יותר.
בעולם המשלים מן החי, משמשת הכבשה כסמל לתמימות. נגזר מכך גם הביטוי המושאל "שה תמים" או "שיה/כבשה תמימה".
נאיביות[עריכת קוד מקור]
נאיביות (מצרפתית: Naïveté) היא מילה מושאלת מצרפתית שפירושה הצגת או הבעת חוסר ניסיון, הבנה או תחכום. במקור המילה הצביעה על תמימות וטבעיות במובן החיובי דווקא. מילה שקיבלה משמעות הפוכה במידת מה היא ציניות.
יש הרואים בנאיביות דווקא ברכה, המיוחסת על פי רוב לילדים, שכן האדם הנאיבי יכול להתלהב מדברים שהציניקן כבר לא. כך למשל תערוכה של אמנים מצרפת, בלגיה וקנדה שעלתה ב-2007 נקראה: "נאיביות – שמחת חיים".
התמימות ביהדות[עריכת קוד מקור]
ביהדות המונח תמימות מפורשת לעיתים במובן "שלם" כמו: ”ואמרת להם: זה האישה, אשר תקריבו לה' - כבשים בני שנה תמימים, שניים ליום; עולה תמיד”[1]. משמעות המילה "תמימים" הוא שלמים. גם לגבי ה' המשמעות היא: שלם, מושלם: ”הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט”[2].
עם זאת ישנם מקרים בהם התורה מתכוונת לתמימות רגילה: ”תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ”[3], וכן ”עִם חָסִיד, תִּתְחַסָּד; עִם גִּבּוֹר תָּמִים, תִּתַּמָּם”[4]. תמים במובנים אלה פירושו: עובד את ה' בלי לחקור אחריו ואחרי מצוותיו אלא מאהבתו. כנספח לכך קיימת גם גישה באמונת ה', מתוך אמונה פשוטה.
ב"מעשה מחכם ותם" שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב מתואר התם כאחד שאינו מתלהב ואינו מתלונן על העולם והוא נראה לעיתים נלעג, אך זוכה לקבל יותר מכל השאר.