פורטל:תנ"ך/פרשת השבוע/כל הפרשות

__

פרשת בראשית היא הפרשה הפותחת את חומש בראשית ואת התורה. היא והפרשה שאחריה, פרשת נח, עוסקות בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת האירועים שכוננו את עם ישראל. בפרשת בראשית מתוארים בריאת העולם וקורות בני האדם עד המבול, כדלהלן:

תיאור בריאת העולם - התיאור המוכר של בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים: האור והחושך, השמים, הים והיבשה, עולם הצומח, השמש, הירח והכוכבים, עולם החי והאדם. היום השביעי, שבו שבת אלוהים ממלאכתו, נקבע כיום שבת.
תיאור המפרט את בריאת האדם, הבאתו לגן עדן ובריאת האישה. בהמשך ישיר לתיאור זה מסופר על חטא עץ הדעת - כיצד גרם הנחש לאדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת והעונש שקיבלו על כך.
מעשה קין והבל - קין עובד האדמה רוצח את אחיו הבל רועה הצאן ונענש בגלות. מסופר גם על השושלת שיצאה מקין, עד למך ובניו.
תולדות עשרת הדורות שמאדם עד נח. הפרשה מסתיימת בתיאור השחיתות המוסרית שעלתה בעולם, ועל התקווה שהביאה הולדתו של נח, שכן נח "מצא חן בעיני ה'".

נח - 2[עריכת קוד מקור]

< בראשית

לך לך >

פרשת נח
ספר בראשית, פרק ו', פסוק ט' - פרק י"א, פסוק ל"ב

פרשת נח היא הפרשה השנייה בתורה.

עיקר הפרשה מספר על המבול: שחיתותם המוסרית של אנשי אותה תקופה, והחלטתו של אלוהים להשמידם במבול. לשם כך הוא מצווה על נח לבנות תיבה ובה לשהות כל ימי המבול, וכן לשכן בה את כל בעלי החיים. בסוף המבול, מופיעה קשת בענן כהבטחה שלא יהיה עוד מבול, ונח מקריב קרבן.
בנוסף מסופר על שלושת בניו של נח: שם, חם ויפת. לאחר מכן מסופר על מרידת בני האדם באלוהים ובניית מגדל בבל, והעונש: פיזור בני האדם על האדמה ובלבול השפות.
הפרשה נחתמת בתיאור צאצאיו של נח עד תרח ואברהם.

לך-לך - 3[עריכת קוד מקור]

< נח

וירא >

פרשת לך לך
ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק א' - פרק י"ז, פסוק כ"ז

פרשת לך לך היא הפרשה השלישית בתורה. פרשה זו, עוסקת בחלק הראשון של חיי אברהם אבינו. אירועים עיקריים בפרשה:

מעבר אברהם ושרה ורכושם לארץ כנען בציווי ה'.
הרעב בארץ והירידה למצרים.
חזרה לארץ כנען, וריב רועי אברהם עם רועי לוט, מה שמאלץ בסוף את לוט להגר לסדום.
מלחמת "ארבעת המלכים את החמישה".
ברית בין הבתרים.
גירוש הגר בפעם הראשונה; ההבטחה על לידת ישמעאל, ולידתו.
שינוי שמות: אברם לאברהם, שרי לשרה; וברית המילה של אברהם, ישמעאל ואנשי ביתם.

וירא - 4[עריכת קוד מקור]

< לך לך

חיי שרה >

פרשת וירא
ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק א' - פרק כ"ב, פסוק כ"ד

חיי שרה - 5[עריכת קוד מקור]

< וירא

תולדות >

פרשת חיי שרה
ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק א' - פרק כ"ה, פסוק י"ח

הפרשה נפתחת בתיאור מותה של שרה אשת אברהם. אברהם מבקש לקבור אותה בחברון ולצורך כך הוא רוכש, לאחר משא ומתן ארוך עם בני העיר, את מערת המכפלה.

את עיקר הפרשה ממלא תיאור שליחת עבד אברהם למצוא אישה ליצחק. אברהם מתנגד לכך שיצחק ייקח אישה מבנות כנען, ולכן הוא שולח את עבדו אל משפחתו שבארם נהריים. העבד מגיע למקום ומתפלל אל ה' שיעזור לו למצוא אישה ראויה, ואף קובע כיצד יידע שהיא ראויה: הוא יבקש ממנה להשקות אותו, והיא תסכים ואף תציע להשקות את גמליו. מיד בסיום תפילתו יוצאת רבקה אל הבאר, וכשהוא מבקש ממנה להשקותו היא אכן מציעה להשקות גם את גמליו. העבד המופתע ממהר להעניק לה תכשיטים ומתנות ובא איתה לבית משפחתה. לאחר דין ודברים עם לבן אחי רבקה העבד לוקח את רבקה איתו חזרה לארץ כנען, ושם היא נישאת ליצחק.

בהמשך הפרשה מסופר על סוף חייו של אברהם: הוא נושא אישה נוספת ושמה קטורה, ומוליד ממנה שישה ילדים. אך את ירושתו הוא נותן ליצחק בלבד, ואת שאר הילדים הוא משלח ל"ארץ קדם". אברהם מת בן 175, ונקבר במערת המכפלה.

הפרשה נחתמת בפירוט תולדותיו של ישמעאל, צאצאיו ומקום מגוריו.

תולדות - 6[עריכת קוד מקור]

< חיי שרה

ויצא >

פרשת תולדות
ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט - פרק כ"ח, פסוק ט'

לידת יעקב ועשו: לאחר תקופת עקרות ארוכה נכנסת רבקה להריון. הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה'. התשובה שהיא מקבלת היא "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו". ואכן, נולדים לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד ויעקב יושב אוהלים.

מכירת הבכורה: באחד הימים בא עשו מן השדה ומוצא שיעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת.

יצחק בגרר: ה' מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ. יצחק עובר לגור בגרר. רבקה נלקחת ממנו לבית אבימלך, אף על פי שהוא טוען שהיא א‏חותו. אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מחזיר אותה אליו ונוזף בו.

פרשת הבארות: יצחק מגיע לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר. הוא חופר בארות והפלשתים נכנסים במריבה איתו על הבעלות עליהן. בסופו של דבר הוא כורת ברית עם אבימלך והפלשתים מניחים לו ולבארותיו.

גנבת הברכות: יצחק מבקש לברך את עשו לפני מותו. רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב להציגּ‏ את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק. כשעשו מגלה שיעקב קיבל את ברכתו הוא מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת את יעקב לבית לבן (אחיה) בחרן.

ויצא - 7[עריכת קוד מקור]

< תולדות

וישלח >

פרשת ויצא
ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י' - פרק ל"ב, פסוק ג'

הפרשה מתארת את קורות יעקב בחרן, מיום שיצא מארץ ישראל ועד שובו אליה.

