ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות

דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.

היום
24 באפריל 2024	מפת הקרבות בזירת הבלקן והקווקז (בקטן) המלחמה העות'מאנית–רוסית שנערכה מאפריל 1877 ועד מרץ 1878 עיצבה את פניו המדיניים של הבלקן למסגרת הקיימת עד ימינו וסימנה את קץ דרכה של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. הרקע למלחמה נעוץ בהתעוררות הלאומית בחבל הבלקן, יחד עם שאיפת האימפריה הרוסית להחזרת השטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים, תוך ניצול חולשתו של הסולטאן חסר הניסיון עבדול חמיד השני. במלחמה זו היו שתי זירות לחימה עיקריות, בבלקן ובקווקז. בעקבות המלחמה נחתם חוזה סן סטפנו, שבמסגרתו זכו נסיכויות רומניה, סרביה ומונטנגרו בעצמאות והוקמה נסיכות בולגרית אוטונומית. בהמשך, במסגרת סיכומי קונגרס ברלין, הועברו בוסניה והרצגובינה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, האי קפריסין נמסר לחזקת האימפריה הבריטית ואזור בסרביה והעיר קארס לחזקת האימפריה הרוסית. הבלקן חווה לראשונה, אך לא לאחרונה, טיהור אתני משמעותי, של מאות אלפי מוסלמים ואלפי יהודים, אשר גורשו או החליטו לעזוב ביחד עם הצבא העות'מאני הנסוג את הבלקן וחלק משטחי הקווקז. תוצאות מלחמה זו היוו סלע מחלוקת טריטוריאלי ואתני ועילה למלחמות וסכסוכי גבול, למשך למעלה מ-100 השנים שבאו אחריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה

אפריל
1 באפריל 2024	מגילה 11Q5 מקומראן ובה מזמור תהילים קנ"א בעברית. ניתן להבחין בשם "יהוה" כתוב בכתב עברי קדום, בעוד שאר המגילה כתובה בכתב מרובע. תהילים קנ"א הוא מזמור המופיע בנוסחים של ספר תהילים בתרגום השבעים היווני ובתרגום הפשיטתא הסורי. ב-1956 נתגלה המזמור בגרסה עברית מורחבת יחד עם מזמורים חיצוניים נוספים במגילת התהילים הגדולה, הנמנית עם מגילות מדבר יהודה שנמצאו בקומראן. המזמור אינו כלול בנוסח המסורה העברי של התנ"ך, ועל כן שייך לספרים החיצוניים. המזמור עוסק בבחירתו של דוד למלך ובמשיחתו על ידי שמואל, כפי שמסופר בספר שמואל א', פרק ט"ז. לדעת מספר חוקרים, לשונו של המזמור וסגנונו מעידים על כך שמועד חיבורו מאוחר ביחס לרוב חלקיו של התנ"ך. הדעות חלוקות באשר לשאלת מקורו של המזמור: מומחים אחדים סבורים כי מקורו הוא עברי, וחלקים ממנו הוסרו בתרגום היווני והסורי, ואילו אחרים טוענים כי הגרסה היוונית בתרגום השבעים היא המקור, והמתרגם העברי הרחיב אותה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באפריל 2024	מניהוט מצוי, הידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק, הוא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו באמריקה הדרומית. בצורתו המבויתת הוא גידול חקלאי רב-שנתי, המצוי בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, ומשמש כמקור מזון חשוב לאדם בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. אף שמניהוט גולמי כמעט אינו מוכר בישראל, חשיבותו של הצמח בעולם גדולה, והוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס; במקומות מסוימים הוא משמש גם להזנת בעלי חיים. מסוף המאה ה-20 מתבצעים מחקרים שתכליתם לבדוק את היתכנות השימוש בו לייצור אתנול, שמשמש כדלק מתחדש ונקי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באפריל 2024	צ'ארלס סקוט צ'ארלס סקוט (אפריל 1739 – 22 באוקטובר 1813) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל הרביעי של קהיליית קנטקי. באוקטובר 1755, בעשור השני לחייו, התגייס לצבא. השתתף במלחמת הצרפתים והאינדיאנים ובהמשך הגיע לדרגת קולונל. במלחמת העצמאות האמריקאית הצטרף ללחימה לצד ג'ורג' וושינגטון בניו ג'רזי, ומונה לשלישו בעת המערכה על פילדלפיה. סקוט פיקד על חיל הרגלים הקל של וושינגטון, ובשלהי 1778 מונה לראש אגף המודיעין שלו. לאחר סיום המערכה על פילדלפיה חזר סקוט במרץ 1779 לשירותו הסדיר בקרוליינה הדרומית, ונצטווה לסייע לגנרל בנג'מין לינקולן. בהגעתו לנקודת המפגש המשותפת עם לינקולן בעיר צ'ארלסטון, החל בהנהגתו של הנרי קלינטון מצור על האזור. סקוט נלקח כשבוי מלחמה. במרץ 1781 שוחרר מיד הבריטים במסגרת חילופי שבויים. בשנת 1785 נסע סקוט לגבולה המערבי של קרוליינה הדרומית, והחל לבצע הכנות לקראת מעברו לעיר ורסאי, קנטקי. בשנת 1790 גייס מספר קלגסים מאומנים ממחוזו, ויחד עימם הצטרף לג'וזייה הרמר בלחימה נגד האינדיאנים. לאחר תבוסתו של הרמר הורה הנשיא וושינגטון לארתור סנט קלייר להתכונן לפלישה לאדמות האינדיאנים בטריטוריה הצפון-מערבית. בד בבד ערך סקוט, יחד עם המיליציה שגייס, כמה פלישות קטנות ומבוקרות על מנת ללמוד את חוזקות האויב. ביולי 1791 הוביל קלייר אחדות מהפשיטות המוצלחות ביותר במערכה, דוגמת הפלישה לכפר אוייטנון. בשנת 1792, זמן קצר אחר עצמאותה של קנטקי וכניסתה לרשימת מדינות ארצות הברית, הזמינה האספה הכללית המדינית את סקוט כמייג'ור גנרל, ומינתה אותו לפקד על האוגדה השנייה של המיליציה בקנטקי. אוגדתו של סקוט שיתפה פעולה עם הלגיון של ארצות הברית בפיקודו של אנתוני ויין למשך שארית הלחימה מול