ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/ארכיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה מרכז ביוגרפיות של אנשי ציבור שניסו או מנסים להיבחר לכנסת או לרשויות המקומיות.

בעתיד יהיה ניתן להשתמש במידע זה, בשעת הצורך.

המידע על "הבאים בתור" להיכנס לכנסת העשרים ואחת נמצא בדף הראשי של המיזם.

תוכן עניינים

חברי כנסת פוטנציאליים[עריכת קוד מקור]

איחוד מפלגות הימין[עריכת קוד מקור]

ראו גם להלן: #הבית היהודי.

אורלי רפפורט[עריכת קוד מקור]

יו"ר המטה החילוני בבית היהודי.

אייל אסעד[עריכת קוד מקור]

יו"ר הפרום הדרוזי בבית היהודי.

דוידי בן-ציון[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הימין המאוחד/דוידי בן-ציון

יהושע זוהר[עריכת קוד מקור]

יהושע שלמה (שוקי) זוהר, שירת בדרגת סרן. עוזרו ויועצו של ח"כ אורלב במשך עשר שנים. מאז פרישתו של אורלב (כנראה), שדלן בחברת גורן עמיר יועצים. בין היתר, ייצג את שירותי בריאות כללית, פורום ה-15 ופורום חברות הקדישא. הוצב במקום האחד-עשר ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת העשרים ואחת, מטעם הבית היהודי.

יונתן דובוב[עריכת קוד מקור]

יו"ר צעירי הבית היהודי.

יוסי כהן[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/ימינה/יוסי כהן (פוליטיקאי)

יעקב מיוחס[עריכת קוד מקור]

יעקב פנחס מיוחס למד בישיבת בית דוד (חב"ד) בקריית גת, נשוי לרחל ואב לילדים, מתגורר בביתר עלית. בשנת 2003 עד 2011 (לפחות), שירת באגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. במקביל, במהלך הכנסת השש עשרה, היה ראש תנועת הצעירים של חרות - התנועה הלאומית. בבחירות לכנסת התשע עשרה בשנת 2013, הוצב במקום ה-36 של מפלגת עוצמה לישראל, ובשנת 2019 הוצב במקום ה-14 ברשימת איחוד מפלגות הימין מטעם האיחוד הלאומי - תקומה. מנהל חברת השיווק פלא יועץ.

מרים אברג'ל[עריכת קוד מקור]

מרים חנית (מירי) אברג'ל, בת 47, נשואה לצוריאל, אם. מנחת הורים בגישת אדלר. תושבת גבעת שמואל כעשרים שנה. הוצבה במקום שלישי ברשימת הבית היהודי בעיר ונבחרה למועצה. חברת מרכז הבית היהודי, נבחרה למקום השישי המשורין לאישה ברשימה לכנסת, שדורג לבסוף במקום השלושה עשר ברשימת איחוד מפלגות הימין.

נעמה זרביב[עריכת קוד מקור]

מזכ"ל היישוב קטיף בתקופת ההתנתקות, יו"ר ארגון שוברות שוויון (קישור לטיוטה). הוצבה במקום השנים-עשר ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת העשרים ואחת, מטעם האיחוד הלאומי - תקומה.

עמיחי אליהו[עריכת קוד מקור]

הערה: הערך הועבר לטיוטה פרטית: משתמש:David7031/עמיחי אליהו

{{מחפש מקורות}}

עמיחי אליהו (נולד ב־29 באפריל 1979, כ"ז בניסן תשל"ט) הוא איש ציבור ישראלי, המשמש כמנכ"ל איגוד רבני קהילות, היה ממייסדי הגרעין התורני אורות יהודה במגדל העמק.

חייו[עריכת קוד מקור]

עמיחי אליהו הוא בנם הבכור של הרב שמואל אליהו והרבנית טובה אליהו. גדל בשלומי ובצפת והתחנך בישיבה תיכונית 'ישיבת נתיבות יוסף' במצפה יריחו, לאחר מכן המשיך לישיבת ההסדר צפת ושירת בצה"ל כלוחם בצנחנים. לאחר שירותו הצבאי, עבר ללמוד בישיבת עטרת נחמיה בתל אביב, בראשותו של הרב מיכה הלוי. שירת במילואים עד שנת 2017, במסגרת שירותו במילואים, נלחם בלבנון, במלחמת לבנון השנייה.

פעילותו[עריכת קוד מקור]

ראשית פעילתו[עריכת קוד מקור]

בשנים 20092013 שימש כמחנך בישיבה תיכונית חיספין.

בשנת 2013 ייסד את הגרעין תורני - חברתי 'אורות יהודה' במגדל העמק.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור]

בשנת 2014 הקים את איגוד רבני קהילות, בו הוא משמש כמנכ"ל. הארגון מאגד תחתיו מאות רבני קהילות דתיות ומסורתיות בכל רחבי הארץ[1]. הארגון מהווה קורת גג עבור הרבנים והקהילות, הבונה פעילות תרבותית מסורתית כבית אבא.

בשנת 2016 הקים את ארגון "צו אחד", בו הוא משמש כמנכ"ל. הארגון פועל לשמירה על ערכיו של החייל השומר מסורת[2].

בכנסת התשע עשרה ובכנסת העשרים קידם[דרושה הבהרה] יחד עם סגן השר הרב אלי בן דהן את התקנה לתמיכה בפעילות רבני קהילות.

הוצב במקום העשירי ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת העשרים ואחת, מטעם האיחוד הלאומי - תקומה.

דעותיו[עריכת קוד מקור]

בפעילותו הציבורית, דוגל בדרך כלל בעמדות שמרניות בתחום סמכויות מערכת המשפט ובתחום ערכי המשפחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ community | מי אנחנו, איגוד רבני הקהילות (בעברית)
  2. ^ חגית רוזנבאום, הבית היהודי של החיילים, באתר ערוץ 7, ח' בכסלו תשע"ז 08/12/16

[[קטגוריה:ויקיפדיה: ערכים של משתמשים חדשים|2019 01]]

גשר[עריכת קוד מקור]

גלעד סממה[עריכת קוד מקור]

עו"ד. מנכ״ל המשרד לאזרחים וותיקים לשעבר.

דן שחם[עריכת קוד מקור]

ד"ר, דיפלומט בשירות החוץ, שגריר לשעבר.

חגי לביא[עריכת קוד מקור]

איש חינוך, סגן מנהל תיכון בויאר ירושלים.

ליאת יקיר[עריכת קוד מקור]

ד"ר, מתמחה בגנטיקה ופעילה לקידום נשים.

מיכל הירש-נגרי[עריכת קוד מקור]

מנכ״ל עיריית רעננה לשעבר, זוכת פרס החינוך.

הבית היהודי[עריכת קוד מקור]

אביחי בוארון[עריכת קוד מקור]

(מקום 16)

אביחי בוארון (נולד בי"ב תמוז התשל"ג, 12 ביולי 1973) הוא עו"ד ישראלי, יו"ר תנועת מעייני הישועה שבין היתר מוציאה לאור את עלון השבת מעייני הישועה והמגזינים "פנימה" ו"ילדים".

נולד בנתניה, רביעי משישה ילדים. הוריו עלו מלוב ועסקו בהוראה.

בוארון למד בישיבת עטרת כהנים, ולאחר שנה וחצי בישיבה התגייס ושרת שלוש שנים כלוחם בגולני. לאחר שחרורו מצה"ל, שב ללימודים בישיבה ולמד גם במכון מאיר.

לאחר מכן פנה ללימודי משפטים במטרה לפעול למען גאולת קרקעות, ועם סיום בחינות הלשכה פתח משרד עו"ד עצמאי בירושלים.

בשנת 2004 הקים את תנועת מעייני הישועה העוסקת בהחזרה בתשובה והפצת יהדות.

כיום בוארון נשוי לעפרה, אב לשישה ומתגורר בעמונה. משפחתו מחזיקה בבעלות של כרם 'יקב עמונה', המשתרע על שטח של דונם וחצי, אותו היא מפתחת ומעבדת. היקב אף זכה בשתי מדליות.[דרוש מקור]

בשנת 2006 היה בוארון יו"ר מטה המאבק כנגד הריסת הבתים בעמונה.

ב-1 בדצמבר 2014 הקים בוארון את "פורום ישראל" - המחנה האמוני חברתי בבית היהודי, והכריז על מועמדותו לפריימריז בבית היהודי.[1]

קישורים חיצוניים:

קטגוריה:תנועת התשובה: פעילים]]

אברהם אזולאי[עריכת קוד מקור]

בן 50. נולד וגדל בטולוז שבצרפת. שירת בצה"ל בשנים 1982 - 1984. עלה ארצה בשנת 1990. דמות בולטת בקהילת העולים מצרפת. מו"ל של עיתון הפונה לעולים החדשים דוברי הצרפתית. Le Petit Hebdo. Lphinfo.com

אדווה ביטון[עריכת קוד מקור]

ד"ר אדוה ביטון היא בעלת תואר דוקטור בכימיה רפואית. תושבת יקיר. נשואה לרפי ואם לחמישה. בתה אדל ביטון נפצעה קשה מאד בשנת 2013 בפיגוע טרור של יידוי אבנים על הרכב בו נסעה ונפטרה כעבור שנתיים.

אהרן גימאני[עריכת קוד מקור]

מרצה באוניברסיטת בר-אילן, פרופסור במחלקה לתולדות ישראל

אורי בוסקילה[עריכת קוד מקור]

אורי בוסקילה סגן ראש עיריית בת ים.

אורי בנק[עריכת קוד מקור]

נולד בארצות הברית ב-1968. גדל בשיקגו ועלה לארץ בגיל 12. גדל בירושלים. נשאר לגור בארץ, גם לאחר שמשפחתו חזרה לחו"ל, כשהיה בן 17. חבר מפלגת מולדת. היה יועצו של השר בני אלון ומנהל סיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו ולאחר מכן סיעת הבית היהודי בכנסת. בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי. שירת כחייל בודד בחיל השריון. נשוי ואב לשלושה. תושב נווה דניאל אשר בגוש עציון. שובץ במקום העשירי ברשימת האיחוד הלאומי לכנסת ה-16 והשישה עשר ברשימת "האיחוד הלאומי-מפד"ל" לכנסת השבע עשרה. חבר דירקטוריון קק"ל. היה מנהל המכינה הקדם צבאית בנוקדים. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. משרת במילואים בהתנדבות כמפקד טנק.

בבחירות 2003 ו-2006 היה מנהל קמפיין "האיחוד הלאומי" במגזר דוברי-האנגלית. שימש בתפקידים:

בדצמבר 2013 נבחר כחבר המועצה האזורית גוש עציון מטעם נוה דניאל.

נשוי לטלי ואב לשלושה.

בנק הוא מייסד שותף של קרן חברי השדולות הישראליות הבינלאומיות (IIACF) והוביל את "היוזמה הישראלית" יחד עם השר לשעבר בני אלון.

אייל בר-לב[עריכת קוד מקור]

נולד בשנת 1966. עורך דין תושב כוכב יאיר. יזם בתחום הנדל"ן. ממקימי צור יגאל. עתר לבג"ץ לביטול הפריימריז יום לפני קיומם.

אייל שלי[עריכת קוד מקור]

עו"ד אייל שלי. משמש כמנכ"ל המרכזים הקהילתיים בצפת והוא עמית בבית ספר למנהיגות חינוכית 'מנדל' בירושלים.

איציק זרגרי[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1962.

משמש כמזכיר היישוב מעון בהר חברון. מנהל את המדרשה לבנות של מכון ראשית. מנהל את "בית קרוב" לסטודנטים חילוניים באוניברסיטת בן-גוריון. שימש כמנכ"ל רגבים, הקים וניהל את היישוב הדר ביתר – כיום שכונה בעיר ביתר עלית וכן את הקריה החינוכית-סביבתית והגרעין התורני במצפה רמון.

חבר מועצת מצפה רמון. מחזיק תיק החינוך, איכות הסביבה והיזמות.

תושב מעון. אב לחמישה וסב לנכד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

אמיתי כהן[עריכת קוד מקור]

אמיתי כהן, נולד בשנת תשל"ז (1977) ולמד בבית ספר הדתי כפר אליהו שבגדרה. למד בישיבה התיכונית ישיבת הדרום שברחובות ובישיבת ההסדר "אור עציון".

שירת כלוחם בגדוד 12 בגולני ולאחר שסיים את מסלול "ההסדר", שימש כשליח בקהילה היהודית במרסיי שבצרפת, מטעם ארגון "תורה מציון". במסגרת השליחות, עסק בחיבור הקהילה המקומית למדינת ישראל ועודד מאות מילדי הקהילה היהודית שבעיר להגיע לקייטנות וטיולים בישראל.

בשנת 2002, נישא למיכל לבית שרייבר, אחות במקצועה, ולהם חמישה ילדים. בשנתיים הראשונות לנישואיהם, שימש כמנכ"ל הגרעין התורני בעיר יבנה ולאחר מכן עברו לעיר רחובות, שם הם מתגוררים עד היום.

את פעילותו הציבורית החל כהן בהנהגה הצעירה של מפלגת "תקומה", שם ריכז את מחוז הדרום. בהמשך, הקים כהן בעיר רחובות את עמותת "למען אחיי" המשמשת סניף מקומי של תנועת החסד "אורות חסד" מיסודו של הרב חנן פורת. כמו כן, הקים את המרכז התורני-קהילתי, במסגרתו היה שותף בהקמת שלושה בתי כנסת לקהילה הצעירה.

בשנת 1998 הוצב אמיתי כהן במקום ה-3 ברשימת המפד"ל-האיחוד הלאומי, בבחירות המוניציפליות לעיריית רחובות.

משמש כחבר מועצת עיריית רחובות. מחזיק תיק שכונות ומורשת ישראל, התרבות היהודית, הנוער הדתי ויושב ראש ועדת הכספים של רשת המתנסים. הוא עומד בראש הפורום הדתי-לאומי ברחובות.

לפני כן שימש כיועץ ראש עיריית רחובות וכגזבר המועצה הדתית. שניים מהישגיו הבולטים בשנים האחרונות, הם הקמת גרעין תורני-משימתי בשכונת "קריית משה" בעיר רחובות, שנועד לחזק ולקדם את חברי הקהילה האתיופית, המתגוררים בשכונה, וכן הבאת המועצה הדתית למאזן תקציבי לאחר כ-20 שנות גירעון.

ברשימת מפלגת הבית היהודי לכנסת ה-19 הוצב כהן במקום ה-17. בבחירות המקומיות של 2018 עמד בראש רשימת הבית היהודי ברחובות.

אנט חאסכייה[עריכת קוד מקור]

הערה מנהלתית: ערך עליה נמחק בעבר בשל חוסר חשיבות. אם תיבחר יש לבקש שחזור של הערך ולעדכנו.

אין תמונה חופשית

אנט חאסכיה (נולדה ב-25 במרץ 1969) היא פעילה ציבורית ערביה-מוסלמית-ישראלית העומדת בראש ארגון 'הקול האמיתי', גוף המעודד צעירים ערבים להתגייס לצה"ל ולשירות לאומי.

אנט חאסכייה נולדה בעיר עכו למשפחה מוסלמית ולה שבעה אחים. אביה היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית. מגיל 23 מגדלת את שלושת ילדיה כאם חד הורית לשני הבנים דדו וחוסאם והבת סוהא. לאחר שהתגרשה, עברה מעכו עם ילדיה כאם חד הורית והיא מתגוררת כיום בקיבוץ יחיעם. ילדיה של אנט התנדבו כולם לצה"ל כאשר בנה הבכור שירת ביחידה מובחרת והשתחרר כחייל מצטיין, בתה שירתה כמורה חיילת בחיל החינוך ושוחררה כחיילת מצטיינת, ובנה הצעיר שבימים אלה משרת בגולני ושירת גם במבצע צוק איתן. בשל עמדותיה ופעילותה הציבורית סבלה מהתנכלויות ופגיעה בפרנסתה. במאי 2015 פרסמה חאסכייה בדף הפייסבוק שלה תמונה של בנה עושה קידוש ועדכנה כי שני בניה התגיירו[1].

בשנת 2011 הקימה תנועה בשם "הקול האמיתי". בשנת 2012 הצטרפה למאבק הציבורי שהתקיים בנושא "השוויון בנטל" ונשאה דברים בהפגנת "מחאת הפראיירים" בה קראה לכלול גם את הערבים הישראלים בקבוצות שמהן דורשים לשאת בנטל המשותף. בין היתר קראה: "ערביי ישראל, צאו מהגטו", ... "תפסיקו להיות קול דומם ועַם ממורמר ומקופח. יש לכם הזדמנות למחות על האפליה והגזענות. חברי הכנסת הערבים מובילים אתכם לתהום. שוויון הזדמנויות שווה שוויון בנטל".

בשנת 2014 הוענק לה פרס בכנס בכנס הציוני השני למען זכויות אדם מטעם תנועת אם תרצו[2]. בשנת 2014 התמודדה בפריימריז של מפלגת הבית היהודי לבחירות לכנסת ה-20 ונבחרה למקום ה-25, אך לא נכנסה לכנסת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]


אסף ויס[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1973. בוגר ישיבת ההסדר מעלות. מייסד ומנכ"ל מעגלים (בשנת 1998). תושב לוד. גדל בבית אל.

ברוך מיכאלי[עריכת קוד מקור]

סגן ראש עיריית מעלות תרשיחא לשעבר. כתבה באתר סרוגים. מפקח במשרד החינוך.

ג'רמי גימפל[עריכת קוד מקור]

ג'רמי גימפל מצביע לראשות הבית היהודי

ג'רמי (ירמיהו) גימפל (נולד ב-1980) הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי.

נולד באטלנטה ועלה לארץ ב-1991. בוגר הישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת, מכינה קדם-צבאית עצם בעצמונה וישיבת עתניאל. שירת בחטיבת גבעתי במסגרת ישיבת הסדר. בוגר קורס מ"כים. שימש כסמל מחלקה. בעל שני תארים ראשונים במשפטים ובמינהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. הוסמך לרבנות בישיבת "אורייתא" ו"כולל אגודת אחים" שבעיר העתיקה בירושלים. למד לקראת תואר שני בתנ"ך במכללת הרצוג.

איש תקשורת הפועל בתחום ההסברה. הקים ומנהל את ערוץ הטלוויזיה thelandofisrael.com, המשדר תכנים ל-36 מיליון צופים ברחבי העולם.[דרוש מקור]

פעיל ברשתות החברתיות - בעמוד הפייסבוק שלו יותר מ-300,000 חברים[1] ולערוץ היו טיוב שלו יש יותר מ-12 מיליון צפיות[2].

מנהל קשרים עם חברי קונגרס רבים בארצות הברית.

משמש יועץ לקשרי חוץ של המועצה האזורית גוש עציון.

עורר סערה כשנחשף סרטון בו הוא מדבר על האפשרות של פיצוץ כיפת הסלע על מנת להניח אבן פינה לבית המקדש. [1]

נבחר למקום ה-14 ברשימת הבית היהודי לכנסת ה-19 אך לא נכנס לכנסת. לאחר מכן, התמנה להיות סמנכ"ל תנועת המזרחי העולמי.

נשוי לתהילה ואב לחמישה. תושב נווה דניאל.

שליפות עם ג'רמי גימפל ב-NRG יהדות.

דורון דנינו[עריכת קוד מקור]

הרב ד"ר משה דורון דנינו. נולד ביפו ב-1970 להורים שעלו ממרוקו. בוגר בית הספר צייטלין. חבר קיבוץ שדה אליהו. נשוי להלה ואב לארבעה. מרצה באוניברסיטת בר-אילן. חבר בארגון רבני צוהר. שירת כקצין בחטיבת הנח"ל ובחטיבת הצנחנים. חוקר הזהות הספרדית ועיירות הפיתוח במדינת ישראל.

לאחר סיום לימודי התואר הראשון בלימודי ארץ ישראל ותנ"ך לימד במשך שש שנים בבית הספר האזורי שק"ד בשדה אליהו. במקביל סיים את לימודי התואר השני בתולדות ישראל ולימודי הסמכה לרבנות. בשנת 2000 יצא עם משפחתו לשליחות בת ארבע שנים מטעם הסוכנות היהודית באנטוורפן, בלגיה. עם חזרתו לארץ כתב דוקטורט במחלקה לתולדות ישראל בבר-אילן בנושא "הפולמוס על האמונה בגלגול נשמות בקהילות הספרדיות במערב אירופה".

דורג במקום ה-20 בבחירות לכנסת ה-19. לאחר הבחירות מונה כראש מטה סגן השר לשירותי דת.

במקביל לעבודתו האקדמאית, עוסק הרב ד"ר דנינו גם במספר תחומים נוספים:

  • חבר הוועדה הרעיונית-מדינית של תנועת הקיבוץ הדתי.
  • חבר הנהלת הקהילה וחבר המזכירות הרחבה בקיבוץ שדה אליהו.
  • חבר הוועד המנהל של כפר הנוער נווה עמיאל.
  • חבר בארגון רבני צוהר.
  • חבר בוועדת "יונה-ספיבק" - ועדה שהוקמה בעקבות גלי המחאה החברתית, על ידי ראשי ארגוני הסטודנטים באוניברסיטאות, כמענה לוועדת טרכטנברג.
  • במסגרת שירות המילואים משמש כקצין מודיעין בקצין העיר עפולה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה קטגוריה: פעילים פוליטיים ישראלים

דניאל בשארי[עריכת קוד מקור]

תושב נתניה וחבר מועצת העיר מאז 2003. משמש כיו"ר הנהלת מרכז קהילתי בעיר. גזבר מושבי הפועל המזרחי בשרון.

הדס הכהן[עריכת קוד מקור]

ד"ר הדס הכהן.

שירתה בצה"ל כמדריכת טנקים.

בעלת תואר דוקטור לחינוך. מתמחה בתחומי חינוך מיוחד, פדגוגיה ושילוב טכנולוגיה בחינוך. הייתה מורה לתלמידים עם צרכים מיוחדים. עבדה 15 שנים עם ילדים המאושפזים במחלקה אונקולוגית. מרצה וחוקרת. עובדת במכללות להכשרת מורים. הייתה ממובילי תוכנית המחשוב "מח"ר 98". עובדת במשרד לקידום מעמד האישה, מתנדבת ופעילה חברתית עם נוער בסיכון, עבריינות וירטואלית והגברת הזהות היהודית. הקימה רשימה בבחירות האחרונות שהרימה את דגל החינוך והחברה.

הייתה מועמדת למועצת העיר ראשון לציון.

חגית גיבור[עריכת קוד מקור]

חגית מוריה-גיבור, בת 29. בעלת תואר ראשון בחינוך לא פורמלי ותקשורת. ותעודה מהמרכז להכשרה פוליטית. הייתה פעילה במאבק נגד ההתנתקות ב-2005 ונעצרה על מחאתה בשידור חי מול ראש הממשלה אריאל שרון בחידון התנ"ך העולמי[1]. בתור ילדה נסעה עם משפחתה לשליחות בניו יורק ומאז גדלה באפרת שבגוש עציון. בגיל 14 הצטרפה לארגון נח"ת (נוער חובב תנ"ך) ובהמשך שימשה כמנהלת של מחוז ירושלים ומדריכה במחנה החידון העולמי. שירתה שנתיים עם נוער במצוקה. בקיץ 2006 טסה להדריך במחנה יהודי בארצות הברית דרך הסוכנות היהודית. אריה, בעלה, הדריך גם הוא במחנה הקיץ מטעם הסוכנות ושם פגשה אותו, הם נישאו כעבור חצי שנה. ב-2008 איבדה את אחיה החורג בפיגוע ב"מרכז הרב". הקימה במהלך מבצע צוק איתן את מיזם "מתגייסים בשבילך" לעזרה לנשות חיילים. משמשת כראש בית המדרש באמי"ת רחובות ומאמנת להעצמה נשית. התגוררה בגני טל, נשואה ואם לשלושה. את שני ילדיה האחרונים ילדה בלידת בית.

לאחר הבחירות הפנימיות הוצבה במקום ה-37 ברשימה הסופית לכנסת (36 לאחר פטירת אורי אורבך) ולא נבחרה לכנסת. בדצמבר 2016 חשפה חשדות להטרדות מין מצד ח"כ מכהן ממפלגתה (ניסן סלומיאנסקי). בבחירות 2018 למועצת אפרת התמודדה מטעם רשימת "אפרת שלי" אך לא נבחרה למועצה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש במרץ 2020 התמודדה גיבור במקום ה-14 ברשימת "קול הנשים" שהוקמה לקראת בחירות אלו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

חגית משה[עריכת קוד מקור]

גדלה בשכונה ד' בבאר שבע. בעלת תואר ראשון במינהל ציבורי ולימודי תואר שני בניהול מערכות חינוך. הקימה תנועת נוער בשם צד"ק בבאר שבע והייתה רכזת תרבות ונוער במתנ"ס. ניהלה בעבר את המחלקה לביקור סדיר באגף החינוך של עיריית ירושלים. פעילה בסניף ירושלים של המפלגה. חברת מרכז המפד"ל מאז 1994. שובצה במקום השלישי ברשימת המפלגה בבחירות המקומיות בירושלים. מנהלת וועדת הכספים בעיריית ירושלים. לאורך השנים הייתה עוזרת של מספר סגני ראש עיריית ירושלים. חברת דירקטוריון במינהל הקהילתי בשכונת רמות.

בשנת 2016 מונתה לסגנית ראש עיריית ירושלים. בבחירות 2018 עמדה בראש רשימת הבית היהודי בירושלים שזכתה בשני מנדטים והיא משמשת כסגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק הכספים.

נשואה לאיציק משה, שקדם לה בתפקיד יו"ר סניף הבית היהודי בירושלים, ואם לשישה.

חיים מיכאליס[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1 ביולי 1967 בבני ברק ועבר עם משפחתו לאלקנה בצעירותו. חבר מועצת אלקנה וסגן ראש המועצה. מנהל כולל מכון מאיר באלקנה ומנהל עמותת החסד "נר שמשון חי".

יהודה כהן[עריכת קוד מקור]

תושב ירושלים. היה מועמד לראשות מפלגת הבית היהודי ב-2012 מול אורלב ובנט וקיבל 79 קולות. לא התמודד על מקום ברשימה לכנסת. (כתבה בערוץ 7)

יוסי פוקס[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1971 בברוקלין ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 3. גדל בירושלים. הוסמך כעו"ד ב-1998 ומתמחה במשפט חוקתי ומנהלי. בעל משרד עורכי דין ברמת גן. ראש הפורום המשפטי למען ישראל. בעבר התמודד על מקום ברשימת הליכוד. משרת בצה"ל כקצין מילואים באוגדה צפונית. תושב נווה דניאל. נשוי לרחלי ואב לחמישה.

יצחק בן-אריה[עריכת קוד מקור]

יצחק (איציק) בן-אריה (נולד ב-1964 הוא עורך דין ויזם נדל"ן תושב פתח תקווה. נשוי ואב לשישה. בן להורים שעלו מתוניס. סרן במילואים.

משה סולומון[עריכת קוד מקור]

(מקום 18)

נולד באתיופיה בשנת 1974 ועלה בגיל 9, לאחר מסע של שלוש שנים דרך סודן.

מנכ"ל עמותת 'הנני' לטיפוח מנהיגות בקרב העולים מאתיופיה. שירת בצה"ל כקצין צנחנים. משרת במילואים כמג"ד בחטיבת הגולן בדרגת סגן אלוף. חבר בוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות במשרד הכלכלה. כתבה באתר סרוגים. הוסמך לרבנות ובעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל. זכה בפרס לאונור ולארי זוסמן בתחום פיתוח קהילתי חברתי מטעם ארגון הג'וינט.

יזם והקים כ-16 גרעינים קהילתיים ברחבי הארץ, וכן יזם תהליך של קולקטיב אימפקט יחד מנכ"לי ארגונים הפועלים בקרב יוצאי אתיופיה.