סולם יעקב: יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר ללינת לילה בבית אל. שם הוא נרדם ורואה בחלום סולם העולה מן הארץ עד השמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוהים מתגלה ליעקב ומבטיח לו שמירה בכל קורותיו וריבוי בנים. יעקב מתעורר, מכריז על המקום "בית אלוהים", מציב מצבה לציון המאורע ונודר לעשר מעשר מכל רכושו.

פגישת יעקב ורחל: יעקב מגיע לבאר שליד חרן, ולאחר דו-שיח קצר עם הרועים הוא פוגש את רחל, מנשק לה ובוכה. הוא בא לבית רחל ופוגש שם את אביה, לבן הארמי.

נישואי יעקב לרחל וללאה: יעקב מסכים לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל לאישה. בתום שבע השנים נערך טקס חתונה, אולם לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל. יעקב מסכים לעבוד שבע שנים נוספות כדי להינשא לרחל.

הולדת בני יעקב.

פרשת צאן יעקב: יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעית יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול.

עזיבת יעקב: יעקב מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה, ששימשו אותו לעבודת אלילים. לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוהים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גנבת התרפים, ויעקב מציע לו לחפש את התרפים, ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית שלא לפגוע אחד בשני. לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחניים".

וישלח - 8[עריכת קוד מקור]

< ויצא

וישב >

פרשת וישלח
ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ד' - פרק ל"ו, פסוק מ"ג

הפרשה מתארת את המשך קורותיו של יעקב מיום שובו לארץ ישראל מגלותו בחרן.

כאשר מתברר ליעקב שעשו בא לקראתו בראש קבוצה של ארבע מאות איש הוא חושש מאוד, ומבצע כמה פעולות לקדם את פני הרעה. במהלך הלילה הוא מעביר את כל המחנה מעבר לנחל יבוק ונותר לבדו בעבר השני. שם פוגש אותו איש עלום-שם ונאבק עמו עד עלות השחר. בתום המאבק סובל יעקב מנקע ברגלו. האיש מברך את יעקב, וקובע לו שם חדש: ישראל.

עם בוקר נפגשים עשו ויעקב על מחנותיהם. יעקב משתחווה כמה פעמים לפני עשו והם מתחבקים ומתנשקים. מתפתח דו-שיח ידידותי, שבו מקפיד יעקב לכנות את עשו "אדוני", והוא מציג בפני עשו את נשיו וילדיו, אך מסרב להתלוות לעשו בדרכו. בסופו של דבר עשו חוזר לארץ אדום ויעקב יושב בסוכות.

אחר כך בא יעקב לאזור העיר שכם ובונה מזבח. שכם בן חמור "נשיא הארץ" חוטף את דינה בת יעקב ואונס אותה. הוא בא ליעקב ולבניו בהצעה לקשרי ידידות, נישואין ומסחר הדדיים. בני יעקב מסכימים למראית עין לכינון הקשרים בתנאי שכל אנשי העיר יימולו. אנשי העיר מסכימים לבקשה, אולם לאחר שהם מלים את עצמם באים שמעון ולוי בני יעקב אל העיר ביום השלישי, הורגים את כל אנשי העיר ובזים את רכושם.

יעקב מצווה את אנשי ביתו לבער את האלילים שברשותם, עובר לבית אל ובונה מזבח. בבית אל נגלה אלוהים ליעקב ומברך אותו בריבוי זרעו ובירושת ארץ ישראל. משם ממשיך יעקב בדרכו, ולקראת בית לחם כורעת רחל ללדת, יולדת את בנימין אך מתה בלדתה ונקברת בקבר רחל. יעקב מתיישב במקום של קבע, ושם שוכב בנו ראובן עם בלהה.

חלק זה של הפרשה מסתיים במניין שנים עשר שבטי ישראל ובתיאור מותו של יצחק, בן מאה ושמונים שנה.

לאחר מכן מובא פירוט רחב של צאצאי עשו, נשותיו ו"אלופי עשו" - ראשי השבטים, וכן מובאת רשימה של המלכים שמלכו בארץ אדום "עד מלוך מלך לבני ישראל".

וישב - 9[עריכת קוד מקור]

< וישלח

מקץ >

פרשת וישב
ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק א' - פרק מ', פסוק כ"ג

מכירת יוסף: יעקב מעדיף את יוסף על שאר אחיו, והוא חולם שישלוט עליהם. בעקבות כך האחים מקנאים בו, ובהזדמנות הראשונה רוצים להורגו, אך ראובן משכנע אותם לזרוק אותו לבור. בהמשך, על פי עצת יהודה, הם מוכרים אותו לישמעאלים ומספרים ליעקב שיוסף נהרג. יוסף נמכר לבסוף כעבד לפוטיפר
בניו של יהודה, ער ואונן, נישאים לתמר (אשת ער) ומתים. יהודה חושש שגם בנו השלישי, שלה, ימות ולפיכך לא מאפשר לתמר להתחתן איתו, והיא נותרת עגונה. תמר מתחפשת ויהודה חושב שהיא זונה ושוכב איתה, ולאחר מכן כשמתברר שהיא בהריון מצווה לשורפה, אך לאחר שמתבררת טעותו הוא מברך אותה. מתמר יצאו פרץ וזרח.
המשך תיאור סיפור יוסף: אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו לשכב איתה אך הוא מסרב. באחת הפעמים היא קורעת חתיכה מבגדו וטוענת שניסה לאנוס אותה. יוסף מושלך לבית כלא, ושם הוא פותר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים.

מקץ - 10[עריכת קוד מקור]

< וישב

ויגש >

פרשת מקץ
ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק א' - פרק מ"ד, פסוק י"ז

פרעה חולם שני חלומות אך איש איננו מצליח לפרש אותם. שר המשקים נזכר ביוסף שפתר את חלומו, והוא מוצא מהכלא ומובל אל פרעה, ופותר לו את החלומות בכך שיהיו שבע שנות שבע ולאחריהן שבע שנות רעב. הוא גם מציע לאגור תבואה כהכנה לשנות הרעב. פרעה ממנה אותו למשנה למלך. נבואתו של יוסף מתגשמת.

גם בארץ כנען פוגע הרעב, ויעקב פוקד על בניו ללכת למצרים לאסוף אוכל. יוסף מכיר אותם אך מתנכר אליהם, מאשים אותם בריגול, כולא את שמעון ומצווה עליהם להביא את אחיו, בנימין. יעקב מסרב בתחילה, אך לאחר שנגמר האוכל ויהודה מקבל עליו אחריות, הוא מסכים.

יוסף מתרגש מאוד מראיית בנימין. למחרת, הוא שולח את האחים אך מטמין גביע כסף בתיקו של בנימין, ולאחר מכן מאשים את האחים בגנבתו, והם מסכימים שאם ימצא אצל אחד מהם הוא יישאר כעבד ליוסף. הגביע מתגלה אצל בנימין.