האינדיאנים. לאחר כהונתו בבית הנבחרים של וירג'יניה התמודד סקוט הקשיש על תפקיד מושל קנטקי. את קמפיין הבחירות שלו הוא החל בשנת 1808, וחודשים ספורים לאחר מכן גבר על יריביו ג'ון אלן וגרין קליי וזכה בהצבעה. במרוצת כהונתו דאג מהסלמת היחסים בין האומה האמריקנית לאימפריה הבריטית, שהובילה למלחמת 1812. בעקבות זאת מינה את ויליאם הנרי הריסון למייג'ור גנרל של המיליציה האזרחית. מחוז סקוט בקנטקי ובאינדיאנה נקראו על שמו, כמו גם העיר סקוטסוויל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באפריל 2024	התפרצות געשית התפרצות געשית היא תהליך שבסופו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח ונוצרים הרי געש. סלעים מותכים שמקורם במעטפת כדור הארץ מצטברים בתא מאגמה, עולים לתוך צינור הזנה בשל לחץ וטמפרטורה גבוהים, ונפלטים מבעד ללועו של הר הגעש או מערכת סדקים במדרונותיו. קיימים סוגים שונים של התפרצות געשית, והם נבדלים זה מזה בעוצמה, בהרכב וכמות החומרים הנפלטים, וכן במבנים הנוצרים. התפרצויות געשיות מתרחשות בעיקר בגבולות בין לוחות טֶקטוניים – משטחים ליתוספריים עצומים בגודלם המשתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים – דוגמת טבעת האש ורכסים מרכז אוקייניים. גם בנקודות חמות – אזורים פנים-לוחיים קבועים – מתרחשת פעילות געשית היוצרת שרשרות של איים געשיים והרי געש, דוגמת איי הוואי והתלים הגעשיים ברמת הגולן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באפריל 2024	תומאס הובס תומאס הוֹבְּס (5 באפריל 1588 – 4 בדצמבר 1679) היה הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "לווייתן", שבו הוא עוסק במקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית. הובס הביע בספרו לווייתן תמיכה בשלטון ריבוני אבסולוטי, אך התפיסה המוצגת בו השפיעה רבות גם על עולם המושגים הפוליטי המערבי המודרני ועל ההגות הליברלית. הרעיון המטריאליסטי שלפיו האדם אינו אלא גוף פיזי, חומרי ומורכב המצוי בתנועה, השפיע רבות על המחשבה המודרנית. ההנחה שלפיה בני אדם מונעים על ידי אינטרסים ושואפים לשרוד, וכן המסקנה כי ניתן לחקור את עולם הפוליטיקה דרך נקודת מבט רציונלית אינסטרומנטלית, הושפעה גם היא מהגותו של הובס. גם תפיסת החירות השלילית, שהפכה לרעיון מרכזי בהתפתחות הליברליזם, הושפעה מהגותו של הובס. הובס קידם גם את התפיסה שלפיה מקור הסמכות והלגיטימציה של השלטון הוא בברית ראשונית בין האזרחים, ובכך תרם לרעיון של האמנה החברתית. הובס השפיע על עיצוב המחשבה המערבית באמצעות מושג המדינה והריבונות. תיאור מצב הטבע בפילוסופיה של הובס, וכן הדרך שבה הובס הבין את התנהגותם של בני אדם ושל מדינות, השפיעו על מושג האנרכיה ועל הגישה הריאליסטית הקלאסית בתחום היחסים הבינלאומיים במדע המדינה. הובס עסק גם בנושאים הקשורים לדת, לתאולוגיה, וליחסי דת ומדינה. תרומתו בנושאים אלה, ותפיסתו המוסרית הדטרמיניסטית שלפיה הרצון של האדם הוא תמיד תוצאה של גורמים חיצוניים, היו רדיקליות לזמנן והביאו לביקורת חריפה כלפיו. בנוסף לכתיבתו הפוליטית ולעיסוקו בנושאי דת ומוסר, תרם הובס גם למדעי הטבע ולמחקר על גוף האדם, ועסק בין השאר גם במתמטיקה, בגאומטריה, באופטיקה ובקינמטיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באפריל 2024	קרב שילה; ציור מאת ת'אלסטרופ קרב שילה היה אחד הקרבות המרכזיים בזירה המערבית של מלחמת האזרחים האמריקנית. הקרב התחולל בין ה-6 באפריל ל-7 באפריל 1862, בדרום מערב מדינת טנסי, בגדה המערבית של נהר טנסי, ליד כנסיית שילה, על שמה הוא נקרא. הקרב נקרא גם קרב פיטסבורג לנדינג, על שם המזח בנהר שסביבו התרכזה הגנת הצפון במהלך היום הראשון. כוחות הקונפדרציה, בפיקודם של הגנרלים אלברט סידני ג'ונסטון ופ.ג.ט. בורגארד פתחו במתקפת פתע נגד צבא האיחוד בפיקודו של הגנרל (אז מייג'ור ג'נרל) יוליסס גרנט. כוחות הקונפדרציה היו קרובים להביס את צבא הצפון, אך הפסידו לו בסופו של דבר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באפריל 2024	אוניית המערכה יאמטו הייתה אוניית המערכה המובילה מסדרת יאמטו ואוניית הדגל של הצי היפני המשולב במהלך מלחמת העולם השנייה. האונייה, שנקראה על שמו של שבט יאמטו העתיק, הייתה אוניית המערכה הכבדה והחמושה ביותר שנבנתה אי פעם ותוכננה להתמודד עם העליונות המספרית של ציי המעצמות בעלות האינטרסים באוקיינוס השקט. הפעם היחידה בה ירתה בתותחיה הראשיים לעבר מטרות שטח של האויב הייתה כשנשלחה להתעמת עם כוחות אמריקאיים שפלשו לפיליפינים במהלך קרב מפרץ לייטה. ב-1945, בניסיון נואש להאט את קצב התקדמות בעלות הברית, נשלחה הימאטו למשימה לאוקינאווה במטרה למנוע בכל מחיר את הפלישה לאי ולהילחם עד להשמדתה. בסופו של הקרב היא טובעה על ידי מפציצים אמריקאים על כל אנשי צוותה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באפריל 2024	מסוק קרב מודרני – AH-64 אפאצ'י, בשירות חיל האוויר הישראלי. מַסּוֹק הוא כלי טיס היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים (רוֹטוֹר). בעגה המקצועית מוגדר המסוק כ"כלי טיס בעל כנף סובבת" (בניגוד למטוס, שהוא "כלי טיס בעל כנף