חבר בוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות במשרד הכלכלה ובוועד המנהל בארגון מועצת הקהילות והקבוצות המשימתיות בישראל.

בעבר שימש רכז תוכנית להכשרת מנהיגות מצטיינת בחינוך של האוניברסיטה העברית. שימש גם בתפקידי ניהול בבני עקיבא ובחברה להגנת הטבע.

סולומון נשוי לרמה ואב לשישה. תושב קריית גת.

ניר אורבך[עריכת קוד מקור]

(מקום 11)

לעריכת הטיוטה יש ללחוץ כאן

ניר אורבך, מנכ"ל הבית היהודי

עו"ד ניר אורבך (נולד ב-6 באפריל 1970) הוא מנכ"ל מפלגת הבית היהודי.

אורבך היה יועץ בכיר לשר אפי איתם בעת שהיה שר השיכון. היה יועצו של ח"כ ניסן סלומינסקי. ניהל את מדרשת תל אביב, ייסד ועמד בראש פורום המדרשות התורניות לבנות, והיה ממייסדי פורום הממ"דים, וכן סמנכ"ל מפעלות הציונות הדתית. שימש כמנכ"ל מפלגת אח"י בראשות אפי איתם, שהתאחדה עם מפלגת הליכוד. היה ראש המטה של נפתלי בנט בבחירות לכנסת התשע עשרה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ניצח אורבך בהתמודדות על המקום העשירי ברשימה ששוריין לנציג חברי מרכז המפלגה, כשבפועל הוצב במקום ה-12 עקב שריון 2 נציגי האיחוד הלאומי-תקומה ברשימה. הרשימה זכתה ב-8 מקומות ואורבך לא נבחר לכנסת.

אורבך נשוי למירב ואב לארבעה. תושב פתח תקווה.

{{קצרמר|אישים}} {{מיון רגיל: אורבך, ניר}} [[קטגוריה: עורכי דין ישראלים]] [[קטגוריה:פעילי הבית היהודי]] [[קטגוריה:פעילי המפד"ל]] [[קטגוריה: פעילים פוליטיים ישראלים]] [[קטגוריה:ציונות דתית: אנשי ציבור]]

עמיעד טאוב[עריכת קוד מקור]

עמיעד דוד טאוב (נולד בט"ו בתמוז ה'תשל"ז, 1 ביולי 1977) הוא עיתונאי ופעיל ציבור ישראלי, המשמש משנה לראש עיריית מודיעין ויושב ראש פורום ראשי הסניפים של מפלגת הבית היהודי.

הערה מנהלתית: ערך שנכתב עליו נמחק בעקבות תוצאות הצבעת מחיקה. במקרה של בחירה נא לבקש את שחזור הערך בוק:במ, ולעדכן אותו כפי שעודכן כאן.

קורות חייו[עריכת קוד מקור]

טאוב נולד בישראל. למד בבית ספר יסודי סגולה בבני ברק ובתיכון צייטלין בתל אביב. שירת בצה"ל כלוחם ביחידה מובחרת ולאחר מכן כקצין במילואים. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה ותואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת בר-אילן[1].

בשנת 2003 עמד בראש קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת בר-אילן שהקימה את הירחון נקודתי. טאוב היה עורכו של הירחון וכתב בו טור קבוע. בשנת 2007 הקים את אתר האינטרנט דתילי וסגר את הירחון. מאז 2006 הוא מנהל ובעלים של "עט תקשורת" ('עט' ראשי תיבות של שמו), משרד לייעוץ תקשורתי וניהול קמפיינים. בין היתר, ניהל את קמפיין מפלגת "הבית היהודי" בבחירות לכנסת השמונה עשרה.

מאז 2008 הוא כותב טור שבועי בעלון השבת מצב הרוח. במשך תקופה היה עיתונאי ספורט בידיעות אחרונות ובמקומונים שונים. בשנת 2011 יצא לאור ספרו "מזימה", העוסק בביצוע ניסיון ההשתלטות על ישראל על ידי אדם הנעזר באשת תקשורת, פוליטיקאי ואיל הון[2]. בשנת 2018 יצא לאור ספר ילדים שכתב, "אחי מיוחד"[3].

טאוב היה יושב ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן וסגן יושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית[1]. שימש כיועצו של זבולון אורלב בהיותו יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת.

בשנת 2009 הוצב במקום ה-23 ברשימת הבית היהודי לכנסת ה-18[4]. במאי 2012 הודיע טאוב על התמודדותו בבחירות המקדימות (פריימריז) של מפלגת הבית היהודי[1]. לאחר שהודיע על התמודדותו, השתמש באופן חד פעמי בטור השבועי שלו במצב הרוח כדי לקדם את מועמדותו, וספג ביקורת על כך[5]. בבחירות עצמן הגיע למקום ה-22[6]. במרץ 2013 נבחר ליו"ר סניף הבית היהודי במודיעין-מכבים-רעות[7]. לאחר מכן הקים את פורום ראשי הסניפים של הבית היהודי והוא משמש כיושב ראש הפורום[8].

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018 עמד בראש רשימת "הבית היהודי" למועצת העיר מודיעין-מכבים-רעות[9], נבחר למועצה ומונה למשנה לראש העיר.

טאוב משמש נציג הצעירים בקונגרס היהודי העולמי. בשנת 2013 נבחר כחבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית ואף שימש כחבר בנשיאות הוועד הפועל הציוני. בשנת 2019 מונה לחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.

בשנת 2014 יסד את עמותת "אופק חזרה לחיים" הפועלת לשיפור מערכת הבריאות בישראל, מניעת רשלנות רפואית וסיוע למשפחות שחוו משבר רפואי[10], והוא עומד בראשה. בנו של טאוב, אופק, נפגע קשה בעקבות רשלנות רפואית, כשהיה בן שמונה חודשים[11].

נשוי לרות ואב לחמישה, מתגורר במודיעין-מכבים-רעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

{{מיון רגיל:טאוב, עמיעד}} [[קטגוריה:בוגרי בית הספר צייטלין]] [[קטגוריה:בעלי טור ישראלים]] [[קטגוריה:עיתונאים ישראלים]] [[קטגוריה:פובליציסטים ישראלים]] [[קטגוריה:פעילים פוליטיים ישראלים]] [[קטגוריה:בוגרי בית הספר סגולה]] [[קטגוריה:סגל ידיעות אחרונות]]

עמרם בן דוד[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1956. תושב אשקלון. היה חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר במשך כ-30 שנה. היה גם יו"ר המועצה הדתית. היה ממקימי ישיבת ההסדר, הישיבה התיכונית והאולפנה באשקלון.

טקסט צבוע

ענבל ליבר[עריכת קוד מקור]

בת 26. ילידת כרמיאל. תושבת תל אביב. בעלת שני תארים במדעי המדינה ולימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב. לומדת כיום לתואר שלישי. עבדה כעוזרת פרלמנטרית. ראש המטה החילוני בבית היהודי.

עקיבא שמואלי[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1983. שירת בפלחה"ן נח"ל. משרת במילואים כקצין בדרגת סרן. השתתף בתוכנית המירוץ למיליון והיה יועץ לענייני צעירים של השר לשעבר הרשקוביץ. היה מנהל פרויקטים ויועץ לחברות מסחריות. הקים את עמותת "לחיילים באהבה". בעל תואר בכלכלה ולוגיסטיקה מאוניברסיטת בר-אילן. בוגר הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה וישיבת ההסדר בקריית שמונה. נשוי לענהאל ואב לשלוש בנות.

צחי פנטון[עריכת קוד מקור]

צח (צחי) פנטון נולד בה'תשכ"ז גדל בירושלים וגר באלקנה. סגן אלוף בצה"ל (מיל.). למד בישיבות ההסדר הכותל ומעלה-אדומים ושירת בגבעתי ובגופי מודיעין וביטחון. בוגר אוניברסיטת בר-אילן, הדריך וריכז בעזרא ובני עקיבא. היה מועמד לראשות המועצה המקומית אלקנה ושימש כיו"ר וועדת החינוך וחבר מועצה. כמו כן היה מועמד היישוב למועצת יש"ע המתחדשת. הקים והוביל את המטה המשותף נגד תוכנית ההתנתקות. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 היה מועמד במקום ה-32 ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל. בבחירות לכנסת ה-18 נבחר לרשימת הבית היהודי לכנסת במשאל הציבורי, אך בסופו של דבר הרשימה הורכבה על ידי וועדה פנימית. היה מנהל בחברת היי טק וכיום מנהל את "ברקת", סוכנות למודיעין עסקי וביטחון. נשוי ואב לשישה. בנוסף מעביר שיעורים רבים, מרצה במסגרות שונות וכן משמש כמנכ"ל עמותת "רצון יהודה" בפתח תקווה. אמו, מינה פנטון שימשה חברת מועצת עיריית ירושלים ויו"ר הועדה לקידום מעמד האשה בבירה. אביו הרב ד"ר צבי פנטון היה תלמיד חכם, מדען וצייר, ועבד כמנהל מחלקת הרוקחות במשרד הבריאות.

קטגוריה:חברי מועצה ברשויות מקומיות בישראל

רוני חסון[עריכת קוד מקור]

דרוזי תושב דאלית אל-כרמל, מנכ"ל מכללת הכרמל.

רז קיל[עריכת קוד מקור]

נולד ב-14 באוקטובר 1978. תושב ירושלים. בעל תואר ראשון ושני בהיסטוריה של המזרח התיכון. בוגר הישיבה התיכונית אור עציון וישיבת ההסדר במעלות. נכדו של יהודה קיל. שימד כיועצו של גדעון סער בעת שהיה שר החינוך. יועץ שר הכלכלה נפתלי בנט. עורך מדור ברנז'ה במצב הרוח. דובר תנועת המזרחי העולמי. ממייסדי ויו"ר משותף של הפורום הכלכלי חברתי בבית היהודי. שימש גם כיועץ שר הכלכלה אלי כהן. הוצב במקום ה-28 ברשימת כולנו בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

רחמים נסימי[עריכת קוד מקור]

הרב רחמים נסימי נולד ב-1 בספטמבר 1957 וגדל בשדרות. היה חבר בגרעין נח"ל עין הנצי"ב. היה מנהל אגף החינוך ושיקום השכונות בעיר במשך ארבע שנים. שירת כמט"ק בחיל השריון. למד בישיבת אור עציון ובישיבת שעלבים ובעל סמיכה לרבנות. בעל תואר ראשון במינהל חינוכי מאוניברסיטת בר-אילן. הקים את רשת הגרעינים התורניים "שעלי תורה". תושב שכונת שמעון הצדיק בירושלים. נשוי ואב לשנים עשר. השתתף בהפגנות נגד תוכנית ההתנתקות ונדון לשלושה חודשי מאסר בפועל במסגרת עסקת טיעון על חסימת כביש[2]. לטענת מקורביו של נסימי הוא הודה בעבירות שלא ביצע[3]. שובץ במקום ה-16 ברשימת הבית היהודי בבחירות לכנסת התשע עשרה. זכה באות "המחנך למופת" על מפעל חיים, בשנת תשע"ט.

שלה שורשן[עריכת קוד מקור]

שלה רוזנק-שורשן, אלמנתו של דורון שורשן מכפר דרום. תושבת כפר אדומים. מנחה זוגות הורים. מקום שביעי.

שמעון כהן (רב)[עריכת קוד מקור]

הרב שמעון כהן ראש מוסדות מוריה בבאר שבע הרב שמעון כהן נולד בשנת תש"כ באופקים גדל והתחנך במוסדות העיר, בוגר ישיבת בית אל שבהרי בנימין בראשות הרב זלמד ברוך מלמד, וישיבת האידרא רבה בראשות הרב שלמה גורן. הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל. בשנת תשמ"ח עבר ליישוב אבן שמואל במועצה האזורית שפיר, ועמד בראש תוכנית ההלכה בכולל האברכים ביישוב, והיה שותף להקמת מערכת של שיעורי תורה בישובי האזור כולו. באלול תשנ"ד נקרא לעמוד בראשות בית המדרש והגרעין התורני "בית מוריה" בבאר שבע, תפקיד בו הוא משמש עד היום. בשנים תשנ"ז עד תשנ"ט שימש כרב שכונה יחידי בעיר אופקים, באין רב עיר בשנים אלו תיפקד כרב העיר והחזיק את כל המחלקות בלשכת הרבנות. בשנת תשנ"ט התמודד למישרת רב העיר באופקים מול הרב עמרם אוחיון מועמד מפלגת ש"ס, ואחר התמודדות צמודה ומעורבותם של כל ראשי ש"ס האישית נבחר מועמד ש"ס לרב העיר. בשנת תשס"ג נבחר לרב שכונה י"א בבאר שבע.

בשנת תשס"ג הרב היה חבר בגוף הבוחר של הרבנים הראשיים לישראל, וכן במועצה הציבורית של הבית היהודי שהוקמה בשנת תשס"ט לבחירת מועמדי הציונות הדתית לכנסת, כעת הרב מזוהה עם רבני תקומה האיחוד הלאומי וחבר במרכז המפלגה כנציג הרבנים.

הרב משמש כחבר בבית ההוראה לענייני ציבור בראשות הגאון הרב דב ליאור, וכן היה חבר ברבני ומזכירות רבני דרך אמונה.

בתקופת ימי ההכנה לקראת תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף ולקראת משאל מתפקדי הליכוד, הרב היה מיוזמי תוכנית "פנים אל פנים", מפגש של אנשי הציונות הדתית עם מתפקדי הליכוד, ולאחריה המשך הפעילות בכל בתי העיר באר שבע כ-50000 בתי אב, פעילות שהפיחה רוח גדולה וחיבור משמעותי לערכי היהדות ומורשת ישראל, פעילות זו הביאה אחריה את הקמת מכון "אורות ישראל" הישיבה ללימודי יהדות לבעלי תשובה והמבקשים להכיר ולהיחשף ליסודות האתורה והאמונה. פעילות זו הייתה היסוד להקמת תנועת "פנים אל פנים" הארצית.

בזמן ההתנתקות ליוה בית מוריה בראשות את קבלתם ואירוחם של תושבי גוש קטיף המגורשים ובפרט תושבי "כפר דרום" ששהו במשך חודשים ארוכים במלון פרדייז בעיר.

מיד עם סיום תוכנית ההתנתקות הרב היה שותף יחד עם רבני גוש קטיף הרב יגאל קמינצקי, הרב גבי קדוש, הרב קובי בורנשטיין והרב אלישע וישליצקי מירושלים להקמת תנועת "מרימים את הדגל", תנועה שעוסקת בהרמת הדגל האמוני והלאומי, תנועה שהוקמה כמשקל נגד מי שהתאכזב מהמדינה ומוסדותיה, תנועה זו מזוהה עם הקו הממלכתי של רבני "הר המור".

הרב שמעון כהן נחשב לרבם של בני הציונות הדתית בבאר שבע, כמו כן הרב ידוע בפסיקותיו לרבים מתושבי הדרום מכל הזרמים דתיים בני הציונות הדתית, החרדים והמסורתיים. רבים מתלמידיו של הרב משמשים כיום כרבני קהילות, אנשי חינוך ואישי ציבור מרכזיים בבאר שבע ומחוצה לה. בשנים האחרונות הוציאו תלמידיו סדרת ספרים משיעוריו של הרב. סדרת "שערי מוריה" בעריכת הרב נתנאל דדיה העוסקת בענייני המועדים ועד עתה יצאו ג' כרכים. "שער הבכורות" העוסק בענייני ספירת העומר והכנות לקראת חג השבועות. "שער הנשים" ביאור מקיף על מגילת אסתר ברוח התקופה ו"שער העליון" העוסק בענייני יום הכיפורים. כמו כן. סדרת ספרים "מפי כהן" שיחות לפרשיות השבוע עד עתה יצאו ב' כרכים על בראשית ושמות. שיחות אלו מופצות מזה כ3 שנים מדי שבוע לקראת שבת בתפוצה של אלפי מכותבים במייל.

הימין החדש[עריכת קוד מקור]

אורי שכטר[עריכת קוד מקור]

מנהל אגף שורשים בארגון צהר, סגן ראש מועצת גוש עציון. סמח"ט הנח"ל במיל'. [4] [5] מקום 8 ברשימת הימין החדש לכנסת העשרים ואחת.

עמיחי שיקלי[עריכת קוד מקור]

בן 37. בנו של איתן שיקלי. רב סרן, מאז 2010 ראש המכינה הקדם-צבאית החילונית תבור וראש המדרשה למנהיגות ציונית בגליל. נשוי + 3 תושב קיבוץ חנתון. [6][7] [8] מקום 9 ברשימת הימין החדש לכנסת העשרים ואחת.

יום טוב חי כלפון[עריכת קוד מקור]

יו"ר תנועת "עלֵינו" לקידום ושילוב עולים בפוליטיקה, לשעבר ציר בקונגרס הציוני העולמי ופעיל הסברה ישראלית בשפה הצרפתית שעלה לישראל כדי לשרת בצה"ל. מקום 11 ברשימת הימין החדש לכנסת העשרים ואחת.

רן בר-יושפט[עריכת קוד מקור]

בן 35, תושב ירושלים, סמנכ"ל פורום קהלת, עורך דין. [9][10] מקום 12 ברשימת הימין החדש לכנסת העשרים ואחת.

יוחאי עזרא[עריכת קוד מקור]

יוסף חיים יוחאי עזרא, ראש הבית היהודי בצפת. מקום 15 ברשימת הימין החדש לכנסת העשרים ואחת.

הליכוד[עריכת קוד מקור]

אדמונד חסין[עריכת קוד מקור]

אדמונד חסין (נולד במקנס שבמרוקו ב-1965). עלה ארצה בגיל 5. למד במכון מאיר. היה יו"ר ארגון הסטודנטים הדתיים בישראל. שימש כמנכ"ל בית מורשה, חל"ד (לימודי יהדות בבתי ספר לא-דתיים). תושב חשמונאים. חבר המועצה האזורית מטה בנימין. נשוי ואב לארבעה. דורג במקום ה-49 ברשימת "האיחוד הלאומי-מפד"ל" לכנסת השבע עשרה ובמקום ה-45 ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת ה-18, מקום ששוריין לנציג השני של מפלגת אח"י שהגיעה להסכם על ריצה משותפת עם הליכוד סמוך לבחירות.

קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים קטגוריה:חברי מועצה ברשויות מקומיות בישראל קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה

אורלי בני-דייוויס[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

אריאל בולשטיין[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

אריאל מורלי[עריכת קוד מקור]

אריאל מורלי נולד בי"ט באלול תשמ"ג 28/8/1983 בירושלים

שירת כלוחם בגדוד שמשון בין השנים 2001–2004 ברצועת עזה

בוגר תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה ותואר שני במדע המדינה- תקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים

חבר מועצת סניף הליכוד בירושלים וחבר ועידת הליכוד.

מתמודד ברשימת הליכוד לכנסת ה-19 במשבצת הצעירים.

פעילות ציבורית:

עם תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית ייסד את "תא לביא" התא הסטודנטיאלי של הליכוד ושימש כיו"ר התא למשך כארבע שנים.

בשנת 2010 היה ממיסדי "הדור הצעיר בליכוד", שהיווה בית פוליטי לצעירים וכתובת לפעילות צעירה בתנועה ובעיקר- קידום ערכי תנועת הליכוד. אריאל כיהן כיושב הראש הראשון של הדור הצעיר בליכוד למשך כשנה וחצי.

חבר במסדר ז'בוטינסקי במצודת מוריה (ירושלים) והצעיר ביותר במסדר.

מחזיק בתפישה לאומית- ליברלית. פעילותו הפוליטית החלה בימי הסכמי אוסלו. כתוצאה משירותו בגזרת עזה התחדדה בו חשיבותו הערכית והאסטרטגית של גוש קטיף. כפועל יוצא מכך, עם שחרורו לקח חלק פעיל במאבק נגד תוכנית ההתנתקות.

עיקרי מצעו:

חינוך- השקעה במורים, בשכרם, מעמדם ומיגור תופעת "מורי הקבלן"

תחבורה- בניית תשתיות לתחבורה ציבורית נאותה בפריפריה ובמרכזי הערים הגדולות.

דיור- מציאת פתרונות דיור לצעירים, כגון בניית מעונות ייעודיים לסטודנטים, פרויקטים להשכרה לזוגות צעירים והגדלת היצע הדירות, תוך התחשבות במדד מיצוי כושר השתכרות. כל זאת, לפי עקרונות של כלכלה חופשית: לא דרך פיקוח על שכר דירה אלא על ידי העלאת מלאי הדירות בשוק.

מדינית- מתנגד להקמה של ישות מדינית נוספת ממערב לירדן ועלינו ובעד הבהרת המעמד המשפטי של יהודה ושמרון- כפי שבאים לידי ביטוי בדוח אדמונד לוי.

דף הפייסבוק הרשמי של אריאל מורלי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

בועז העצני[עריכת קוד מקור]

בועז ישראל העצני (נולד ב-1957), תושב קריית ארבע מאז 1972. נשוי ואב ל-3. בנו של אליקים העצני, למד בתיכון אורט ירושלים, ושירת בצה"ל כקצין קשר בגדוד נח"ל, רב סרן במילואים. למד הנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון, מנהל חברה לשירותי רכב, פעיל בארגון "חומש תחילה". הוצב במקום ה-34 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת השמונה עשרה.

גיא יפרח[עריכת קוד מקור]

עו"ד גיא חנן יפרח (נולד ב-1976 בכפר מימון) תושב רחובות. נבחר במקום ה-35 כנציג הקיבוצים והמושבים. (מקור). בנו של מאיר יפרח, ראש המועצה האזורית שדות נגב, שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים, בעל תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במנהל ציבורי שניהם מאוניברסיטת בר-אילן ותואר בוגר במשפטים ממכללת שערי משפט. בעל חברת עורכי דין המתמחה במגזר החקלאי. שירת בחטיבת הצנחנים בשירות הסדיר וכיום במילואים. נשוי ואב לשניים.

דוד אבן-צור[עריכת קוד מקור]

דוד אבן צור חבר מועצה, סגן וממלא מקום ראש עיריית קריית ים. משמש כסמנכ"ל בחברת "המשקם", שנבדקה על ידי מבקר המדינה, בדו"ח הוטלה ביקורת על אבן צור, לאור העדר עדויות לנוכחותו בה למרות עלות שכרו שנאמדה בכ-450 אש"ח ב-2006 [11] [12]. הוצב במקום ה-30 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת השמונה עשרה.

זיו אגמון[עריכת קוד מקור]

(קיימת גם טיוטה בויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הליכוד/זיו אגמון

עו"ד זיו אגמון הוא עורך דין ומועמד מטעם רשימת הליכוד לכנסת העשרים.

אגמון נולד בשיקגו ועלה לישראל עם משפחתו, כשהיה בן 13[1]

בשנת 2015 במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים ניצח אגמון בהתמודדות על משבצת "מחוז המועצות האזוריות" והוצב במקום ה-35 ברשימת הליכוד לכנסת זו. הליכוד זכה בבחירות אלו בשלושים מנדטים ואגמון לא נכנס לכנסת.

אגמון שימש כיו"ר מטה המושבים בליכוד ופועל למען זכויות החקלאים ותושבי הפריפרייה.

התמודד לתפקיד מועמד הליכוד במחוז הגליל והעמקים בכנסת ה-21, אך לא נבחר.

אגמון הינו בעלים של משרד עורכי דין, "אגמון ושות'", המתמחה בפירוק חברות, כינוס נכסים, סוגיות מקרקעין מורכבות וליטיגציה.

אמו של אגמון היא עורכת הדין רותי אגמון, מומחית לדיני אישות ודיני משפחה ופעילה ותיקה בליכוד. אחותו, פז אגמון השתתפה בעונה הרביעית של סדרת הדוקו-ריאליטי TLV - עושים את תל אביב.

אגמון היה חבר מרכז במפלגת העבודה ופקד אליה אנשים עבור עמיר פרץ - יו"ר המפלגה דאז. בשנת 2006, לאחר הקמת מפלגת קדימה, בוטלה חברותו של אגמון במרכז המפלגה[2] לאחר שאימו רות עזבה את המפלגה ועברה למפלגת הליכוד בכדי לחזק ולתמוך בראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר להם היכרות קודמת.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ גיל הופמן, A LOOK AT THE ANGLOS RUNNING FOR A SPOT ON THE LIKUD PARTY'S LIST, באתר Jerusalem Post‏, 3 בפברואר 2019
  2. ^ מיה בנגל, הבוקר נדע: האם יש הסכם?, באתר nrg‏, 26 באפריל 2006
  3. ^ מתמודדת בעבודה מצטרפת לליכוד "בגלל ביבי", באתר ynet, 19 בפברואר 2006

יעקב וידר[עריכת קוד מקור]

יעקב וידר (נולד ב־20 ביולי 1983), פעיל ציבור, יו"ר המטה החרדי בליכוד וממקימיו, יו"ר סניף הליכוד בבני ברק. חבר "מרכז הליכוד", וחבר נשיאות וועידת הליכוד. מאז 2018 הוא נציג הליכוד במועצת העיר בני ברק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

וידר נולד וגדל בבני ברק, בוגר ישיבת מיר בירושלים כיום מנהל פרויקטים בארגון גדול ובמקביל סטודנט למשפטים בקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו.

לאחר סיום לימודיו בישיבה, שירת באגף כוח האדם בצה"ל. בשנים האחרונות פועל לקידום צעירים חרדיים בשוק העבודה והלימודים האקדמאים ולקירוב לבבות בין חרדים וחילונים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

וידר חבר בתנועת הליכוד כבר למעלה מעשר שנים ופעיל מרכזי בסניף הליכוד בני ברק. בבחירות האחרונות קיבל את מירב הקולות בסניף בבחירות למרכז הליכוד ולמועצת הסניף. לפני יותר משנה הצטרף וידר לקבוצת חברי המרכז שייסדו את המטה החרדי בליכוד.

בתקופת דיוני הוועדה לקידום השוויון בנטל, ארגן וידר מפגש מתוקשר בבני ברק בין ראשי המפגינים לבין בחורי ישיבה, במטרה לעצור את להבות ההסתה שהתחילו להשתולל ברחובות. המפגש זכה להצלחה עצומה וסוקר בכל כלי התקשורת[1].

וידר ידוע במאבקו כנגד תופעת ההסתה כנגד חיילי צה"ל חרדים תחת השם חרדקים, ואף זכה להתנכלויות בשל כך. כמו כן יזם והפגיש חיילים חרדים עם בכירי מערכת הביטחון, ביניהם השר משה יעלון בעקבותיה הורה שר הביטחון להקל על החיילים החרדים בעניין פטור ממדים [13] וכן עם סגן השר דני דנון [14] וידר אף יזם דיון בכנסת בעקבות מסע ההסתה כנגד חיילי צה"ל [15], ובכינוס מרכז הליכוד הציג בנאומו את כתבי הפלסטר בגנות חיילי צה"ל מעל לבמה, לעיני ראש הממשלה בנימין נתניהו השרים, והחכי"ם. [16] [17]. כמו גם, יזם יזם דיון דחוף בכנסת אודות ההסתה ברחובות הערים החרדיות [18]. לאחר הבחירות לכנסת העשרים פעל וידר למען כינוסה של ועדת החוץ והביטחון כדי שתדון בנושא [19], בכינוס הוועדה בראשות חבר הכנסת יואב קיש נהמשטרה התחייבה להפעיל את יחידת להב 433 כדי שתלחם בתופעה [20] [21] החכי"ם החרדים החרימו את הדיון [22]

בחוק הגיוס המחודש שנחקק בעקבות ההסכם הקואליציוני עם המפלגות החרדיות, דרש וידר באמצעות חברת הכנסת שרן השכל להוסיף סעיף הדורש לטפל בהסתה כנגד החיילים החרדים אולם החכי"ם החרדים התנגדו בתוקף ויו"ר הקואליציה נאלץ להסיר את הסעיף מחוק הגיוס המתוקן [[23]] [[24]] מספר חודשים לאחר מכן העולתה הצעת החוק כחוק נפרד, בעקבות הלחץ של וידר שרי הליכוד התחייבו לתמוך בהצעת החוק, אולם שרי יהדות התורה וש"ס הטילו וטו ובכך הצעת החוק לא עברה [[25]] [[26]]

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יזם וידר לראשונה בבני ברק טקס לציון נפילתם של כלל החללים החרדים בבית הקברות בבני ברק על קברו של חייל חרדי שנרצח, קיצונים חרדים איימו לפוצץ את הטקס [[27]] אולם וידר התעקש לקיימו למרות זאת. [[28]]

וידר נחשב כקול מתון בחברה החרדית, ולא פעם מתעמת עם גופים קיצוניים בחברה החרדית. בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד שנערכו ב-2015. נאבק שתמונות נשים שהתמודדו, תשאר תלויות מחוץ לקלפי בבני ברק, זאת למרות ניסיון של משמרת הצניעות בליווי פקחי עיריית בני ברק, להוריד את השלטים. [29]. כמו כן קרא לוועדת הבחירות לפתוח בחקירה כנגד המאיימים על המצביעים שלא יצביעו עבור המפלגות החרדיות [30] בנוסף נאבק למען חיסיון לבעלי רישיון נהיגה, בטענה שראשי ישיבות קיצוניות עושות שימוש במידע זה כדי לזרוק ממוסדות החינול תלמידים ותלמידות שהוציאו רישיון נהיגה [31]. משרד הרישוי בעקבות כך שינה את הנהלים.