ויגש - 11[עריכת קוד מקור]

< מקץ

ויחי >

פרשת ויגש
ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק י"ח - פרק מ"ז, פסוק כ"ז

הפרשה הקודמת הסתיימה בדרישת יוסף מאחיו להשאיר אצלו את בנימין. יהודה ניגש ליוסף ומתאר לו את סיפורם ואת מצבם הקשה אם לא יחזירו את בנימין. יוסף לא מסוגל להתאפק עוד, ומתוודה על זהותו לאחָיו. האחים נבהלים ושותקים. יוסף מסביר שהתגלגלות מכירתו הייתה לטובה, כיוון שכעת הוא משנה למלך מצרים ויכול לכלכל אותם. לאחר מכן הוא שולח אותם חזרה לארץ כנען עם עגלות וציוד כדי להביא את שאר המשפחה.

יעקב מקבל בהתרגשות גדולה את הבשורה ויוצא לדרך למצרים. הוא עוצר בבאר שבע ומעלה קורבנות, ושם מתגלה אליו אלוהים ומבטיח ליעקב כי זרעו יהיה לגוי גדול במצרים ובסופו של דבר יעלו חזרה לארץ ישראל. לאחר מכן מובאת בתורה רשימה של צאצאי יעקב שירדו למצרים.

משפחת יעקב מגיעה למצרים ויעקב ויוסף נפגשים. יוסף מדריך את אחיו לומר לפרעה שהם רועי צאן, כדי שישכן אותם באזור נפרד במצרים. בני יעקב נפגשים עם פרעה ואחריהם בא גם יעקב עצמו ומברך את פרעה. יוסף משכן את אחיו בארץ גושן ומספק להם מזון במהלך שנות הרעב. במקביל מנהל יוסף את הכלכלה המצרית כולה בזמן הרעב. המצרים הרעבים ללחם נותנים ליוסף את כספם ואת מקניהם, ולבסוף נותנים את אדמותיהם וגם את עצמם לעבדים לפרעה בתמורה לאוכל. יוסף קובע מערכת של מסים, שבה פרעה מחזיק בכל הנכסים, מספק לעם זרעים לעבודת האדמה והעם מחזיר לו חמישית מן היבול.

ויחי - 12[עריכת קוד מקור]

< ויגש

שמות >

פרשת ויחי
ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק כ"ח - פרק נ', פסוק כ"ו

יעקב מרגיש שבאה שעתו למות. הוא קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו לקבור אותו בארץ ישראל. לאחר מכן יוסף מביא אליו את שני בניו, אפרים ומנשה, ויעקב מברך אותם וממנה אותם לשבטים.
ברכת יעקב: יעקב קורא לבניו אחד אחד ומברך אותם. את הראשונים - ראובן, שמעון ולוי - הוא מבקר על מעשיהם, ואת שאר הבנים מברך.
לאחר מכן יעקב מצווה לקברו במערת המכפלה ונפטר. המצרים חונטים אותו והבנים יוצאים, באישור פרעה, למערת המכפלה ושם הם קוברים אותו.
הפרשה (וכל ספר בראשית) נחתמת בתיאור שנותיו האחרונות של יוסף: התפייסותו הסופית עם אחיו, ימיו במצרים ומותו.

שמות[עריכת קוד מקור]

שמות - 13[עריכת קוד מקור]

< ויחי

וארא >

פרשת שמות
ספר שמות, פרק א', פסוק א' - פרק ו', פסוק א'

בני ישראל פרים ורבים במהירות וממלאים את כל ארץ מצרים. פרעה חושש מההשלכות ולכן מצווה עליהם לעבוד בפרך ולבנות את פיתום ורעמסס. בנוסף הוא מצווה על המילדות להשליך את כל התינוקות הזכרים ליאור, אך הן אינן מצייתות לו.

הפרשה עוברת לספר על אדם משבט לוי שנולד לו בן. אמו, שחוששת מגזרת פרעה, מכניסה אותו לתיבה ומשליכה אותה ליאור. בת פרעה מוצאת אותו, מוציאה אותו מהמים, קוראת לו משה ומגדלת אותו כבנה. כשמשה גדל הוא הורג מצרי שמתעלל בעברי, ולאחר מכן מתערב בסכסוך בין שני עבריים. הוא נאלץ לברוח למדין, שם הוא פוגש את יתרו ומתחתן עם בתו, צפורה. נולדים לו שני בנים: גרשום ואלעזר.

באחד הימים משה מגיע להר ורואה שם סנה בוער שאינו נשרף. אלוהים מתגלה אליו, מודיע לו על קיומו וממנה אותו לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל. משה מנסה להתחמק ומעלה טענות רבות. אלוהים מעניק למשה אותו ומופתים ולאחר מכן מספר לו על אחיו, אהרון, ומודיע לו שיבוא איתו וידבר במקומו (שכן משה היה מגמגם).

משה נפגש עם אהרון, ויחד עם זקני העדה הם הולכים לפרעה ומצווים לשלוח את עם ישראל. פרעה מסרב, ומכביד את תנאי השעבוד. בני ישראל מתלוננים למשה, והוא הולך לצעוק לפני אלוהים. אלוהים עונה שיפעל על פרעה ביד חזקה.

וארא - 14[עריכת קוד מקור]

< שמות

בא >

פרשת וארא
ספר שמות, פרק ו', פסוק ב' - פרק ט', פסוק ל"ה

אלוהים מטיל על משה לבשר לבני ישראל על הגאולה. הם אינם שומעים לו. אלוהים מצווה על משה ללכת שנית אל פרעה.
תיאור השושלת של שבט לוי (וכן ראובן ושמעון)
משה ואהרון מגיעים לפרעה ומצווים עליו לשלוח את בני ישראל. הם מראים לו מספר מופתים, אך חרטומיו של פרעה מבצעים אותם גם כן. לאחר מכן, אלוהים מביא על המצרים את עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד, אך פרעה מקשיח את לבו ולא מוכן לשלח את בני ישראל.

בא - 15[עריכת קוד מקור]

< וארא

בשלח >

פרשת בא
ספר שמות, פרק י', פסוק א' - פרק י"ג, פסוק ט"ז

מכות ארבה וחושך.
ההכנות למכת בכורות: בני ישראל אוספים כלי כסף וזהב מהמצרים, ומשה מזהיר את פרעה מפני המכה. אלוהים מצווה את משה להודיע לבני ישראל לשחוט שה לקורבן פסח ולמרוח את דמו על המשקוף. כמו כן מופיע הציווי על חגיגת חג הפסח ואכילת המצות.
יציאת מצרים: מכת בכורות מתבצעת, ובני ישראל יוצאים במהירות מרעמסס לסוכות.
בסיום הפרשה מופיעות שתיים מפרשיות התפילין ובהן גם מצוות קידוש בכורות וסיפור יציאת מצרים.