קבועה"). בהשוואה למטוס, המסוק הוא בעל מבנה מסובך בהרבה, יקר יותר לייצור ותפעול, אטי יותר ובעל טווח טיסה קצר יותר. יתרונו הגדול של המסוק הוא יכולת התמרון הכמעט בלתי-מוגבלת שלו במרחב. המסוק יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמוכות מאוד, המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות. הקושי בתכנון מסוק נובע מכמה גורמים: הצורך בסיבוב הלהבים, שדורש מנגנון כבד וחזק ומנוע בעל הספק גדול. בנוסף נדרשים מנגנון שמוֹנֵעַ מהמסוק להסתובב בכיוון הפוך מהרוטור, ואמצעיי ניהוג מורכבים, היות שלא ניתן להשתמש במשטחי היגוי כמו במטוס. בגלל המורכבות ההנדסית, פיתוח המסוק פיגר שנים רבות אחרי פיתוח המטוס; טיסת מסוק ראשונה וקצרה בוצעה רק בשנת 1922, 19 שנים אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט במטוס. יכולותיו המיוחדות של המסוק הביאו לניצולו למגוון שימושים צבאיים ואזרחיים ובהם הובלת אנשים וסחורות, התקנה, סיור, ניטור, חילוץ, שיטור, הובלת גייסות ומשימות תקיפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באפריל 2024	"קללתו של קולרבו" הוא ציור מפורסם מאת הצייר הפינו-שוודי אקסלי גאלן-קאללה מ-1899. הציור מנציח את אחד הרגעים המפורסמים במחזורים על קולרבו: את קריאתו לנקמה באשת אילמרינן. אף על פי שהציור נקרא "קללתו של קולרבו", אין קללה שמוזכרת בסיפור. ציור זה הוא אחד המפורסמים שבציורי גאלן-קאללה והמזוהה ביותר עם קולרבו. קולרבו הוא דמות טרגית מוכת-יגון המופיעה בשישה מחזורים מתוך חמישים בקאלוואלה, האפוס הלאומי של פינלנד. לאחר שנולד לאמו השפחה, ניצולה יחידה לכאורה משבטה, מגלה קולרבו כי הבעלים שהוא משרת כעבד, האדון אונטמו, הוא שטבח בשבטו והרג את אביו, קלרבו. כילד, הוא נמכר לעבדות ומושפל בידי אדוניו החדשים, בני הזוג אילמרינן. לאחר שהוא משסה חיות טרף באשת אילמרינן ובורח, מגלה קולרבו שורדים מבני שבטו, רק כדי לאבדם שוב. הוא שוכב עם נערה במחשבה שאחותו מתה, אולם לבסוף מתברר כי זוהי אחותו. כאשר מגלה אחותו כי אחיה הוא ששכב איתה, היא שולחת יד בנפשה. קולרבו השבור שב לנחלת אונטמו ושבטו, הורג אותם בחרב הקסמים שלו ולאחר מכן מתאבד אף הוא. בסוף ששת המחזורים מטיף המשורר הנודד ויינמיינן להורים לא להקשיח את לבם עם ילדיהם. סיפורו של קולרבו אינו חלק אינטגרלי מהקאלוואלה, אך הוא התפרסם כאחד הסיפורים הידועים בה עקב אופיו הייחודי, הריאליסטיות שבו, והשפעתו הרבה על יוצרים כגון ג'. ר. ר. טולקין, ז'אן סיבליוס ואקסלי גאלן-קאללה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באפריל 2024	הזליט, דיוקן עצמי משנת 1802 ויליאם הזליט (10 באפריל 1778 – 18 בספטמבר 1830) היה מסאי, מבקר ספרות ואמנות, עיתונאי, פילוסוף וצייר אנגלי. נחשב לאחד מגדולי המסאים והמבקרים בתקופתו ולדמות בולטת בתנועה הרומנטית הבריטית. הזליט נולד למשפחה אוניטאריאנית ממוצא אירי למחצה בקנט. אביו, שנחשב לרדיקל, ייעד אותו להיות איש דת, אך בתקופת לימודיו בקולג' התוודע הזליט לזרמי מחשבה אחרים והתרחק מהדת. אהדתו למהפכה הצרפתית וכן פגישתו עם המשוררים הרומנטיים סמואל קולרידג' וויליאם וורדסוורת' השפיעו רבות על תפיסת עולמו הפילוסופית והפוליטית. לאחר פרישתו מהקולג' חיבר ספר פילוסופיה בשם "מסה על עקרונות הפעולה האנושית" (An Essay on the Principles of Human Action), שלא נחל הצלחה. בספר הוא גיבש תפיסה, שמחד, מבקרת את הדגשת היתר של האינטרס העצמי בפילוסופיה של העת החדשה, ומאידך, מדגישה את תפקיד הדמיון בהבניית התפיסה העצמית של הפרט ואת חשיבות הניסיון לגיבוש יחסו לאחרים. באותה תקופה התיישב הזליט בלונדון, ניסה לפתח קריירה כצייר דיוקנאות והחל להתעניין בביקורת אמנות, ספרות ותיאטרון. החל מהעשור השני של המאה ה-19 התמסר הזליט לכתיבת מאמרי עיתונות ומסות, שעסקו בנושאים מגוונים ובמקרים רבים שילבו ביקורת תרבות, ביקורת פוליטית והתבוננות על הבטים של התרבות הפופולרית. מסותיו התפרסמו באסופות שזכו להצלחה. בין השאר, כתב הזליט את המסה "הקרב", שנחשבת לעיתים לראשית פרשנות הספורט המודרנית ולמופת של כתיבה על תרבות פופולרית. הרצאותיו על ההיסטוריה של התיאטרון והספרות בבריטניה, שיצאו לאור גם כן כאסופות של מסות, השפיעו על יוצרים כגון ג'ון קיטס, ועל הביקורת בתחומים שונים, כגון לימודי שייקספיר. נאמנותו לערכי ראשית המהפכה הצרפתית, גם בשעה שבה חלק ניכר מהעולם האינטלקטואלי בבריטניה פנה נגדה, סלידתו מאמנות מגויסת ונכונותו לבקר בחריפות גם אישים שנחשבו לידידיו, העניקו למסותיו ממד עצמאי, רדיקלי ועוקצני, שתרם לבידודו החברתי. מאפיינים כגון הדגשת החוויה האסתטית הסובייקטיבית של המבקר, תפקידם של הדמיון ושל העוצמה הפנימית ("גוסטו") הגלומה באובייקט האמנותי הקנו לכתיבתו ממד רומנטי. הזליט כתב גם ספר אוטוביוגרפי חושפני שפגע במוניטין שלו על פרשת אהבים שהותירה אותו פגוע, אסופה של דיוקנאות ספרותיים של אינטלקטואלים בני זמנו ("רוח התקופה") וארבעה כרכים על חייו של נפוליאון. כתיבתו לאורך השנים ממלאת יותר מ-20 כרכים. הוא נפטר עני ובחובות; מעמדו כמסאי חשוב הידרדר במהלך המאה ה-20, עד ששוקם בסופה ובעשורים הראשונים של המאה ה-21. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באפריל 2024	פרדיננד לסל (11 באפריל 1825 – 31 באוגוסט 1864), היה הוגה דעות ומנהיג סוציאליסטי גרמני ממוצא יהודי, מחלוצי רעיון המפלגה המודרנית. היה מראשוני מנהיגיה של תנועת הפועלים הגרמנית, ואבי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD). לסל נולד בברסלאו למשפחה יהודית, ועם סיום לימודיו באוניברסיטה עבר להתגורר בברלין. הוא נטל חלק בחוגים המהפכניים שהובילו את מחאות אביב העמים בממלכות הגרמניות בין 1848–1849 ועמד בקשר עם קרל מרקס וחבריו לליגה הקומוניסטית. במקביל לפעילותו הפוליטית, ניהל לסל מאבקים משפטיים שזכו לתהודה ציבורית והקנו לו מעמד של פרקליט בעל שם. בסוף שנות ה-40 נאסר בשל פעילותו נגד המשטר המלוכני בפרוסיה, ובשנות ה-50 הוגלה מברלין. בגלותו החל לארגן סביבו חוג פועלים שצמח והיה לארגון המפלגתי הראשון בהיסטוריה של מעמד הפועלים – מפלגת "אגודת הפועלים הגרמנית הכללית", שנוסדה ב-1863. לסל נהרג בדו-קרב כשנה בלבד לאחר הקמת הארגון, אולם שמו נחקק בזיכרון ההיסטורי של תנועת הפועלים הגרמנית והכללית, כאחד מאבותיה המייסדים. כתביו תרמו לגיבושו הרעיוני של מעמד הפועלים, ונכללו בקאנון התאורטי שלו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באפריל 2024	תיאור התמונה קלריסה "קלרה" הרלו ברטון (25 בדצמבר 1821 – 12 באפריל 1912) הייתה אשת חינוך ואחות צבאית אמריקאית, הידועה בעיקר כמייסדת הצלב האדום האמריקאי וכנשיאתו הראשונה. ברטון נולדה בארצות הברית, ביישוב חקלאי קטן במסצ'וסטס. הייתה רווקה ובמשך כל חייה הקדישה את זמנה למען הזולת. היא כונתה "המלאכית בשדה הקרב של מלחמת האזרחים האמריקנית" בשל הסיוע האישי שהעניקה לחיילים פצועים בשדה הקרב. היא נודעה גם בזכות היותה בין הנשים הראשונות שנשאו משרה בכירה בממשל הפדרלי וכדמות פעילה במאבק למען שוויון זכויות לנשים ולשחורים. לברטון מיוחסת ההצהרה "אני מוכנה לעיתים ללמד בחינם, אך לעולם לא אסכים לבצע עבודה שגברים מבצעים, בשכר נמוך מזה שמשולם להם". אישיותה שימשה השראה לדורות של אחיות, רופאים, עובדים סוציאליים ומורים שאימצו את תפיסותיה הערכיות והקדישו את חייהם כמוה כדי לסייע לאחרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באפריל 2024	שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא שנאת ישראל שהייתה קיימת בעת העתיקה בשטחי הרפובליקה והאימפריה הרומית, ובשטחי העולם ההלניסטי בקרב הפגנים. המגעים בין יהודים לעובדי אלילים צברו תאוצה בעקבות מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, אשר הביאו את ארץ ישראל על יהודיה תחת שלטון הלניסטי. קהילות יהודיות גדולות חיו לצד עובדי אלילים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא. הסיבות לשנאת היהודים בעולם היווני-רומי שנויות במחלוקת בקרב החוקרים: יש הסוברים כי הייתה זו ההיבדלות היהודית ממגע עם נכרים שגרמה לתיוגם של היהודים כמיזנתרופים ועוינים, בעוד אחרים סוברים שהיו אלו סכסוכים פוליטיים כמו מרד החשמונאים וחיכוכים בין הקבוצות היהודיות והלא-יהודיות בארץ ישראל, סוריה ורומא. היוונים והרומאים הביעו השתוממות ואף לעג כלפי מנהגים יהודיים כמו ברית מילה, הימנעות מאכילת בשר חזיר ושמירת שבת. כנגד היהודים הופצו עלילות שקריות כמו עלילת החמור ועלילת קורבן האדם, וכן עלילת המצורעים שהייתה חלק מגרסה אלטרנטיבית עוינת לסיפור המקראי על יציאת מצרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באפריל 2024	פסק דין יָרוּס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה ניתן בבית המשפט העליון בישראל בינואר 2005, ובו נעתר בית המשפט לבקשתן של טל ואביטל ירוס-חקק, בנות זוג לסביות המקיימות יחד תא משפחתי, לאמץ זו את ילדיה של זו. בפסק הדין התקבל ערעורן של בנות-הזוג ירוס-חקק על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שסירב בשנת 1997 לפנייה של השתיים בבקשה לאימוץ הדדי של ילדיהן. ההליך המשפטי, מהגשת הבקשה הראשונה לבית המשפט לענייני משפחה ועד להכרעה בבית המשפט העליון, ארך שמונה שנים. בעת מתן פסק הדין חיו השתיים ביחד 15 שנה, והיו להן שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות. בעקבות פסק הדין ניתנו בפברואר 2006 צווי אימוץ לבנות הזוג ירוס-חקק, והן הפכו לזוג ההורים החד-מיניים הראשון בישראל שקיבל צו אימוץ בפועל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באפריל 2024	דיוקן עצמי של לאונרדו דה וינצ'י. 1512 - 1518 לערך. מצוי כיום בביבליוטקה ריאלה בטורינו לאונרדו דה וינצ'י (15 באפריל 1452 – 2 במאי 1519) היה איש אשכולות איטלקי חשוב, מגדולי אמני הרנסאנס. במהלך חייו הועלה על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומאי, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. לא אחת מתואר דה וינצ'י כארכיטיפ של איש הרנסאנס או של הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין-סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. דה וינצ'י נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים, ואחת