וידר בנוסף להיותו חבר חבר בפורום מנוף, החוג הרעיוני הלאומי-ליברלי בליכוד, ובפורום דן בליכוד, המאגד את הפעילים המרכזיים במחוז דן, וידוע כמקורב מאוד לפעילים מרכזיים בליכוד ולשרים וח"כים מכלל המחנות במפלגה.

בתאריך 26.06.13 התקיימו בחירות בין צירי הוועידה ליו"ר וועידת הליכוד ולחברי הנשיאות, וידר נבחר כאחד מאחד עשר החברים בפורום הנשיאות הנחשב, כיום הוא הצעיר ביותר במוסדות התנועה. במהלך נאומו מול וועידת הליכוד קרא וידר "לנתק את הזוגיות עם יש עתיד בשל היותה חתונה מפוקפקת" כמו כן תקף את "הפקרת המשא ומתן המדיני בידיה של ציפי לבני" וקרא לליכוד ליטול את מושכות השלטון אליו, "הליכוד נבחר להנהיג את המדינה, לא תנועת השמאל הקיצונית בראשותה של לבני". [32]

ערב הבחירות המקומיות, היה וידר ראש החץ במאבק למען בחירות דמוקרטיות בעיר, ונאבק נגד המנגנון המפלגתי השולט בעיר שדרש שלא תתקיימנה בחירות, באמצעות עתירות נשנות וחוזרות לביה"ד, חייב את תנועת הליכוד להתמודד בעיר, ובכך לחייב את העיר בני ברק לצאת לבחירות. [33] [34]

המלחמה מול יהדות התורה הביאה קבוצה של אברכים המזוהה עימה לפלוש לסניף הליכוד בבני ברק [35], וידר שנלחם למען הוצאתם זכה לביקורת רבה מצד נציגי יהדות התורה [36] אולם לאחר מלחמה ממושכת נאלצו להתפנות, וידר טען ש"זה נעשה במכוון, כדי למחוק את הסניף המזוהה ביותר עם החרדים בליכוד".[37]

במהלך הדיונים לשינויי חוקת הליכוד, הצליח וידר להעביר שמונה שינויים מתוך שמונה עשר שעברו, ואשר זכו לתמיכת חברי וועידת הליכוד. בדיוני הנשיאות העביר החלטה הקוראת ליישוב כל חלקי ארץ ישראל, והפסקת ההקפאה באופן מיידי. דבר שזכה לאישור חברי וועידת הליכוד בכינוס שנערך בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו

ערב הבחירות המקדימות בליכוד, נבחר וידר לכהן כחבר בוועדת הפיקוח, כאחד מתוך שישה חברים, האמורים לפקח על התנהלות הבחירות. במהלכן דרש לספור מחדש את כל הקלפיות בהן נטען כי נעשו טעויות, בניגוד לדעת היועץ המשפטי של התנועה, אשר טען כי אין זה בסמכותו. [38]. במהלך הבחירות הציג וידר את רשימת ממולצי המטה החרדי בליכוד בקראה לחברי הליכוד החרדים לתמוך ברשימה זו: "לראשונה בתולדות הליכוד, גם גוף חרדי מאורגן ואומר בואו נתמוך בא', ב' וג' כי זה טוב למגזר. זו הפעם הראשונה שזה נעשה." אמר וידר לתקשורת. [39] [40]

ערב הבחירות לכנסת העשרים, עתר ליו"ר וועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן בטענה שקיימת אפליה כלפי הציבור החרדי בשיבוץ מזכירי קלפי, בשל היותם מחזיקים סלולרי כשר. [41] בעזרתו של חבר הכנסת יריב לוין נציג הליכוד בוועדה, וועדת הבחירות אישרה את הבקשה. [42]

שבועות טרם הבחירות דרש וידר מהקמפוס החרדי - הקריה האקדמית אונו, לאפשר נציגות לכלל המפלגות, בפאנל אותו יזם הקמפוס. ולא רק ליהדות התורה וש"ס, כפי שתכנן הקמפוס [43]. לאחר פנייה של וידר לראש הממשלה בנימין נתניהו שכיהן כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה מתוקף תפקידו כשר החינוך. הודיע הקמפוס על ביטולו של הפאנל. [44]

במהלך הבחירות ארגן יעקב וידר עשרות אוטובוסים מהרשויות המקומיות החרדיות, במטרה להביא קהל חרדי לעצרת הרבבות שנערכה בכיכר רבין, [45] לראשונה ציבור חרדי גדול השתתף בצורה בולטת בהפגנת הימין שנערכה מספר ימים טרם הבחירות [46] .

במסגרת פעילות מטה הבחירות החרדי בליכוד, בראשו עמד וידר, קיים המטה כינוסי בחירות בין השאר בבני ברק, עמנואל, אלעד וירושלים. ביקש וידר לקיים כינוס בחירות מרכזי בכפר חב"ד בהשתתפותו של סגן השר אופיר אקוניס [47], דבר שהביא לתגובות נזעמות מצד רבנים בכפר. הרב מאיר אשכנזי ביקש מוידר להעביר את הכינוס אל מחוץ לכפר. וידר נעתר לבקשת הרב, והכינוס הועבר למושב צפריה הסמוכה [48] .

הקמפיין אותו יזם באמצעות מטה הבחירות החרדי שהוקם בליכוד בראשותו, תקף הקמפיין בחריפות את יו"ר ש"ס אריה דרעי וכינה אותו איש שמאל, [49] דבר שזכה להד נרחב ברחוב החרדי[50] והביא בין השאר לתוצאת הבחירות, בהן הציבור החרדי העניק קרוב למנדט לליכוד. דבר שלא אירע מאז הבחירות לכנסת העשירית[51]

בסדרה 'ברוב קולות' ששודרה בערוץ 8 בהנחייתו של רינו צרור, הוצגה כתבתו של ברק הימן [52], בה סוקר פעילותו של יעקב וידר ברחובות בני ברק, במטרה לשכנע את הציבור החרדי להצביע עבור הליכוד. כתבה שזכתה להד נרחב ולביקורות חיוביות בעיתונות. [53]

תוצאות בחירות 2015 הביאו לעליה של 60% בהצבעה החרדית לליכוד לפי אתר 'כיכר השבת'[54], כך שקרוב למנדט הגיע לליכוד מהמגזר החרדי. "מאז ימי מנחם בגין לא הייתה הצבעה גבוהה כל כך לליכוד בקרב המגזר החרדי" אמר וידר בראיון. [55]

וידר היה היחידי שנלחם כנגד בחירתו של השר חיים כץ ליו"ר מרכז הליכוד [56] בטענה שלא ראוי שבראשות מרכז הליכוד יעמוד איש שמאל [57]

ביוזמתו של יעקב וידר, קיימה סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי דיון מיוחד עם בכירי משרד החוץ, זאת במטרה לקדם שילוב של צעירים וצעירות חרדים גם בשירות החוץ של ישראל, באמצעות קבלת חרדים לקורס הצוערים המדובר. בעקבותיו, לראשונה פנה משרד החוץ בחיפושים אחר מועמד או מועמדת לשגריר חרדי [58]

בשנת 2017 זכתה רשימתו של יעקב וידר בניצחון סוחף בבחירות שנערכו בקרב יותר מאלפיים חברי הליכוד בבני ברק, ווידר נבחר לעמוד בראשות סניף הליכוד בעיר. סניף הליכוד בבנ=בי ברק קיים מאז ימי תנועת החרות, ולראשונה בהיסטוריה מועצת הסניף המשמשת כמעין "הכנסת" של הסניף מנתה רוב חרדי. [59] [60] באירוע חנוכת הבית לסניף הליכוד, השתתפו לראשונה בתולדות בני ברק, כל בכירי הפליכוד ורוב סיעת הליכוד בכנסת [61] [62]

וידר הוא מרואיין מבוקש בכלי התקשורת ונחשב לדובר הכמעט רשמי של הליכוד בתקשורת החרדית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

מרק גמרסני[עריכת קוד מקור]

שירת כיו"ר צעירי הליכוד ביבנה עד פברואר 2006 [1].

משה בר[עריכת קוד מקור]

משה בר (נולד ב-3 בדצמבר 1950) הוא אחד מהפעילים החברתיים הוותיקים ביותר במדינת ישראל. הוא משמש כ-30 שנה נציג חברתי בוועדות ציבוריות בכנסת ובפעילויות אל מול משרדי ממשלה מטעם מגזרים בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך. בשנת 1997 הקים את עמותת "תנו יד לחירש ונכים למען נכים" המייצגת עשרות עמותות מכל רחבי הארץ בפעילויות בכנסת ובמשרדי הממשלה.

משה בר נולד וגדל בעיר בת-ים בשם משה זעפרני, ובצעירותו עסק בהקמת מועדוני נוער בעיר. עם סיום בית הספר יסודי, הוא נאלץ לעזוב את בית הספר כדי ללכת לעבוד כחשמלאי רכב על מנת לעזור לפרנס את המשפחה. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין והיה מהצוות שהקים את בה"ד 15 במתחם גלילות ב-1969. במהלך שירותו נפצע עקב תאונה בבסיס והיה צריך ללכת מאז עם קב. למרות כי אף פעם לא קיבל הכרה ממשרד הביטחון כנכה צה"ל, הוא החליט שלא לתבוע את משרד הביטחון לקבלת הכרה מטעמים אידאולוגים.

לאחר השירות הצבאי, משה עסק בניהול חברות יהלומים, מועדוני לילה ובתי מלון. ב-1972, פגש את יו"ר ארגון השכונות דאז, יעקב כהן, והתבקש על ידו להיות נציג מטעם הארגון בכנסת על מנת לסייע לשכונות שונות בארץ אל מול ועדות הכנסת ומשרדי הממשלה. באותם ימים החליט לשנות את שמו שם ל"בר".

הוא עסק בתפקיד זה עד שבשנת 1986, התבקש על ידי היועץ לענייני עדות ודתות של רה"מ יצחק שמיר דאז, יצחק דוד, להיות עוזרו. ועד שנת 1988 סייע רבות לעליות הרוסית והאתיופית להשתקם בארץ וניהל מטעם יצחק שמיר קשרים עם המגזר הערבי והדרוזי.

בשנים 1990–2005 שימש כיו"ר הלובי בכנסת של "התאחדות הסוחרים והעצמאיים הכלליים בישראל" וסייע לעסקים קטנים רבים להחזיק בעסקיהם דרך הקמת קרנות ממשלתיות לסיוע ולהלוואות לעסקים קטנים, כמו כן, סייע רבות לבעלי אולמות שמחה. במקביל שימש כיו"ר ועדת הביקורת של ההתאחדות. בשנת 1992, הוצע לו על ידי רה"מ דאז יצחק רבין להתמודד לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אך הוא סירב עקב סיבות אישיות. בשנת 1995, הוצע לו בנוסף על ידי המועמד לראשות הממשלה דאז, בנימין נתניהו להתמודד לכנסת מטעם מפלגת הליכוד, אך גם להצעה הזאת הוא סירב עקב סיבות אישיות.

בעקבות הבעיות השונות שפקדו את אוכלוסיית החירשים בישראל באותה תקופה, משה החליט ב-1997 להקים בשיתוף עם חה"כ יורי שטרן ז"ל ממפלגת ישראל בעלייה, את עמותת "תנו יד לחירש". מטרת העמותה שהוקמה הייתה לעזור לחירשים במצוקה כלכלית ולסייע לאוכלוסיית החירשים בישראל דרך פעילות בכנסת. העמותה השיגה הישגים רבים כגון: העברת תקציבים לאוכלוסיית החירשים, הכרה באדם חירש כנכה וכו'...

בעקבות ההישגים הרבים של העמותה, התבקש בשנת 2002 על ידי אוכלוסיית נכי ביטוח לאומי (נכים החיים מקצבאות של המוסד ביטוח לאומי), לסייע להם בתחומים שונים. בעקבות הסכמתו, שונה שם העמותה ל"תנו יד לחירש ונכים למען נכים". בעקבות פעילות העמותה, נתנו הקלות משמעותיות לאוכלוסיית נכי ביטוח לאומי שכללו הנחות במסים, העלאת הקצבאות והכרה בזכויותיהם.

בשנים האחרונות משה בר היה פעיל בולט במגוון מאבקים ציבוריים: מאבק הדלק (איתו יצא בשיתוף הפעיל זאב גראוור ועם מועצת המסיעים והמובילים), המאבק כנגד תאגידי המים, מאבק כנגד רשות השידור וכו,.... בין הישגיו בשנה האחרונה אפשר למצוא: העברת החלטת ממשלה המודיעה כי אסור לתאגידי המים לנתק מים לנכים עקב חוב, העברת רפורמה ברשות השידור שהובילה להוזלה של אגרת רשות השידור, תיקון בתקנות משק החשמל המורה על הנחה בחשמל לנכים בעלי נכות של 105% ומעלה. ועוד הישגים רבים.

בשנת 2012 החליט להתמודד על המשבצת של מחוז ת"א ברשימת הליכוד לכנסת.

עמיחי גרינוולד[עריכת קוד מקור]

עמיחי גרינוולד (נולד ב-2 במאי 1976) הוא איש חינוך, פעיל חברתי וציבורי, חבר מרכז הליכוד ומועמד לרשימת הליכוד לכנסת ה-19 מטעם מחוז דן.

במהלך השנים התנסה עמיחי גרינולד במאבקים למען ארץ ישראל, בחינוך בני נוער למנהיגות ואחריות ובתפקידי ניהול שונים בתוך כך פיתח מודל מנהיגות ייחודי והכיר את מדינת ישראל ובעיקר את האנשים המרכיבים את החברה בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

עמיחי נולד בירושלים ובשנת 1978 עבר עם הוריו להתיישבות חדשה – מצפה יריחו שם גדל והתחנך וספג את ערכי ההתיישבות ואהבת הארץ. בתיכון התחנך בפנימיית "כפר הראה" בעמק חפר, שירת שיורת צבאי קרבי בחטיבת הנח"ל ולאחר מכן בשירות מילואים פעיל עד היום, בחיל ההנדסה. השתתף במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה כחייל מילואים קרבי. לאחר שחרורו מהצבא התגורר בבקעת הירדן ובין היתר לימד בבתי שאן והיה למנהל ההדרכה של המדרשה בשדמות מחולה. בין השנים 1998 – 2006 נשלח לחו"ל ללמעלה מעשר שליחויות חינוכיות קצרות מטעם הסוכנות היהודית. עד שנת 2008 התגורר בעיירה חצור הגלילית שם שימש כמנהל חינוכי של המכינה הקדם צבאית לפיקוד ומצוינות חברתית. החל משנת 2008 מתגורר בגבעתיים. לימד בבית ספר בהרצליה, התנדב בפרויקט "צהלה" ולימד בתיכון ברמת גן, ייסד את המכון למנהיגות ערכית. בין השנים 2010 – 2012 שימש בין היתר כמנהל פרויקט ארצי גדול לזהות יהודית ציונית. נשוי לאבישג ואב לעידו בן עשרה חודשים.

השכלה[עריכת קוד מקור]

עמיחי בעל תואר ראשון במדעי החברה בהתמקדות בתחום הפסיכולוגיה מטעם האוניברסיטה הפתוחה, לימודים לתעודת הוראה, בימים אלו מסיים תואר שני במנהל עסקים במרכז ללימודים אקדמיים.

פורומים בתנועת הליכוד[עריכת קוד מקור]

חבר מרכז הליכוד, חבר הנהלת סניף גבעתיים, חבר הנהלת חוג תדמור האידאולוגי, מנהל פורום רווחה וכלכלה בליכוד, חבר הנהגת צעירי הליכוד, בשנת 2012 יחד עם שני חברים נוספים מייסד את מטה דן בליכוד למען ארץ ישראל, חבר שדולת החינוך בליכוד, חלק מעמותת מכורתי המקדמת פעילות הסברה בליכוד, פעיל אקטיבי ברשתות החברתיות לייצוג מכובד ונחוש של תנועת הליכוד, חבריה, נבחריה וערכיה, חבר במספר פורמים נוספים שכולם פעילות ועשייה ונוכחות בשטח. .

פעילות בתחום החינוכי-ציבורי[עריכת קוד מקור]

מאחורי עמיחי יותר מ-15 שנה של פעילות בתחום החינוכי ובתחום ההתיישבותי, עמיחי לוקח חלק, יוזם ומתפעל פרויקטים רבים בארץ ובחו"ל: בסוף העשור הקודם בין השנים 1997–2000 עמיחי הקים וניהל את צוות ההדרכה במדרשת "שדמות מחולה", כחלק מתפקידו עמיחי הכין תוכניות חינוכיות, תיאם טיולים, שיווק רעיונות ושימר קשר עם לקוחות המדרשה. בשנים 2000–2002 עמיחי לוויה חניכים במערך הלימודי של המכינה הקדם צבאית "ימין אורד"-משנת 2003 ועד 2008 אף כיהן כמנהל הפדגוגי ומנהל צוות. בשנים 2002–2003 עמיחי הדריך במספר מקומות, הדריך בפנימייה לילדים בסיכון בירושלים, הרצה בפרויקט לחינוך מיני מטעם משרד החינוך, ריכז והדריך סמינרים בהרצאות בנושא יהדות וישראל-הרצאות בשיתוף פעולה עם המכון ללימודי יהדות של הסוכנות היהודית. בשנים 2009–2010 עמיחי ייסד וניהל בפועל את המכון למנהיגות ערכית, במסגרת ניהול המוסד, הקים עמיחי צוות מנחים ומרצים, הכין מערכי הדרכה, הדריך בארגונים עסקיים, במוסדות חינוך וברשויות. בשנתיים האחרונות, עמיחי שימי כמנהל מלקחת החינוך בעמותה לחינוך ותרבות וכיועץ למשרד הביטחון בתחום החברתי, כחלק מעבודתו במשרד הביטחון כתב עמיחי תוכניות בפרויקט "נוער חסר מוכנות לגיוס למכינות קדם צבאיות". בנוסף, עמיחי יעץ והקים מספר פרויקטים ותוכניות חברתיות, היווה חלק מצוות היגוי במיזם סטרטאפ-מפלגה פתוחה, היה חלק מיוזמי פורום יזמות חברתית, התנדב בהוראה בתיכון מקיף רמת גן, הקים את פורום "כלכלה ורווחה בליכוד"-פורום אשר תפקידו לפעול לפתיחת השוק הישראלי לתחרות ושיפור רווחתו של הציבור הישראלי, הקים את "מטה גוש-דן למען ארץ ישראל"-שכל תפקידו לחזק את הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל וחיזוק הזהות הלאומית של האזרחים, עמיחי מכהן במנהל בחוג "תדמור"-חוג ליכודי אשר פועל לחיזוק הזהות הליכודית, חיזוק הנהגת הליכוד ואיחוד שורות בליכוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

עמית הלוי[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הליכוד/עמית הלוי

צוריאל צוף[עריכת קוד מקור]

צוריאל צוף (פופוביץ) נולד ב 2.10.72 בבני ברק. מתמודד ברשימת הליכוד לכנסת ה -19 צוריאל נולד בבני ברק, למד בישיבת "שעלבים" ומשם עבר לישיבת ההסדר בקרית ארבע. במסגרת הישיבה התגייס לשרות קרבי בחטיבת "גבעתי". לאחר השחרור כיהן כעוזר ראש הישיבה ורב העיר הרב דב ליאור. לאחר תום לימודיו בישיבה מונה לכהן בתפקיד דובר המועצה המקומית קריית ארבע. במהלך תפקידו ערך את העיתון המקומי "קריאת ארבע". במקביל לעבודתו בקריית ארבע, נבחר לחבר ההנהלה הארצית של תנועת הנוער "עזרא" ואף שימש בתפקיד מזכ"ל התנועה. בשנת 2000 נהרג אחיו הרב שי צוף ז"ל, רב חטיבת שריון בתאונת דרכים במהלך שירות מילואים. עשה תואר ראשון במינהל עסקים ותקשורת בשלוחת אוניבסיטאת צ'מפליין בשנת 2002 עבר להתגורר עם משפחתו ליישוב טלמון שבבנימין. שם כיהן כמנהל בית הספר המקומי ביישוב נריה. בשנת 2007 נבחר לנציג טלמון במועצה האזורית מטה בנימין. כיום מנהל את שלוחת המתנ"ס בגבעת שמואל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

פרסומת

רמי ברדוגו[עריכת קוד מקור]

רמי ברדוגו הוא מנהל חברת בנייה. החל את דרכו כפועל בניין ומנהל עבודה והיה מהנדס בחברות מובילות במשק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

שגיב אסולין[עריכת קוד מקור]

שגיב אסולין (נולד ב-1978) היה קצין ארגון רפואה ביחידת הקישור ללבנון ולוחם וחובש קרבי בחטיבת גולני. שימש כראש מועצת אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכאשר יו"ר האגודה גילה גמליאל, אז בת-זוגו, נבחרה ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל ב-2001 הוא החליף אותה כיו"ר אגודת הסטודנטים בבן-גוריון. בעל תואר ראשון בפוליטיקה וממשל והיסטוריה של עם ישראל ותואר שני במנהל ציבורי. מחזיק גם בתואר במשפטים. שימש כיועץ בכיר לשר דני נווה וכדובר הפדרציה של יהדות מרוקו. אף שאיננו דתי, תומך במשה פייגלין, ומנהיגות יהודית תמכה בו בפריימריז. הוצב במקום ה-33 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת השמונה עשרה.

שלום לרנר[עריכת קוד מקור]

נולד בברזיל ב-1953. בוגר ישיבת נר ישראל בבולטימור. עלה ארצה ב-1989 והתיישב בבית שמש. ממייסדי עיתון גלובס. שימש כעורך בעיתון. מאז 2003 חבר מועצת עיריית בית שמש וסגן ראש העיר בשנים 2006 - 2008. התמודד על ראשות העיר בבחירות 2008 וזכה בכ-30% תמיכה, אך הפסיד למשה אבוטבול. נציג אח"י שובץ במקום ה-39 ברשימת הליכוד לכנסת ה-18, מקום ששוריין לנציג מפלגת אח"י, שהגיעה להסכם על ריצה משותפת עם הליכוד סמוך לבחירות.

נשוי ואב לשישה. קטגוריה:חברי מועצה ברשויות מקומיות בישראל קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה

שבח שטרן[עריכת קוד מקור]

בן 67, נשוי ואב לשבעה. בשנת 1978 היה ממקימי היישוב שילה, והוא תושב שילה מאז. בעל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת בר-אילן. יו"ר 'המטה הלאומי בליכוד'. בבחירות המקדימות לרשימה הארצית, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, זכה ב-7885 קולות. הוא זכה להיות במקום ה-21 ברשימה הארצית, אבל ברשימה הסופית הוא ירד למקום ה-38. כתבה באתר סרוגים

אלעד מלכא[עריכת קוד מקור]

מלכא בטקס השקת קמפיין הבחירות של "התעוררות בירושלים", נובמבר 2017.

אלעד מלכא (נולד בי"ט בתמוז התשמ"ה, 8 ביולי 1985) הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת "התעוררות בירושלים".

קורות חייו[עריכת קוד מקור]

אלעד מלכא נולד באשדוד וגדל ברבעים ד' ו ט'. הוריו עבדו שניהם בהוראה וחינוך במגוון תפקידים. הוא למד בישיבת התיכונית "נווה שמואל' באפרת והיה מדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". את מסלולו הצבאי עשה במסגרת ישיבת ההסדר עתניאל במסגרתו שירת כלוחם בחטיבת כפיר. כחלק מלימודיו בישיבה בעתניאל עבר גם מבחני הסמכה לרבנות. הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. אלעד נשוי לטל תנעמי, ילידת ירושלים, אב לשלושה ומתגורר בשכונת גילה בירושלים.

ניסיון תעסוקתי[עריכת קוד מקור]

עם סיום לימודיו בישיבת ההסדר בעתניאל עבד מלכא בתור מדריך, רכז ממיין ומכשיר מדריכים ב'מסע ישראלי מבראשית', וכמדריך ב'עיר דוד' וב'מנהרות הכותל'. במהלך שנת 2012 השתתף בתוכנית המצטיינים של המכללה למדינאות ע"ש עדו זולדן בירושלים. בשנת 2013 היה מלכא חוקר במחלקת כלכלה ומדיניות ב'פורום קהלת'. כמו כן, במהלך שנת 2013 השתתף מלכא בסמינר המצטיינים Philosophy Economics Strategy של קרן 'תקוה'. ובמהלך שנת 2014 השתתף בקורס דירקטורים של מכון 'מגיד' באוניברסיטה העברית.

בין השנים 20162017 עבד מלכא כיועץ עסקי ב'מלול ושות' שירותי חשבונאות'. במסגרת עבודה זו ליווה לקוחות ממגוון רחב של תחומים החל משלב ניתוח עסק קיים, דרך כתיבת תוכניות עסקיות/ תחזיות רווחיות/ תוכניות הבראה ובמקרי צורך גם גיוסי אשראי ומעקב ביצוע אחר תוכניות.

בנוסף, מלכא מרצה לכלכלה במכינות קדם צבאיות רבות ברחבי הארץ וכן כותב טור כלכלי באתר 'מידה'.

חבר מועצת העיר ירושלים[עריכת קוד מקור]

בשנת 2013 נבחר מלכא, כחלק מסיעת "התעוררות בירושלים", לכהן כחבר מועצת העיר ירושלים. במסגרת תפקידו החזיק בתיק הנוער והחינוך הבלתי פורמלי וכיהן כחבר וועדות כספים, תמיכות והקצאות ושימש כדירקטור ברשות לפיתוח ירושלים. במסגרת זו קידם: בניית מבנים עבור תנועות נוער בעיר, בניית תוכניות עבור נוער בסיכון, הקמת תשתיות חינוך בלתי פורמלי עבור נוער במזרח העיר, הקמת האב יזמות לבני נוער, ייסד את כנס המתגייסים בירושלים ועוד.

לאחר חילופים בין חברי המועצה, חזר מלכא לשולחן המועצה בסוף שנת 2017 במקום חבר המועצה חנן רובין שעזב את תפקידו[2]. במהלך כהונתו השנייה כחבר מועצה פעל מלכא רבות למען שיפור התחבורה הציבורית בעיר.