בשלח - 16[עריכת קוד מקור]

< בא

יתרו >

פרשת בשלח
ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז - פרק י"ז, פסוק ט"ז

קריעת ים סוף: לאחר יציאת מצרים, בני ישראל עוברים במדבר סיני, ופרעה עם צבאו רודף אחריהם. בני ישראל מגיעים לים סוף. משה צועק אל אלוהים והוא מצווה אותו להרים את מטהו מעל הים. הים נבקע לשניים, ובני ישראל עוברים בו. כאשר המצרים עוברים בו, הים חוזר למצבו הרגיל והמצרים טובעים.
שירת הים: לאחר קריעת ים סוף, משה ובני ישראל שרים שירת הודאה ושבח לאלוהים. מרים הנביאה יוצאת גם היא לשיר יחד עם הנשים.
תחילת המסע: בני ישראל מגיעים למרה ולאחר תלונות העם, משה מספק להם מים מתוקים ואת המן, תוך פירוט דיני לקיטת המן. לאחר מכן מגיעים לרפידים, שם משה מוציא מסלע מים.
ישראל נלחמים בעמלק בהנהגתו של יהושע בן נון ומנצחים, כאשר משה מסייע להם באמצעות הנפת ידיו.

יתרו - 17[עריכת קוד מקור]

< בשלח

משפטים >

פרשת יתרו
ספר שמות, פרק י"ח, פסוק א' - פרק כ', פסוק כ"ב

יתרו, חותן משה, מגיע אל מחנה בני ישראל עם צפורה אשת משה וילדיה. משה מקבל אותו ומספר לו על הנסים שנעשו ביציאת מצרים, ויתרו בתגובה מהלל ומשבח את האלוהים ומקריב קורבנות. למחרת רואה יתרו כיצד משה שופט לבדו את העם, ומציע לו לערוך רפורמה במערכת: למנות היררכיה של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שיתווכו בינו לבין העם וישפטו את המקרים הפחות קשים. משה מקבל את עצת יתרו וממנה את השופטים, ויתרו חוזר לארצו.

בני ישראל באים להר סיני וחונים למרגלות ההר. משה עולה אל ראש ההר ומקבל מסר מאלוהים לבני ישראל, שהם עתידים לכרות איתו ברית ולהיות לו ל"עם סגולה". בני ישראל מסכימים, ומשה מכין אותם לקראת קבלת התורה. לאחר שלושה ימי הכנה מתקיים מעמד הר סיני: אלוהים מתגלה על ההר בקולות וברקים ומוסר לעם את עשרת הדיברות. בני ישראל מתקשים לעמוד בחוויית ההתגלות האלוהית, ומבקשים ממשה שיתווך בינם לבין האלוהים.

לאחר עשרת הדיברות באה פרשייה הלכתית קצרה שעניינה דיני בניית מזבח.

משפטים - 18[עריכת קוד מקור]

< יתרו

תרומה >

פרשת משפטים
ספר שמות, פרק כ"א, פסוק א' - פרק כ"ד, פסוק י"ח

פרשת משפטים היא הפרשה ה-18 בתורה. בפרשה מפורטות עשרות מצוות, בעיקר בין אדם לחברו, ביניהם:

דיני עבד עברי ואמה עברייה, רצח וחבלה גופנית, דיני נזקים, גנבה וגזילה, דיני שומרים
איסור פיתוי, איסור עינוי אלמנה ויתום ואיסור אונאת הגר
דיני הלוואה (איסור ריבית) ואיסור הטיית משפט ולקיחת שוחד, מצוות השבת אבידה

בנוסף מופיעות מספר מצוות בין אדם למקום, וביניהן דיני הכניסה לארץ ישראל.

בסוף הפרשה אלוהים ועם ישראל כורתים ברית, ומשה עולה שנית להר סיני לקבל את לוחות הברית.

תרומה - 19[עריכת קוד מקור]

< משפטים

תצווה >

פרשת תרומה
ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק א' - פרק כ"ז, פסוק י"ט

פרשת תרומה היא הפרשה ה-19 בתורה. הפרשה עוסקת בציווי על בניית המשכן: בתחילה אלוהים מצווה על משה לאסוף מבני ישראל תרומות למשכן. לאחר מכן, מופיעה רשימה של כלי המשכן, לצד המידות שלהם והחומרים מהם הם עשויים.

תצוה - 20[עריכת קוד מקור]

< תרומה

כי תשא >

פרשת תצוה
ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק כ' - פרק ל', פסוק י'

פרשת תצוה היא הפרשה ה-20 בתורה. כמעט כל הפרשה מדברת על שני נושאים עיקריים:

בגדי כהונה: ציווי על תפירת בגדים לכהן הגדול ולשאר הכהנים, ופירוט המראה שלהם והחומרים מהם הם עשויים.
ציווים על מספר קורבנות: קרבן מילואים וקרבן התמיד, וכן בניית מזבח הזהב.

כי תשא - 21[עריכת קוד מקור]

< תצווה

ויקהל >

פרשת כי תשא
ספר שמות, פרק ל', פסוק י"א - פרק ל"ד, פסוק ל"ה

אלוהים מצווה את משה לאסוף את מחצית השקל מכל אחד מבני ישראל. כמו כן הוא מצווה על בניית אחרוני כלי המשכן: כיור, שמן המשחה וקטורת הסמים, וכן מצווה על שמירת השבת.
חטא העגל: בעוד משה נמצא על הר סיני לקבלת לוחות הברית, העם דורש מאהרון שיכין לו עגל מזהב. אלוהים כועס אך משה מתחנן שלא ישמיד את עם ישראל, ואלוהים נעתר. כאשר יורד משה הוא שובר בכעס את לוחות הברית, ושבט לוי הורגים את המשתחווים. משה חוזר ומתחנן שנית, ואלוהים משלח מגפה אך לא הורג את כולם.
משה יוצא מהעם, ואלוהים מורה לו להכין עוד שני לוחות הברית, ומספר לו את שלוש עשרה מידות הרחמים. לאחר מכן מופיעים צוויום נוספים על שלוש הרגלים ועל עבודה זרה. לאחר ארבעים יום נוספים, משה יורד מההר עם שני לוחות הברית השניים.

ויקהל - 22[עריכת קוד מקור]

< כי תשא

פקודי >

פרשת ויקהל
ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק א' - פרק ל"ח, פסוק כ'

פרשת ויקהל היא הפרשה ה-22 בתורה. היא עוסקת באיסוף התרומות מבני ישראל לצורך הקמת המשכן ומינוי בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך וכל איש מוכשר לעבודה, ולאחר מכן פירוט על כלי המשכן השונים: יריעות המשכן, קרשי המשכן, הארון, שולחן לחם הפנים, המנורה, מזבח הזהב, מזבח הנחושת, הכיור וקלעי החצר.

פקודי - 23[עריכת קוד מקור]

< ויקהל

ויקרא >

פרשת פקודי
ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק כ"א - פרק מ', פסוק ל"ח

פרשת פקודי היא הפרשה ה-23 בתורה. בהמשך לפרשה הקודמת, ויקהל, היא עוסקת בתיאור בגדי הכהונה, ולאחר מכן אלוהים מצווה את משה להקים את המשכן.

