ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2016

אוגוסט
1 באוגוסט 2016	קתדרלת שארטר קתדרלת שָ‏‏ארְטְר היא קתדרלה גותית בשארטר שבצרפת, כ־80 ק"מ דרומית־מערבית לפריז. לפי אונסק"ו, קתדרלה זו היא דוגמה לאדריכלות הגותית בשיאה, והיא מציגה את מיטב האמנות והפיסול הגותיים. הקתדרלה, ששרדה אסונות, שרפות ומלחמות לאורך ההיסטוריה, היא מושב הדיוקסיה של שארטר, ומהווה אתר עלייה לרגל לצליינים רבים. המבנה הנוכחי נבנה באמצע המאה ה-12 על חורבותיה של קתדרלה רומנסקית שנשרפה. החזית נבנתה ב־1134 בסגנון גותי מוקדם, ושעריה המפוסלים מהווים את אחת הדוגמאות העיקריות לפיסול גותי מוקדם. שאר הקתדרלה נבנתה מחדש בשנים 1194–1260, אחרי שריפה גדולה ששרפה את כל הקתדרלה למעט החזית. בהתחלה חששו תושבי שארטר, שהטוניקה הקדושה, המיוחסת למרים, אם ישו, הושמדה בשריפה, אך אחרי שהתברר ששרדה את האסון, ניצלו הבישוף רנו דה־מוקון, והקרדינל מליור בפיזה, את התלהבות התושבים לבניית מבנה גדול, מפואר וחדשני בקנה מידה שטרם נראה בצרפת של ימי הביניים. המבנה החדש נבנה בסגנון גותי בשל עם פיתוחים אדריכליים בהם קשת מחודדת, קמרון צלעות ותמיכות דואות שאפשרו בניית אולם תווך ובית מקהלה בגובה של 37 מטר (גבוה יותר מזה של הנוטרדאם דה פארי). בזכות מערכת התמיכה השלדית, רוב שטח הקירות הוקדש לחלונות ויטראז' בעלי גוון כחול ייחודי, שיצרו אווירה מיסטית ומלאת אור בתוך חלל המבנה. בתחילת המאה ה-16 נבנה מחדש הצריח המחודד של המגדל הצפוני בסגנון גותי לוהב, ומאז לא עבר מבנה הקתדרלה שינויים מהותיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2016	דאנקן אדוארדס (1936 – 1958) היה כדורגלן אנגלי ששיחק במנצ'סטר יונייטד ובנבחרת אנגליה. הוא היה אחד מ"תינוקות באזבי", כינויה של קבוצת שחקנים צעירים ששיחקו בשנות ה-50 במנצ'סטר יונייטד תחת שרביטו של המאמן מאט באזבי. אדוארדס נולד בעיר דאדלי שבאנגליה והחל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד. הוא היה בזמנו השחקן הצעיר ביותר ששיחק בליגה הראשונה של הפוטבול ליג, ולאחר מכן היה שחקן הנבחרת הצעיר ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הקריירה שלו נמשכה פחות מחמש שנים, ובמהלכן הוא סייע ליונייטד לזכות בשתי אליפויות הפוטבול ליג ולהעפיל לחצי־גמר גביע אירופה. אדוארדס נפצע בצורה אנושה באסון האווירי במינכן, ומת בבית החולים 15 ימים לאחר מכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2016	דאנקן אדוארדס (1936 – 1958) היה כדורגלן אנגלי ששיחק במנצ'סטר יונייטד ובנבחרת אנגליה. הוא היה אחד מ"תינוקות באזבי", כינויה של קבוצת שחקנים צעירים ששיחקו בשנות ה-50 במנצ'סטר יונייטד תחת שרביטו של המאמן מאט באזבי. אדוארדס נולד בעיר דאדלי שבאנגליה והחל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד. הוא היה בזמנו השחקן הצעיר ביותר ששיחק בליגה הראשונה של הפוטבול ליג, ולאחר מכן היה שחקן הנבחרת הצעיר ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הקריירה שלו נמשכה פחות מחמש שנים, ובמהלכן הוא סייע ליונייטד לזכות בשתי אליפויות הפוטבול ליג ולהעפיל לחצי־גמר גביע אירופה. אדוארדס נפצע בצורה אנושה באסון האווירי במינכן, ומת בבית החולים 15 ימים לאחר מכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2016	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2016	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2016	תיאור התמונה קרב גוודלקנל היה סדרת עימותים צבאיים בין כוחות האימפריה היפנית לבין כוחות בעלות הברית, שנמשכה מ־7 באוגוסט 1942 עד 9 בפברואר 1943 באי גוודלקנל ובסביבותיו, במסגרת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. ב־7 באוגוסט 1942 נחתו כוחות בעלות הברית, בעיקר אמריקאים, באיים גוודלקנל, טולאגי ופלורידה שבדרום איי שלמה במטרה למנוע מהכוחות