מיצירותיו, מונה ליזה, היא מיצירות האמנות המפורסמות ביותר בעולם אם לא המפורסמת שבהן, והיא משמשת השראה לאין-ספור יצירות פופ, אוונגרד, מוזיקה וספרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באפריל 2024	תיאור התמונה צ'ארלי צ'פלין היה שחקן קומי, יוצר סרטים ומלחין אנגלי, שזכה להצלחה רבה בעידן הסרט האילם. צ'פלין הפך לסמל, בין היתר בזכות דמות "הנווד" שאותה גילם בסרטיו. נחשב לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע. צ'פלין היה מעורב בכל הליכי ההפקה של סרטיו, החל מכתיבת התסריט, דרך הבימוי וכלה בבחירת הפסקול והמוזיקה. בשנת 1919, לאחר שהפך לאחד מהשחקנים הבולטים והמוערכים בתעשיית הקולנוע האמריקאי, הקים צ'פלין את חברת ההפקות "יונייטד ארטיסטס", שאפשרה לו שליטה כמעט מוחלטת בהליך הפקת סרטיו. במהלך שנות ה-30, התקשה צ'פלין לאמץ את המעבר מעידן הסרט האילם לעידן הסרט המדבר וסירב לשלב פסקול בסרטיו במשך זמן רב. הוא המשיך בהפקת סרטים אילמים, כשהבולטים שבהם, "אורות הכרך" (1931) ו"זמנים מודרניים" (1936), הפכו עם השנים לקלאסיקות. בשנות ה-40 החל צ'פלין להביע את עמדותיו הפוליטיות ביצירתו הקולנועית – בסרטו "הדיקטטור הגדול" משנת 1940, יצא צ'פלין בביקורת כנגד המשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לרבות נגד היטלר ומוסוליני. צ'פלין שהואשם בתמיכה בקומוניזם ואף היה מעורב בפרשיה רומנטית עם אישה צעירה ממנו בשנים רבות, ידע ירידה חדה בפופולריות שלו בשנים אלו ואף גורש לשווייץ. במהלך הקריירה זכה צ'פלין בפרסים רבים, בהם שלושה פרסי אוסקר, עיטור לגיון הכבוד מטעם הממשלה הצרפתית בשנת 1971, פרס אריה הזהב במסגרת פסטיבל הסרטים בוונציה בשנת 1972, פרס מפעל חיים מטעם "מרכז לינקולן לקולנוע" שבניו יורק, אשר קרוי על שמו של צ'פלין החל משנת 1972. בשנת 1975, הוענק לצ'פלין תואר אביר (סר), כחלק ממסדר האימפריה הבריטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באפריל 2024	זוג זאבים טסמניים בגן חיות בארצות הברית בשנת 1902 זאב טסמני הוא יונק שככל הנראה נכחד מן העולם במהלך המאה ה-20. הוא מסווג כחיית כיס ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והוא היה השריד האחרון בסוג זאב כיס. הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה כמה אלפי שנים לפני בוא מתיישבים אירופאים ליבשת, אולם הוא שרד בטסמניה, לצד מינים אנדמיים אחרים כמו השד הטסמני. משערים שהוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים (ובראשם הדינגו), וכן חדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב. על אף שסווג באופן רשמי כחיה נכחדת ב-1996 (50 שנה לאחר מותו של הפרט האחרון הידוע), מטיילים וקריפטו-זואולוגים מדווחים עד היום על צפייה בפרטי זאב טסמני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באפריל 2024	אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את מכלול הידע המדעי על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באפריל 2024	תג כובע של משטרת המנדט משטרת המנדט או "כוח המשטרה הפלשׂתינאי" היה כוח משטרה שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, וקדם למשטרת ישראל. כוח משטרה זה היה אחד ממספר כוחות שיטור ואכיפת חוק בתקופת המנדט הבריטי, חלקם משטרות מקומיות כמשטרת תל אביב וחלקם ז'נדרמריות כחיל הספר העבר-ירדני, אך להבדיל מהם, המשטרה וכוחות הנוטרים הנספחים אליה, היוו את הארגון המרכזי של שלטונות המנדט הבריטי לאכיפת החוק בתקופת שלטונם. משטרת המנדט שימשה בתפקידים היסטוריים חשובים, כדיכוי מהומות ופרעות, ובאכיפת מדיניות הבריטים על היישוב, כולל מאבק כנגד המחתרות היהודיות. בנוסף עסקה בפעילות שיטור ואכיפת החוק על כלל האוכלוסייה. במשטרת המנדט שירת סגל מעורב; בריטים, ששימשו לרוב בתפקידי פיקוד, ערבים ויהודים. עם הקמת מדינת ישראל היוו 700 מן השוטרים הוותיקים של משטרת המנדט את היסוד שממנו הוקמה משטרת ישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באפריל 2024	פאול צלאן פאול צֵלָאן (23 בנובמבר 1920 – ככל הנראה 20 באפריל 1970) הוא שם העט של פאול אַנצֶ'ל, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ, בוקובינה (אז צ'רנאוצי, בממלכת רומניה), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב על ידי בני סמכא מסוימים לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20, לפי נתן זך הוא גדול המשוררים היהודים במאה ה-20 ואחד מגדולי המשוררים האירופאים בתקופה המודרנית. הסיפור הטרגי על חיי צלאן, המשתרע על ארצות שונות (גם ישראל) ומצטלב בחיי אמנים נודעים אחרים ושירתו המיוחדת, היוו השראה ליצירות רבות, ספרים, אמנות פלסטית, אופרה ועוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באפריל 2024	קובוץ ושורוק הם שני סימני ניקוד המציינים בעברית החדשה את התנועה /u/. קובוץ נראה כמו שלוש נקודות באלכסון עולה מימין לשמאל מתחת לאות ושורוק הוא האות וי"ו עם נקודה באמצעה. שורוק, אם כן, נראה כמו האות וי״ו עם דגש, אך במילה שכולה מנוקדת אי־אפשר להתבלבל בין שורוק לדגש – באות שלפני שורוק