ויקרא[עריכת קוד מקור]

ויקרא - 24[עריכת קוד מקור]

< פקודי

צו >

פרשת ויקרא
ספר ויקרא, פרק א', פסוק א' - פרק ה', פסוק כ"ו

פרשת ויקרא היא הפרשה ה-24 בתורה. הפרשה עוסקת כולה בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש. מתוך הפרשיות שעוסקות בקורבנות מסוימים, נלמדים גם דינים כלליים לכל עבודת הקורבנות.

צו - 25[עריכת קוד מקור]

< ויקרא

שמיני >

פרשת צו
ספר ויקרא, פרק ו', פסוק א' - פרק ח', פסוק ל"ו

פרשת צו היא הפרשה ה-25 בתורה. חצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.

שמיני - 26[עריכת קוד מקור]

< צו

תזריע >

פרשת שמיני
ספר ויקרא, פרק ט', פסוק א' - פרק י"א, פסוק מ"ז

פרשת שמיני היא הפרשה ה-26 בתורה. חלקה הראשון של הפרשה עוסק באירועי היום השמיני שאחרי שבעת ימי המילואים, הוא יום חנוכת המשכן ובחטא נדב ואביהוא, בני אהרן. בחלק השני של הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים ופירוט קצר של דיני טומאה וטהרה.

תזריע - 27[עריכת קוד מקור]

< שמיני

מצורע >

פרשת תזריע
ספר ויקרא, פרק י"ב, פסוק א' - פרק י"ג, פסוק נ"ט

פרשת תזריע היא הפרשה ה-27 בתורה. נושאים בפרשה:

דיני טומאת יולדת וקורבן יולדת.
דיני נגעי צרעת בעור האדם: שאת, בהרת, מחיה, שחין ומכוה.
דיני צרעת בשער הראש והזקן ("נתק").
דיני המצורע והמגבלות החלות עליו.
דיני צרעת הבגד.

מצורע - 28[עריכת קוד מקור]

< תזריע

אחרי מות >

פרשת מצורע
ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוק א' - פרק ט"ו, פסוק ל"ג

פרשת מצורע היא הפרשה ה-28 בתורה. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה:

חלקה הראשון ממשיך את העיסוק בדיני נגע הצרעת שהתחיל בפרשה הקודמת. תחילת הפרשה עוסקת בדרכי ההיטהרות מן הצרעת ובקורבנות שעל המצורע להביא.
לאחר מכן מופיע תיאור של צרעת הבית.
בחלק האחרון מתוארות טומאת הזב והזבה, טומאת קרי ודיני הנידה.

אחרי-מות - 29[עריכת קוד מקור]

< מצורע

קדושים >

פרשת אחרי מות
ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק א' - פרק י"ח, פסוק ל'

פרשת אחרי מות היא הפרשה ה-29 בתורה. בפרשה מפורטים התנאים לעבודת הכהן במקדש בכמה היבטים:

יום הכיפורים בבית המקדש, היום היחיד בו מותר לכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים.
איסור שחוטי חוץ - האיסור להקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש.
מצוות כיסוי הדם אחרי השחיטה.
איסורי גילוי עריות.

קדושים - 30[עריכת קוד מקור]

< אחרי מות

אמור >

פרשת קדושים
ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק א' - פרק כ', פסוק כ"ז

פרשת קדושים היא הפרשה ה-30 בתורה. פרשת קדושים היא מהפרשות עם המספר הרב ביותר של מצוות בנושאים שונים.

בין המצוות בפרשה:

מצוות שבין אדם למקום: איסור עבודת אלילים; שמירת השבת; איסור שבועת שקר; איסורי כלאיים ושעטנז.
מצוות שבין אדם לחברו: הציווי "ואהבת לרעך כמוך"; מצוות מורא אב ואם, איסורי גנבה, שקר ורכילות; מצוות תוכחה ואיסור נקימה ונטירה; "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
צדק חברתי: איסור הלנת שכר; איסור נתינת מכשול לפני עיוור; איסור על לקיחת שוחד; מצוות אהבת הגר; ציווי שלא לרמות במידות ומשקלות ("מאזני צדק").
דיני מורא מקדש והקורבנות: זמני אכילת הקורבן; איסור פיגול
מצוות התלויות בארץ: איסור עורלה; מתנות עניים (לקט, שכחה ופאה).
איסור לנהוג כחוקות הגויים: הקפת הראש והשחתת הזקן, כתובת קעקע, פנייה לאוב ולידעוני; איסור על עבודת המולך.
פירוט עונשי מוות וכרת על איסורי גילוי עריות, שנכתבו בפרשת אחרי מות.

אמור - 31[עריכת קוד מקור]

< קדושים

בהר >

פרשת אמור
ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק א' - פרק כ"ד, פסוק כ"ג

הלכות העוסקות בקדושת הכהנים, בין השאר הנשים שאסור להם לשאת והאיסור להיטמא למתים.
איסורים מיוחדים החלים על הכהן הגדול.
המומים הפוסלים כהן מלשרת במקדש.
האיסור החל על טמאים להקריב קורבנות ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות.
רשימה של מומים הפוסלים את הקורבן, וכן תנאים נוספים לכשרות בהמה לקורבן, בהם מצוות 'אותו ואת בנו'.
פרשת המועדות: פירוט של כל חגי ישראל והמצוות המיוחדות לכל חג וחג.
ציווי על הדלקת נר התמיד במנורה ועל לחם הפנים.
פרשת המקלל - סיפור על ריב בין שני אנשים במחנה ישראל, ועונשו של אחד מהם שקילל את השני.
דיני מכה אדם ומכה בהמה.

בהר - 32[עריכת קוד מקור]

< אמור

בחוקותי >

פרשת בהר
ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק א' - פרק כ"ו, פסוק ב'

הפרשה מפרטת דינים והלכות כלכליים, ובהם:

מצוות השמיטה, היובל ודינים נלווים
גאולת קרקע
איסור ריבית
דיני עבד עברי
גאולת עבד עברי הנמכר כעבד לגוי
איסור פסל, מצבה ואבן משכית

בחקתי - 33[עריכת קוד מקור]

< בהר

במדבר >

פרשת בחוקותי
ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ג' - פרק כ"ז, פסוק ל"ד

את עיקר הפרשה תופסת פרשת הברכות והקללות (הנקראת גם פרשת התוכחה), כלומר תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאוד ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר עד העונש החמור ביותר - הגלות, המיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם. הקללות מסתיימות בנימה אופטימית - "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים... וזכרתי להם ברית ראשונים".

בהמשך הפרשה מובא קובץ הלכות בעניין הערכה כספית של נדבה שאדם נודב לבית המקדש, והלכות הנוגעות לפדיון או המרה של קודשים כמו מעשר, הקדש, בכור ומעשר בהמה.

במדבר[עריכת קוד מקור]

במדבר - 34[עריכת קוד מקור]

< בחוקותי

נשא >

פרשת במדבר
ספר במדבר, פרק א', פסוק א' - פרק ד', פסוק כ'

הפרשה עוסקת בעיקר במניינים ובמִפקדים של בני ישראל ושבטיו.