היפניים את השימוש בהם לחסימת דרכי השיט והאספקה בין ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד. חיילי בעלות הברית הצליחו לכבוש את טולאגי ופלורידה מידי היפנים, ששהו באזור ממאי 1942, וכמו כן כבשו שדה תעופה שהיה באותה עת בבנייה בגוודלקנל (ייקרא מאוחר יותר שדה הנדרסון). לאחר שנהדפו על ידי בעלות הברית, ניסו היפנים לכבוש מחדש את שדה הנדרסון מספר פעמים בין אוגוסט לנובמבר 1942. שלושה קרבות קרקע גדולים, חמישה קרבות ימיים וקרבות אוויר כמעט יומיומיים הגיעו לשיאם בקרב הימי על גוודלקנל בראשית נובמבר 1942, במסגרתו נהדף הניסיון היפני האחרון להנחית כוחות על האי במטרה לכבוש את שדה הנדרסון. בדצמבר זנחו היפנים את תוכניתם לכבוש את גוודלקנל מחדש, ופינו את שארית כוחותיהם מהאי במהלך שהושלם עד 7 בפברואר 1943. לניצחון בעלות הברית בגוודלקנל נודעה חשיבות אסטרטגית רבה. קרב גוודלקנל, יחד עם המערכה באיי שלמה והמערכה בגינאה החדשה, סימנו את המעבר של בעלות הברית ממגננה למתקפה בזירת האוקיינוס השקט, מתקפה שהביאה בסופו של דבר לכניעת יפן ולסיום מלחמת העולם השנייה. קרב גוודלקנל – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2016	תיאור התמונה קרב גוודלקנל היה סדרת עימותים צבאיים בין כוחות האימפריה היפנית לבין כוחות בעלות הברית, שנמשכה מ־7 באוגוסט 1942 עד 9 בפברואר 1943 באי גוודלקנל ובסביבותיו, במסגרת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. ב־7 באוגוסט 1942 נחתו כוחות בעלות הברית, בעיקר אמריקאים, באיים גוודלקנל, טולאגי ופלורידה שבדרום איי שלמה במטרה למנוע מהכוחות היפניים את השימוש בהם לחסימת דרכי השיט והאספקה בין ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד. חיילי בעלות הברית הצליחו לכבוש את טולאגי ופלורידה מידי היפנים, ששהו באזור ממאי 1942, וכמו כן כבשו שדה תעופה שהיה באותה עת בבנייה בגוודלקנל (ייקרא מאוחר יותר שדה הנדרסון). לאחר שנהדפו על ידי בעלות הברית, ניסו היפנים לכבוש מחדש את שדה הנדרסון מספר פעמים בין אוגוסט לנובמבר 1942. שלושה קרבות קרקע גדולים, חמישה קרבות ימיים וקרבות אוויר כמעט יומיומיים הגיעו לשיאם בקרב הימי על גוודלקנל בראשית נובמבר 1942, במסגרתו נהדף הניסיון היפני האחרון להנחית כוחות על האי במטרה לכבוש את שדה הנדרסון. בדצמבר זנחו היפנים את תוכניתם לכבוש את גוודלקנל מחדש, ופינו את שארית כוחותיהם מהאי במהלך שהושלם עד 7 בפברואר 1943. לניצחון בעלות הברית בגוודלקנל נודעה חשיבות אסטרטגית רבה. קרב גוודלקנל, יחד עם המערכה באיי שלמה והמערכה בגינאה החדשה, סימנו את המעבר של בעלות הברית ממגננה למתקפה בזירת האוקיינוס השקט, מתקפה שהביאה בסופו של דבר לכניעת יפן ולסיום מלחמת העולם השנייה. קרב גוודלקנל – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2016	SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני: דגם אימון עם תא טייס נוסף לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינוי הציפור השחורה) הוא מטוס ריגול על־קולי מגביה טוס שהיה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש מגביה הטוס ובעל מנוע סילון המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטרים. פיתוח המטוס החל עם הפיתוח של לוקהיד A-12 והוא חלק ממשפחת הציפור השחורה שפיתח לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ונדרשו מענים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי היגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו. המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים (1968–1989). לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו לעברו מאות טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך לשווא. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב־1998 הוא הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים ‏	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2016	SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני: דגם אימון עם תא טייס נוסף לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינוי הציפור השחורה) הוא מטוס ריגול על־קולי מגביה טוס שהיה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש מגביה הטוס ובעל מנוע סילון המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטרים. פיתוח המטוס החל עם הפיתוח של לוקהיד A-12 והוא חלק ממשפחת הציפור השחורה שפיתח לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ונדרשו מענים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי היגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו. המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים (1968–1989). לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו לעברו מאות טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך לשווא. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב־1998 הוא הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים ‏	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2016	דגם בקנה מידה 1:10 של "ואסה" במוזיאון ואסה ואסה היא אוניית מלחמה שוודית מן המאה ה-17, שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, ב־10 באוגוסט 1628, בכניסה לנמל סטוקהולם. האונייה, שנשאה 64 תותחים והייתה בעלת עוצמת האש הגדולה ביותר בזמנה, טבעה בהפלגתה הראשונה לאחר שיט של פחות ממייל ימי אחד. משב רוח חזק ופתאומי ערער את יציבותה, היא נטתה על צדה, התמלאה מים ושקעה לנגד עיניהם של אלפים מתושבי סטוקהולם שצפו בה מן החוף. ליקויים ביציבותה של "ואסה" התגלו עוד קודם לכן, אך איש מהאחראים על בנייתה והשטתה לא העז להצביע על כך בפני המלך גוסטב השני אדולף, שדחק שוב ושוב להכניסה מיד לשירות פעיל. ב־1961, 333 שנים לאחר טביעתה, נמשתה "ואסה" כשחלק גדול מגופה שלם. העלאתה מקרקעית הים הייתה מבצע חסר תקדים במורכבותו ובהיקפו והיא ציון דרך חשוב בתולדות המחקר הארכאולוגי הימי. שרידי גוף האונייה והממצאים הרבים שהתגלו בתוכה ובסביבתה הועברו אל מבדוק מקורה לשם שימור ומחקר. ב־1988 הועתקה האונייה המפוארת אל מוזיאון שנבנה במיוחד עבורה במבדוק הישן של הצי באי יורגורדן שבסטוקהולם. היום "ואסה" היא אתר תיירות פופולרי בשוודיה, ועד 2007 ביקרו בה למעלה מ־25 מיליון איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2016	מפת אזורי זמן שעון קיץ הוא השעון הרשמי הנהוג באזור זמן מוגדר למשך תקופה מסוימת בשנה, בדרך כלל מהאביב ועד הסתיו, בשונה מן השעון הרשמי הנהוג באותו מקום בשאר השנה, על פי זמן אוניברסלי מתואם, המכונה גם שעון חורף. השינוי מתבטא לרוב בהזזת השעון שעה אחת קדימה בתחילת התקופה ובהזזתו לאחור בסופה. שינוי השעה הרשמית באזור זמן מוגדר נעשה לשם ניצול טוב יותר של אור יום טבעי, וכדי להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2016	מפת אזורי זמן שעון קיץ הוא השעון הרשמי הנהוג באזור זמן מוגדר למשך תקופה מסוימת בשנה, בדרך כלל מהאביב ועד הסתיו, בשונה מן השעון הרשמי הנהוג באותו מקום בשאר השנה, על פי זמן אוניברסלי מתואם, המכונה גם שעון חורף. השינוי מתבטא לרוב בהזזת השעון שעה אחת קדימה בתחילת התקופה ובהזזתו לאחור בסופה. שינוי השעה הרשמית באזור זמן מוגדר נעשה לשם ניצול טוב יותר של אור יום טבעי, וכדי להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2016	ראשתן גדול ראש ראשתן גדול-ראש, הידוע גם בכינוי "לוויתן זרע", הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו, הנמנה עם משפחת הראשתניים. לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל־18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות הקלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים ובאנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2016	ראשתן גדול ראש ראשתן גדול-ראש, הידוע גם בכינוי "לוויתן זרע", הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו, הנמנה עם משפחת הראשתניים. לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל־18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות הקלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים ובאנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2016	חיל פרשים ערבי בקרב קרב הירמוך היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות האסלאמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב – בסמוך לנחל הירמוך, בתחומן של ממלכת ירדן, סוריה וישראל של ימינו. בעקבות ההפסד בקרב נשבר הצבא הביזנטי ולא הצליח לעצור את תנופת הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי לארץ הקודש. בסוף 637, לאחר מצור ממושך, נכנעה ירושלים ואחריה נפלה כל סוריה לידי המוסלמים. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה, והיוותה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה. אובדן המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובארץ הקודש היו הסיבוב הראשון במאבק בין הנצרות לאסלאם. המאבק והדיאלקטיקה שנוצרה בעקבותיו, כמו גם המיתוסים שנוצרו סביב קרב הירמוך, נשמעים עד היום בשיח הפוליטי האסלאמי והנוצרי וכן בפוליטיקה הבינלאומית העכשווית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2016	חיל פרשים ערבי בקרב קרב הירמוך היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות האסלאמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב – בסמוך לנחל הירמוך, בתחומן של ממלכת ירדן, סוריה וישראל של ימינו. בעקבות ההפסד בקרב נשבר הצבא הביזנטי ולא הצליח לעצור את תנופת הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי לארץ הקודש. בסוף 637, לאחר מצור ממושך, נכנעה ירושלים ואחריה נפלה כל סוריה לידי המוסלמים. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה, והיוותה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה. אובדן המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובארץ הקודש היו הסיבוב הראשון במאבק בין הנצרות לאסלאם. המאבק והדיאלקטיקה שנוצרה בעקבותיו, כמו גם המיתוסים שנוצרו סביב קרב הירמוך, נשמעים עד היום בשיח הפוליטי האסלאמי והנוצרי וכן בפוליטיקה הבינלאומית העכשווית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2016	SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני: דגם אימון עם תא טייס נוסף לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינוי הציפור השחורה) הוא מטוס ריגול על־קולי מגביה טוס שהיה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש מגביה הטוס ובעל מנוע סילון המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטרים. פיתוח המטוס החל עם הפיתוח של לוקהיד A-12 והוא חלק ממשפחת הציפור השחורה שפיתח לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ונדרשו מענים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי היגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו. המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים (1968–1989). לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו לעברו מאות טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך לשווא. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב־1998 הוא הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2016	SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני: דגם אימון עם תא טייס נוסף לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינוי הציפור השחורה) הוא מטוס ריגול על־קולי מגביה טוס שהיה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש מגביה הטוס ובעל מנוע סילון המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטרים. פיתוח המטוס החל עם הפיתוח של לוקהיד A-12 והוא חלק ממשפחת הציפור השחורה שפיתח לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ונדרשו מענים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי היגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו. המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים (1968–1989). לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו לעברו מאות טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך לשווא. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב־1998 הוא הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2016	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2016	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2016	שד"ל שמואל דוד לוצאטו (ה'תק"ס, 1800 – ה'תרכ"ו, 1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה, וממייסדי תנועת חכמת ישראל (יחד עם רנ"ק, שי"ר וצונץ). תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים ובארון הספרים היהודי לרבות הקבלה, התפילה וההגות היהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי העת העבריים של תקופתו ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2016	שד"ל שמואל דוד לוצאטו (ה'תק"ס, 1800 – ה'תרכ"ו, 1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה, וממייסדי תנועת חכמת ישראל (יחד עם רנ"ק, שי"ר וצונץ). תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים ובארון הספרים היהודי לרבות הקבלה, התפילה וההגות היהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי העת העבריים של תקופתו ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2016	הדמיה של ג'ונו מתקרבת לצדק ג'וּנוֹ (באנגלית: Juno) היא גשושית לחקר כוכב הלכת צדק, המהווה חלק מתוכנית הגבולות החדשים של נאס"א. ג'ונו שוגרה מנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה על גבי משגר אטלס 5 ב־5 באוגוסט 2011, והגיעה ליעדה ב־4 ביולי 2016. שנתיים לאחר תחילת מסעה אל צדק, השתמשה ג'ונו בשיטת המקלעת הכבידתית כאשר חלפה על פני כדור הארץ במטרה להאיץ את מהירותה למהירות הנדרשת כדי להגיע לצדק. עם הגעתה אל ענק הגזים, נכנסה הגשושית למסלול קוטבי ואליפטי סביב צדק, בעל משך הקפה של 14 ימים. במהלך משימתה תבצע ג'ונו תצפיות סביב צדק וירחיו, ובסיומה עתידה הגשושית לבצע התרסקות מבוקרת, על מנת למנוע אפשרות שתתנגש באחד מירחיו של צדק ותזהם אותו בבקטריות מכדור הארץ. מועד סיום משימתה נקבע לספטמבר 2025. משימת המחקר העיקרית של ג'ונו היא לחפש רמזים לאופן שבו נוצר צדק, לחקור את הרכבו הפנימי, את השדה המגנטי ואת תופעת זוהר הקוטב שלו, מה כמות המים האצורה באטמוספירה הפנימית יותר של צדק, ואיך מפולגת המסה בתוך כוכב הלכת. נוסף על כך תחקור ג'ונו את התופעות המטאורולוגיות והרוחות באטמוספירה של צדק, אשר יכולות להגיע למהירויות של כ-600 קמ"ש. ג'ונו היא גשושית המחקר הראשונה שמשתמשת באנרגיה סולארית מעבר לחגורת האסטרואידים. במהלך מסעה אל צדק, בינואר 2016, שברה את השיא של הגשושית רוזטה עבור החללית הרחוקה ביותר מהשמש שמשתמשת באנרגיה סולארית, כאשר הגיעה למרחק של כ־800 מיליון ק"מ מהשמש. במרחק של צדק מהשמש, 5.2 יחידות אסטרונומיות, קרינת השמש חלשה פי 25 מאשר בכדור הארץ, ולפיכך נזקקת הגשושית לשלושה לוחות סולאריים באורך של 9 מטר כל אחד לקליטת האנרגיה הסולארית, שמורכבים באופן סימטרי בין צדי הבסיס המשושה של הגשושית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2016	הדמיה של ג'ונו מתקרבת לצדק ג'וּנוֹ (באנגלית: Juno) היא גשושית לחקר כוכב