לא יהיה שום ניקוד אחר. בימינו אין שום הבדל בצליל בין קובוץ לשורוק. לדעת חוקרים רבים לא היה הבדל כזה גם בתקופות הקודמות – קובוץ היה „סימן של דחק”, כלומר הנקדנים הראשונים כתבו קובוץ כאשר בטקסט שניקדו היה אמור להיות צליל /u/ ולא הופיעה האות וי״ו ובשאר המקרים כתבו שורוק. חוקרים אחרים העלו את האפשרות שהצליל של קובוץ היה מעוגל יותר או קצר יותר. בניקוד תקני הקובוץ נכתב בהברה סגורה לא מוטעמת: ”כֻּלָּם” (כולם), ”מְשֻׁגָּע” (משוגע), ”צְהֻבִּים” (צהובים). בשאר המקרים נכתב שורוק. במילים שאולות תמיד נכתב שורוק – ”אוּנִיבֶרְסִיטָה”, ”הַמְבּוּרְג”, ”אוּקְרָאִינָה”. בכתיב חסר־ניקוד צליל /u/ תמיד נכתב באות וי״ו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באפריל 2024	העמוד השלישי של חוקת ארצות הברית המקורית, מכיל את כל פרק 3. הפרק השלישי של חוקת ארצות הברית מכונן את הרשות השופטת של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, שמורכבת מבית המשפט העליון של ארצות הברית – בית המשפט היחיד שמוזכר במפורש בחוקה – ומהערכאות הכפופות לו, שבסמכות הקונגרס להקים. הוא קובע כללים לגבי הסמכויות של בתי המשפט הפדרליים והתיקים שלגביהם בסמכותם להחליט. נוסף על כך, הפרק מגדיר מהי בגידה, וקובע מגבלות על שיפוט וענישה של בוגדים. הפרק השלישי הוא הקצר ביותר (369 מילים) מבין שלושת הפרקים המגדירים את שלוש רשויות הממשל, אך הפרשנות, הפרקטיקה והפסיקה יצקו לסעיפיו משמעות רבה מעבר למה שמוגדר בפרק במפורש, כגון הסמכות של בתי המשפט לביקורת שיפוטית על חוקי הקונגרס, שהוכרה בפסק דין מרבורי נגד מדיסון בהתבסס על פרק זה. החלק הראשון של הפרק מאציל את סמכויות השיפוט לבית משפט עליון יחיד וקובע שערכאות פדרליות נמוכות יותר יוקמו על פי שיקול הדעת של הקונגרס. הוא קובע גם שלשופטים פדרליים תהיה קביעות בתפקידם, כל עוד התנהגותם הולמת, ושהם יקבלו שכר, שלא ניתן להפחיתו במהלך כהונתם. החלק השני של הפרק קובע את תחום המקרים שבהם יש לרשות השופטת הפדרלית סמכות להתערב. חלק זה פורש ככולל מגבלה המאפשרת לבתי המשפט לעסוק רק ב"תיקים ומחלוקות" ממשיים, ולא במקרים היפותטיים, כאלו שנוגעים למחלוקות עתידיות, בקשה לחוות דעה מייעצת וכדומה. מגבלה זו היא הבסיס לדין לגבי זכות העמידה בבתי משפט פדרליים ועקרונות השפיטות במשפט האמריקאי, והיא פורשה כחיונית לשמירה על האיזונים והבלמים בממשל של ארצות הברית. חלק זה כולל גם רשימה של תחומים ספציפיים שבהם יש לבתי המשפט הפדרליים סמכות, כמו, בין השאר, בכל התיקים שנוגעים לחוקה עצמה, לחוקים פדרליים, לאמנות, לתיקים שבהם ארצות הברית עצמה היא בעלת דין ולתיקים הנוגעים לאזרחים ממדינות שונות. בחלק זה מוגדר גם תחום מצומצם יותר של מקרים שבהם לבית המשפט העליון יש "סמכות שיפוט מקורית", כלומר שניתן לפנות בהם ישירות לבית המשפט העליון כערכאה ראשונה, ושבמקרים אחרים בית המשפט העליון ישמש כסמכות העליונה לערעורים. החלק השני קובע גם שהליכים הנוגעים לעבירות פליליות ייערכו בפני מושבעים, וכן שהליכים אלו יערכו במדינה שבה נעשתה העבירה. החלק השלישי של הפרק מגדיר מהי "בגידה בארצות הברית" באופן מצומצם, וקובע מגבלות על ענישה של בוגדים, וזאת במטרה למנוע שימוש לרעה בחקיקה נגד בגידה ורדיפה של צדדים למחלוקת תחת הגדרה רחבה יותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באפריל 2024	פרש ולוחם רגלי, ציור על כד בסגנון הדמות השחורה המיוחס לצייר פרינסטון מהתקופה הארכאית יוון הארכאית היא השם שניתן לתקופה בת כ-300 שנה בתולדות יוון העתיקה, מן המאה ה-8 ועד המאה ה-5 לפנה"ס. התקופה הארכאית התאפיינה בהיעדר שלטון מרכזי ובקיום מספר רב של קהילות פוליטיות אוטונומיות או חצי-אוטונומיות ביוון, שניהלו ביניהן מלחמות פנימיות באופן תדיר. הבריתות הגדולות המאפיינות את התקופה הקלאסית (כגון הליגה האטית-דלית) נוסדו רק לקראת סוף התקופה הארכאית, ולפיכך בפוליטיקה היוונית בתקופה זו כל פוליס וכל שבט היו נתונים לגורלם. הייתה אמנם השפעה הדדית גדולה ואף היה שיתוף פעולה בחגיגות דתיות ובתחרויות ספורטיביות, אך ככלל, היוונים נהנו מעצמאות מקומית רבה לכל אורך התקופה הארכאית. בתקופה הארכאית התעצב העולם היווני כפי שמוכר בעולם המודרני. התהוו הפולייס – ערי המדינה המפורסמות של יוון העתיקה, והיוונים העתיקים, שקראו לעצמם "הלנים", פרצו בתהליך קולוניזציה ארוך את גבולות הבלקן והתנחלו לאורך חופיו של הים התיכון. הקולוניזציה הייתה אחד הגורמים לשינוי פוליטי גדול ביוון. האריסטוקרטיה (שלטון המיוחסים), שעלתה לגדולה בראשית התקופה, ירדה מחלק ניכר מנכסיה הפוליטיים בסופה והוחלפה בטיראניה, באוליגרכיה ובדמוקרטיה. שיטות ממשל אלה נמשכו לכל אורך התקופה הקלאסית וגם ההלניסטית. תקופה זו היא הקרקע הפורייה שעליה צמחה התרבות היוונית. בתקופה זו אימצו היוונים המצאות מזרחיות רבות, כגון האלפבית והמטבע, נטעו שורשי הפילוסופיה, האמנות והמדע היווניים. הציור הגאומטרי על הכדים פינה את מקומו לדמויות מורכבות בצבע שחור ובהמשך בצבע האדום. הפיסול צעד כברת דרך ארוכה; דמויות הקורוס היו הבסיס שעליו התפתח הפיסול היווני הקלאסי. האפוסים