פירוט שמותיהם של נשיאי השבטים.
מפקד של כל הגברים יוצאי צבא בעם ישראל לפי שבטים.
חלוקת שנים עשר השבטים לארבעה מחנות.
תיאור תפקידי שבט לוי ומניין הלויים.
פדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי.
תיאור ספציפי של תפקידי הלוויים בני קהת: נשיאת כלי המקדש.

הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

נשא - 35[עריכת קוד מקור]

< במדבר

בהעלותך >

פרשת נשא
ספר במדבר, פרק ד', פסוק כ"א - פרק ז', פסוק כ"ט

הפרשה ממשיכה בעניינים שנדונו בפרשת במדבר שלפניה, כלומר במניינים, מִפקדים ורשימות, ואולם יש בה גם כמה פרשיות הלכתיות. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

המשך העיסוק בשבט לוי: תפקידי משפחות בני גרשון ובני מררי ומניינם.
החובה לשלח טמאים מחוץ למחנה
פרטים של דיני מעילה
פרשת סוטה
פרשת נזיר
הציווי על ברכת כהנים
קורבנות הנשיאים: תרומות נשיאי השבטים לרגל סיום הקמת המשכן

בהעלותך - 36[עריכת קוד מקור]

< נשא

שלח לך >

פרשת בהעלותך
ספר במדבר, פרק ח', פסוק א' - פרק י"ב, פסוק ט"ז

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל. עם היציאה למסע מתגלים בעיות, קשיים וסכסוכים פנימיים בתוך המחנה, לרבות פגיעה במנהיגותו של משה רבנו.

כנספח לנושא חנוכת המזבח שבסוף פרשת נשא מובא הציווי על הדלקת מנורת המקדש על ידי אהרן.
הקדשת הלוויים וכניסתם לעבודה במשכן.
חגיגת הפסח בפעם הראשונה אחרי יציאת מצרים; קביעת פסח שני לטובת מי שלא יכול לחגוג את הפסח במועדו.
תיאור הקמת המשכן ופירוקו על פי הענן השוכן עליו.
פרשת החצוצרות: ה' מצווה את משה להכין שתי חצוצרות שישמשו להתרעה על אירועים שונים במחנה.
תיאור חגיגי של תחילת המסע במדבר סיני (בעדות מסוימות קוראים פרשייה זו במנגינה מיוחדת).
דו-שיח בין משה לחותנו חובב בן רעואל (לפי חז"ל הוא יתרו) בעניין הצטרפותו למסע.
פרשת "ויהי בנסוע": האמירות החגיגיות של משה על ארון הברית בתחילת הנסיעה ובחניה (בספרי התורה פרשה זו מעוטרת לפניה ולאחריה באות נ' הפוכה).
פרשות המתאוננים וקברות התאווה: תלונות ראשונות של העם על מחסור באוכל (למרות אספקת המן הסדירה) והעונש. משה אף הוא מתלונן על הקושי בהנהגת העם. ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל, ומצווה את משה למנות שבעים זקנים שיתפקדו כנביאים לצדו. שני זקנים נוספים, אלדד ומידד, מתנבאים במחנה.
מרים ואהרן מדברים לשון הרע על משה ונענשים; מרים חולה בצרעת, והעם מחכה עד שתבריא; ה' משבח את משה וקובע שנבואתו שונה במדרגתה מנבואת שאר הנביאים.

שלח-לך - 37[עריכת קוד מקור]

< בהעלותך

קורח >

פרשת שלח לך
ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק א' - פרק ט"ו, פסוק מ"א

החלק המרכזי בפרשה הוא תיאור חטא המרגלים ותוצאותיו. לפי ציווי של אלוהים שולח משה רבנו קבוצה של 12 מרגלים - נשיאי השבטים, הנמנים בשמותיהם (לשבטיהם) בתחילת הפרשה (י"ג, ד-טו) - לתור את ארץ כנען. שליחות המרגלים נמשכת ארבעים ימים ובשובם חוזרים המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי ששנים היו צריכים לשאת אותו על מוט. המרגלים מתארים את טובה של הארץ ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה". בני ישראל, ששומעים את הדברים מתלוננים ומתכננים לשוב למצרים. שני המסתייגים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מהסים את האחרים ומנסים לעודד את העם: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (י"ג, ל).

אלוהים מתגלה לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.

בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים, ובהן הציווי על הנסכים, הפרשת חלה, ופר העלם דבר (קורבן המובא על חטא כללי של העם).

בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי האל להמיתו בסקילה וכך נעשה.

בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע).

קרח - 38[עריכת קוד מקור]

< שלח לך

חוקת >

פרשת קורח
ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק א' - פרק י"ח, פסוק ל"ב

את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה. קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ועימו מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל ובהם דתן ואבירם בני שבט ראובן, קוראים תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם קובעים כי "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'?".

משה מורה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת. ה' יראה מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו; אך משה ואהרן מתחננים לפניו: "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קורח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיצאה מאת ה'. משה מצווה את אלעזר בן אהרן לקחת את מחתותיהם ולעשות מהן ציפוי למזבח.

העם ממשיכים להתלונן למשה ולאהרן וקובעים: "אתם המיתם את עם ה'". בתגובה לכך פורצת מגפה בעם, ואהרן עוצר אותה על ידי הקטרת קטורת. כדי לחזק עוד יותר את בחירתו של אהרן מצווה ה' לקחת שנים עשר מטות, מטה לכל נשיא מנשיאי השבטים, ולשים אותם באוהל מועד. למחרת נתגלה כי מטהו של אהרן הוא היחיד שהעלה פרחים ושקדים. ה' מצווה לשמור על המטה ליד ארון הברית לעדות.

בהמשך הפרשה מובאים ציוויים הלכתיים, רובם קשורים לעניין הכהונה: ציווי על שמירת המקדש על ידי הלוויים ופירוט של מתנות הכהונה והלווייה, ובהן תרומה, ביכורים, חרמות, קורבן בכור, ותרומת מעשר.

חקת - 39[עריכת קוד מקור]

< קורח

בלק >

פרשת חוקת
ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק א' - פרק כ"ב, פסוק א'

הפרשה נפתחת בסוגיה הלכתית ארוכה בעניין מצוות פרה אדומה והלכות טומאת מת. לאחר מכן מתחילה הפרשה לתאר את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים (בניגוד לפרשות האחרונות, שתיארו את האירועים בשנה השנייה):

פרשת מי מריבה: מרים הנביאה מתה, והעם מתלונן על מחסור במים. ה' מצווה את משה רבנו לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה, בכעסו על בני ישראל, מכה את הסלע ומוציא מים. ה' קובע שמשה ואהרון חטאו בפרשה זו, ולכן לא ייכנסו לארץ ישראל: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל - לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (כ', יב).
משה מבקש ממלך אדום לעבור דרך ארצו; מלך אדום מסרב ועם ישראל עוקף את ארץ אדום.
מת אהרון הכהן; אלעזר בנו יורש את תפקיד הכהן הגדול.
"הכנעני מלך ערד" נלחם בישראל; ישראל מנצחים ומחרימים את הערים שכבשו.
פרשת נחש הנחושת: העם מתלוננים שוב על המחסור במים ועל המן. ה' שולח נחשים המנשכים את העם. כדי להתגבר על הנחשים מצווה ה' את משה לעשות נחש מנחושת, "ושים אֹתו על נס; והיה כל הנשוך וראה אתו וחי" (כ"א, ח).
העם ממשיך במסע ומגיע לגבול ארץ מואב, ושר שם את שירת הבאר.
עם ישראל נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצח אותם.

בלק - 40[עריכת קוד מקור]

< חוקת

פינחס >

פרשת בלק
ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק ב' - פרק כ"ה, פסוק ט'

הפרשה עוסקת בפרשת נבואותיו של בלעם בן בעור. בלק מלך מואב מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ומזמין את בלעם לקלל את ישראל. לאחר משא ומתן בין בלעם לשליחי מואב ובין בלעם לאלוהים יוצא בלעם לארץ מואב, לאחר שקיבל את התנאי שהציב אלוהים לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו: "וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

בדרך למואב נשלח מלאך כדי לחדד את התנאי הזה. בלעם אינו רואה את המלאך אולם אתונו רואה. אלוהים פותח את פי האתון, ובלעם מבין, לאחר שיחה איתה, את מצבו.

בלעם נפגש עם בלק ומנסה לקלל את בני ישראל, אולם שלוש פעמים הוא נכשל בניסיון זה ואומר נבואות ברכה ושבח לישראל. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו הוא מוסיף עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.

בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור: בני ישראל חוטאים בקשרים לא רצויים עם בנות מואב ואף משתחווים לאלוהי מואב. בעקבות כך פורצת מגפה בעם. פינחס דוקר ברומח מנהיג ישראלי שזנה עם מדינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.

פינחס - 41[עריכת קוד מקור]

< בלק

מטות >

פרשת פינחס
ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י' - פרק ל', פסוק א'

בהמשך לתיאור חטא בעל פעור שבפרשה הקודמת (בלק), פינחס מקבל שכר מה' על מעשה הקנאות שעשה, שהביא לעצירת המגפה: "הנני נֹתן לו את בריתי שלום". ה' גם מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל להילחם במדין ולנקום על הרעה שגרמו.
לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות נערך מפקד נוסף של בני ישראל, לפי משפחות.
פרשת בנות צלפחד: בנות צלפחד קובלות על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה. ה' נענה לפנייתן וקובע שגם נשים יוכלו לנחול נחלה, אם אביהן מת בלא בנים.
משה מצטווה לעלות להר העברים ולצפות על ארץ ישראל, שאליה לא ייכנס. לאחר מכן הוא ממנה את יהושע בן נון ליורשו, לפי ציווי של ה'.
פרשת הקורבנות: פרשה הלכתית ארוכה ובה ציווי על קורבן התמיד ופירוט כל קורבנות המוספים של החגים.

מטות - 42[עריכת קוד מקור]

< פינחס

מסעי >

פרשת מטות
ספר במדבר, פרק ל', פסוק ב' - פרק ל"ב, פסוק מ"ב

פרשת נדרים: פרשה הלכתית קצרה העוסקת בדיני נדרים והפרתם.
מלחמת מדין: בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'. כאן בא גם הציווי על טבילת כלים והגעלתם, על מנת להכשיר אותם.
פרשת בני גד ובני ראובן: בני שבט גד ושבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן. למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם לאחר שהם מתחייבים להשתתף במלחמת כיבוש ארץ ישראל מידי עמי כנען.

מסעי - 43[עריכת קוד מקור]

< מטות

דברים >

פרשת מסעי
ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק א' - פרק ל"ו, פסוק י"ג

פרשת מסעי היא למעשה הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני. לפיכך היא מכילה סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע.
הכנות לכניסה לארץ: ציווי על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל, תיאור גבולות הארץ, מינוי נשיאים לשבטים, הכנת ערי מקלט וערים ללוויים, ודיני רוצח בשגגה
השלמה לפרשת בנות צלפחד: בני שבט מנשה מתלוננים שהעברת נחלת צפלחד לבנותיו עשויה להביא לכך שהנחלה תעבור לשבט אחר. ה' מקבל את טענתם ומחייב את בנות צלפחד להינשא לגברים מבני שבטן בלבד.

דברים[עריכת קוד מקור]

דברים - 44[עריכת קוד מקור]

< מסעי

ואתחנן >

פרשת דברים
ספר דברים, פרק א', פסוק א' - פרק ג', פסוק כ"ב

בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו. בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.

ואתחנן - 45[עריכת קוד מקור]

< דברים

עקב >

פרשת ואתחנן
ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ג - פרק ז', פסוק י"א

בפרשה מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני.

בסיום הנאום הראשון:

האיסור על משה להיכנס לארץ ישראל והעברת ההנהגה ליהושע
אזהרה על שמירת המצוות והזכרת מעמד הר סיני
משה מזהיר את העם שאם לא ישמרו את המצוות יתחייבו גלות
אזכור ראשון של מושג התשובה
חתימת הנאום ההיסטורי - הנסים שעשה אלוהים לישראל ומשמעותם הדתית.

בין הנאומים מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

בנאום השני (נאום המצוות):

חזרה על עשרת הדיברות
פרשת שמע ישראל - יסודות האמונה וזכירתם
אזהרה על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל

עקב - 46[עריכת קוד מקור]

< ואתחנן

ראה >

פרשת עקב
ספר דברים, פרק ז', פסוק י"ב - פרק י"א, פסוק כ"ה

בפרשה ממשיך משה רבנו בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. לקראת פירוט המצוות שיהיה בפרשות הבאות, הוא עוסק בפרשה זו בנושאים עקרוניים ורוחניים שהם בבחינת מבוא למצוות:

ההתגברות על עמי ארץ ישראל וסילוק עבודת האלילים.
שבחה של ארץ ישראל ואזהרה מפני שכחת עזרת האלוהים בהצלחה והסתמכות על "כוחי ועוצם ידי".
סקירת חטא העגל ושאר חטאי בני ישראל.
תורת הגמול: שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן.

בפרשה נמצאת פרשיית "והיה אם שמוע" הכלולה בקריאת שמע, וכן נמצאים בה הציווי על ברכת המזון ותיאור שבעת המינים.