הלכת צדק, המהווה חלק מתוכנית הגבולות החדשים של נאס"א. ג'ונו שוגרה מנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה על גבי משגר אטלס 5 ב־5 באוגוסט 2011, והגיעה ליעדה ב־4 ביולי 2016. שנתיים לאחר תחילת מסעה אל צדק, השתמשה ג'ונו בשיטת המקלעת הכבידתית כאשר חלפה על פני כדור הארץ במטרה להאיץ את מהירותה למהירות הנדרשת כדי להגיע לצדק. עם הגעתה אל ענק הגזים, נכנסה הגשושית למסלול קוטבי ואליפטי סביב צדק, בעל משך הקפה של 14 ימים. במהלך משימתה תבצע ג'ונו תצפיות סביב צדק וירחיו, ובסיומה עתידה הגשושית לבצע התרסקות מבוקרת, על מנת למנוע אפשרות שתתנגש באחד מירחיו של צדק ותזהם אותו בבקטריות מכדור הארץ. מועד סיום משימתה נקבע לספטמבר 2025. משימת המחקר העיקרית של ג'ונו היא לחפש רמזים לאופן שבו נוצר צדק, לחקור את הרכבו הפנימי, את השדה המגנטי ואת תופעת זוהר הקוטב שלו, מה כמות המים האצורה באטמוספירה הפנימית יותר של צדק, ואיך מפולגת המסה בתוך כוכב הלכת. נוסף על כך תחקור ג'ונו את התופעות המטאורולוגיות והרוחות באטמוספירה של צדק, אשר יכולות להגיע למהירויות של כ-600 קמ"ש. ג'ונו היא גשושית המחקר הראשונה שמשתמשת באנרגיה סולארית מעבר לחגורת האסטרואידים. במהלך מסעה אל צדק, בינואר 2016, שברה את השיא של הגשושית רוזטה עבור החללית הרחוקה ביותר מהשמש שמשתמשת באנרגיה סולארית, כאשר הגיעה למרחק של כ־800 מיליון ק"מ מהשמש. במרחק של צדק מהשמש, 5.2 יחידות אסטרונומיות, קרינת השמש חלשה פי 25 מאשר בכדור הארץ, ולפיכך נזקקת הגשושית לשלושה לוחות סולאריים באורך של 9 מטר כל אחד לקליטת האנרגיה הסולארית, שמורכבים באופן סימטרי בין צדי הבסיס המשושה של הגשושית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2016	תל אבו הואם כפי שצויר בשנת 1840 על ידי הצייר האנגלי ויליאם הנרי ברטלט. על רכס ההר מצודת בורג' א-סלאם. הציור באדיבות המוזיאון הימי הלאומי בחיפה. תל אבו הַוַּאם הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. על התל נמצאו שרידי יישוב ששימש כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית-הלניסטית בארץ ישראל. ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש. התל הנמוך, שבמשך השנים הוסר חלקו העליון ומדרונותיו כוסו בעפר, שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה. גובהו במקור היה כ־8 מטר ושטחו אינו ידוע במדויק. היום שוכן על התל מבנה של חברת החשמל שיסודותיו נחפרו לתוך התל, וכן מספר עמודי תמך לגשר הכניסה של נתיבי המפרץ. החפירות בסביבת התל החלו בשנת 1922, ובמקום נמצא בית קברות קדום מתקופת הברזל. החפירות בתל עצמו, החלו בשנת 1932, ובשנה זו זוהו שכבות התל. הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת כללו מבנים, בורות אחסון, בארות, וממצא קרמי עשיר מיובא, אשר העידו על חשיבותו של המקום כעיר נמל. נמצא גם כרטוש של רעמסס השני. הממצאים מתקופת הברזל כללו את בית הקברות, ביצור מסיבי של התל, ומגדל שמירה. הממצאים מהתקופה הפרסית-הלניסטית כללו שרידי ביצורים, ומבני ציבור ואחסון. ממצא נוסף מתקופה זו הוא מטמון מטבעות של 109 מטבעות כסף שהתגלה בתוך פך שהיה טמון בתוך קיר מבנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2016	תל אבו הואם כפי שצויר בשנת 1840 על ידי הצייר האנגלי ויליאם הנרי ברטלט. על רכס ההר מצודת בורג' א-סלאם. הציור באדיבות המוזיאון הימי הלאומי בחיפה. תל אבו הַוַּאם הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. על התל נמצאו שרידי יישוב ששימש כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית-הלניסטית בארץ ישראל. ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש. התל הנמוך, שבמשך השנים הוסר חלקו העליון ומדרונותיו כוסו בעפר, שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה. גובהו במקור היה כ־8 מטר ושטחו אינו ידוע במדויק. היום שוכן על התל מבנה של חברת החשמל שיסודותיו נחפרו לתוך התל, וכן מספר עמודי תמך לגשר הכניסה של נתיבי המפרץ. החפירות בסביבת התל החלו בשנת 1922, ובמקום נמצא בית קברות קדום מתקופת הברזל. החפירות בתל עצמו, החלו בשנת 1932, ובשנה זו זוהו שכבות התל. הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת כללו מבנים, בורות אחסון, בארות, וממצא קרמי עשיר מיובא, אשר העידו על חשיבותו של המקום כעיר נמל. נמצא גם כרטוש של רעמסס השני. הממצאים מתקופת הברזל כללו את בית הקברות, ביצור מסיבי של התל, ומגדל שמירה. הממצאים מהתקופה הפרסית-הלניסטית כללו שרידי ביצורים, ומבני ציבור ואחסון. ממצא נוסף מתקופה זו הוא מטמון מטבעות של 109 מטבעות כסף שהתגלה בתוך פך שהיה טמון בתוך קיר מבנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2016	כרזת הסרט בעברית לחזור הוא סרט קולנוע משנת 2006 שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה (פנלופה קרוז) וסוֹלֶה (לולה דואניאס), אִמן (כרמן מאורה), ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה (יוהנה קובו) – שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו איתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בסרט רק דקות מעטות). שורשי עלילת הסרט נמצאים בסרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי", שבו מסופר על רומן שאינו מתקבל לפרסום, אך נגנב ומשמש בסיס לתסריט לסרט בשם "המקפיא". הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד המבקרים ובפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2006 זכה אלמודובר בפרס לתסריט הטוב ביותר וכן זכה אנסמבל השחקניות של הסרט בפרס משותף עבור השחקנית הטובה ביותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2016	כרזת הסרט בעברית לחזור הוא סרט קולנוע משנת 2006 שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה (פנלופה קרוז) וסוֹלֶה (לולה דואניאס), אִמן (כרמן מאורה), ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה (יוהנה קובו) – שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו איתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בסרט רק דקות מעטות). שורשי עלילת הסרט נמצאים בסרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי", שבו מסופר על רומן שאינו מתקבל לפרסום, אך נגנב ומשמש בסיס לתסריט לסרט בשם "המקפיא". הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד המבקרים ובפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2006 זכה אלמודובר בפרס לתסריט הטוב ביותר וכן זכה אנסמבל השחקניות של הסרט בפרס משותף עבור השחקנית הטובה ביותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2016	תומאס הובס תומאס הוֹבְּס (5 באפריל 1588 – 4 בדצמבר 1679) היה הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "לווייתן", שבו הוא עוסק במקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית. הובס הביע בספרו לווייתן תמיכה בשלטון ריבוני אבסולוטי, אך התפיסה המוצגת בו השפיעה רבות גם על עולם המושגים הפוליטי המערבי המודרני ועל ההגות הליברלית. הרעיון המטריאליסטי שלפיו האדם אינו אלא גוף פיזי, חומרי ומורכב המצוי בתנועה, השפיע רבות על המחשבה המודרנית. ההנחה שלפיה בני אדם מונעים על ידי אינטרסים ושואפים לשרוד, וכן המסקנה כי ניתן לחקור את עולם הפוליטיקה דרך נקודת מבט רציונלית אינסטרומנטלית, הושפעה גם היא מהגותו של הובס. גם תפיסת החירות השלילית, שהפכה לרעיון מרכזי בהתפתחות הליברליזם, הושפעה מהגותו של הובס. הובס קידם גם את התפיסה שלפיה מקור הסמכות והלגיטימציה של השלטון הוא בברית ראשונית בין האזרחים, ובכך תרם לרעיון של האמנה החברתית. הובס השפיע על עיצוב המחשבה המערבית באמצעות מושג המדינה והריבונות. תיאור מצב הטבע בפילוסופיה של הובס, וכן