בין הישגיו ניתן למנות את שבירת מונופול אגד בירושלים ומכרז להכנסת שני מפעילי אוטובוסים חדשים לעיר שישפרו את התחבורה הציבורית בעיר ויוסיפו קווי אוטובוס רבים[3]. מכרז להכנסת קווי מוניות שירות שיפעלו בעיר ויתנו מענה משלים לקווי האוטובוס הקיימים[4], קידום ביטול הסכם אי התחרות בין הרכבת הקלה לאוטובוסים ועוד.

בבחירות 2018 התמודד שוב למועצת העיר כמספר 3 בתנועת התעוררות בירושלים בראשות עופר ברקוביץ, אשר זכתה לשבעה מנדטים, והפכה לסיעה הגדולה במועצת העיר[5]. כיום, פועל מלכא לשיפור התחבורה הציבורית והתחבורה בכלל בעיר ולקידום התחדשות עירונית מותאמת לתשתיות בפועל[6].

מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת[עריכת קוד מקור]

בין השנים 2017–2019 כיהן מלכא כמנכ"ל 'האגודה לזכות הציבור לדעת'[7]. עמותה זו נועדה לקידום מדיניות וחקיקה בנושאי תקשורת ופתיחת שוק התקשורת לתחרות.

בין הישגיו כמנכ"ל ניתן למנות את: פתיחת שוק הטלוויזיה לתחרות, חוק אותו קידם יחד עם חברי הכנסת ממפלגת "הליכוד" שרן השכל, יואב קיש ושר התקשורת, איוב קרא. חוק זה הפחית את הרגולציה על ערוצים מסחריים חדשים מ-250 מיליון שקלים בשנה לכמה מיליונים בודדים בשנה, בהליך זה ניצל גם ערוץ 20. ביטול חוק הספרים, קמפיין שהוביל מול שרת התרבות מירי רגב וגרם לביטול המונופול בשוק שבא לידי ביטוי בחובה המוטלת על חנויות לחלק את שטחי המדף בין ההוצאות לאור השונות. בזכות מהלך זה חזרו מבצעי 4 ספרים ב-100 ש"ח לשוק, עלתה כמות הכותרים הנמכרת מדי שנה ונפתחה הדלת חזרה בפני סופרי ביכורים. מסלול עוקף קרנות קולנוע, הוצאת 15% מהתמיכה הממשלתית בקולנוע מידי גילדת קרנות הקולנוע ויצירת סבסוד לפי מכירת כרטיסים בפועל.

מפלגת הליכוד[עריכת קוד מקור]

מלכא התפקד למפלגת הליכוד ביולי 2005 כפעיל במשאל העם סביב תוכנית ההתנתקות. הוא מעיד על עצמו שכאשר ראה את המשמעות של מנגנון דמוקרטי במפלגת השלטון ויכולת ההשפעה שלו, קיבל החלטה שהוא מתפקד כדי להיות שותף בהחלטות הבאות שיתקבלו במפלגה[8].

בשנת 2015 הצטרף לקבוצת 'הליברלים בליכוד' ובשנת 2019 מונה כסגן יו"ר הקבוצה, ויחד איתם פעל רבות להחדרת הערכים הליברלים למצע המפלגה כולה.

בתחילת 2019 התמודד מלכא על משבצת הצעירים בפריימריז במפלגה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, זכה בכ-4,200 קולות אך לא שובץ במקום ריאלי לכנסת[9][10]. בבחירות אלו הוצב מלכא במקום ה-53 ברשימה לכנסת ולקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים בספטמבר 2019 הוא הוצב במקום ה-55 ברשימה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ http://hpnet.ios.st/Front/Newsnet/printReport.asp?reportId=138779 - המשך מהפכה לטובת הצעירים דור המשך בסניף יבנה.
  2. ^ ברנז'ה: חילופי סרוגים במועצת העיר ירושלים, סרוגים, ‏2017-10-17 (בעברית)
  3. ^ התחבורה הציבורית בירושלים בדרך למהפכה? מכרזים להפעלת 42 קווי אוטובוס חדשים, כל העיר ירושלים, ‏2018-12-19 (בעברית)
  4. ^ פרסום ראשון: קווי מוניות שירות יפעלו בירושלים | כל העיר, כל העיר ירושלים, ‏2018-01-07 (בעברית)
  5. ^ ההישג של התעוררות: הסיעה הגדולה ביותר במועצה | כל העיר, כל העיר ירושלים, ‏2018-11-01 (בעברית)
  6. ^ למעלה מ-7,000 דירות ייבנו עד שנת 2025 בקרית היובל: האם התשתיות ערוכות לכך? | כל העיר, כל העיר ירושלים, ‏2019-02-19 (בעברית)
  7. ^ ברנז'ה • עורך חדש לאתר מידה: זיו מאור, סרוגים, ‏2017-07-16 (בעברית)
  8. ^ משאל המתפקדים הוביל את אלעד מלכא להצטרף לליכוד, סרוגים, ‏2019-02-04 (בעברית)
  9. ^ מירושלים לליכוד: אלעד מלכא יתמודד בפריימריז, סרוגים, ‏2019-01-10 (בעברית)
  10. ^ פריימריז, הגרסה הירושלמית: מה עשו הנציגים של העיר בקרב על מקום ברשימת הליכוד?, mynetjerusalem.co.il (בעברית)

קטגוריה:חברי מועצת העיר ירושלים קטגוריה:ירושלים: אישים קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית קטגוריה:פעילי הליכוד קטגוריה:מנכ"לים ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1985


ניסים ואטורי[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הליכוד/ניסים ואטורי

מפלגת העבודה[עריכת קוד מקור]

אביבה אברהם[עריכת קוד מקור]

אביבה אברהם חברת ועד עובדי מפעל קניאל. בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים, תושבת הוד השרון, אם לשניים.

אורי ורטמן[עריכת קוד מקור]

אורי ורטמן שימש כיועץ מדיני לחבר הכנסת יצחק הרצוג. בוגר תואר ראשון במדע המדינה ופילוסופיה,.בוגר תואר שני במנהל עסקים. בוגר תואר שני MA בממשל ופוליטיקה מאוניברסיטת חיפה. תושב חיפה.

קישורים חיצוניים:

דף הפייסבוק של אורי ורטמן

אתר של אורי ורטמן

אורן פסטרנק[עריכת קוד מקור]

אורן פסטרנק
אורן פסטרנק
אורן פסטרנק
לידה 22 ביולי 1985 (34)
מקום מגורים תל אביב, ישראל
פעילות בולטת ממובילי מחאת האוהלים
ידוע בשל היותו פעיל חברתי בולט, ממובילי מחאת האוהלים, ממנהיגי המאבק לתיקון חוק האברכים בשנת 2010 וממארגני "עצרת המיליון".
השכלה לימודי תואר ראשון במשפטים ובמנהל עסקים

אורן פסטרנק (נולד ב-22 ביולי 1985 בבת ים), פעיל חברתי וסטודנט למשפטים ולמנהל עסקים.

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור]

אורן פסטרנק הוא ממובילי מחאת האוהלים לצדק חברתי ומנהיג תנועת "מעמד האוהלים". היה ממובילי המאבק לתיקון חוק האברכים בשנת 2010 וממארגני "עצרת המיליון". לחם למען זכויות עובדים בהסתדרות והיה מנהל מטה השטח של "הבית החברתי" בבחירות לראשות ההסתדרות.

פסטרנק בוגר תנועת הנוער השומר הצעיר. שימש כרכז סניף בתנועת מכבי צעיר, סניף זיכרון יעקב, הגדול ביותר בארץ (500 בני נוער).

במהלך לימודיו שימש פסטרנק כרכז בי"ס למשפטים ומנהל עסקים (1,200 סטודנטים) באגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה וכמזכיר הוועד המנהל. שימש כחבר הנהלה וכרכז רווחה באגודת הסטודנטים. במסגרת התפקיד היה אחראי על ניהול יוזמות והשקת פרויקטים כלכליים, טיפול בבעיות סטודנטים וקשר עם מחלקת הרווחה של עיריית הרצליה.

במקביל, התנדב בתוכנית סטודנטים בשירות הקהילה, בבית משפט השלום בכפר סבא. כמו כן, היה חבר בתוכנית מלגה למנהיגות יהודית של המרכז הבינתחומי (David Cardozo Academy).

בצעירותו זכה לתעודת הצטיינות על פעילותו החברתית בעיר הרצליה ובתיכון "היובל" במסגרת פרויקט "מצוינות".

פעילות במפלגת העבודה[עריכת קוד מקור]

פסטרנק צמח במפלגת העבודה והיה פעיל ב"משמרת הצעירה" של המפלגה. שימש כרכז סניף הרצליה של נוער העבודה, כיו"ר קשרי החוץ של התנועה הארצית והיה חבר ועידת המפלגה. כמו כן, שימש כיו"ר מטה ביום הבחירות הארצי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה בשנת 2002.

בין יתר פעילויותיו במסגרת התנועה, ייצג פסטרנק את תנועת העבודה במשלחות לחו"ל, בין השאר כראש משלחת "המשמרת הצעירה" לגרמניה בקיץ 2010, בשיתוף המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD) וארגונים ממשלתיים גרמניים.

פסטרנק שב אל התנועה, המהווה בסיס אידאולוגי טבעי עבורו, על מנת לייסד דור הנהגה צעיר במפלגת העבודה.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור]

פסטרנק שירת שירות קרבי ביחידה מיוחדת בחיל השריון כקצין לוחם בקבע (סרן במיל').

שימש כמפקד צוות בבית הספר לקצינים (בה"ד 1), מגמת קצינים לוחמים.

ממשיך לשרת בשירות מילואים פעיל מדי שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ממאמריו:

בהירה ברדוגו[עריכת קוד מקור]

בעבר הייתה יועצת התקשורת של שמעון פרס ודוברת מפלגת העבודה. החל מ-1996 מנהלת חברת שדלנות.

אלון גלעדי[עריכת קוד מקור]

אלון גלעדי הוא ד"ר למדעי המדינה.

אחמד עזיז נאטור[עריכת קוד מקור]

יליד 1960, מסיים דוקטורנט ביחסים בינלאומיים המחקר בנושא שלום ויחסים בינלאומיים דרך ספורט. מאמן נבחרת השחייה הלאומית לספורטאים עם מוגבלויות, זוכה בפרס ישראל כמאמן העשור, חבר ועדת ברוביץ לקביעת אומות מידה בתקצוב הספורט דרך מועצת ההימורים ומשרד הספורט, פתחתי ענף השחייה בארץ ובמגזר הערבי ממקימי קבוצת הכדורסל הראשונה במגזר הערבי. עומד בראש ארגון ספורט למען שלום, מפיק אירועים בינלאומיים בתחום ספורט ושלום חבר בוועדת חינוך מטעם מפלגת העבודה.

ביוגרפיה אחמד עזיז נאטור הוא חבר מפלגת העבודה שנים רבות ואיש רב פעלים בתחום הספורט במגזר הערבי, אבל גולת הכותרת של הישגיו היא הספורט, הקמת סניפי הנוער העובד והלומד ביפו ובקלנסווה וטיפוח ענף השחייה בקרב ספורטאים מוגבלים. כבר ב-1978 הוא הקים את קבוצת הכדורסל הראשונה במגזר הערבי - הפועל קלנסווה. ב-1986 הקים את קבוצת השחייה הראשונה במגזר, בבאקה אל-גרביה. הוא ארגן גם את הקורס הראשון של מדריכי שחייה למגזר הערבי בשיתוף מחלקת הספורט בהסתדרות העובדים. נאטור יזם את תחרות השחייה "חותרים לשלום" שבה השתתפו יהודים, ערבים ישראלים ופלסטינים, בשיתוף מועדון בני הרצליה, עיריית נתניה ועיריית אום אל-פאחם. כמו כן פתח קורס מדריכי שחייה משותף לערבים וליהודים בשיתוף מכון וינגייט, עמותת הפועל קלנסווה ומועדון בני הרצליה. אחמד אימן שחייה בהפועל קלנסווה, הפועל באקה אל-גרביה ואום אל-פאחם. בין השנים 1995 ל-2003 התמסר לענף השחייה של הספיישל אולימפיקס והיה מאמן הנבחרת שייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות של הספיישל אולימפיקס. בצפון קרולינה בשנת 1999 ובדבלין ב-2003. כמו כן - באליפות אירופה בהולנד בשנת 2000. בסך הכל זכו השחיינים שלו ב-11 מדליות ונבחרו לספורטאים מצטיינים במסגרת פרס המדע, התרבות והספורט. כיום אחמד חבר בוועדת בורוביץ' לקביעת ההשקעות הכספיות בספורט בישראל מטעם מפעל הפיס." (מתוך "60 ישראל בספורט" לציון אירוע בחירת ספורטאי העשור של ישראל במסגרת חגיגות 60 שנה למדינת ישראל בה זכה אחמד בתואר "מאמן העשור")

איתן כתר-יעקב[עריכת קוד מקור]

איתן כתר-יעקב
Add caption here
לידה 30 בנובמבר 1963 (56)
מקום מגורים מודיעין-מכבים-רעות, ישראל
ידוע בשל פעילותו הסביבתית-חברתית, יוזם כתיבת אמנת ישראל למים ומשמש נשיא העמותה, חיפוש רעיונות מיחוץ לקופסא ושותפים לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, חבר הוועדה המדינית בטחונית במפלגת העבודה.
השכלה תואר שני בניהול מקצועי לתקשורת אוניברסיטת קלארק.
מקצוע מגשר

איתן כתר-יעקב (נולד ב 30 בנובמבר 1963) בבאר-שבע לרחל (אחות במקצועה, חברת התנועה הציונית, עיראק) ויעקב יעקב ז"ל (פובליציסט המוכר בשם ג'ק, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בבאר-שבע). הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים, בעל תואר ראשון במדעים במנהל עסקים, צ'מפליין קולדג' ברלינגטון ותואר שני במדעים בניהול מקצועי לתקשורת אוניברסיטת קלארק. בתוך כך למד לימודי גישור, ניהול משא ומתן ושינויי עמדות בתוך שונות תרבותית. כיום ממשיך את לימודיו במשפטים בקריה האקדמית אונו. במקצועו איתן מגשר ומתפרנס ממתן פתרונות מחשוב. איתן משמש בהתנדבות נשיא אמנת ישראל למים (ע"ר) ומפעיל מתנדבים בעמותה אותה ייסד. נשוי ואב לשלושה ומתגורר ברעות.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור]

כתר-יעקב הצטרף לפוליטיקה עם הקמתה של עם אחד על ידי הח"כ עמיר פרץ. בשנת 2005 התאחדה עם אחד עם מימד ברשות הרב מלכיאור ומפלגת העבודה. היריבויות הרבות בתוך מפלגת העבודה הביאו את כתר-יעקב לפרישה מהמפלגה יחד עם מימד. בבחירות לכנסת ה-18 התמודד מטעם תנועת מימד ברשימתה המשותפת עם התנועה הירוקה והוצב במקום ה-31. לאחר מכן עבר לתנועה הירוקה והיה בה פעיל כיו"ר סניף התנועה הירוקה במודיעין-מכבים-רעות [1]. בשנת 2011 חזר כתר-יעקב למפלגת העבודה בכוונה להנהיגה בעתיד.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

כתר-יעקב יזם את כתיבתה של אמנת ישראל למים יחד עם פעילי סביבה וחברה במטרה למקם את משאבי הטבע הבסיסיים כחלק מזכויות יסוד של כל אדם באשר הוא. בשנת 2010 יזם את הקמתה של עמותת אמנת ישראל למים (ע"ר) http://www.uma.org.il/ ומשמש נשיאה. העמותה המפעילה מתנדבים לפעולות הסברה ומחאה, מחקר וגיבוש מדיניות חברתית אקולוגית. "יסוד קיומי זה אינו ניתן למונופול אדם והינו חלק מוחלט מחירותו של האדם. ביטחונו של האזרח באפשרות קיומו במסגרת מדינתית כלשהי, תלויה ביכולת אותה מסגרת לקיים ולספק מים ככלל היסודות המאפשרים חיים." (איתן כתר-יעקב, ספטמבר 2009)

פעילות למען ביטחון לאומי[עריכת קוד מקור]

בשנת 2002 בתקופת חומת מגן הגה את הפתרון המדיני ליצירת תשתית גיאופוליטית לנורמליזציה על ידי חלוקת הארץ לשלושה והפרדה פוליטית של עזה מיהודה ושומרון, בתוך כך התנתקות חד צדדית והפיכת הגדה המערבית לפדרציה. התוכנית עמדה למבחן בכיתת הלימוד בנושא גישור. התוכנית [63] נשלחה לרוה"מ אריאל שרון ב-07 באוגוסט 2002. תקופה ארוכה פעל להפצת רעיון החלוקה ונגזרות ממנו רלוונטיות עד היום. במהלך השנים האחרונות המשיך כתר-יעקב בניסיון למציאת דרכים לקידום פתרון מדיני בר-קיימא מתוך מבטו של מגשר וכתב את "ארצות הברית של ישראל פלסטין", "מגילת הפיוס הישראלית פלסטינית" ויחד עם חברו מולי קיפניס (קיבוץ מחניים) כתב את ה"קהילה הישראלית פלסטינית" על משקלה ומרכיביה של הקהילה האירופית. מתוך כך יצא לפגישות עם בעלי עמדה בשטחים ופלסטינים ערביי ישראל. כתר-יעקב רואה בהשגת הסדר אזורי כולל את ביסוסה של המדינה היהודית וביטחון עתידה. כמו כן רואה את הצורך להשתלב במרחב המזרח תיכוני תוך השפעת תרבותה של היהדות המתונה לתוך המרחב המדיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ סניף מודיעין באתר ירוק אדום כחול לבן

אמנון זילברמן[עריכת קוד מקור]

אמנון זילברמן (נולד ב-1968), תושב תל אביב. בן זוגה של נירה ואב לאורי.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

לאורך כל שנותיו הבוגרות אמנון מעורב ופעיל בתחומי החינוך והחברה, מתוך אמונה שצריך ואפשר לצמצם פערים בחברה הישראלית. אמנון בעלת תואר שני בחינוך ובעל תעודת הוראה במדעי החברה ואזרחות. בין תפקידיו משמש אמנון כמזכיר סניף מפלגת העבודה בשכונת כפר שלם בתל אביב, שותף בכיר בפרויקט עיר ללא אלימות בשכונות תל אביב ופעיל מרכזי בחוג ה-4 בנובמבר. במשך עשר שנים עבד כמחנך, מורה, רכז חברתי ורכז ספורט בפנימיות ויצ"ו נחלת יהודה ובכפר הנוער בן שמן וממלא מקום מנהל פנימייה שיקומית בתל אביב. במסגרות אלה סייע לבני נוער רבים להישאר במערכת החינוך, לשפר הישגיהם הלימודיים, להשיג תעודת בגרות, להתגייס לצה"ל ולהשתלב בלימודים אקדמיים ובשוק העבודה. אמנון ניהל במשך שלוש שנים פרויקט שיקום שכונות ביפו והכשרה מקצועית לאוכלוסיות מוחלשות בדרום תל אביב. במסגרות אלה יזם פתיחת קורסים והכשרה מקצועית לנשים ערביות ולבני הקהילה האתיופית וסייע בהשתלבותם במעגל העבודה. בשנים האחרונות אמנון זילברמן מנהל רובע בדרום תל אביב ומוביל ביחד עם פעילי השכונות באזור תהליכי העצמה והתפתחות קהילתיים- בין היתר באמצעות פרויקט סיירת הורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

דף הפייסבוק של אמנון זילברמן

אתר האינטרנט של אמנון זילברמן

סרטון השקת קמפיין בחירות

אסתי קירמאייר[עריכת קוד מקור]

אסתר (אסתי) קירמאייר ילידת חיפה וחברה בקבוצה שיתופית בשכונת קריית יובל בירושלים.יו"ר מחוז ירושלים של מפלגת העבודה. חברת יסו"ד. נשואה ואם לשתיים.

ברוך זלץ[עריכת קוד מקור]

ברוך זלץ (נולד בשנת 1950) היה יו"ר ההסתדרות במרחב חיפה עד לשנת 2012. במהלך שירותו הצבאי קיבל את עיטור המופת על פעולתו לחילוץ פצוע שעלה על מוקש, פעולה בה נפצע אף הוא. היה חבר מועצת העיר חיפה. בבחירות לכנסת ה-15 הוצב ברשימת מפלגת עם אחד במקום לא ריאלי, ובבחירות לכנסת ה-17 הוצב ברשימת מפלגת העבודה במקום ה-25, ושוב לא נכנס לכנסת.

גיל ביילין[עריכת קוד מקור]


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות

פרמטרים ריקים [ פרסים, מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

גיל ביילין
ביילין, 2018
ביילין, 2018
לידה 11 באוגוסט 1972 (47)
תל אביב

גיל ביילין (נולד ב-11 באוגוסט 1972) הוא פוליטיקאי ויזם חברתי, מתמודד לרשימת מפלגת העבודה בכנסת העשרים ואחת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

ביילין נולד בתל אביב להלנה ביילין, עורכת דין ויוסי ביילין, פוליטיקאי ואיש עסקים. אחיו הוא הפרסומאי אורי ביילין. ביילין נהג בילדותו להתלוות לשמעון פרס בביקוריו השונים ברחבי הארץ בתקופת הבחירות של שנת 1981. בבחירות 84' הצטרף לנוער העבודה והחל את פעילותו, תוך שב-1989 הוא מתמנה ליו"ר נוער העבודה הארצי, תפקיד בו החזיק עד 1990, אז החל את שירותו הצבאי כחוקר תאונות דרכים במשטרה הצבאית. לאחר תום שירותו הצבאי ב-1993, החל בלימודי תואר ראשון ושני במדעי המדינה, תזה לקראת דוקטורט במדעי המדינה עם התמחות בתקשורת פוליטית באוניברסיטת תל אביב, תוך שבמקביל נבחר למספר תפקידים באגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, בהם ראש מחלקה ודובר האגודה.

ב-1995 נבחר לנציג היחיד מטעם מדינת ישראל במסגרת אירועי ציון שנת ה-50 לייסוד המדינות המאוחדות במסגרת ועידת הנהגה צעירה עולמית.

ב-1996 החל את עבודתו ככתב חדשות ב"חדשות מקומיות" בחברת הכבלים ערוצי זהב עם רוני יובל וגדעון לוי, ובנוסף הגיש ברדיו ללא הפסקה את התוכנית שנקראה "מכניס לראשון עם גיל ביילין".

ב-1997 החל את עבודתו כתחקירן בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. בהמשך מונה לעורך הראשי של רצועות הבוקר והאקטואליה בערוץ עד לשנת 2003. בין השנים 2003-2005 שימש כעורך המהדורה המרכזית של חדשות עשר.

ב-2007 הקים עם אחיו אורי ביילין את משרד הפרסום "הביילינים".[1]

ב-2012 היה ברשימת "ארבעים הצעירים המבטיחים" של מגזין TheMarker.

ב-2016 עזב את משרד הפרסום והקים את ארגון ״120- הארגון לביטחון בכבישים״, אשר קיבלה ב-2017 אישור פדגוגי ממשרד החינוך ומהרל"ב להרציה ולבניית תוכניות לימודים למוסדות החינוך. הארגון פועל בהרצאות וסדנאות שונות, בעיקר עם שכבות שנמצאות בסיכון גבוה למעורבות בתאונות, מפגשי בטיחות לנהגים חדשים ולנהגים צעירים במסגרות שונות בהן חברות ציבוריות. בנוסף, הארגון מעביר אימוני נהיגה מתקדמת לכוחות הביטחון בהן צה"ל, משטרת ישראל, מד״א, כיבוי אש והכוחות המיוחדים של היס"מ. ב-2016 קיבל את פרס קרן יושב ראש הכנסת לאיכות החיים על "פעילותו הברוכה במאבק בקטל בדרכים ובתאונות עבודה".[2]

ב-2016 הודיע על התמודדותו לפריימריז של מפלגת העבודה ברשימתה לכנסת ה-21.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור]

ביילין נשוי לזיו, עורכת דין פלילית, סופרת ועיתונאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

קטגוריה:פעילי מפלגת העבודה קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1972 קטגוריה:יזמים חברתיים ישראלים

גילה קליין[עריכת קוד מקור]

גילה קליין היא אשת חינוך, פעילת ציבור ומכהנת כיום כיו"ר האופוזיציה בהסתדרות המורים.

גילה קליין נולדה ב-7 בפברואר 1963 בעתלית שבצפון הארץ, בתם של זהבה ומחלוף איבגי, עולי מרוקו שהגיעו בשנת 1962 לעתלית. בת בכורה מתוך 4 ילדים. עד גיל 5 גדלה בעתלית ולאחר מכן עברה עם משפחתה לדרום הארץ והתגוררו בעיר אשדוד. קליין סיימה את לימודיה התיכוניים בכפר הנוער "עיינות" שבגן רווה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים למדה לתואר ראשון במדעי החברה והאזרחות מטעם בית ברל. כמו כן קליין הינה בוגרת תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע. בנוסף קליין בוגרת קורס גישור וקורס מנהלים ומנהיגות מטעם סמינר לוינסקי ואוניברסיטת בר-אילן. לאורך השנים השתלמה ורכשה השכלה רחבה בתחומי משאבי אנוש, דיני עבודה, יחסי עבודה ועוד.

את הקריירה שלה החלה כמורה ומחנכת לאזרחות ובמגמת ניהול משאבי אנוש בתיכון החקלאי בכנות ולאחר מכן עברה ללמד במקיף א' באשדוד, בו היא עובדת עד היום. תוך כדי עבודתה בתיכון הצטרפה קליין להסתדרות המורים בישראל והחלה בקריירה ציבורית כנציגת ציבור המורים במוסדות השונים בהסתדרות המורים במשך 26 שנים. בתפקידה הראשון היא שימשה כסגנית וממונה על החינוך העל-יסודי באזור הדרום שבהסתדרות המורים. בתפקיד זה ליוותה מורים כמנחה ומדריכה לקליטת עובדי הוראה במערכת ויועצת לעובדי הוראה בתחום השתלמויות והכשרה - קרנות השתלמות לעובדי הוראה באזורי הדרום והשפלה. מאוחר יותר נבחרה לתפקיד יו"ר סניף הסתדרות המורים באשדוד, שהוא אחד מהסניפים הגדולים שבהסתדרות המורים ואמון על כ-2,500 עובדי הוראה באשדוד וסביבתה. במסגרת תפקידה החלה לארגן את הסניף ולייצג את ציבור עובדי ההוראה בעיר ולצד זה פעלה להפוך את הסניף לשוקק חיים במגוון תחומי תרבות וחברה. בשנת 2010 הודיעה קליין על החלטתה להתמודד על תפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים שהוא התפקיד הבכיר ביותר בארגון. קליין התמודדה על התפקיד מול המזכ"ל המכהן יוסי וסרמן והייתה האישה הראשונה להתמודד על התפקיד אחרי 108 שנים. במערכת הבחירות קראה לשינוי התנהלות הסתדרות המורים ודרישה לשנות את רפורמת "אופק חדש" לרווחת עובדי ההוראה. במסגרת מערכת הבחירות הקימה קליין את סיעת נחל (נציגות חדשה לעובדי הוראה) שהתמודדה לראשונה בתוך הסתדרות המורים. בתום מערכת הבחירות בתוך הסתדרות המורים הפכה סיעת נחל לסיעה השלישית בגודלה בהסתדרות עם נציגים ב-28 סניפים ברחבי הארץ, כולל הסניפים הגדולים שבהסתדרות המורים. קליין לא נבחרה לתפקיד המזכ"ל ומאז תום מערכת הבחירות היא משמשת כיו"ר הסיעה ובחרה לעמוד בראש האופוזיציה בתוך הסתדרות המורים, להצגת אלטרנטיבה שלטונית להתנהלות ההסתדרות המורים כיום.

לצד פעילותה בהסתדרות המורים שימשה קליין כמנהלת המרכז הארצי להשתלמויות עובדי הוראה במכללה למנהל וכנציגת עובדים בבית הדין לעבודה בבאר שבע במשך 12 שנה. תוך כדי קליין משמשת בהתנדבות כחברת ועד מנהל הקרן הבינלאומית "אייסף" הפועלת לקידום החינוך שמעניקה מלגות לסטודנטים מרקע סוציו-אקונומי נמוך ופוטנציאל למצוינות, תוך הכשרה למעורבות חברתית. בעברה שימשה כחברה בוועד יישוב מגוריה ובועד למען החייל.

קליין חברת מפלגת העבודה ובספטמבר 2012 נבחרה כצירת ועידת המפלגה (הגוף העליון של מפלגת העבודה) מטעם המועצה האזורית באר-טוביה. בבחירות לקביעת רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-19 הכריזה קליין על התמודדותה במסגרת הרשימה הארצית, המשבצת השמורה לנשים.

קליין, נשואה לדני קליין, איש חינוך המכהן כיום כמנהל מחלקת החינוך העל-יסודי בעיריית אשדוד. היא אם לשניים. מתגוררת ביישוב כפרי עזר שבדרום הארץ.

דובי קננגיסר[עריכת קוד מקור]

דובי קננגיסר
אין תמונה חופשית
לידה 15 בדצמבר 1978 (41)
מדינה ישראל
מקום מגורים רחובות, ישראל
ידוע בשל האייל הקורא, בלוגר
השכלה דוקטורנט למדע המדינה, אוניברסיטת טורונטו

דובי (דב) קננגיסר הוא דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת טורונטו וממקימי האייל הקורא.

דובי קננגיסר נולד ב-15 בדצמבר 1978 בהרצליה, לאברהם ומלכה קננגיסר. לקראת סוף שירותו הצבאי הקים את האייל הקורא, כתב עת מקוון לתרבות, חברה ואקטואליה, ושימש כעורכו הראשי במשך חמש שנים. קננגיסר למד לתואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה באוניברסיטה העברית והמשיך לתואר שני במדע המדינה באותו מוסד. את תזת התואר השני כתב על תנודתיות בוחרים בישראל. ב-2007 החל לימודי דוקטורט באוניברסיטת טורונטו, במסגרתם הוא חוקר את התפתחות רעיון הדמוקרטיה במערכת הפוליטית הישראלית והשפעתו על מערכת היחסים בין המדינה לבין המיעוט הערבי.

קננגיסר כותב את הבלוג לא שומעים!. בשנים 20062007 הפעיל קננגיסר את הבלוג "משמר הכנסת" (ששינה את שמו בהמשך לשלטון החוק - ביקורת חקיקה), בו כתב ביקורות על הצעות חוק שהוגשו לשולחן הכנסת. כמו כן היה שותף למיזם IsraLeft, וכן פרסם בסלונה, אוןלייף, ynet, מגזין 972 ועוד.

קננגיסר מתגורר ברחובות, נשוי ואב לשני ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

לא שומעים! - הבלוג של דובי קננגיסר

האייל הקורא - עמוד הכותב של דובי קננגיסר

דוד דרומלביץ'[עריכת קוד מקור]

דוד דרומלביץ' יליד 1956. איש התנועה הקיבוצית - חבר קיבוץ רמת רחל. היום: יו"ר מעגל תנועות הנוער הציוניות ויו"ר המחנות העולים. חבר מליאה במועצה האזורית מטה יהודה. תפקידים בעבר: מזכ"ל תנועת הנוער מחנות העולים ורכז הקן הציבורי בנוער העובד והלומד, מחנך ומנהל בית ספר.

דקל-דוד עוזר[עריכת קוד מקור]

דקל-דוד עוזר (נולד ב-22 ביולי 1981) בהוד השרון וגדל במושב עדנים הסמוך לעיר הולדתו. שירת במשמר הגבול בתחילה כמ"כ בבסיס ההכשרה ובהמשך בירושלים. בשנת 2001 נבחר כשוטר מצטיין במחוז ירושלים. בשנת 2002 קיבל את עיטור האומץ על אירוע שבו היה חלק מצוות שתפס מחבל מתאבד עם חגורת נפץ בשכונת נוסייבה בירושלים. סיים תואר ראשון בלימודי משפטים במכללת שערי משפט בהוד השרון בהצטיינות. במהלך הלימודים שימש כמנכ"ל באגודת הסטודנטים (בהתנדבות) והחל להיות פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. החל משנת 2007 החל לשמש כעורך דין פעיל בתחום העסקי ובתחום המנהלי ופיתח התמחות בנושא ממשל ופוליטיקה. במקביל לעבודתו החל לשמש משנת 2009 כיועץ טקטי ואסטרטגי בתחום הפוליטי והעסקי. בשנת 2009 סיים לימודי תואר שני במשפט עסקי וכלכלי במרכז הבינתחומי בהרצליה בהתמחות מיוחדת בתחום הכלכלה והקניין. בשנת 2010 סיים לימודים כפלנר ויועץ אסטרטגי בבצפר לפרסום. פירסמם עשרות מאמרים ברשת, בעיקר בתחום הכלכלה, הקניין והממשל.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

בין השנים 2007 לשנת 2009 שימש כיועץ משפטי במשמרת הצעירה ובפועל גם כחלק מהייעוץ המשפטי של המפלגה (בשל שיתוף פעולה עם עו"ד יורם אברהמי שהיה היועמ"ש). בשנת 2009 שימש כיזם ויועץ אסטרטגי וטקטי בתנועת "עצומת ערכי הדור" שעסקה בעידוד חינוך לערכים ומדדים ארוכי טווח במערכת החינוך והונהגה על ידי ש"ש בתנועת המושבים. התנועה גיבשה סביבה הסכמה מקיר לקיר של כל תנועות הנוער בארץ. בשנת 2010 שימשת כיועץ אסטרטגי וטקטי ב"תנועה החברתית לדיור לזוגות צעירים" ובמסגרת זו כתב ניתוח של הליקויים המבניים והכלכליים בשוק הנדל"ן בישראל וייצג את התנועה בדיונים בכנסת. בבחירות הפנימיות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה בשנת 2009 שימש כיועץ משפטי ונציג בוועדת הבחירות מטעמה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ'.

הקים את תנועת "דור האמת" המקדמת ערכים דמוקרטיים, הרחבה של חופש הפרט וחובת האמת כבסיס להתנהלות משותפת בחברה. התנועה מוכרת בציבור בעקבות מאבקה להפסקת מדיניות ההפללה של צרכני קנאביס בישראל. פעיל בוועדת החינוך, בוועדת הדמוקרטיה ובמחוז המושבים של מפלגת העבודה.

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור]

משמש כעו"ד פעיל בתחום הלטיגציה, חוזים, משפט מנהלי וזכויות אדם. משמש כסמנכ"ל פיתוח עסקי בארגון "נהיגה לחיים" המעביר הרצאות ועוסק בחינוך בפלטפורמות שונות במטרה לשנות את תחום הזהירות בדרכים מתפיסת האשמה (מי אשם) לתפיסת האחריות (מי היה יכול למנוע). משקיע ודירקטור בחברת "גופר הרמטיק" – חברה תעשייתית מבוססת פטנט לייצור סוגר מגנטי אוטומטי הרמטי גמיש.

נשוי ואב לבת ומתגורר בהוד השרון.

טל אלוביץ'[עריכת קוד מקור]

טל אלוביץ'
אין תמונה חופשית
לידה 16 ביולי 1989 (30)
מקום מגורים תל אביב, ישראל
פעילות בולטת חבר הועד הפועל הציוני, חבר האסיפה הכללית של קק"ל, יו"ר ועדת הביקורת של אגודת הלהט"ב
השכלה תואר ראשון בתקשורת ובמדעי המדינה מהאוניברסיטה הפתוחה תואר שני בלימודי ביטחון אוניברסיטת תל אביב

טל אלוביץ' נולד ב-16 ביולי 1989 בישראל וגדל ביישוב נירית. במסגרת שירותו הצבאי שירת טל באוגדת יהודה ושומרון ובפיקוד המרכז כחמש שנים וסיים את שירותו בדרגת רס"ל.

טל החל את פעילותו במפלגת העבודה במהלך קמפיין הבחירות הכלליות של שנת 2003 ופעל במסגרת "נוער העבודה" בכפר סבא ובזירה הארצית והמשיך פעילות זו במסגרת "המשמרת הצעירה" של מפלגת העבודה. במסגרת פעילותו המפלגתית משמש טל כנציג מפלגת העבודה בוועד הפועל הציוני ובאסיפה הכללית של קק"ל. ברשימת המחנה הציוני לכנסת ה-20 היה טל למועמד הצעיר ביותר ששולב ברשימה, אך במקום ה-97. טל משמש כיושב-ראש וועדת הביקורת של אגודת הלהט"ב הישראלית.

טל הוא בוגר תואר ראשון במדעי המדינה, יחסים בינ"ל ותקשורת מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בלימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב. במחקריו מתמקד טל בתפיסת הביטחון הישראלית.

טל הוא הומוסקסואל מוצהר ומתגורר עם בן זוגו בתל אביב.

מאמרים ופרסומים[עריכת קוד מקור]

טקלה מקונן[עריכת קוד מקור]

טקלה מקונן (נולד ב 1963) באתיופיה ועלה לישראל בשנת 1980. שירות בחיל האוויר, ובעל תואר שני במדע המדינה. בשנים 2003–2007 שימש כמנכ"ל עמותת פידל לקידום יוצאי אתיופיה. כיום עובד במכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. תושב רמלה, נשוי ואב לשניים.

זאב שור[עריכת קוד מקור]

זאב (ולוולה) שור הנו מזכיר התנועה הקיבוצית.

יונה פריטל[עריכת קוד מקור]

מנכ"לית יד טבנקין. תושבת קיבוץ מעלה החמישה

לילי בן עמי[עריכת קוד מקור]

לילי בן עמי
אין תמונה חופשית
לידה 28 ביולי 1979 (40)
מקום מגורים בית זית, ישראל
ידועה בשל המאבק להעסקה הוגנת, פעילות למען חינוך ציבורי חזק ושוויון הזדמנויות לנשים
השכלה תואר שני בהצטיינות בחינוך יהודי מטעם האוניברסיטה העברית, בוגרת תכנית המצטיינים "רביבים" של האוניברסיטה העברית.
מקצוע מורה, מחנכת ומרצה, כותבת תכניות לימודים. מנהלת ומייסדת יחידת מגדר והורות באוניברסיטה העברית.

לילי בן עמי (נולדה ב-28 ביולי 1979 במושב בית זית) היא אשת חינוך ומובילת מאבקים חברתיים, כגון המאבק להעסקת מורים בצורה הוגנת, מאבק למען שוויון הזדמנויות לנשים ולמען מערכת חינוך ציבורית חזקה ואיכותית.

בוגרת שירות צבאי מלא בבסיס להנדסה קרבית בדרום הארץ, כמדריכת כושר קרבי.

בעלת תואר שני בחינוך יהודי בהצטיינות ובוגרת תוכנית המצטיינים רביבים של האוניברסיטה העברית.

מחנכת ומורה במערכת החינוך הציבורית וכותבת תוכניות לימודים במערכת החינוך. מנחת מורות ומרצה.

נשואה ואם לשני בנים, הבכורה מבין שישה ילדים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

בגיל 24, כסטודנטית מן השורה, יזמה וייסדה בהצלחה הקמתן של רשת תינוקיות בתוך האוניברסיטה העברית. בהמשך ייסדה וניהלה את יחידת המגדר וההורות באוניברסיטה, בשעתו יחידה ראשונה מסוגה באקדמיה בישראל. במקביל עסקה בסיוע וייעוץ למוסדות אקדמיים בכל הארץ בנושא שילוב ההורות עם הלימודים האקדמיים. התינוקיות פועלות עד ימנו ומהוות אבן דרך בראשיתה של מהפכה בתחום של שילוב ההורות בתוך מוסדות לימוד אקדמיים בכל הארץ אותה קידמה המועצה להשכלה גבוהה בשנת 2012.

מאז 2007 מובילה מאבק למען העסקה הוגנת של כוח ההוראה במערכת החינוך הציבורית. המאבק כולל כנסים, ועדות בכנסת, הפגנות, הרצאות בחדרי מורות ומוסדות לימוד בכל הארץ, סיוע פרטני למאות מורות ואף פן משפטי נרחב. שיאו המוצלח ביותר של המאבק צוין עם העברתם של מורות ומורים המועסקים עשרות שנים בתנאים של עובדי-קבלן בירושלים – לראשונה להעסקה ישירה ע”י העירייה.

בקיץ 2011 הייתה ממובילות המחאה החברתית, כאשר העלתה על סדר היום של המחאה את נושאי החינוך והעסקה הוגנת של מורים.

מנכ”ל בהתנדבות של עמותת גרנית, למען שוויון וצדק לנשים במשפחה.

יו”ר ומייסדת שותפה של ארגון "מתפקדות - הלובי לשוויון בין המינים", ארגון נשים המקדם צדק ושוויון מגדרי באמצעות התפקדות, לובינג והשפעה מבפנים. הארגון משתף פעולה עם קשת רחבה ביותר של ארגונים חברתיים והוביל מהלכים חברתיים משמעותיים בחברה הישראלית.

הובלת מאבק מול משרד התמ”ת בנושא שכר הלימוד וסבסוד מעונות היום בעבור הורים לילדות ולילדים בגיל הרך (ובעיקר- אוכלוסיית המורות ואוכלוסיית הסטודנטיות/ים).

מתנדבת בעמותת "שכן טוב", "רוח חדשה", בארגון המורים ובאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית.

נטלה חלק בשליחות ציונית בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית.

בשנת 2019 התמודדה בבחירות המקדימות במפלגת העבודה ושובצה במקום ה-22 בבחירות לכנסת העשרים ואחת והבחירות לכנסת העשרים ושתיים ולא נבחרה לכנסת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

מאיר בביוף[עריכת קוד מקור]

מאיר בביוף יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב.

משה סמיה[עריכת קוד מקור]

משה סמיה

משה סמיה (נולד ב-28 בדצמבר 1956) הוא יושב ראש ההסתדרות במרחב נתניה וכן חבר הנהגת ההסתדרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

משה סמיה הוא תושב שכונת ותיקים בעיר נתניה. נשוי לאלישבע ואב ל-3 ילדים. בן ליוסף ואורידה. הוא הבן הצעיר במשפחה מסורתית בת עשרה ילדים שעלתה מלוב בשנת 1949. הינו סא"ל במילואים ובוגר תואר ראשון במנהל עסקים.

למשה שנקרא על שם משה דיין יש אח תאום הגדול ממנו בכמה דקות בשם דוד שנקרא על שם דוד בן-גוריון.

כיהן כחבר מועצת העיר נתניה. ב-1996, לאחר היבחרו של אפי אושעיה לכנסת, נבחר במקומו לתפקיד יו"ר ההסתדרות במרחב נתניה. ב-2007 נבחר בפעם הרביעית ברציפות, כשהתמודד מטעם סיעת עוגנים בראשות עופר עיני וביולי 2012 לקדנציה החמישית ברציפות. במקביל הוא מכהן שתי קדנציות כחבר בהנהגת ההסתדרות.

בנוסף, נבחר בשתי מערכות בחירות כנציג מפלגת העבודה במחוז שרון שומרון. (2005 ו-2008)

פעיל משחר נעוריו כחבר מפלגת העבודה. סמיה התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-18, ושובץ במקום ה-20 השמור למועמד ממחוז שרון-שומרון, אך לא נכנס לכנסת.

אחד המאבקים החשובים שניהל סמיה הוא מאבק נגד הפרטת ההוסטלים לניצולי שואה והפסקת העסקתם של העובדים כעובדי קבלן. המאבק הגיע לסיומו באוקטובר 2012 כאשר הוחלט להכיר בעובדי ההוסטלים כעובדי מדינה.

תחנות חשובות בחייו הציבוריים[עריכת קוד מקור]

  • חבר מועצת העיר נתניה כממונה על השכונות בעיר
  • חבר בוועדת גבולות מטעם משרד הפנים
  • ראש המטה הארצי להצלת פרויקט המרכבה
  • יו"ר מטה למניעת הפרטת מעונות הרווחה
  • חבר בהנהלת המתנס"ים
  • יו"ר אגודת הפועל נתניה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

נועם שליט[עריכת קוד מקור]

נועם שליט נודע כאביו של החייל החטוף גלעד שליט שנחטף על ידי החמאס. עבד במחלקת השיווק בחברת ישקר. לאחר חטיפת בנו בשנת 2006 הוביל קמפיין לשחרורו. בשנת 2009 הקים מאהל ליד בית ראש הממשלה בירושלים, כחלק ממטה המאבק לשחרור בנו. נשוי ואב לשלושה, ומתגורר במצפה הילה.

הערה טכנית: ערך שנכתב עליו הפך לדף הפניה בעקבות דיון. אם יוחלט לכותבו מחדש יש להתבסס על הגרסה הישנה. ‏DGtal‏ 16:01, 16 באוקטובר 2012 (IST)

נורית צור[עריכת קוד מקור]

נורית צור (נולדה ב-17 במרץ 1975, ו' בניסן ה'תשל"ה) פעילה חברתית, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל בשנים 2008–2011, ומנכ"לית ארגון "PresenTense" לקידום יזמות חברתית בהווה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נורית צור נולדה בנצרת עילית, להורים שעלו לישראל מגאורגיה בשנת 1971, והתחתנו בישראל. אמה לאה היא הנדסאית כימיה, ואביה דוד עובד כנהג מונית.

שירתה בחיל האוויר. קיבלה תואר ראשון ושני במדעי המדינה ומנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, ותואר שני נוסף בפוליטיקה אירופאית במסגרת בית הספר לכלכלה של לונדון.

בראשית פעילותה הציבורית שימשה כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ אברהם (בייגה) שוחט, ולאחריו של ח"כ דני יתום.

הסטודנטית לקולנוע יודפת גץ יצרה בשנת 2005 את הסרט התיעודי "הבחירות של נורית", המתעד את שגרת יומה של נורית צור[1].

פעילותה כמנכ"לית שדולת הנשים[עריכת קוד מקור]

בשנים 2008–2011 כיהנה כמנכ"לית שדולת הנשים בישראל, בעת שיו"ר השדולה הייתה רינה בר-טל.

בתקופה זו הגישה השדולה בג"ץ בפרשת מינוי מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, ושמירת זכויות ההעדפה מתקנת. במסגרת פרשה זו, ועדת איתור למינוי מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, דירגה את יעל ארן במקום הראשון כמועמדת לתפקיד מנכ"ל הרשות, והציבה את יאיר גלר במקום השני. ברם, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, בחר דווקא את גלר לתפקיד. במסגרת פעילות השדולה, בג"ץ קבע כי יש לבטל את המינוי ולהחזיר את הנושא ללשכת ראש הממשלה[2]. בבדיקה חוזרת הוחלט שוב למנות את גלר לתפקיד. שדולת הנשים עתרה בשנית נגד המינוי, אך עתירתה נדחתה[3].

בתחום החקיקה, קידמה צור במסגרת שדולת הנשים את החקיקה בנושא הכרה בהוצאות מטפלת לצורכי מס[4].

בתקופת כהונתה, קידמה השדולה מספר פרויקטים חדשים בהם פרויקט UNICO שנועד לקדם שיח בנושא שוויון מגדרי במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ, תוכנית "אשת חיל" (בשיתוף עם ג'ויינט ישראל), פרויקט "זינוק" ופרויקט נ.מ.ש.

בשנת 2011, לקראת סיום כהונתה כמנכ"לית שדולת הנשים, חנכה צור יחד עם עפרה שטראוס את יישום הפרויקט הבינלאומי "קאטליסט" בישראל. במסגרת פרויקט זה מבוצע מפקד על ידי מחלקת המחקר בשדולת הנשים בישראל בשיתוף עם מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה כדי לקבוע את מצב השתלבות נשים בדרגות הבכירות של עולם העסקים בארץ[5].

קידום הדיפלומטיה אזרחית[עריכת קוד מקור]

במהלך שנת 2011, הקימה צור יוזמה לשיפור תדמיתה של ישראל בשם "One IL a Day". סטארט אפ חברתי זה נועד לקדם הסברה ישראלית מסוג חדש המתמקד ב-"דיפלומטיה עממית" ולא רשמית.

קידום ארגונים חברתיים[עריכת קוד מקור]

בשנת 2011 פרשה צור מתפקידה כמנכ"לית שדולת הנשים, והצטרפה כמנכ"לית של הסניף הישראלי של חברת "PresenTense". ארגון זה מנהל תוכניות בישראל ובעולם, שתכליתן לסייע ליזמים חברתיים להקים מיזמים בעלי מודל עסקי יציב, וזאת בכוונה לחזק הקהילה, לעודד יוזמה חברתית ולקדם התנדבות של מנהיגים בקהילה[6].

במסגרת פעילות זו, קידמה עשרות יוזמות חברתיות, במישרין ובעקיפין בדגש על הצורך לעודד יזמות חברתית באוכלוסיות החרדית והערבית ובקרב נשים. הארגון מדגיש את המונח "שורה תחתונה כפולה", שמעודד עסקים לאמץ אסטרטגיה בה שורת הרווח אינה רק כלכלית אלא גם חברתית, ולכן כפולה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    נועה רובין, הקול הנשי: "הבחירות של נורית", באתר nrg‏, 8 בפברואר 2009
  2. ^ יעל ברנובסקי, ביטול מינוי המנכ"ל: "נשים יכולות להפסיק לפחד", באתר ynet, 20/04/2009
  3. ^ בג"ץ 5158/09 יעל ארן ושדולת הנשים בישראל נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 2010
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    לירן דנש, שדולת הנשים מפעילה לחץ על חברי הכנסת, באתר nrg‏, 29/07/2008

    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    לירן דנש, הפשרה של האוצר: ההטבות לאמהות יוקדמו - התשלומים למעונות יוגדלו, באתר nrg‏, 12/07/2009
  5. ^ גרינפטר מרלן-אביבה, "קטליסט" לקידום הזדמנויות לנשים – הגיע לישראל, אתר The Epoch Times, מתאריך 26/03/2011. ראו גם סרטון תדמית
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    פרזנטנס מגיע ישראל: יש לכם יוזמה חברתית?, באתר nrg‏, 29/11/2011

קטגוריה:פעילים חברתיים ישראלים קטגוריה:מנכ"לים ישראלים קטגוריה:פמיניסטים ישראלים

עמוס רון[עריכת קוד מקור]

עמוס רון שימש כמנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות וכמנכ"ל רשות הנמלים והרכבות.

עמירם סטרולוב[עריכת קוד מקור]

עמירם סטרולוב - בעל תואר שני מהטכניון, אסטרטג חברתי כלכלי, בעל ניסיון ייחודי בניהול ובפיתוח מערכות תחבורה. במשך למעלה משלושה עשורים מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, הממשלתי והפרטי בארץ, ובמסגרות של הבנק העולמי בחו"ל, בהם הניע פרויקטים לאומיים בכלל ובתחבורה בפרט. היחיד שיוביל בכנסת מהפך בדרך לעבודה וימנע משבר תחבורתי, כי אין צדק חברתי בלי פתרון אמיתי לסוגיית התחבורה.

עמירם סטרולוב נולד ב-28 במאי 1948 ברחובות. גדל בראשון לציון ובחיפה. כיום מתגורר ברעננה. שירת שירות צבאי מלא בגולני. נשוי לנירה, אב לשלוש בנות וסב לשלוש נכדות.

השכלה אקדמית[עריכת קוד מקור]

מהנדס, בוגר הטכניון בחיפה במגמות: תואר ראשון B.Sc. - הנדסת מכונות תואר שני .M.Sc - לתעשייה, ניהול ותחבורה תזה בנושא אופטימיזציה של קווי אקספרס בתחבורה ציבורית במרחבים מטרופולינים בוגר קורס לנושאי משרות בחברות ממשלתיות, מ.י.ל - מרכז ישראלי לניהול.

נסיון מקצועי[עריכת קוד מקור]

מומחה לניהול אסטרטגי ואופטימיזציה של מערכות גדולות בכלל ומערכות תחבורה, תחבורה ציבורית ובטיחות בדרכים בפרט.

במשך למעלה משלושה עשורים מילא תפקידי ניהול בכירים בתחום פיתוח וניהול מערכות תחבורה גדולות במיגזר הציבורי, הממשלתי והפרטי בארץ, ובמסגרות של הבנק העולמי בחו"ל; במשך שנים אלה צבר ניסיון בינלאומי וידע רב בניהול מערכות אלה, בייזום, הקמה וניהול פרויקטים גדולים ומרכבים של תשתיות תחבורה, ניהול תנועה, תחבורה ציבורית ובטיחות בדרכים, בעבודה עם ומול ארגונים ציבוריים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות כלכליות וגורמים פרטיים.

בשנים האחרונות מתמקד בייעוץ, הקמת והובלת מיזמים וגיוס משקיעים בתחומי התחבורה, הבטיחות בדרכים ומערכות חניה מתקדמות (חניה סלולרית- PANGO לשינוי תרבות החניה, מרכז הדרכה לשיפור מיומנות הנהגים ומניעת מעורבות בתאונות דרכים ועדיפות מוחלטת לתחבורה הציבורית). במקביל ובנוסף מרצה במוסדות אקדמיים ובפני משתלמים מחו"ל בניהול אסטרטגי, תחבורה, ויזמות.

המחאה החברתית[עריכת קוד מקור]

כאסטרטג ובעל חזון חברתי כלכלי צפה את המחאה החברתית, וגיבש כבר לפני עשור דרכי התמודדות ייחודיות על פי תפיסת ה"שיווהון" (תקציר בגוגל) אותה פיתח יחד עם קולגה אקדמי, רון גולדרינג. את יישומה בתחבורה הציג, מטעם המכון הבינלאומי של מכללת הגליל, בכנס האיחוד האירופי לשיתוף פעולה במחקרי תחבורה בין מדינות אגן הים התיכון.

השתתף באופן פעיל במחאה החברתית מיומה הראשון במהלכה גיבש את התובנה, שאת ביטויה המעשי יש להניע בפעילות פוליטית והצטרף למפלגת העבודה, ביתו האידאולוגי מהיום שעמד על דעתו והיום יותר מתמיד. באמונה שביכולתו לגייס את הידע, הניסיון וההתלהבות שבו, הצטרף להתמודדות על מקום ברשימת העבודה לכנסת.

פועלו המקצועי[עריכת קוד מקור]

• חבר הוועדה המקצועית להכנת תוכנית לאומית רב שנתית לבטיחות בדרכים, שמינה שר התחבורה בברכת ראש הממשלה

• ניהול פרויקטים רחבי היקף של תשתיות תחבורה, ובטיחות, במסגרת הבנק העולמי.

• חבר צוות הניהול של הקמת ארגון ITS ישראל (מערכות תבוניות בתחבורה).

• מנהל הפיתוח והמהנדס ראשי בחברת אגד, תוך הובלת תהליך הבראה ובניית תוכנית אסטרטגית.

ניהול מערכות תחבורה מורכבות בעיריות תל אביב וירושלים, שעיקרן: ניהול תנועה, תיאום בין מערכות התחבורה הציבורית, כולל ייזום וקידום מערכות ההסעה ההמונית, פיתוח מערכות הכבישים ושיפור תשתית הדרכים והסדרי הבטיחות. הובלת מדיניות תחבורה, תכנון מערכתי ותוכניות אב, ניהול ובקרת תנועה וחניה.

• מהנדס מחוזות ירושלים והדרום במשרד התחבורה, יועץ מקצועי מיוחד למפקח הארצי על התעבורה ונציג שר התחבורה בוועדות המחוזיות בירושלים ובאזור הדרום.

• חבר מועצת המנהלים של נתיבי איילון.

• עבודה עם ומול רשויות, גורמים ממשלתיים וחברות פרטיות

• חבר הנהלת איל"ת, אגודה ישראלית למחקר תחבורה.