ראה - 47[עריכת קוד מקור]

< עקב

שופטים >

פרשת ראה
ספר דברים, פרק י"א, פסוק כ"ו - פרק ט"ז, פסוק י"ז

הפרשה, עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:

השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל
ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם
היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום, ואיסור על אכילת הדם
אזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח; דיני עיר הנידחת
פירוט החיות המותרות והאסורות באכילה
מצוות מעשר; מצוות שמיטת כספים; דיני עבד עברי
שלוש רגלים ומצוות עלייה לרגל

שופטים - 48[עריכת קוד מקור]

< ראה

כי תצא >

פרשת שופטים
ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ח - פרק כ"א, פסוק ט'

משה רבנו ממשיך את הנאום שנשא לפני מותו ובמסגרת זו מפרט את המצוות שנצטוו בהן בני ישראל. כרגיל בספר דברים, רוב המצוות כבר הופיעו בספרים הקודמים, לעיתים בשינויים בעלי משמעות. בין הציוויים:

הקמת מערכת משפט ואיסור על לקיחת שוחד.
איסורי עבודה זרה.
מצווה לשמוע לדברי החכמים שבכל דור ודיני זקן ממרא.
מינוי מלך ופירוט חובותיו.
מתנות כהונה ולווייה - זכויות הכהנים והלוויים.
איסור על קיום מכשפים, בעלי אוב וידעונים, ואיסור על נביאי שקר.
דיני רוצח בשגגה וערי מקלט.
דיני עד שקר ועדים זוממים.
דיני מלחמה, מצור ולקיחת שלל.
פרשת עגלה ערופה: טקס המתקיים כשנמצא הרוג שלא נודע מי הרגו מחוץ לעיר.

כי-תצא - 49[עריכת קוד מקור]

< שופטים

כי תבוא >

פרשת כי תצא
ספר דברים, פרק כ"א, פסוק י' - פרק כ"ה, פסוק י"ט

הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין הדינים:

דיני מלחמה: אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, פטור חתן משירות צבאי
דיני משפחה: משפט הבכורה, בן סורר ומורה, מוציא שם רע, ניאוף, דיני אונס ומפתה, איסור על זנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה
דינים שבין אדם לחברו וצדק חברתי: השבת אבידה, מצוות פריקה וטעינה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גנבת נפש, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, דיוק במידות ומשקלות
דיני כלאיים: כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז
אחרים: מצוות קבורה, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, מצוות שילוח הקן, מצוות מעקה, מצוות ציצית, דיני ביאה בקהל לממזר ולבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים, דיני נדרים, עונש מלקות

בסיום הפרשה מובאת מצוות מחיית עמלק.

כי תבוא - 50[עריכת קוד מקור]

< כי תצא

ניצבים >

פרשת כי תבוא
ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק א' - פרק כ"ט, פסוק ח'

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. מפורטות מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות, ואחר כך בא סיכום קצר של הנאום.

לאחר מכן מתואר הטקס שנצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה'. לפי הציווי יש להקים מזבח ולקיים מעמד בהשתתפות העם כולו, חלקו על הר גריזים וחלקו על הר עיבל, ובמעמד זה נאמרות אזהרות מיוחדות (כל אחת מהן נפתחת במילה "ארור") על רשימה של חטאים חמורים.

בהמשך הפרשה באה פרשת הברכות והקללות: תיאור קצר של הברכה שתבוא על העם אם ישמרו את המצוות ותיאור רחב ומפורט הרבה יותר של הצרות והפגעים שיבואו עליו אם לא יקיים אותן. שיאן של הקללות הוא בחזרת עם ישראל לעבדות במצרים.

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי.

ניצבים - 51[עריכת קוד מקור]

< כי תבוא

וילך >

פרשת ניצבים
ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק ט' - פרק ל', פסוק כ'

הפרשה ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל ואלוהים בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך שבה ניתן להתגבר על הצרות שיבואו כעונש על הפרת המצוות, היא דרך התשובה. הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה יש סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום - לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

וילך - 52[עריכת קוד מקור]

< ניצבים

עקב >

פרשת וילך
ספר דברים, פרק ל"א, פסוק א' - פרק ל"א, פסוק ל'

(הפרשה הקצרה ביותר בתורה)

כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה החותמות את ספר דברים ואת התורה כולה מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון. בתחילה מודיע משה לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל. אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת "חזק ואמץ".

מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. הוא כותב את התורה (הפרשנים חלוקים בשאלה אילו חלקים ממנה) ומוסר אותה למשמרת לכוהנים. הוא מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד. שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה, פרשת האזינו.

האזינו - 53[עריכת קוד מקור]

< וילך

וזאת הברכה >

פרשת האזינו
ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק א' - פרק ל"ב, פסוק נ"ב

פרשת האזינו ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, ובהן מסופר ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי של עם ישראל: נחלת ארץ ישראל, חטא, גלות וגאולה.

לאחר השירה עוד שתי פרשיות קצרות: בראשונה מתואר כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומתרה בהם פעם נוספת להקפיד לקיים את התורה. בשנייה מצווה אלוהים את משה לעלות להר העברים - הוא הר נבו - להשקיף על ארץ ישראל, ואז למות שם.

וזאת הברכה - 54[עריכת קוד מקור]

< האזינו

בראשית >

פרשת וזאת הברכה
ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק א' - פרק ל"ד, פסוק י"ב

עיקר הפרשה מתאר את הברכות שברך משה רבנו את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן סיכום כללי. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר מברכות שאר השבטים, ולעומת זאת שבט שמעון כלל איננו זוכה לברכה. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

לאחר סקירת הברכות מתואר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

חגים ומועדים[עריכת קוד מקור]

ראש השנה[עריכת קוד מקור]

ראש השנה

לפי התורה היום הראשון בחודש השביעי (שהוא חודש תשרי, לפי מניין החודשים בתורה) הוא יום טוב ואסור לעשות בו מלאכה. שם היום בתנ"ך הוא יום תרועה, שכן עיקר החג הוא מצוות ה"תרועה" שמוזכרת הן בספר ויקרא והן בבמדבר:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.

— ויקרא כ"ג, כד-כה

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.

— במדבר כ"ט א

המונח "ראש השנה" מוזכר אמנם בספר יחזקאל, אולם לא במובנו העכשוי – שם הוא מוזכר בתור החודש הראשון בשנה, ולא היום הראשון בשנה.

יום הכיפורים[עריכת קוד מקור]

יום הכיפורים

יום הכיפורים נחשב ליום הקדוש בשנה, ונחוג בי' בתשרי. בספר ויקרא מוזכר הציווי המקראי על החג:

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.

— ויקרא ט"ז, כט-לא

בתפילת מנחה לאחר הקריאה בתורה, נוהגים לקרוא את ספר יונה כמפטיר. ספר זה נבחר למפטיר כי...

להשלים.

— יונה

סוכות[עריכת קוד מקור]

סוכות

להשלים

פסח[עריכת קוד מקור]

פסח

פֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: ”ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל...” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג ואכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז"ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה.

יו"ט שני של גלויות[עריכת קוד מקור]

בגולה לא קוראים את פרשת השבוע, עקב יום טוב שני של גלויות.

שמיני עצרת (בחו"ל)[עריכת קוד מקור]

שמיני עצרת