הדרך שבה הובס הבין את התנהגותם של בני אדם ושל מדינות, השפיעו על מושג האנרכיה ועל הגישה הריאליסטית הקלאסית בתחום היחסים הבינלאומיים במדע המדינה. הובס עסק גם בנושאים הקשורים לדת, לתאולוגיה, וליחסי דת ומדינה. תרומתו בנושאים אלה, ותפיסתו המוסרית הדטרמיניסטית שלפיה הרצון של האדם הוא תמיד תוצאה של גורמים חיצוניים, היו רדיקליות לזמנן והביאו לביקורת חריפה כלפיו. בנוסף לכתיבתו הפוליטית ולעיסוקו בנושאי דת ומוסר, תרם הובס גם למדעי הטבע ולמחקר על גוף האדם, ועסק בין השאר גם במתמטיקה, בגאומטריה, באופטיקה ובקינמטיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2016	תומאס הובס תומאס הוֹבְּס (5 באפריל 1588 – 4 בדצמבר 1679) היה הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "לווייתן", שבו הוא עוסק במקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית. הובס הביע בספרו לווייתן תמיכה בשלטון ריבוני אבסולוטי, אך התפיסה המוצגת בו השפיעה רבות גם על עולם המושגים הפוליטי המערבי המודרני ועל ההגות הליברלית. הרעיון המטריאליסטי שלפיו האדם אינו אלא גוף פיזי, חומרי ומורכב המצוי בתנועה, השפיע רבות על המחשבה המודרנית. ההנחה שלפיה בני אדם מונעים על ידי אינטרסים ושואפים לשרוד, וכן המסקנה כי ניתן לחקור את עולם הפוליטיקה דרך נקודת מבט רציונלית אינסטרומנטלית, הושפעה גם היא מהגותו של הובס. גם תפיסת החירות השלילית, שהפכה לרעיון מרכזי בהתפתחות הליברליזם, הושפעה מהגותו של הובס. הובס קידם גם את התפיסה שלפיה מקור הסמכות והלגיטימציה של השלטון הוא בברית ראשונית בין האזרחים, ובכך תרם לרעיון של האמנה החברתית. הובס השפיע על עיצוב המחשבה המערבית באמצעות מושג המדינה והריבונות. תיאור מצב הטבע בפילוסופיה של הובס, וכן הדרך שבה הובס הבין את התנהגותם של בני אדם ושל מדינות, השפיעו על מושג האנרכיה ועל הגישה הריאליסטית הקלאסית בתחום היחסים הבינלאומיים במדע המדינה. הובס עסק גם בנושאים הקשורים לדת, לתאולוגיה, וליחסי דת ומדינה. תרומתו בנושאים אלה, ותפיסתו המוסרית הדטרמיניסטית שלפיה הרצון של האדם הוא תמיד תוצאה של גורמים חיצוניים, היו רדיקליות לזמנן והביאו לביקורת חריפה כלפיו. בנוסף לכתיבתו הפוליטית ולעיסוקו בנושאי דת ומוסר, תרם הובס גם למדעי הטבע ולמחקר על גוף האדם, ועסק בין השאר גם במתמטיקה, בגאומטריה, באופטיקה ובקינמטיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2016	"הדיבוק" מאת אנ-סקי מועלה בתיאטרון יידי בפולין בשנות העשרים התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לשיא שנמשך עד לזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. מרכזו היה באזורים היהודיים התוססים במזרח אירופה ובמרכזה, אך ניתן היה למוצאו גם בפריז, בלונדון, בברלין ואולי יותר מכל בניו יורק. התיאטרון הציג רפרטואר רחב של סגנונות מאופרטה ומלודרמה ועד לדרמה אקספרסיוניסטית. בעשורים שבהם התקיים התפתח התיאטרון היידי לכלל תרבות תיאטרון שלמה ועשירה, ולה כותבים קאנוניים כש. אנ-סקי, אברהם גולדפדן ואיציק מאנגר, וכוכבי במה כדז'יגאן ושומאכר. מלחמת העולם השנייה והשואה, ששמו קץ לציוויליזציה היהודית בת מאות השנים במזרח אירופה, על כל גווניה, גזרו גם כליה על תיאטרון היידיש; הרוב המכריע של יוצריו וקהל היעד שלו נרצחו על ידי הנאצים. אולם למרבה הפלא תיאטרון היידיש הוסיף לפעול לסירוגין גם בתוך החורבן, ואף הצליח לקיים סוג של חיים לאחר המוות במזרח אירופה שלאחר המלחמה. בישראל, בה הפגין הממסד בעבר סלידה מתרבות היידיש, המשיכה היצירה בתיאטרון היידיש, והוקם תיאטרון יידישפיל הזוכה לקהל צופים נאמן, ובו שחקנים כשמואל עצמון, כיענקל'ה בודו וכיעקב אלפרין. בשנת 1996 חוקקה הכנסת חוק להקמת רשות לאומית לתרבות היידיש, שתכליתה "לקדם, לסייע ולעודד את היצירה בת זמננו בלשון היידיש". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה