ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ביתא ישראל/מעבדה/א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התיאור הבא מבוסס על שיחה עם הרב רפאל אלמו מבית הכנסת 'שערי ירושלים' בנתניה, בשבת אחרי מות-קדושים ה'תשס"ט. כל השגיאות שבו הן תרומתי הבלעדית, ואין לרב כל חלק בהן.

מעמד הר סיני מסמל טקס אירוסין בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל, בו שוכנת נשמת אלוה.

התפילין כעטרת חתן וכלה[עריכת קוד מקור]

במעמד הר סיני מסופר כי השי"ת מוכן להראות למשה את אחוריו:

וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ.

לפי חז"ל, מתגלה השי"ת בפני משה כשהוא עוטה טלית ועטור תפילין (מקור אחד מיני רבים), המייצגים את אירוסיו לישראל. כך למשל מסופר בתלמוד בבלי:

והסירתי את כפי וראית את אחרי

אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא

מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין

ציץ הכהונה ועטרת חתנים[עריכת קוד מקור]

בשיר השירים[עריכת קוד מקור]

בשיר השירים מסופר כי ביום החתונה אמו של החתן עוטרת עליו עטרת:

צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעטרה-לו אמו ביום חתנתו, וביום, שמחת לבו.

לפי מדרש רבה האם אינה אלא הכלה עצמה, היא נשמת עם ישראל:

אמר רבי יוחנן: שאל רבי שמעון בר יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי: אמר לו: אפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן. אמר לו: היאך? אמר לו:

למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי. והיה קורא אותה בתי! ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אחותי! ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אמי!

כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בתי! הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) שמעי בת וראי. ולא זז מחבבן, עד שקראן אחותי, שנאמר: (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי. ולא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו. וּלְאִמִּי כתיב. עמד רבי שמעון בר יוחאי ונשקו על ראשו ואמר: אלו לא באתי, אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי.

בהמשך מתוארת העטרה עצמה:

אמר רבי חנינא בר יצחק: חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו, שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה. ואת אמרת בעטרה שעטרה לו אמו?! אלא, מה עטרה הזו מקובעת, באבנים טובות ומרגליות, כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש.

במשנה[עריכת קוד מקור]

הכהן הגדול מייצג את העם כולו כארוסתו של השי"ת, ועל ראשו ציץ. במשנה מסופר כי גזירת חכמים האוסרת על עטרות חתנים יצאה בתחילת המרד הגדול:

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.

בתוספתא של מסכת סוטה מוסיפים כי גזרו גם על עטרות הכלות:

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על [עטרת] חתנים

ואלו הן [עטרות] חתנים של מלח ושל גפרית

אבל של ורד ושל הדס התירו

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות

[אלו זהורית מזוהבות

אבל יוצאה היא בכפה של מלח (...)]

בגמרא[עריכת קוד מקור]

בתלמוד בבלי מוסבר כי עטרת החתנים היתה שזורה מחוטי כסף וזהב. משעה שכהן גדול אינו יכול לצאת בציץ של זהב, גם על החתנים נאסר לצאת בעטרת זהב וכסף.

עטרת חתנים בביתא ישראל[עריכת קוד מקור]

קהילת ביתא ישראל נפרדה מיתר תפוצות ישראל כתוצאה מהכיבוש היווני של ארץ ישראל. כהני ביתא ישראל סירבו להאמין לבשורה כי המשיח כבר בא, וכי בית המקדש חרב באשמת היהודים שסירבו לקבל את מלכות המשיח בעקבות הפולמוסים עם הכנסייה האתיופית ועם המסיונרים הפרוטסטנטים. לכן הם הוסיפו לנהוג בגלות כשם שהיה נהוג בימי בית המקדש השני, בציפייה לשוב לירושלים בימות המשיח.

הקסים מעידים כי הקשרה שקושרים לחתן לקראת צאתו למסע החתונה מייצגת את עטרת הזהב והכסף שנהגו לעטות על החתן בשנים עברו.

הקשרה[עריכת קוד מקור]

הקשרה שזורה משבעה חוטים - ארבעה חוטים לבנים ושלושה חוטים אדומים. החוטים מתוחים לרוחב מצחו של החתן - לבן/אדום/לבן/אדום/לבן/אדום/לבן.

החוטים הלבנים מייצגים את נאמנות החתן והחוטים האדומים את בתולי הכלה. החתן יניח קשרה גם אם אינו בתול, ובלבד שישמור על נאמנות לאשתו לפי כל חוקי התורה ("אם-אחרת, יקח-לו--שארה כסותה וענתה, לא יגרע.", [1]). אם הכלה אינה בתולה (גרושה, אלמנה, אנוסה) מתקיים טקס החתונה ללא קשרה. אם החתן עוטה קשרה ולכלה לא נמצאים בתולין, החתן קורע את הקשרה מעל מצחו והחתונה מבוטלת בבושת-פנים.

החתן מגיע לכפר הכלה בערב יום חמישי, כלומר במוצאי יום רביעי. לשם כך הוא יוצא לדרך מכפר הולדתו ביום שני, ואם הכפרים רחוקים אפילו ביום ראשון.

בדם ואש יהודה תקום[עריכת קוד מקור]

כאמור, עטרת החתנים מהכסף והזהב מיוצגת בקהילות ביתא ישראל על ידי חוטים לבנים ואדומים. נותר לבחון איזה צבע מייצג את הכסף ואיזה את הזהב.

הזהב[עריכת קוד מקור]

משולים דברי התורה לאש, שאינה מקבלת טומאה:

תניא, ר' יהודה בן בתירא אומר:

דברי תורה אין מקבלין טומאה.

מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא.

אמר ליה: בני, פתח פיך והוצא דבריך, שאין דברי תורה מקבלים טומאה, שנאמר: הלא כה דברי כאש - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אין מקבלים טומאה.

אם כן, חוטי הזהב מייצגים את אש התורה האלוקית, כמו גם את נאמנות החתן. אלה כנראה החוטים הלבנים.

הכסף[עריכת קוד מקור]

חוטי הכסף מסמלים את עולם העבודה. כסף הוא דמים, ודמים מכפרים על דם.

ביום הכיפורים מלבינה לשון הזהורית כסמל לכפרה על חטאי העם. בסוף מסכת יומא אומר רבי עקיבא:

אמר רבי עקיבה, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם--אביכם שבשמיים: שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם . . ." (יחזקאל לו,כה), ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיהו יז,יג)--מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

במעמד הכלולות מתכפרים כל חטאי החתן והכלה, ומקוים בהם הפסוק "לכו-נא ונוכחה, יאמר יהוה; אם-יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם-יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ספר ישעיה, פרק א', פסוק י"ח).

אם כן, שילוב החוטים הלבנים והאדומים מייצג את הזהב והכסף, התורה והעבודה, האש והדם בהם נפלה יהודה ובה היא עתידה לקום בעטרת כלולותיה.

המרגליות[עריכת קוד מקור]

כאמור משובצת העטרת המקראית באבנים טובות, המייצגות את נצחיות הנשמה הטהורה של עם ישראל. כל ילד הוא אבן חן יחידה במינה המשובצת בכתר של זהב וכסף, תורה ועבודה.

מנהגים דומים ביהדות אשכנז[עריכת קוד מקור]

ביהדות אשכנז נהגו להגיש לחתן ולכלה בחדר הייחוד מרק עוף עשיר במיוחד בשומן, שנקרא ביידיש "מרק זהב".

כמו כן נהג החתן במשך דורות רבים להעניק לכלה חגורת זהב או כסף, והיא היתה מעניקה לו חגורת כסף ומגילת אסתר מקלף (מקור).