• השתתפות פעילה ואינטנסיבית בצוות ההקמה של ענף בטיחות בדרכים בצ.ה.ל.

• מרצה בכיר לתכנון וניהול אסטרטגי לתלמידי תואר שני במינהל עסקים .A.B.M.

• מרצה בכיר לאסטרטגיה של מערך הייצור בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול.

• יועץ אסטרטגי ויזם עצמאי; בתחומי ניהול אסטרטגי, תחבורה ובטיחות בדרכים - לרשויות וללקוחות פרטיים, כולל הובלת מיזמים עם חברות כמו "דלק מוטורס" ו "UMI".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

דף הפייסבוק של עמירם

עמית הרשקוביץ[עריכת קוד מקור]

עמית הרשקוביץ הוא פעיל פוליטי וחברתי, חקלאי עטור ניסיון ופתרונות לחיזוק המשק ומתמודד בפריימריז במפלגת העבודה.

בן 66, גרוש + 3 ילדות, מתגורר בראשן העין. הרשקוביץ הוא בוגר בי"ס כדורי לחקלאות, בעל דיפלומה בבוטניקה מטעם אוניברסיטת "קיו-גארדן" לונדון ומטעם הגן הבוטני בפריז, צרפת. שירתתי בנח"ל כמדריך חקלאי, הגעתי לקיבוץ חצרים עם הגרעין של תנועת הצופים, תומך במפלגת העבודה משנת 1968, מתמודד בפריימריז במפלגת העבודה לכנסת ה-19.

עמנואל שחף[עריכת קוד מקור]

עמנואל שחף
אין תמונה חופשית
לידה 2 בפברואר 1954 (65)
מקום מגורים מושב חרות, ישראל
השכלה תואר שני במנהל עסקים, תואר שני בהנדסה אוירונוטית
מקצוע מהנדס

עמנואל שחף נולד ב-1954 בגרמניה, עלה לישראל בשנת 1972. למד בטכניון הנדסה אוירונאוטית בין 1974 ל-1980, תואר ראשון ושני. בין 1979 ל-1986 שירת כקצין מטה בח"א במח' פיתוח. אחרי השחרור למד לתואר שני במנהל עסקים בארצות הברית. בין 1989 ל-2003 שרת במשרד רוה"מ בת"א בתפקידים בארץ ובחו"ל. אחרי הפרישה ב-2003 התחיל בפיתוח עסקים מול דרום מזרח אסיה ובפעילות במפלגת העבודה אליה הצטרף כבר כ-15 שנה קודם. ב-2011, בפריימריס האחרונים, כהן בראש מטה יום הבחירות של שלי יחימוביץ'. הוא חבר ב"הדמוקרטים", קבוצה רעיונית. משמש היום כמנכ"ל חברת טכנולוג'י אסיה קונסלטינג בע"מ www.techasiaconsulting.com, יו"ר לשכת המסחר ישראל-אינדונזיה www.israel-indonesia-coc.org וסגן יו"ר אגודת ישראל-גרמניה www.idg.org.il. חי בזוגיות עם שוש ורשאי, אבא לנועם וחן, סייע לגדל גם את אלעד, דורם ואורד וסבא לשמונה נכדים.

ניסיון[עריכת קוד מקור]

מעל 21 שנות ניסיון בנושאים ביטחוניים טכנולוגיים, מודיעיניים ובנושאים מדיניים (דיפלומטיה חשאית).

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

התנדב במסגרת ארגון לתת במיזם "אני בשבילך" שמטרתו לערב תלמידים בחטיבות הביניים והתיכון בפעילות חברתית בקהילה. שחף הנו יו"ר מייסד של לשכת המסחר ישראל-אינדונזיה www.israel-indonesia-coc.org שמטרתו לסייע לחברות ישראליות שמעוניינות לפתח עסקים באינודנזיה וסגן יו"ר אגודת ישראל גרמניה www.idg.org.il- מטרת הארגון היא לדקם את הקשרים בין ישראל לגרמניה בתחום החברתי והתרבותי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

האתר הרשמי של שחף: www.emanuelshahaf.co.il

עמוד הפייסבוק: http://www.facebook.com/EmanuelShahaf

פתחי אמארה[עריכת קוד מקור]

פתחי אמארה (נולד ב-13 בינואר 1966) ,תושב כפר כנא.

רועי ברזילי[עריכת קוד מקור]

רועי ברזילי עו"ד, חבר סיעת לב במועצת העיר רמת גן.

שאול ינאי[עריכת קוד מקור]

שאול ינאי הוא מרצה על המזרח התיכון באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. מתמחה במפרץ הפרסי משני עבריו ובתנועות ג'האד אסלאמיות. שימשתי כיועץ מיוחד בתחום הנגשת ההשכלה הגבוהה במשרד המדע והטכנולוגיה לתלמידים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית.

ינאי פעיל כ-16 שנה במפלגת העבודה, מעורב בכל מערכות הפריימריז הפנימיות, גם בבחירות הארציות ובמקומיות. חבר ציר ועידת מפלגת העבודה יותר מ-8 שנים. שרות בן 30 שנים בסדיר, בקבע ובמילואים וכרב סרן במערך הקרבי המוצנח, יועץ מומחה בפרומים ממשלתיים וצבאיים בסוגיית האיומים האזוריים על ישראל, יועץ שרי מדע וטכנולוגיה ומנהל פרויקט ארצי לקידום החינוך בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, חבר ומרצה בעמותת בני ציון לקידום המנהיגות החברתית הציונית בישראל, ממייסדי ועורכי האתר "אפשר לחשוב" לחשיבה מחודשת בסוגיות המזרח התיכון, חבר ועדת החינוך ברמת השרון, מנכ"ל חברה אקולוגית שפיתחה פתרונות למצוקות המים בישראל' מנהל ייצוא בחברת סטרט-אפ ישראלית שפיתחה מתקנים חוסכי אנרגיה.

שולמית סהלו[עריכת קוד מקור]

כתבה אודותיה באתר וואלה!

שימי בראון[עריכת קוד מקור]

שימי בראון נולד ב-1971 בשם שמעון בראון. עורך דין בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. חבר קיבוץ שפיים. נשוי ואב לארבעה ילדים.

יאיר פינק או יאיא פינק[עריכת קוד מקור]

טיוטה במשתמש:EldadHe/יאיא פינק

מיכל צ'רנוביצקי[עריכת קוד מקור]

טיוטה בויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/העבודה-גשר/מיכל צ'רנוביצקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

זהות[עריכת קוד מקור]

  • ליבי מולד - טיוטה בת 42, נשואה לד"ר איציק בראלי (במקור מאשדוד), מנהל רפואי בהדסה מדיקל. אמא ל-2, גרה בקדימה. עורכת דין במקצועה, עובדת בהייטק. בוגרת תואר שני בתקשורת פוליטית ומדריכת מונטסורי. מייסדת התנועה הליברלית החדשה. עומדת בראש ארגון חופש בחירה בחינוך, המקדם את רפורמת השוברים, הפחתת רגולציה, ופתיחת אזורי הרישום. בעבר אחראית תחום החינוך במפלגת זהות.פרשה מזהות אחרי ניסיון השריון של שי מלכה ע"י פייגלין. היום יו"ר המפלגה הליברלית החדש אותה הקימה.
  • אלברט לוי - טיוטה איש עסקים. עולה ותיק מצרפת. פעיל איכות הסביבה. הוצב במקום השמיני ברשימתה לכנסת העשרים ואחת.
  • רון צפריר - טיוטה פעיל חברתי למען קנאביס רפואי. הוצב במקום תשיעי ברשימת זהות לכנסת העשרים ואחת.
  • בן-ציון שפיץ -טיוטה רב, נבחר על ידי יהדות התפוצות למקום העשירי ברשימת זהות לכנסת העשרים ואחת.
  • ארקדי מוטר - בן 47, נשוי ואב ל5. תושב עופרה. עלה מברית המועצות לישראל ב-1990, בגיל 19. בעל תואר ראשון בחשבונאות ניהולית ומערכות מידע, שירת בצה"ל כקצין אקדמאי בחיל האויר ובמשרד הביטחון.
  • רפאל מינס - טיוטה ד"ר לפיזיקה, חוקר ומרצה באוניברסיטת אריאל ובאוניברסיטת בר-אילן. נשוי לאודליה ואב ל-9 ילדים. מתגורר בקריית נטפים, בשומרון. ממייסדי מפלגת "זהות", הוצב במקום השביעי ברשימתה לכנסת העשרים ואחת.
  • שלמה גורדון - בן 26, מתגורר בירושלים. גדל באורורה, אילינוי, ארה"ב במשפחה מסורתית. עלה לארץ אחרי התיכון והתגייס כחייל בודד בתור לוחם שריון. אחרי השחרור למד תואר ראשון בביופיזיקה באוניברסיטת בר-אילן. כיום עובד בתרגום ועריכה ופעיל למען חופש הביטוי. הוא חזר בתשובה ומקיים אורח חיים דתי.

שי מלכה[עריכת קוד מקור]

טיוטה

שי מלכה (נולד ב-1985) הוא פוליטיקאי ישראלי, מנכ"ל מפלגת זהות.

היה מראשי תנועת הבית הלאומי שנאבקה בתוכנית ההתנתקות, הורשע בהמרדה.

פעילותו הפוליטית החלה ב-2003, כשהיה פעיל בתנועות "זו ארצנו" ו"מנהיגות יהודית".

ב-2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, התמודד בפריימריז של מפלגת זהות, הגיע למקום הרביעי, והוצב ברשימה במקום ה-6. משה פייגלין, יו"ר המפלגה ומקורבו של מלכה, מינה אותו למנכ"ל המפלגה. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, ומלכה לא נכנס לכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22, פייגלין ניסה לקדם אותו למקום ה-3 במפלגה, אך נכשל בעקבות התנגדות חברי המפלגה. ב-18 ביולי 2019, הודיע מלכה שעקב הסערה במפלגה, הוא לא יתמודד ברשימה זהות לכנסת.

שי מלכה נשוי לדבורה, מדריכת בשיטת ימימה ומחנכת למיניות בריאה, ולהם 3 ילדים. הם מתגוררים באפרת.

חד"ש[עריכת קוד מקור]

נורית חג'אג'[עריכת קוד מקור]

נורית חג'אג' כיהנה בתפקיד מנכ"ל "הקשת הדמוקרטית המזרחית" בין השנים 2001–2009. מתמודדת בבחירות לכנסת ה-19 במקום השישי ברשימה מטעם רשימת חד"ש.

במסגרת הקשת הדמוקרטית המזרחית ניהלה מאבקים בנושאים של קרקעות, חינוך, תרבות, שוויון ומגדר. חג'אג' הצטרפה קצת אחרי שהקשת נוסדה (1997) והייתה שותפה כמעט לכל המאבקים.

חג'אג' שותפה משנת 2007 בנציגות נשים בינלאומית לשלום שזו קבוצה של 20 נשים ישראליות, 20 פלסטיניות ו20 בינלאומיות. הייחוד של הקבוצה היא ניסיון להשפיע על דרגים גבוהים של מקבלי החלטות. במסגרת השותפות נפגשה חג'אג' עם קונדוליסה רייס .

חג'אג' נכחה בפגישה במועצת הביטחון של האו"ם ובפגישות עם חברי קונגרס. חג'אג' פעילה גם בתחום השימועים; אלו בעצם מפגשים עם נשים בכל מיני מקומות בארץ ולדבר על השאלה האם יש נושאים מיוחדים שנשים יכולות להביא למשא ומתן. בחוויות שלה בפגישות בזמן המלחמה.

נועה לוי[עריכת קוד מקור]

מזכירת סניף חד"ש בתל אביב. הייתה במקום ה-21 ברשימה המשותפת בבחירות לכנסת העשרים. בת 34 (ב-2019), מתל אביב-יפו. חברה בחד"ש מגיל 14. למדה משפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב, והיתה פעילת חד"ש בקרב הסטודנטים. בשנת 2015 קבלה תואר שני. עורכת דין, מתמחה בזכויות אדם. ייצגה גם סרבני מצפון, חילונים וחרדים. בבחירות לכנסת העשרים הוצבה במקום השישי במפלגת חד"ש, שהיה ה-21 ברשימה המשותפת, ולא נכנסה לכנסת. מאז 2016 מזכירת חד"ש בתל אביב. מקום 13 ברשימת חד"ש תע"ל לכנסת ה-21.

ג'אבר עסאקלה[עריכת קוד מקור]

טיוטה בויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הרשימה המשותפת/ג'אבר עסאקלה

יהדות התורה[עריכת קוד מקור]

שמעון חדד[עריכת קוד מקור]

הרב שמעון חדד הוא רב חרדי ישראלי, רבו של "שטיבלך קטמון" בירושלים. הוא משמש גם כראש תנועת "מרביצי תורה", תנועה הפועלת במסגרת יהדות התורה ומייצגת חרדים ספרדים שלא עזבו את דגל התורה עם הקמת מפלגת ש"ס.

הרב חדד הוצב בבחירות לכנסת השש עשרה במקום ה-113 הסמלי ברשימת יהדות התורה. מאז הוא מוצב בקביעות במקום העשירי ברשימה המשותפת עם אגודת ישראל, מקום רביעי במקומות המוקצים לדגל התורה ואשר מיועד לנציג מרביצי תורה.

שלמה טייטל[עריכת קוד מקור]

אין תמונה חופשית

אברהם מרדכי שלמה טייטל הוא איש עסקים ופוליטיקאי ישראלי חסיד גור.

טייטל נולד בבני ברק לאביו לרב צבי הערשל, יהלומן במקצועו. למד בישיבה קטנה בישיבת חידושי הרי"ם ובישיבת שפת אמת בירושלים.

נישא לבת הרב רובינשטיין מחיפה, והתגורר אשדוד.

טייטל משמש כמנהל ובעלים של חברת "גני טל". כמו כן הוא מנהל קבוצת "טללים" לתעסוקת נשים בציבור החרדי, הקבוצה מעסיקה כ-500 נשים.

בבחירות 2015 הוצב במקום ה-9 ברשימת יהדות התורה.

גר בבני ברק ואב ל-7 ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

[[קטגוריה:חסידי גור]] [[קטגוריה:קבלני בניין ישראלים]]

יחד (אלי ישי)[עריכת קוד מקור]

אבנר עורקבי[עריכת קוד מקור]

יו"ר עמותת אהב"ה - ארגון נכים, וממובילי מחאת הנכים.

דודי שוומנפלד[עריכת קוד מקור]

אין תמונה חופשית

דודי שוומנפלד הוא איש חינוך, שדרן חרדי והתמודד לכנסת ברשימת יחד (אלי ישי).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נולד בשכונת בתי הורנשטיין בירושלים.

למד בתלמוד תורה חיי עולם, ועץ חיים, אחר כך למד בישיבת בעלז, ובישיבה גדולה בישיבת בויאן.

שירת בצה"ל ברבנות הצבאית.

מכהן כראש ישיבה במדרשיית "צור ישראל" בעפולה. מדרשייה שהוקמה על ידי הרב יצחק דוד גרוסמן.

הגיש במשך 6 שנים ברדיו קול חי ומשתתף בפאנלים בערוץ 2 ו-10. כשהוקמה תחנת רדיו קול ברמה הצטרף לתחנה והחל להגיש את התוכנית מדברים ברמה.

ב-2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים הצטרף לרשימת יחד (אלי ישי).

נשוי ואב לחמישה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

[[קטגוריה:סגל קול חי]] [[קטגוריה:סגל קול ברמה]]

יהונתן יוסף[עריכת קוד מקור]

הרב יהונתן (יוני) יוסף, בן 39. בנו של הרב יעקב יוסף. בשנת 2002 הורשע בהחזקת תחמושת ונשק ובהפרעה לשוטר. מהפעילים לחידוש ההתיישבות היהודית בשכונת שמעון הצדיק, חבר עיריית ירושלים מטעם סיעת מאוחדים של אריה קינג מאז 2018. מחזיק תיק קידום הנוער ותנועות הנוער.

יחזקאל רוזנבלום[עריכת קוד מקור]

עו"ד יחזקאל רוזנבלום. בשנת 2011, נבחר לועד מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין מטעם הרשימה החרדית-דתית 'טוב ללשכה'. בשנת 2013, התמודד לעיריית ירושלים מטעם סיעת 'טוב', שזוהתה עם החרדים העובדים. משנת 2014, ממנהלי קבוצת הפייסבוק 'חי"ש - חרדים ישראלים'.

מיכאל עייש[עריכת קוד מקור]

מיכאל עייש, עסקן קהילתי בצפת, חרדי-ספרדי ומקורבו של הרב רפאל כהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

  • [64], כתבה על צירופו של מיכאל עייש לרשימת יחד, 26.1.2015
  • [65] כתבת פרופיל על מיכאל עייש
  • [66] מיכאל עייש באתר "כיכר השבת, 26.1.2015

עמיטל בראלי[עריכת קוד מקור]

הרב עמיטל יעקב בראלי (נולד בשנת 1976) הוא מייסד ומנכ"ל ארגון חותם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נולד לרב מרדכי אליהו ולצילה בראלי. אביו היה רב ומחנך בישיבת חורב ובישיבה לצעירים בירושלים, היה ראש כולל הלכה באילת וכן שימש דיין בבית הדין לגיור. אמו, צילה בראלי, בתם של הרב משה צבי נריה והרבנית רחל נריה, עסקה בחינוך וכיום עוסקת בכתיבה ועריכה. אחיו, הרב אריאל בראלי הוא רבה של ההתנחלות בית אל.

נולד במעלות, בעת שאביו היה ממייסדי ישיבת ההסדר המקומית. בגיל ארבע עבר עם משפחתו לרובע היהודי בירושלים. בבגרותו עברה המשפחה לפסגות.

למד בישיבה לצעירים בירושלים ולאחר מכן בישיבת מרכז הרב. הצטרף למסלול ההסדר בישיבת אור עציון. בצבא שירת בגדוד 13 בגולני והשלים קורס פיקודי.

נשא את אילת גולדשטיין מרחובות, יועצת חינוכית בהכשרתה. לאחר נישואיהם התיישבו בגבעת "מגן דן" ליד אלקנה. לאחר שנתיים, בשנת תשס"ג, הצטרפו לגרעין התורני "בית מוריה" בבאר שבע. במסגרת הפעילות בגרעין לימד במכוני הוראה לגיור במשך שלוש שנים. אשתו מחנכת באולפנת בני עקיבא "חן במדבר" בבאר שבע. לזוג שמונה ילדים.

התגייס לרבנות הצבאית ועבר קורס קצינים לרבנים צבאיים. לאחר שסיים בהצטיינות, התגייס כרב החטיבה הצפונית בעזה. ליווה אירועים קשים של זיהוי חללי צה"ל, ביניהם בציר פילדלפי ובאירוע הנגמ"שים בזייתון.

בראלי התנגד לתוכנית ההתנתקות ובעת ביצועה, הגיע למחסום כיסופים וצעק לעבר החיילים במקום שהגירוש אינו מוסרי, יהודי וציוני וקרא לסירוב פקודה. הוא נשפט, הורד לדרגת רב"ט ונשלח לכלא הצבאי לארבעה חודשים וחצי ושוחרר מצה"ל[1].

לאחר שחרורו מהצבא החל ללמד בישיבת ההסדר "אש התורה" בירושלים, ובמקביל לימד בתיכון מקיף הדתי בבאר שבע. הרב בראלי הוא בוגר תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון.

היה סמנכ"ל במכון התורה והארץ במשך שלוש וחצי שנים. בשנת 2013 ייסד את פורום חות"ם, ומאז הוא עומד בראשו.

בבחירות לכנסת העשרים שהתקיימו ב-2015 שובץ במקום השישי ברשימת מפלגת יחד בראשות אלי ישי, רשימה שלא עברה את אחוז החסימה

במאי 2017, בעת שהשתתף בדיון בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה, ספג גינויים מח"כ אלעזר שטרן. בעקבות זאת דנה ועדת האתיקה של הכנסת בקובלנה שהוגשה כנגד ח"כ שטרן, וחייבה את שטרן להתנצל על דבריו הפוגעניים כלפי הרב בראלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ששון טרבלסי[עריכת קוד מקור]

אין תמונה חופשית

הרב ששון טרבלסי (נולד בכ"ט בכסלו תשל"ד, 24 בדצמבר 1973) הוא רב קהילת אהל יעקב ולאה בכפר סבא ויושב ראש המועצה הדתית בעיר[2], דוברו של הרב מאיר מזוז. הוצב במקום החמישי ברשימת יחד (אלי ישי) לכנסת העשרים[3], ובמקום השני ברשימה לכנסת ה-21.


רקע אישי[עריכת קוד מקור]

נולד למרים וציון טרבלסי, שעלו ארצה מתוניסיה בשנת 1949 והיו בין מקימי תלמים, היישוב הראשון בחבל לכיש וחוף אשקלון. ששון הוא הבן ה-11 מבין 15 אחים. אביו עוסק בחקלאות ואמו שימשה כמטפלת מעון ילדים. למד בממ"ד ע"ש הרב קוק בתלמים ומשנת תשמ"ו התחנך במוסדות ישיבת כסא רחמים בראשות הרב מאיר מזוז בבני ברק. קיבל הסמכה לרב בשנת 1996. בעל תואר ראשון במשפטים. טרבלסי מתגורר בכפר סבא. בשנת 2001 נישא לדפנה, מורה בתיכון. לבני הזוג 8 ילדים.


רקע ציבורי[עריכת קוד מקור]

במקביל ללימודיו בישיבה החל הרב טרבלסי בשנת 1997 לשמש כרב קהילת "אהל יעקב ולאה" בכפר סבא ורב הקהילה הצרפתית בעיר. בשנת 2004 היה בין מקימי מוסדות אור המאיר באלעד בנשיאות הרב מאיר מזוז, ושימש כמנכ"ל המוסדות. בשנת 2012 נבחר לשמש כיושב ראש המועצה הדתית בכפר סבא[4] ובשנת 2014 נבחר לכהונה שנייה בתפקיד. לאחר החלטתו של הרב מאיר מזוז להקים את מפלגת "יחד - העם איתנו" שימש טרבלסי כדוברו של הרב.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

{{מיון רגיל:טרבלסי, ששון}} [[קטגוריה:רבנים]] [[קטגוריה:כפר סבא: אישים]] [[קטגוריה:ויקיפדיה: ערכים של משתמשים חדשים|01 2015]] [[קטגוריה:בוגרי ישיבת כסא רחמים]]

ישראל ביתנו[עריכת קוד מקור]

אביב כהן[עריכת קוד מקור]

יועץ פרלמנטרי, מקום 19 בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

אמיר שניידר[עריכת קוד מקור]

יועץ משפטי וסמנכ״ל רגולציה בהתאחדות האיכרים, מקום 20 בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

בוריס שינדלר[עריכת קוד מקור]

יזם ופעיל חברתי, מקום 17 בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

הילה איריס ידיד ברזילי[עריכת קוד מקור]

עו״ד ומגשרת, מקום 18 בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

יצחק סלבין[עריכת קוד מקור]

יצחק סלבין (נולד ב-1956).

בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בר-אילן. שימש כעובד סוציאלי בעיריית קריית גת וכאחראי לניהול פרויקט שיקום השכונות בעיר.

היה שליח הג'וינט לאיטליה. שימש 10 שנים בתפקיד מפקח מחוזי בשירות לעבודה קהילתית, שיקום שכונות וקליטת עלייה. נשוי ואב לשניים. שובץ במקום ה-16. קטגוריה: פעילים פוליטיים ישראלים

משה סדיה[עריכת קוד מקור]

עצמאי, מקום 16 בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

מתן וייס[עריכת קוד מקור]

מתן וייס (נולד ב-1983)

מקום 20. נולד בלנינגרד, עלה ארצה בגיל 12 וכיום עובד כנהג קטר ברכבת ישראל.

סמדר בת אדם[עריכת קוד מקור]

סמדר בת-אדם

סמדר בת-אדם (לויטן) (נולדה ב-30 באוקטובר 1952). היא עיתונאית ישראלית המועמדת במקום ה-17 ברשימת ישראל ביתנו בבחירות לכנסת ה-18 [1]. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה יועצת תקשורת ואסטרטגיה, מנכ"ל עמותה ופעילה ציבורית בתחומי החינוך והרווחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

נולדה כסמדר נגר בתל אביב, לאם ילידת הארץ ולאב שעלה מפולין ב-1922. גדלה במשפחה רוויזיוניסטית לאב בית"רי ולוחם האצ"ל. שירתה בצה"ל כזמרת בצוות הווי שריון. בעלת תואר ראשון במדעי החברה ומדעי הרוח מהאוניברסיטה הפתוחה.

בת-אדם החלה את דרכה כעיתונאית ב"מעריב" - במגזינים ובמוספים השונים ובמקביל, תחקירנית וכותבת בטלוויזיה החינוכית. בין מאמריה שזכו להד תקשורתי וציבורי רחב: 1993 - "מכתב לבן" – הביע ביקורת על היחס לחיילים הלוחמים במסגרת האינתיפאדה, אשר פורסם בעיתון "חדשות" וזכה להד תקשורתי ציבורי רחב ביותר; 1991 – "מכתב מהחדר האטום" – פורסם ב"די צייט" הגרמני וכשנה וחצי אחריו, "מכתב לחברים בארץ נטולת העבר". מעת לעת מפרסמת בעיתונות מאמרים בנושאים שעל סדר היום, ובהם: "את פרץ זה לא מעניין" – בנושא כלכלי/עסקים קטנים [2]; "ותרי על הילד" – בנושא אימוץ ילדים[3].

כותבת ועורכת ביוגרפיות. באמצעות ההוצאה לאור של משרד הביטחון, יצאו בשנת 2007 – "תשמרי על סבינה אמא אמרה": סיפורה של ניצולת השואה שושנה צדיקוב [4] ובשנת 2004 – "להציל את ציקלופ": סיפורו של גיורא נאמן על ילד וסוסו האהוב "ציקלופ", כסאגה משפחתית שראשיתה בשלהי המאה ה-19 והמשכה בהצבת "אבני הדרך" של המפעל הציוני הסוציאליסטי [5]. בשנת 2003 כתבה ביוגרפיה מקוצרת על רחבעם זאבי, המופיעה באתר האינטרנט להנצחת זכרו [6].

כל חייה מתגוררת בחולון. בת-אדם נשואה ואם לארבעה ילדים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור]

סמדר בת אדם היא אם מאמצת[3]. בין השנים 1984–1993 הקימה וניהלה בהתנדבות את ה"עמותה לקידום האימוץ" והייתה פעילה כנציגת ציבור בוועדה מטעם שר העבודה והרווחה לבדיקת חוק האימוץ. בנוסף, התנדבה כחברה בעמותה למען הילד החוסה, בשדולת הנשים, בעמותת אור שלום למען ילדים חוסים וב"משען"- רעננה. משנת 2004 ועד היום הנה חברת וועד ההנהלה בעמותת מור"ג להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, ומשנת 2006 - חברה במועצה המייעצת לראש הממשלה בנושא "חוק גנדי" [7].

החל מ-1999 יועצת אסטרטגיה ותקשורת של ח"כ ד"ר עוזי לנדאו. שותפה להקמה והגדרת מדיניותה של עמותת ארץ נהדרת, שנוסדה ב-2006. מכהנת כמנכ"ל העמותה מאוגוסט 2008 [8].

לאחר עזיבתו של ד"ר עוזי לנדאו את תנועת הליכוד, הצטרפה עמו בת-אדם בנובמבר 2008 למפלגת ישראל ביתנו ושובצה במקום ה-17 לקראת הבחירות לכנסת ה-18. לאחר שלא נכנסה לכנסת, מונתה כראש מטהו של לנדאו ששימש בתפקיד השר לתשתיות לאומיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

{{מיון רגיל:בת-אדם, סמדר}} [[קטגוריה:עיתונאים עבריים]] [[קטגוריה:פעילים חברתיים ישראלים]] [[קטגוריה:פעילים פוליטיים ישראלים]]

שחר אלון[עריכת קוד מקור]

בן 43, דור שני להורים אשר עלו לישראל מאיראן בשנות החמישים והתגוררו בקרית מלאכי שם עברה עליו מרבית ילדותו, עו"ד בישראל ובניו יורק, בעל תואר ראשון במשפטים, ותואר שני מהפקולטה ללימודי יהדות באוניברסיטת בר-אילן. חובש קרבי בצבא (מסלול ישיבות ההסדר). בוגר תנועת בני עקיבא. משמש כעו"ד וכמנהל פיתוח עסקי בחברת סייבר ישראלית. בעבר שימש כמנהל לשכת התיירות של ישראל בקונסוליה הישראל בניו יורק (המחלקה הכלכלית). בעל עבר בתחום החינוך היהודי הפורמלי והבלתי פורמלי, כולל עבודה בבתי ספר בירושלים, ובקהילות היהודיות בהונג קונג ובונצואלה. מקום 14 בבחירות לכנסת ה-21 וה-22.

שירה מיסטריאל[עריכת קוד מקור]

שירה אסתר מיסטריאל-אליאן (נולדה ב-20 באפריל 1991) היא מועמדת לכנסת מטעם ישראל ביתנו.

בעלת תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול מאוניברסיטת אריאל. שימשה כיושבת ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה בשנים 2014 - 2016. כיו"ר האגודה פעלה להכרת המל"ג בתארים מתקדמים באוניברסיטת אריאל ופעלה לפתיחת קפיטריה מוזלת בקמפוס[1]. מאז ינואר 2017, משמשת כראש מחלקת תעסוקה ארצית בהתאחדות הסטודנטים.

ב-2017 נישאה לישראל אליאן. תושבת שכונת פסגת זאב בירושלים.

אלינה ברדץ'-יאלוב[עריכת קוד מקור]

תושבת אשדוד, ד״ר לתקשורת אסטרטגית. את הדוקטורט עשתה בבריטניה, על הלוחמה הפסיכולוגית בין רוסיה לצ'צ'ניה. היתה יועצת לראש הממשלה נתניהו, ודוברת לשר הביטחון ליברמן.

שאדי חלול[עריכת קוד מקור]

חבר מועצת גוש חלב ויו״ר העמותה הארמית-נוצרית בישראל.

דור דוידיאן[עריכת קוד מקור]

נולד ב-1990. תושב קרית גת, מנהל מתנ"ס לעולים בעיר מאז 2012. זכה במגן שרת העלייה והקליטה למתנדבים מצטיינים לשנת 2016. יו״ר צעירי ישראל ביתנו, ייסד את תא ישראל ביתנו באוניברסיטת בן-גוריון.

אדי גנדלר[עריכת קוד מקור]

היה איש המוסד במשך 25 שנים. גנדלר השתחרר מהאירגון ב-2018, אחרי שמילא תפקיד ראש אגף, תפקיד המקביל לדרגת אלוף בצה"ל. גנדלר הוא יליד ריגה ובן לעליה של שנות ה-70.

מימד[עריכת קוד מקור]

יונינה פלנברג[עריכת קוד מקור]

יונינה פלנברג (נולדה ב-1964) היא פעילה דתית-חברתית בתחום אלימות כנגד נשים וצדק חברתי. ממקימי תנועת מימד ומועמדת מספר 4 לכנסת ה-18 ברשימת התנועה הירוקה-מימד.

חברה בסגל מדרשת אורנים ובוועדת ההיגוי של המרכז לזהות יהדות ותרבות בעמק חפר (זי"ת). מנחה קבוצות לימוד מטעם בית מדרש אלול ומשמשת רכזת המגזר הדתי במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב. בנוסף, פלנברג מעבירה סדנאות והרצאות במטרה להעלות את המודעות והטיפול בנוש התקיפה המינית במגזר החרדי והדתי.

כיהנה כחברת האקדמיה לפרס התיאטרון והקימה את המגמות הראשונות לבגרות בתיאטרון בחינוך הדתי, בבית ספר פלך ובאולפנא לאומנויות ובתיכון לאומנויות ריגלר בנתניה.

פלנברג מתגוררת בכפר הרא"ה נשואה בשנית לישראל אפשטיין[1] ואם לשניים.


כוח להשפיע[עריכת קוד מקור]

אריה סאמרלי[עריכת קוד מקור]

עו"ד אריה סמארלי חזר בתשובה בעקבות קלטת של הרב אמנון יצחק, אותה שמע לפני 18 שנה. עו"ד סמארלי הוא עו"ד ותיק ומוכר בנתניה ואף בארץ לאחר שהוציא מספר רב של ספרים מלאים בדוגמאות כתבי בית דין. גיסו הוא חבר המועצה הסופר והרב קובי לוי. בעברו הרחוק סמארלי היה מעורב פוליטית כאשר נבחר למקום 2 ברשימת הליכוד המקומית. מונה גם לבורר של התנועה בעיר.

מרצ[עריכת קוד מקור]

אורי זכי[עריכת קוד מקור]

UriZaki 125.jpg

אורי זכי (נולד ב-12 באוקטובר 1974) הוא פעיל שמאל פוליטי ישראלי, מייסד "החזית להגנת הדמוקרטיה" ופעיל מרכזי במפלגת מרצ.

זכי נולד וגדל בחיפה. בוגר תיכון עירוני ג' בנווה שאנן. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותלמיד לתואר שני בהיסטוריה של העת העתיקה באוניברסיטת תל אביב. את פעילותו הפוליטית החל כאחד ממיסדי וכיושב ראש תנועת הסטודנטים "רע"ש – רוצים עושים שלום", שפעלה בזמן ממשלת בנימין נתניהו (1999-1997). לאחר הקמת ממשלת אהוד ברק, מונה לעוזר שר המשפטים יוסי ביילין.

לאחר נפילת הממשלה היה זכי יועץ התקשורת ויועץ פוליטי [דרוש מקור] לביילין במסגרת הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (EFC). בתקופה זו היה חבר בצוות שהוביל את יוזמת ז'נבה [דרוש מקור].

כיועצו הפוליטי של ביילין היה מהתומכים בפרישה ממפלגת העבודה וחבירה למרצ [דרוש מקור]. הוא תמך בבחירתו של ביילין לראשות מרצ.

ב-2005 נבחר לעמוד בראש צעירי מרצ. במסגרת תפקיד זה היה מעורב במאבק נגד חרם החרדים על רשת שפע שוק, ובפרסום מכתב ובו קריאה לדיאלוג עם חאלד משעל וחמאס[2].

זכי התמודד ב-2007 על תפקיד מזכ"ל מרצ מול המזכ"ל המכהן ירון שור, אך הפסיד בהפרש קטן.

סבתו של זכי היא סועאד זכי ובת זוגו היא חברת הכנסת תמר זנדברג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    חגית ששר, מגזין 'נשים', תופעה: מתחתנים ולא גרים יחד, באתר nrg‏, 8 ביולי 2013
  2. ^ "צעירי מרצ במסר למשעל: 'הידברות עדיפה על אלימות'", באתר מרצ, 17 באפריל 2008

{{מיון רגיל:זכי, אורי}} [[קטגוריה:פעילים פוליטיים ישראלים]]

יניב שגיא[עריכת קוד מקור]

יניב שגיא (נולד ב-26 באוקטובר 1963) הוא פעיל שמאל פוליטי בישראל ויו"ר הנהלת מפלגת מרצ. בנוסף הוא מכהן כמנכ"ל גבעת חביבה. הוא יליד וחבר קיבוץ עין השופט, בו כיהן בשתי קדנציות כמזכיר הקיבוץ וכמנהל המוסד החינוכי "הרי אפרים"[1].

בין השנים 20002005 כיהן כמזכ"ל תנועת הנוער השומר הצעיר. במהלך תקופה זו גם כיהן כשלוש שנים יו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל, הוא היה הראשון לתמוך בקבלתן של תנועות נוער שאינן ציוניות לארגון[2].

בשנת 2009 יצא לשליחות מטעם "השומר הצעיר" וגבעת חביבה לצפון אמריקה והחל משנת 2012 החל לכהן כמנכ"ל גבעת חביבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יניב שגיא, יו"ר הנהלת מרצ, באתר מפלגת מרצ, 10 ביוני 2018
  2. ^ יניב שגיא: "אני הובלתי את פתיחתה של מת"ן לא משום שחשבתי שעלינו להתכופף לתכתיב של משרד החינוך, כי אם מתוך תפיסה שפתיחתה של מת"ן לתנועות לא ציוניות היא המעשה הציוני ביותר בישראל של ראשית שנות ה-2000." ~ כנס הנהגות תנועות הנוער - באתר שבט תדהר

יש עתיד[עריכת קוד מקור]

טל אל על[עריכת קוד מקור]

מקום 20. נולד בשנת 1974. גדל בשכונה ד' מזרח בבאר שבע

שירת בצה"ל כמפקד טנק. בוגר שנת שירות מטעם גרעין "עודד" של הנוער העובד והלומד.

בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת בן-גוריון בתכנון ערים עם התמחות בביזור מערכות הכוח במדינת ישראל. הוא דוקטורנט במחלקה לגאוגרפיה ותכנון ערים באוניברסיטה.

בשנת 2003 נבחר למועצת העיר באר שבע ומאז 2008 משמש כסגן וממלא מקום ראש העיר. מחזיק בתיק הפיתוח העסקי ורישוי עסקים בעירייה.

ניהל את תוכנית "הדירות הפתוחות" באוניברסיטת בן-גוריון, את פרויקט שער לנגב, מרכז המידע של תנועת "אור משימות לאומיות" ושימש כמנהל הנהגת דרום של תנועת הצופים העבריים.

היה עמית במכון מנדל למנהיגות בשנים 3–2012.

נשוי ואב לשניים.

כולנו[עריכת קוד מקור]

תומר אוזן[עריכת קוד מקור]

תומר אוזן (נולד ב-1980) הוא מועמד מטעם מפלגת כולנו לכנסת העשרים.

אוזן גדל בנתיבות. הוסמך כעורך דין בשנת 2007. התמחה במשרד עורכי דין נחמן דברת. בעל תואר LLB מהקריה האקדמית אונו. עובד במשרד עורכי דין "כהן, ערב ושות'" בבאר שבע. יו"ר ועדת ערר לארנונה בעיריית נתיבות. עוסק בתחום המקרקעין. בדצמבר 2015 מונה לחבר בדירקטוריון רשות השידור[1]. נשוי ואב לילדה[2].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים שובץ במקום ה-13 ברשימת מפלגת כולנו. המפלגה קיבלה 10 מנדטים ואוזן לא נכנס לכנסת. לאחר התפטרותו של שי באב"ד מרשימת המפלגה לכנסת ופרישתו מהכנסת של השר משה כחלון במסגרת החוק הנורווגי, נותר אוזן הבא בתור ברשימה, אך הוא ויתר על מקומו והתפטר מהרשימה, לאחר התפטרותו של השר יואב גלנט מן הכנסת.

נדב שינברגר[עריכת קוד מקור]

יועץ התקשורת של כחלון בהיותו שר התקשורת - בין 2009 ל-2013, וכן בבחירות לכנסת העשרים - בשנת 2015. היה ראש המטה של כחלון בתפקידו כשר האוצר - מ-2015 עד 2018. שובץ במקום התשיעי ברשימת כולנו לכנסת ה-21.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

כחול לבן[עריכת קוד מקור]

ראו גם: #יש עתיד

הילה שי-וזאן[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/כחול לבן/הילה שי-וזאן

מיכל קוטלר-וונש[עריכת קוד מקור]

עורכת דין, בתו של ארוין קוטלר [67]

משה טור-פז[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/נבחרי ציבור פוטנציאליים/משה טור-פז

עינב קאבלה[עריכת קוד מקור]

עורכת דין, מנכ"לית האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ראש המטה של אבי ניסנקורן בהסתדרות. מקום 37. חוסן לישראל.

רות וסרמן-לנדה[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/כחול לבן/רות וסרמן-לנדה

נצח (מפלגה)[עריכת קוד מקור]

מפלגת נצח החליטה לבסוף שלא להתמודד בבחירות לכנסת ה-19. הנה המידע המועט שנאסף על מי שהיו ברשימתה.

ישעיהו וין[עריכת קוד מקור]

בן 35 תושב קריית ספר מכהן כעורך משנה בעיתון הפלס. מקום 6

יהודה שם טוב[עריכת קוד מקור]

מקום 8, חבר מועצת עיריית מודיעין עילית, מכהן בתפקידים: חבר הנהלת העיר ויו"ר ועדת הנחות.

אברהם ישעיהו ברגמן[עריכת קוד מקור]

מקום 9. הרב אברהם ישעיהו ברגמן הוא נכדו של הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג הציבור החרדי ומייסד דגל התורה.

עם שלם[עריכת קוד מקור]

ראובן אגסי[עריכת קוד מקור]

מקום 3. אביו של שי אגסי.

עתיד אחד[עריכת קוד מקור]

יחזקאל שטלצר[עריכת קוד מקור]

יחזקאל שטלצר הוא פעיל פוליטי ישראלי, יו"ר מפלגת עתיד אחד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

שטלצר הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, ותואר שני בלימודי התפתחות[1]. הוא מאפשר מוסמך בשיטת העבודה של ביירון קייטי, ומדריך מוסמך של תוכנית 12 צעדים.

שטלצר הוצב במקום השני במפלגת עתיד אחד שהתמודדה בבחירות 2006, וזכתה ל-14,000 קולות ולא עברה את אחוז החסימה[1]. לקראת בחירות 2009 עבר היו"ר אברהם נגוסה לרשימת הבית היהודי ושטלצר הפך ליו"ר המפלגה. בבחירות 2013 התמודד שטצלר כמועמד יחיד ברשימת המפלגה במטרה להעלות מודעות לסכנות הפורנוגרפיה תחת הכינוי "עתיד אחד – נלחמים בסם החדש", אולם יומיים לפני הבחירות הסירה המפלגה את מועמדותה. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הגיש שטלצר שוב רשימה לכנסת, בה הוא מועמד יחיד, הפעם תחת השם " מגנים על ילדינו - מפסיקים להאכיל אותם פורנו"[2].

שטלצר הוא אב לשישה, תושב קריית יערים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]


צבר - מפלגת הצעירים של ישראל[עריכת קוד מקור]

נתנאל איזק[עריכת קוד מקור]

מקום 2: בן 27, יו"ר ארגון הסטודנטים בישראל. יליד מגדל העמק, נשוי ואב לילדה. סטודנט מצטיין לתואר ראשון בתקשורת במכללת עמק יזרעאל. בוגר הישיבה התיכונית בראשון לציון והמכינה הקדם צבאית "קשת יהודה". שימש כלוחם ומפקד בגולני.

לילך מאיר[עריכת קוד מקור]

מקום 4: בת 33, ראש מחלקת קשרי חוץ בהתאחדות הסטודנטים. ילידת אשקלון. בעלת תואר שני במנהל החינוך עם התמחות במנהיגות בחינוך. כיהנה כראש משלחת הפורום לדיאלוג ישראלי-פולני וייצגה את ישראל בוועידות וכנסים ברחבי העולם. שימשה כמנהלת יחידת קרן אייסף בתל אביב.

יניב בן שושן[עריכת קוד מקור]

מקום 5: בן 28, חבר מועצת עיריית חיפה. לוחם בחטיבת אלכסנדרוני, לחם במבצע חומת מגן ובמלחמת לבנון השנייה. בעל תואר ראשון בסטטיסטיקה. שימש כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה. כיום יו"ר דירקטוריון "מאסטרביט" ויו"ר דירקטוריון החברה הכלכלית יוזמה.

קדימה[עריכת קוד מקור]

דמיטרי רוסינסקי[עריכת קוד מקור]

דימטרי (דימה) רוסינסקי (נולד ב-1978) הוא פעיל פוליטי ישראלי. שימש בעבר יועץ שר התחבורה בעת כהונתו של שאול מופז. כיום הוא משמש כמנהל המחלקה של מדינות חבר העמים ואירופה המערבית בחברת התעופה "ארקיע". רוסינסקי נחשב לאחד המקורבים לשאול מופז. בבחירות לכנסת השמונה עשרה היה רוסינסקי מועמד ברשימת מפלגת קדימה לכנסת ודורג במקום ה-38.

ש"ס[עריכת קוד מקור]

רפאל כהן[עריכת קוד מקור]

הרב רפאל כהן מצפת. מקום 13 לכנסת השמונה עשרה.

עמי ביטון[עריכת קוד מקור]

נציג נכי צה"ל. מקום 14 ברשימת ש"ס לכנסת השמונה עשרה.

אורן מלכה[עריכת קוד מקור]

היה סגן ראש עיריית שדרות. מקום 15 ברשימת ש"ס לכנסת השמונה עשרה.

מונה לראש המועצה הדתית בשדרות. בשנת 2016 נעצר בחשד לקבלת כספים עבור מכירת חלקת קבורה[68] בניגוד לחוק תוך ניצול מעמדו. המשטרה המליצה להעמידו לדין[69]

עמי אילוז[עריכת קוד מקור]

מקום 14 ברשימה לכנסת התשע עשרה

יו"ר המועצה הדתית בקריית ים, לשעבר חבר מועצת העיר עכו מטעם ש"ס.

למד בישיבת ירוחם ושירת בצה"ל ברבנות הצבאית. מנהל מוסדות "ברכת ישראל" בעכו.

(פרטים על המתמודדים לכנסת התשע עשרה באתר תנועת ש"ס)

רפאל ברנז[עריכת קוד מקור]

מקום 12 ברשימת ש"ס לכנסת ה-20. התפטר מהרשימה זמן קצר לפני שהיה אמור להיהפך לח"כ ליום וקצת בעקבות התפטרות יגאל גואטה (שוחזר מערך שנמחק במחיקה מהירה בעקבות ההתפטרות, רשימת התורמים לערך נמצאת שם)


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות

פרמטרים [ מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רפאל ברנז
אין תמונה חופשית
לידה 1964 (56 בערך)
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום מגורים בת ים

רפאל (רפי) ברנז (נולד ב-1964)[1] הוא פוליטיקאי ישראלי המשמש כסגן ראש עיריית בת ים מטעם מפלגת ש"ס.

ברנז הוא יושב ראש סיעת ש"ס במועצת העיר בת ים וסגן ראש העיר מטעמה.[2] בעבר היה ראש המועצה הדתית בעיר. ב-2015 התמודד ברשימת ש"ס בבחירות לכנסת העשרים, אך הרשימה לא קיבלה מספיק קולות כדי שברנז יתמנה למחוקק. ב-17 בספטמבר 2017 הגיש חבר הכנסת יגאל גואטה את התפטרותו מהכנסת. בטרם כניסתה לתוקף התפטר גם ברנז מהרשימה לכנסת, כדי שחברותו במועצת העיר בת ים לא תפקע[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

אוריאל בוסו[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/ש"ס/אוריאל בוסו

שלמה דהאן[עריכת קוד מקור]

יליד 1979. נשוי + 5 תושב ביתר עילית. מנהל פרויקט חונכים של רשת בני יוסף ומנהל רשת מדרשות לנוער בארגון הנוער שלום לעם. בעבר ניהל פרויקט שיקום לנוער בסיכון בביתר עילית.

תע"ל[עריכת קוד מקור]

סונדוס סאלח[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/הרשימה המשותפת/סונדוס סאלח

חאלד חסונה[עריכת קוד מקור]

תושב לוד. מספר 12 ברשימת חד"ש תע"ל לכנסת העשרים ואחת.

רע"ם[עריכת קוד מקור]

אימאן ח'טיב יאסין[עריכת קוד מקור]

ילידת 1965. תושבת יפיע, עובדת סוציאלית בעלת תואר שני במגדר, עסקה בשיקום אסירים, עבודה עם נוער במצוקה וניהול מרכזים קהילתיים.

עטא אבו מדיעם[עריכת קוד מקור]

לשעבר סגן וממלא מקום ראש עיריית רהט. בהבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב במקום ה-23 ברשימת רע"ם-תע"ל מטעם רע"ם, ובבחירות לכנסת העשרים ואחת, הוצב במקום החמישי של רשימת רע"ם, שהיה העשירי ברשימת רע"ם-בל"ד.

בל"ד[עריכת קוד מקור]

מוחמד אגבאריה[עריכת קוד מקור]

יליד 1982. יליד הכפר מוסמוס, נשוי ואב לשניים. רוקח בקופת חולים כללית.

ואליד קעדאן[עריכת קוד מקור]

רופא ילדים, מומחה להתפתחות הילד

מפלגת נעם[עריכת קוד מקור]

דרור אריה[עריכת קוד מקור]

משתמש:דרור דרורי/דרור אריה - טיוטה:

הרב דרור אריה מגורש מגוש קטיף ותושב היישוב נטע שבחבל לכיש. אב ל-11 ילדים ונשוי לאיילת. הרב דרור אריה הוא ממקימי תנועת חזון ומפלגת נעם, ומוצב במקום הראשון ברשימתה לכנסת ה-22

ב3 בספטמבר קרא משרד החינוך להשעותו מכל פעילות חינוכית בזמן מערכת הבחירות, בעקבות התמודדותו בבחירות.

מועמדים לראשות רשויות מקומיות[עריכת קוד מקור]

רינה גרינברג[עריכת קוד מקור]

משתמש:Galraij/רינה גרינברג

רינה גרינברג היא סגנית וממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר, שהציגה את מועמדותה לראשות עיריית כרמיאל במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2018) תושבת העיר כמעט 40 שנים. נולדה ב5 לאוגוסט 1948 בברית המועצות.

השכלה ועליה ארצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השכלתה רכשה גרינברג באוניברסיטה לביוכימיה באוקראינה. עלתה לישראל בשנת 1974 יחד עם אימה. אחיה, שהיה מסורב עליה הגיע שנתיים לאחריה ואביה נפטר בתקופה זו. רינה ומשפחתה שוכנו במרכז קליטה באשדוד, ובשנת 1975 התחילה לימודי קורס מורים עולים במכון וייצמן. בסוף אותה השנה התחילה לעבוד בחברת סנו ופיתחה מספר מוצרים עבור החברה.

המעבר לכרמיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 נישאה רינה לאהרון גרינברג והשניים בחרו לבנות את עתידם בעיר כרמיאל, אז עיר חדשה בגליל. אהרון עבד במפעל "דלתא" בעיר, מפעל הדגל של כרמיאל באותם ימים שסיפק תעסוקה למרבית תושבי העיר.

השניים התגוררו בדירה שכורה של עמיגור, ורינה החליטה לפתוח מעדניה בעיר על מנת להתפרנס. אותה מעדניה הפכה במהרה למקום מפגש של עולים חדשים וותיקים וכתובת לכל מי שביקש עזרה וסיוע. רינה בעצמה, בשלב זה כבר היתה מעורה בחברה ויכלה לסייע לרבים ממי שהגיעו למעדניה בענייני בירוקרטיה, שפה ותעסוקה.

צעדיה הראשונים בפוליטיקה העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה הגדולה של שנות ה-90 מברית המועצות, מצאה כתובת חילופית למוסדות העיר והמדינה במעדניה של רינה והיא מצידה הקדישה ימים ולילות לסייע לכל מי שביקש עזרה, כשראש העיר הראשון של כרמיאל, מר ברוך ונגר הלך לעולמו, נוצר חיבור בין המתמודדים לתפקיד ראש העיר לבין רינה שריכזה השפעה גדולה על האוכלוסייה מקרב העולים ממדינות ברית המועצות.

ליעד אילני[עריכת קוד מקור]

משתמש:Segal/ליעד אילני

אין תמונה חופשית

ליעד אילני (נולד ב-7 במאי 1983) הוא פעיל ציוני ואיש ציבור ישראלי, ממייסדי התנועה הציונית עולמית "מעבר לקשת" וחבר מועצת עיריית רמת גן משנת 2013.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילני נולד וגדל ברמת גן. הוא בוגר בית הספר התיכון אהל שם בעיר. בצה"ל שרת כמש"ק תורה שלישותית. אילני בוגר תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת בר אילן ובעל תואר מוסמך בתכנית למנהלים במנהיגות ציבורית ופוליטית מאוניברסיטת תל אביב.

אילני החל את פעילותו הפוליטית בשנת 2010 עת שימש יועץ למועמדים ולנבחרי ציבור במסעות בחירות ולאחר מכן בתפקידם כחברי כנסת. בין היתר ייעץ לחברי הכנסת שלמה מולה, דוד צור, צחי הנגבי ולציפי לבני כששימשה יושבת ראש האופוזיציה.

בשנת 2014 נמנה אילני עם מייסדי תנועת "מעבר לקשת", תנועה ציונית עולמית הבמקשת להעתיק את מרכז הכובד של התנועה הציונית לקהילות היהודיות בתפוצות. התנועה מקדמת הסברה פרו-ישראלית ופועלת למיגור אנטישמיות מודרנית, לרבות מאבק בארגוני BDS. לתנועה, שעם חברי הנהלתה בישראל נמנה אילני, 14 סניפים ברחבי העולם ו-12 מחבריה משמשים כצירים בקונגרס הציוני העולמי. באוגוסט 2017 החל אילני לכהן כיושב ראש הפורום הארצי לביעור השחיתות במישור המוניציפאלי של תנועת "יושרה לישראל" בראשות עו"ד איתן ארז, לצד עוזי ארד, חמי בן נון, ורד סוויד, ציקי אבישר, משה נסטלבאום ופעילים נוספים. מטרתה העיקירת של התנועה היא מאבק בשחיתות השלטונית בישראל.

במקביל לפעילותו הציבורית, עובד אילני כיועץ אסטרטגי, כמנהל משברים וכלוביסט בקבוצת "גורן עמיר".

בעיריית רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2013 ייסד אילני את תנועת "הדור הבא – רשימת צעירי רמת גן". בבחירות 2013 התמודדה התנועה תחת השם "הירוקים ברמת גן והדור הבא – רשימת צעירי רמת גן" וזכתה בשני מושבים במועצת העיר. לאחר הבחירות הצטרפה התנועה לקואליציה העירונית ואילני מונה לחבר הנהלת העיר ומחזיק תיק נוער, צעירים וסטודנטים וכן ליושב ראש דירקטוריון חברת הפארק הלאומי. בשלהי 2014 פרש מתפקידו בפארק הלאומי במחאה על מנהל לא תקין בחברה, לדבריו, וכעבור זמן קצר פרש מהקואליציה ומיתר תפקידו.[1]

בשנת 2015 החל לשמש יועץ מקצועי לשר השיכון יואב גלנט, אולם בעקבות הנחיית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר כי לא יוכל לכהן במקביל כחבר מועצת העיר, בחר אילני לוותר על התפקיד.[2] במרץ 2016 הקים את תנועת "רמת גן שלנו" ובמסגרתה יתמודד על ראשות העירייה בבחירות 2018.[3]

אילני מתגורר ברמת גן. הוא נשוי ואב לשניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איציק סבן, יהודה שלזינגר ונצחיה יעקב, ‏המשטרה ממליצה: שלושה ראשי רשויות - לדין, באתר ישראל היום, 13 באפריל 2016
  2. ^ עידו הראל, רמת גן: ליעד אילני השעה את עצמו מישיבות מועצת העיר, מקומונט גבעתיים, 8 באוגוסט 2016
  3. ^ אודליה ארביב, חבר המועצה ליעד אילני מתכנן להחליף את ראש העיר, מקומונט רמת גן, 23 ביולי 2017


קטגוריה:פעילים ציונים קטגוריה:חברי מועצת העיר רמת גן קטגוריה:יועצים פוליטיים ישראלים קטגוריה:שדלנים

נתן אלנתן[עריכת קוד מקור]

טיוטה:נתן אלנתן

נתן אלנתן
אין תמונה חופשית
לידה 1970 (50 בערך)
אוזבקיסטן(בוכרה)
השכלה תלמיד ישיבה, מנהל עסקים בהקריה האקדמית אונו
עיסוק חבר מועצת עיריית תל אביב מחזיק תיק הנכסים, מ"מ יו"ר הועדה המקומית וחבר הועדה המחוזית לתכנון ובניהס
מפלגה סיעת שגב ברשימת תנועת ש"ס


נתן אלנתן (נולד ב-1970) היה סגן ראש ש"ס עד לפני כמה חודשים(בגלל רוטציה). בבחירות האחרונות ב-2013 עמד בראש רשימה משותפת לש"ס, יהדות התורה והבית היהודי.מחזיק תיק הנכסים, מ"מ יו"ר הועדה המקומית וחבר הועדה המחוזית לתכנון ובניה. מועמד סיעת ש"ס לראשות עיריית תל אביב בבחירות המוניציפליות 2018

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באוזבקיסטן(בוכרה), בגיל שלוש עלה לארץ. למד בישיבות תורת ישראל ושערי ציון בבני ברק ובישיבת שארית יוסף בבאר יעקב. שירת כמורה חייל ב-1994 נשלח על ידי המדרש הספרדי בירושלים וקרן וולפסון להקים בית ספר יהודי בבוכרה. כשחזר ארצה היה עוזר פרלמנטרי של ח"כ פנחס מש"ס. נכנס בשנת 1998 למועצת העיר תל אביב. ב- 2004 למד מנהל עסקים בהקריה האקדמית אונו. ב-2006 לקח פסק זמן של 7 שנים. בבחירות האחרונות ב-2013 עמדת בראש רשימה משותפת לש"ס, יהדות התורה והבית היהודי. בבחירות האחרונות ב-2013 עמד בראש רשימה משותפת לש"ס, יהדות התורה והבית היהודי.מחזיק תיק הנכסים, מ"מ יו"ר הועדה המקומית וחבר הועדה המחוזית לתכנון ובניה. מועמד סיעת ש"ס לראשות עיריית תל אביב בבחירות המוניציפליות 2018. עד לפני 2017 שימש כרב קהילת אהל משה בקרית שלום.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רואה עצמו כתלמיד הרב עובדיה, ועל פי דרכו פועל כנציג חרדי בעיר חילונית. בעד הקמת שלוחות חרדיות למתנ"סים בשכונות בהן יש אוכלוסיה חרדית. בעד להשקיע יותר משאבים בתושבי דרום תל אביב על חשבון המסתננים (לתת להם את המינימום שהעירייה חייבת על פי חוק).[1] בעד שמירת הסטטוס קוו שמקומות הבילוי והמסעדות יהיו פתוחות וכל העסקים והמרכולים יהיו סגורים ואף דאג לתבוע מקומות שפתחו בשבת.[2] בעד לאחד בין אוכלוסיות שונות בעיר[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

https://m.facebook.com/profile.php?v=info&lst=100007491703480%3A1276855234%3A1532886862&id=1276855234

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עילאי הרסגור-הנדין[עריכת קוד מקור]

משתמש:Omert33/עילאי הרסגור-הנדין


עילאי הרסגור-הנדין
עילאי הרסגור-הנדין
לידה 30 בספטמבר 1980 (39)
השכלה אוניברסיטת חיפה
מפלגה מרצ
סגן ראש עיריית כפר סבא
15 בינואר 2019 – מכהן
(שנה)
סגן ראש עיריית כפר סבא
21 בנובמבר 201317 במאי 2016
(שנתיים ו-25 שבועות)
ראש סיעת מרצ במועצת כפר סבא
12 בנובמבר 2013 – מכהן
(6 שנים ו-9 שבועות)

עילאי הרסגור-הנדין (נולד ב-30 בספטמבר 1980) הוא סגן ראש עיריית כפר סבא לשעבר, חבר מועצה בעיריית כפר סבא והיה מועמד מטעם מפלגת מרצ לראשות העירייה ב-2018.[1][2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עילאי הרסגור-הנדין נולד ב-30 בספטמבר 1980 וגדל בכפר-סבא.[4] הנדין הוא נכדו של פרופסור מיכאל הרסגור.[5]

מ-1995–1998 למד בבית ספר תיכון כצנלסון בעיר.[4]

להנדין תואר ראשון במשפטים ובמדעי המחשב מאוניברסיטת חיפה.[3]

מאפריל 2006 עד אוקטובר 2010 עבד כמהנדס תוכנה בחברות מיקרוסופט, ויקון, ו-IBM והיה שותף בהקמת חברות סטארט-אפ שונות.[3]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-2009 ועד נובמבר 2013 שימש הנדין כיו"ר מפלגת מרצ בכפר-סבא.

ב-2009, נמנה הנדין, ביחד עם העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ, בין מייסדי ארגון ישראל חופשית.[6][7]

מה-21 בנובמבר 2013 עד ה-17 במאי 2016 שימש הנדין כסגן ראש עיריית כפר-סבא. בתפקיד זה הוביל מהפכת שקיפות באגף לאיכות הסביבה והפך את כפר סבא לעיר הראשונה בישראל ללא ריסוס עירוני מסרטן. בנוסף, הנדין פעיל קולני כנגד הדתה בעיר וביצע שיתופי פעולה עם גורמים פלורליסטיים למען יהדות פתוחה לכל תושבי כפר סבא, כולל מינוי שתי נשים למועצה הדתית. הנדין סיכל את יוזמת ראש העירייה הקודם לאסור על אזרחים לצלם בווידאו את ישיבות המועצה, ושידר בשידור חי באינטרנט ישיבות של ועדות בראשותו ובראשות חברת סיעתו, פליאה קטנר.[3] את תפקידו כסגן ראש עיריית כפר-סבא עזב לאחר שחשף מכרזים חשודים שהביאו למעצרו של ראש העירייה יהודה בן חמו.[8]

בספטמבר 2016, נלחם ביחד עם חברי מועצות נוספים למען הגבלת מספר הקדנציות של ראשי רשויות בישראל. בריצתו לרשות העירייה ב-2018 אף הצהיר שאם יבחר יכהן רק שתי קדנציות.[3][9][10]

מ-12 בנובמבר 2013 משמש הנדין כראש סיעת מרצ במועצת עיריית כפר סבא.

עילאי הרסגור-הנדין בהפגנת יום הפועלים, 1 במאי 2009

ב-2016, כתב מכתב חריף למנהלי מרכז רפואי מאיר, לאחר שדווח שאמהות יהודיות וערביות מופרדות במחלקות לאחר שהן יולדות. הוא אמר ש-"הפרדה כזו מזכירה לנו תקופות בהיסטוריה שלנו אליהן אין אנו רוצים לחזור ושאין שום הצדקה מקצועית להפרדה על רקע אתני או דתי." הוא הוסיף ואמר ש-"המרכז הרפואי מאיר הוא גשר בין האנשים החיים בישראל שבו ניתן לפגוש חולים, משפחות ואנשי צוות מכל רקע. התינוקות הנולדים במחלקת היולדות אינם יודעים אם הם יהודים או ערבים; הם בני אדם שיגדלו בעולם שאנו יוצרים להם. אנו נחליט אם תהיה בו גזענות, שנאה והפליה או אם זה יהיה עולם טוב יותר.[11]

בחודש מאי 2018, הביע הנדין תרעומת על כך שבעת אירוע של תלמידי בית ספר לכבוד יום ירושלים שהתקיים בהיכל התרבות בעיר, תלמידות אולצו לשבת מאחור כי באולם נכחו תלמידים דתיים. הנדין הדגיש ואמר שההפרדה היא "זלזול בוטה באורח החיים החילוני ומסר מזעזע במיוחד כלפי הבנות - בעצם דחיקתן לאחור בזמן שהבנים יושבים בשורות הקדמיות. זוהי הדתה באופן מובהק, ואם לאף גורם במערכת לא נדלקה עד כה נורה אדומה, הגיע הזמן שייעשה בדק בית מקיף במערכת החינוך העירונית".[12] באותו חודש העביר ביקורת על ראשי המשטרה, כולל המפכ"ל רוני אלשיך, על מה שבראייתו היו אמצעי ביטחון מוגזמים עבור מצעד גאווה בעיר ואף איים לפנות לבית המשפט העליון אם ינקטו באמצעי הביטחון האלה.[13]

באוקטובר 2018, התמודד הרסגור לראשות עיריית כפר-סבא בראש רשימת מרצ מול רפי סער, יוסי סדבון, הדר לביא, יובל לוי, צביקה צרפתי, ומירית שקד ברק. אף על פי שהגיע רק למקום החמישי עם 11% מהקולות, רשימתו מרצ גרפה יותר קולות מהרשימות האחרות והבטיחה לעצמה 4 מנדטים במועצת העיר.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תחבורה, סביבה ושקיפות: עילאי הרסגור-הנדין יתמודד על ראשות העיר. קבלו את המצע, אריה אברמזון, צומת השרון, 6 במאי 2018
  2. ^ אשר אטדגי, עילאי הרסגור הנדין יתמודד על ראשות עיריית כפר סבא, באתר mynet‏ כפר סבא, 6 במאי 2018
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 "עירייה צריכה לעבוד על מנת שהתושבים בה יהיה מרוצים ומאושרים ויחושו גאווה גדולה בעיר שלהם", השרון פוסט, 17 בספטמבר 2018
  4. ^ 4.0 4.1 עמוד פייסבור של עילאי הרסגור-הנדין
  5. ^ אביאל מגנזי ותומר ולמר, נפרדים מהרסגור: "חי את ההיסטוריה בכל רגע", באתר ynet, 10 בפברואר 2011
  6. ^ הפוליטיקה של כפר סבא, זאב שרגא, רשת מקומית, 16 באוגוסט 2018
  7. ^ חזון התנועה
  8. ^ אור רביד ודנה ירקצי‏, מי יחליף את ראש העיר שנאשם במרמה? מרוץ הבחירות בכפר סבא, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2018
  9. ^ עילאי הרסגור-הנדין בערוץ 10 על הגבלת מספר הקדנציות של ראשי הערים והרשויות המקומיות, ספטמבר 2016
  10. ^ הרקוב, להב (13 בספטמבר 2016). "LOCAL COUNCILORS CAMPAIGN FOR MAYORAL TERM LIMITS" (באנגלית). ג'רוזלם פוסט. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2018. 
  11. ^ אריאל בן סלמון, ג'ודי סגל איצקוויץ' (5 באפריל 2016). "SMOTRICH SUPPORTS HOSPITAL ROOM SEGREGATION BETWEEN JEWS AND ARABS" (באנגלית). ג'רוזלם פוסט. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2018. 
  12. ^ אור קשתי, תלמידות אולצו לשבת מאחור בטקס כי באולם נכחו תלמידים דתיים, באתר הארץ, 13 במאי 2018
  13. ^ הדר, רעות (25 במאי 2018). "Police: 'Pride parade' subject to standard security measures - Kfar Saba mayoral candidate slams security measures for city's 'pride parade.'" (באנגלית). ערוץ 7. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2018. 
  14. ^ הולכים לסיבוב שני. המנצחים הגדולים של הערב: רפי סער ומרצ, אריה אברמזון, צומת השרון, 31 באוקטובר 2018

אזהרה: המיון הרגיל "הרסגור-הנדין, עילאי" דורס את המיון הרגיל המוקדם ממנו "אילני, ליעד".

קטגוריה:סגני ראשי רשויות מקומיות בישראל קטגוריה:פעילי מרצ קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת חיפה קטגוריה:מתמודדים בבחירות לרשויות המקומיות בישראל קטגוריה:חברי מועצה ברשויות מקומיות בישראל קטגוריה:כפר סבא: אישים קטגוריה:חברי מועצת העיר כפר סבא

ירון רוזנטל[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/נבחרי ציבור פוטנציאליים/ירון רוזנטל

ירון רוזנטל (נולד ב-1977) הוא מנהל בית ספר שדה כפר עציון ומועמד לראשות מועצה אזורית גוש עציון.

רוזנטל הוא תושב גוש עציון, בן קיבוץ כפר עציון. נשוי לרחל ואב לעומר ואלה

שירת בצה"ל כלוחם ומפקד תחום הניווט בסיירת צנחנים בסדיר ובמילואים. כמו כן היה מיוזמי פרויקט צה"לי להכשרת מפקדים וחיילים בתחום הסיירות והשדאות. הפרויקט הוטמע בצה"ל ונוטלים בו חלק אלפי חיילים מדי שנה.

השכלה אקדמית[עריכת קוד מקור]

  • תואר ראשון בלימודי א"י (בהצטיינות) באוניברסיטת בר אילן.
  • תואר שני במנהל עסקים למנהלים Executive MBA באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת בוסטון.
  • בוגר קורס דירקטורים.
  • משתתף בתכנית 'מעוז' בשיתוף אוניברסיטת הרווארד לפיתוח מנהיגות ציבורית והכשרת מנהלים במסגרת עתודות לישראל.

פעילות מיוחדת והצטיינויות[עריכת קוד מקור]

  • 2006 – אות הצטיינות על הובלת כוחות צה"ל במלחמת לבנון השנייה בעומק לבנון.
  • 2014 – ממארגני צוות הסיירים האזרחי שהוביל למציאת שלושת הנערים החטופים.
  • 2015 – נבחר על ידי חתן פרס נובל, פרופסור ישראל אומן, לאיש השנה של ישראל (בעיתון ידיעות אחרונות).
  • 2016 – זכייה בפרס זכויות אדם של תנועת 'אם תרצו'.

מנהל את בית ספר שדה כפר עציון החל משנת 2002. בשנים אלו הגדיל בית ספר שדה את פעילותו פי חמישים, והפך לבית ספר השדה הגדול בארץ. ביחד עם צוות מנהלים ועובדים מסור ואיכותי הגענו להישגים רבים, ביניהם:

  • הקמת עשרות חדרים וצימרים, והפיכת בית הארחה של בית ספר שדה כפר עציון לבית הארחה הגדול ביותר ביו"ש.
  • הקמת מאהל האירועים של כפר עציון, שהיה לגן האירועים הראשון בגוש עציון.
  • עריכת מחקרים משותפים וכנסים מדעיים עם גופים אקדמיים מובילים, ביניהם האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן ועוד.
  • ייסוד "הוצאת עציון" - הוצאת ספרים בבית ספר שדה.
  • פרסום מחקרים ומאמרים (פרי עטי) בתחום ידיעת הארץ בבמות אקדמיות ופופולריות.
  • שותפות מרכזית במהפכה התיירותית בגוש עציון, שבעקבותיה מבקרים בגוש מעל לחצי מיליון תיירים בשנה.
  • הובלת מאבקים סביבתיים בגוש עציון ובסביבתו: המחצבות הלא חוקיות במדבר יהודה, זיהום נחלים ומעיינות הגוש, הקמת גדר ההפרדה ועוד.

פרויקטים לאומיים ומאבקים ציבוריים[עריכת קוד מקור]

על מנת לממש את מטרות בית ספר שדה ולתרום לפיתוח גוש עציון הוביל מספר פרויקטים לאומיים ומאבקים ציבוריים. להלן אחדים מהם:

  • ניהול מאבק ציבורי, משפטי ופוליטי נגד גדר ההפרדה בגוש עציון אשר תוכננה להיבנות בין דרום ומזרח גוש עציון לבין מערב הגוש ומניעת חלוקת גוש עציון והפרדתו מירושלים.

המאבק התנהל תוך שיתוף פעולה עם השרים נפתלי בנט, זאב אלקין, אילת שקד, אורי אריאל ועוד.

  • יוזמה לחקיקת "חוק המורות החיילות", שבזכותה חזרו מורות חיילות לשרת בבתי ספר שדה בכל רחבי הארץ. עם יוזמתנו זו שיתפו פעולה השרים וחברי הכנסת אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, זאב אלקין, אבי דיכטר, עליזה לביא, בצלאל סמוטריץ' ועוד.
  • הובלת המאבק לתיקון אפליית יו"ש במענקים לבניית צימרים ובתי הארחה. לפני כשנתיים המאבק הוכרע ושר התיירות, יריב לוין, החליט לתת מענק לבניית צימרים ובתי הארחה ביו"ש.
  • תכנון והתנעה של פרויקט "שביל ישראל המזרחי" - שביל ישראל אלטרנטיבי, שאומץ על ידי משרד התיירות וממשלת ישראל.
  • שירות כמרכז בצוות התב"ע של כפר עציון, שהצליח בשנה האחרונה להביא לרישום אדמות כפר עציון על שם קק"ל אחרי למעלה משבעים שנה, ולאישור תב"ע לכפר עציון אחרי תשע-עשרה שנות הקפאה, בעזרתם של השרים וחברי הכנסת אביגדור ליברמן, אילת שקד, אורי אריאל, זאב אלקין, מוטי יוגב ועוד. בנוסף, חברות בצוותי ההיגוי של המרכז המסחרי החדש בכפר עציון, של החיזיון האורקולי החדש ועוד.
  • ייזום, גיוס תקציב והוצאה לפועל של "שביל האופניים של גוש עציון" – סינגל האופניים הארוך בארץ.
  • הובלת המאבק לשמירה על היערות והקרקעות בגוש עציון וגיוס המנהל האזרחי וקק"ל לחידוש הייעור ופריצת השבילים בגוש עציון בשיתוף עם דני עטר יו"ר קק"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ליאל אבן-זהר[עריכת קוד מקור]

טיוטה:ליאל אבן-זהר

ליאל אבן-זהר היא עורכת דין ומנהלת ישראלית. מכהנת כמ"מ ראשונה לראשות העיר ראשון לציון. חברת מועצת העיר ראשון לציון יותר מעשר שנים ויו"ר תנועת 'דרך חדשה'. כיהנה כמנכ"לית עמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל בין השנים 2014 – 2017 ובוועד המנהל של העמותה.

התמודדה בבחירות לרשות העיר ראשון לציון וזכתה במקום שלישי. מכהנת כסגנית ראש עיריית ראשון לציון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן-זהר היא נכדתו של שמחה אבן-זהר, מנכ"ל האופרה הישראלית, מזכיר הוועד הפועל והוועדה המרכזת של ההסתדרות, הקים את שירות הקשר של ההגנה -- הגדעונים ועמד בראשו. היה מפעילי תנועת החלוץ.

שירתה בצבא כקצינת קשר וקצינת מבצעים בלוחמה האלקטרונית.

אבן-זהר בוגרת התוכנית הבינתחומית למצטיינים של אוניברסיטת תל אביב (מסלול ביוכמיה), בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב במשפטים, בעלת תואר שני במשפטים בהצטיינות מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדעי המדינה במסלול למנהיגות ציבורית ופוליטית מאוניברסיטת תל אביב, בוגרת תוכנית השל לסביבה וקיימות וולימודי ייעוץ ארגוני באוניברסיטת בר-אילן.

בעלים ושותפה במשרד עו"ד בתל אביב בתחום המסחרי, עורכת דין וחברת לשכת עורכי הדין מעל 20 שנה, נוטריונית, מגשרת, בוררת.

מכהנת כדירקטורית בחברות וחברת הנהלה בעמותות. בעלת ניסיון עסקי, ניהולי וציבורי עשיר, הכולל 20 שנות פעילות ציבורית בראשון לציון.

אבן-זהר כיהנה כמנ"כלית עמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל, המקדמת ייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות בישראל; תחת ניהולה רכשה עמותת כ"ן שם בינלאומי, ואף התקבלה כארגון מייעץ באו"ם בתחום מנהיגות נשים.

נשואה ואם לארבעה בנים.

במועצת העיר ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדנציה 2008 - 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנות פעילות ציבורית רבות, כהונה כנציגת הארגונים הירוקים בוועדת איכות הסביבה, כהונה כיו"ר ועד הורים מוסדי ופעילות ענפה בוועד ההורים המרכזי, פנתה אבן-זהר לתחום הפוליטי ונבחרה ברשימת "הירוקים של ראשון" למועצת העיר ראשון לציון בשנת 2008. במשך שנתיים כיהנה ליאל אבן-זהר כמחזיקת תיק החינוך במשותף עם ראש העיר דב צור, אך לאור מחלוקות רבות עמו, פרשו "הירוקים של ראשון" מהקואליציה וליאל הפכה ליו"ר האופוזיציה.

באביב 2013 הכריזה אבן-זהר על מועמדותה לראשות העיר לקראת בחירות 2013 לרשויות וכן הקימה רשימה עצמאית ששמה "דרך חדשה עם הירוקים של ראשון" וסימנה "לב". אבן-זהר היא האשה הראשונה המתמודדת לראשות העיר בראשון לציון מאז חנה לוין שכיהנה בתפקיד בשנים 1956–1960. ברשימתה יצוג נשי נכבד של שש נשים מתוך עשרת המועמדים הראשונים ברשימה. באוגוסט 2013 הכריז ראש העיר של ראשון לציון בשנים 1983–2008 מאיר ניצן על תמיכתו באבן-זהר כמועמדת המתאימה ביותר לראשות העיר ראשון לציון ואף הוצב במקום של כבוד ברשימת "דרך חדשה".

קדנציה 2013-2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשון לציון כיהנה ליאל אבן זהר גם כיו”ר האופוזיציה, וגם בקואליציה – כמחזיקת תיק החינוך, מחזיקת תיק פיתוח עסקי ומוזיאונים. כיהנה כחברת ועדות כספים ומכרזים, כדירקטורית בחברות עירוניות וכיו”ר ועדות. חברת ועדת תכנון ובניה של הוועדה המקומית ראשון לציון. לפני כהונתה במועצה מונתה כנציגת הארגונים הארציים בוועדת איכות הסביבה בעיר, חברה ויו”ר של ועדי הורים ושכונות, פעילה חברתית ואקטיביסטית בנושאי סביבה וחינוך. כיהנה גם כמ”מ יו”ר תאגיד המים מניב וכיו”ר ועדת המכרזים שלו.

הייתה כל השנים פעילה מרכזית במועצת העיר כנגד מחירי החינוך המשלים המופרזים, בעד נושאים חברתיים וסביבתיים וכנגד הרס של סמלי העיר ונכסי המורשת שלה, בעד שקיפות ציבורית ומנהל תקין וכנגד כל פעילות שאינה חוקית.

כמחזיקת תיק החינוך, יו”ר ועדת מעמד הילד, ויו”ר הוועדה לקידום מעמד האשה, וכחברת ועדות בעירייה (2008–2011) וכמחזיקת תיק הפיתוח העסקי והמוזיאונים (2013–2016) יזמה והובילה עשרות רבות של פרויקטים עירוניים, ביניהם:

  • בתחום החינוך: ביטול חטיבות הביניים, כיתת מצוינות בכל בי”ס על יסודי, מחשב ומקרן בכל כתה, סביבות למידה חיצוניות בבתי הספר, ספריות בכל בתי הספר, מסלולים חווייתיים והרחבת איורי בחירה לילדים, ייזום חידוש מרכז רון למחוננים, סייעת בכיתות א’, פתיחת מסלולים ייחודיים ובחירה לתלמידים בקמפוס מדעי ב״ידלין״ וב״חינוך משלב תורני-חילוני״ בנווה עוז, תכנון ויזום מסלולים חווייתיים ייחודיים לבתי ספר, הגדלת תקציבי רווחה בחינוך, הטמעת אסטרטגיה עירונית ארוכת טווח לבחירה בין בתי ספר, הגדלת הנחות לילדים ורווחה בחינוך וצמצום מספר ילדים בכיתה עוד לפני “מחאת הסרדינים”.
  • בתחום הילד: יזום וקידום פרויקט בינלאומי- “עיר ידידותית לילדים ונוער”, בשיתוף עם האו”ם, יזום ופיתוח תוכנית “מצאנו מים” לילדי בתי הספר לגאווה מקומית וחינוך סביבתי, קידום הפעלת מעונות לגיל הרך על ידי החברה העירונית.
  • בתחום המגדר: תמיכה בתקציב מודע מגדר וניהול מודע מגדר, הגדלת שיעור נשים בדירקטוריונים וועדות עירוניות, מודעות לקריאת שמות רחובות על שם נשים,
  • ובתחומים נוספים: תכנון והצגת ציר התרבות, תכנון ויזום חממות טכנולוגיות בעיר, השתתפות בתכנון מתחם ה-1000, מעורבות בתכנון הפרויקטים העירוניים הגדולים של שנים אלו, במסגרת ועדת התכנון והבניה יוזמת הרעיון לניוד זכויות ברמת אליהו, עברת החלטות בנושאים ״ירוקים״: מחזור, חינוך סביבתי, פארקי כלבים, שבילי אופניים ועוד….
  • פעילות באופוזיציה: 2011-2013 ומ-2016- 2018: מאבק בלתי מתפשר על שקיפות ונגד שחיתות, לוחמת עיקשת ויסודית כנגד עוולות והתעמרות בתושבים, מלחמה על הוזלת מעונות, קייטנות, וצהרונים ולסבסוד ילדי רווחה, הפחתת ארנונה לנזקקים: נכים, חד הוריות, הורים לילדים נכים, קשישים סיעודיים, ועוד, לפי חוק ההסדרים במשק וחשיפת שחיתויות חסרת פשרות.

התמודדות לראשות העיר 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 התמודדה לבחירות לרשות העיר ראשון לציון, בסיבוב הראשון הגיעה בהפרש קטן למקום השלישי. בזכות הסכם שחתמה עם רז קינסטליך, הוא זכה ומינה אותה למ"מ ראשונה לראשות העיר[1][2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:עורכי דין ישראלים קטגוריה:מתמודדים בבחירות לרשויות המקומיות בישראל קטגוריה:חברי מועצת העיר ראשון לציון קטגוריה:סגני ראשי רשויות מקומיות בישראל

אבי סלמן[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/נבחרי ציבור פוטנציאליים/אבי סלמן


מיזמי ויקיפדיה/ח"כים פוטנציאליים/ארכיון
אין תמונה חופשית
לידה 1980 (40 בערך)
ירושלים
השכלה אוניברסיטת בן גוריון, הקריה האקדמית אונו
תפקידים בולטים יועץ פוליטי

אבי סלמן (נולד ב-1980) הוא עורך דין ישראלי, לשעבר אחד מיועציו הפוליטיים של ניר ברקת ובכיר בעיריית ירושלים, וכיום מועמד לראשות העיר מטעם סיעת "אני ירושלים" בבחירות 2018.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]

סלמן נולד בשנת 1980 בירושלים וגדל והתחנך בשכונת ארמון הנציב. בנעוריו למד בבית הספר התיכון ע"ש סליגסברג במרכז העיר.

עם גיוסו לצה"ל בשנת 1998 הצטרף לחיל השלישות, מאוחר יותר יצא לקורס קצינים ושישמ כקצין משאבי אנוש בגדוד שמשון ובחטיבת גבעתי וכמ"פ בחיל החינוך, מרחב דרום. באוקטובר 2005 השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.

החל משנת 2006 החל לשמש כיועץ הפוליטי של ניר ברקת, תחילה בשנים 2006-2008, עת כיהן ברקת כיו"ר האופוזיציה של ירושלים, ובהמשך כשנבחר לראשות עיריית ירושלים. בין השנים 2010-2015 שימש כמנהל מחלקת מנהלות עסקים ופיתוח עסקי בעיריית ירושלים ובהמשך כתובע במחלקה המשפטית של העירייה. במסגרת תפקידו היה ממייסדי האגף לקידום עסקים בעירייה.

באוקטובר 2017 הכריז על מועמדתו לראשות עיריית ירושלים בבחירות 2018.

לסלמן תואר במדעי הרוח והחברה מטעם אוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במשפטים מהמרכז האקדמי בקריית אונו. קודם לכניסתו לפוליטיקה עבד כעורך דין במחלקה המשפטית של עיריית ירושלים.

סלמן גרוש ולו בת אחת ושמה נויה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

קטגוריה:מתמודדים בבחירות לרשויות המקומיות בישראל קטגוריה:בוגרי הקריה האקדמית אונו