הגדולים של הסיודוס והומרוס הועלו על הכתב, וכן פעלו בתקופה זו המשוררים הליריים. התקופה הארכאית נחשבת לאחת הפוריות ביותר בהיסטוריה של יוון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באפריל 2024	מפת הקרבות בזירת הבלקן והקווקז (בקטן) המלחמה העות'מאנית–רוסית שנערכה מאפריל 1877 ועד מרץ 1878 עיצבה את פניו המדיניים של הבלקן למסגרת הקיימת עד ימינו וסימנה את קץ דרכה של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. הרקע למלחמה נעוץ בהתעוררות הלאומית בחבל הבלקן, יחד עם שאיפת האימפריה הרוסית להחזרת השטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים, תוך ניצול חולשתו של הסולטאן חסר הניסיון עבדול חמיד השני. במלחמה זו היו שתי זירות לחימה עיקריות, בבלקן ובקווקז. בעקבות המלחמה נחתם חוזה סן סטפנו, שבמסגרתו זכו נסיכויות רומניה, סרביה ומונטנגרו בעצמאות והוקמה נסיכות בולגרית אוטונומית. בהמשך, במסגרת סיכומי קונגרס ברלין, הועברו בוסניה והרצגובינה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, האי קפריסין נמסר לחזקת האימפריה הבריטית ואזור בסרביה והעיר קארס לחזקת האימפריה הרוסית. הבלקן חווה לראשונה, אך לא לאחרונה, טיהור אתני משמעותי, של מאות אלפי מוסלמים ואלפי יהודים, אשר גורשו או החליטו לעזוב ביחד עם הצבא העות'מאני הנסוג את הבלקן וחלק משטחי הקווקז. תוצאות מלחמה זו היוו סלע מחלוקת טריטוריאלי ואתני ועילה למלחמות וסכסוכי גבול, למשך למעלה מ-100 השנים שבאו אחריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באפריל 2024	הריגתו של אבשלום; ריצפת פסיפס בקתדרלה של סיינה אבשלום היה בנו השלישי של דוד המלך. אמו הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה בגולן. אבשלום נולד בחברון עם תחילת מלכות דוד ביהודה והוא מתואר כגבר יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. חייו היו קצרים וסוערים. הוא הרג את אחיו למחצה אמנון לאחר שהלה אנס את אחותו תמר. לאחר חזרתו מגלות, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות יואב בן צרויה. סיפור חייו ומותו של אבשלום עורר עניין ומחלוקת בקרב חוקרי המקרא. מערכת היחסים המורכבת והאינטנסיבית של אבשלום עם אביו דוד, שסופם במרד ובגידה, הפכו את אבשלום לסמל לבן סורר שבא על עונשו. כפי שמסכם מדרש רבה: "כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה, ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פלגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף". מאידך, הסיפור המקראי התמציתי מתאפיין בעמימות ואף ברב-משמעות, שבה נשמעים קולות אחדים בתיאור מעשיו של אבשלום. רב המשמעות פתחה פתח לפרשנותו של הסיפור על ידי פרשנים רבים במספר רבדים: פשט (המובן הראשוני של הכתוב), רמז (פרשנות), דרש (פרשנות מרחיבה) וסוד (מיסטיקה). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באפריל 2024	משמר הגבול משמר הגבול או בראשי תיבות: מג"ב, הוא הזרוע המבצעית של משטרת ישראל, שמטרתהּ‏ לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים, לוחמה בטרור, לחימה בפשיעה קשה, אבטחת מתקנים רגישים, אבטחת האזורים הכפריים ומאבק בהפרות סדר. מג"ב הוא כוח רב־תכליתי המסייע למשטרת ישראל ולצה"ל בטיפול בבעיות שבתחומי התמחותו, ומשמש גם כעתודה מרכזית להתערבות מיידית באירועים. מטה משמר הגבול נמצא בעיר לוד. סדר הכוחות של משמר הגבול, נכון לשנת 2013, הוא למעלה מ-7,000 איש (כשליש מסדר הכוחות הכולל של משטרת ישראל). כוח האדם במג"ב מורכב בעיקר מלוחמים, המשמשים בתפקיד ביניים בין שוטר לחייל. להלכה סמכויותיו של שוטר מג"ב שוות לסמכויותיו של כל שוטר רגיל, אך לא כך הכשרתו, והוא מתמחה בלחימה כמו חייל. כמחצית מהשוטרים משרתים במשמר הגבול במסגרת שירות החובה שלהם והמחצית השנייה הם אנשי קבע מקצועיים. למג"ב כמה יחידות מיוחדות כגון: הימ"מ, הימ"ס והסמ"ג המתמחות בסוגים שונים של לחימה. משמר הגבול הוקם בתחילה במסגרת צה"ל כחיל הספר שהיה קיים חודשים מספר לאחר קום המדינה ועסק בשמירת גבולות, והוקם רשמית כחיל משטרתי בשנת 1953. יחידות מג"ב פרושות בכל רחבי ישראל, מאילת ועד גבול לבנון, ובכל מקום הם כפופים למפקד האזור בו הם משרתים, כאשר ברוב חלקי הארץ הם כפופים למפקד המחוז המשטרתי וביהודה ושומרון — למפקד אוגדת איו"ש (לפיקוד צה"ל). משמר הגבול הוא חיל חלוץ המשלב בני מיעוטים רבים המשרתים כלוחמים וכמפקדים בחיל וכן אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. החיל מוביל גם בשילוב נשים בכל תפקידי הלוחמה, כולל ביחידות המיוחדות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באפריל 2024	פוגה בשישה קולות מתוך המנחה המוזיקלית, בכתב-ידו של יוהאן סבסטיאן באך. במוזיקה, פוּגָה היא טכניקת הלחנה מוזיקלית למספר קולות, וכך גם נקראת כל יצירה הכתובה בטכניקה זו. בפוגה מוצג נושא ראשי, אשר מושמע במהלך היצירה שוב ושוב כשהוא "עובר" בין קולות שונים, בדרך כלל בשינויים מלודיים וריתמיים לצורך התאמה לקולות האחרים או לסולמות שונים. מלבד ההתפתחויות השונות שעובר הנושא הראשי, מוצגים במהלך הפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר. פוגה יכולה להיכתב להרכבים כליים, להרכבים קוליים של זמרים סולנים או מקהלה, ואף לכלי מקלדת יחיד. בין הפוגות המפורסמות ידועות הסימפוניה השלישית שכתב לודוויג ואן בטהובן לתזמורת מלאה, הרקוויאם שכתב וולפגנג אמדאוס מוצרט למקהלה, והפסנתר המושווה שכתב יוהאן סבסטיאן באך לכלי מקלדת יחיד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באפריל 2024	חור שחור עם דסקת ספיחה, ה"בולע" כוכב אחר חור שחור הוא עצם בעל שדה כבידה כה חזק עד ששום גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. אם ננסה לחשב את מהירות המילוט מהחור השחור, נמצא שהיא עוברת את מהירות האור. אף על פי שהחור השחור עצמו אינו מקרין (ומכאן מגיע שמו), תהליך קוונטי המכונה קרינת הוקינג גורם לפליטת קרינה וחלקיקים מהגבול החיצוני של החור השחור, הקרוי אופק אירועים. מסתו של החור השחור גדלה כאשר גוף חוצה את אופק האירועים מבחוץ פנימה, ומאידך, מסתו קטנה בעקבות קרינת הוקינג. קיימות שתי שאלות פתוחות מפורסמות הקשורות לחורים שחורים. ידוע כי מאחורי כל אופק אירועים נמצאת סינגולריות. השאלה הראשונה היא שאלת נכונותה של השערת הצנזורה הקוסמית, לפיה כל סינגולריות מוסתרת מאיתנו על ידי אופק אירועים. השאלה השנייה קשורה למציאת פתרון לפרדוקס המידע הנובע מכך שחורים שחורים "מתאדים" מבלי לאבד מידע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באפריל 2024	ירגזי מצוי יַרְגָּזִי מָצוּי הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים, השוכן בחורשות וגנים באירואסיה. הירגזי המצוי מעופף בזריזות ומלקט חרקים. מוטת כנפיו 25.5 ס"מ ומסתו 16–20 גרם. אורך גופו מגיע ל-14 ס"מ. הירגזי המצוי נפוץ באירופה ובאסיה. זהו עוף יציב כאשר רוב הירגזים אינם נודדים, פרט לירגזים בצפון אירופה, שבה מתרחשת הנדידה באופן חלקי וירגזים תועדו חורפים לחופי הים הבלטי ובמזרח אירופה. בישראל הירגזי שכיח ויציב. הערכות גודל האוכלוסייה ושטח התפוצה גבוהות מאוד, והאוכלוסייה גדלה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ועל כן, הירגזי המצוי אינו בסיכון להכחדה ומצב השימור שלו הוא ללא חשש. הירגזים מקננים בטבע בחללים חשוכים בעצים, אבל נצפו מקננים בחפצים מעשי ידי־אדם פעמים רבות, ביניהן בכדים, תיבות דואר, עמודים חלולים ותיבות קינון. בשל הסתגלותו לקינון בתיבות מעשה ידי־אדם, הפך לציפור מחקר מרכזית באירופה ובישראל. הירגזי המצוי הוא אחד מציפורי השיר האירופאיות הפופולריות ביותר. הוא אף נבחר על ידי ה–MME לציפור השנה של 2011. הירגזי לא מפחד מבני אדם ואף יאכל מכף יד אנושית והוא גם משתמש לעיתים קרובות במתקני האכלה ובתיבות קינון. אוכלוסיית ותפוצת הירגזי נמצאות בעלייה, ועל אף שהירגזי המצוי משגשג בעיקר בסביבת החורש הטבעי, הוא מפגין הצלחה בהסתגלות לתנאי המחיה בעיר. לדוגמה, בעיר שפילד שבדרום יורקשייר, בבריטניה, חיים כ–17,000–30,000 ירגזים. עם זאת, נמצא שביישובים רועשים, הירגזי שר בתדרים גבוהים יותר על מנת להישמע על רקע רעשי העיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באפריל 2024	מושב הקונסיסטוריה בסופיה ב-1932 הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה הייתה מוסד מנהל אוטונומי של קהילות יהדות בולגריה, שפעל בהכרה רשמית משלטונות בולגריה בשנים 1889–1959. המוסד ייצג את יהודי בולגריה מול השלטון, וסיפק את צורכיהן הדתיים, הסוציאליים והחינוכיים של הקהילות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע תקנון התנהלותה של הקונסיסטוריה, וב-1927 לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרדי הממשלה הבולגרית הוא אושר, אך רק באופן זמני, על ידי שר הדתות הבולגרי. הקונסיסטוריה פעלה להרחבת מערכת החינוך היהודית, טיפלה בסוגיית מינוי רב ראשי ובתי דין רבניים ונלחמה נגד תופעות אנטישמיות בממלכה הבולגרית. מאבק זה התגבר החל מאמצע שנות ה-30, עת התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, ושיאו התנהל נגד החלתו של החוק להגנת האומה. החוק אושר בפרלמנט, ובהמשך, עם הקמתו של הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב, הוכפפה הקונסיסטוריה אליו ובאופן רשמי פעילותה כמעט ושותקה. הנהגתה המשיכה בפעילות לא רשמית ונאבקה נגד תוכניות גירוש יהודי בולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וראשי הקונסיסטוריה נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסותו של הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה. המגורשים ועובדי הכפייה מקרב 50,000 יהודי בולגריה שוחררו והחלו לשוב לבתיהם. חברי המפלגה הקומוניסטית מקרב בני הקהילות היהודיות השתלטו בכוחניות על מוסדות הקונסיסטוריה ומינו חברים מטעמם להנהגתה. בהמשך, שותפו בקונסיסטוריה באופן מוגבל גם נציגי התנועות הציוניות. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית יהודי בולגריה ארצה, והשלטון הקומוניסטי הגביל בהדרגה את פעילות הקונסיסטוריה לנושאי דת ותרבות, עד ביטולו המוחלט של מוסד הקונסיסטוריה ב-1959. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה