ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2019

אוגוסט
1 באוגוסט 2019	קלסתרון של קופר שהכין ה-FBI די. בי. קופר הוא שם שבו כונה בשוגג אדם שחטף ב-24 בנובמבר 1971 מטוס בואינג 727 אמריקאי שהיה בדרכו מפורטלנד לסיאטל. קופר איים לפוצץ את המטוס אם לא יועבר לידיו כופר נפש בסך מאתיים אלף דולרים בעת נחיתת המטוס בסיאטל. כמו כן הוא תבע ארבעה מצנחים. משנענו דרישותיו, שחרר קופר את נוסעי המטוס. המטוס המריא מסיאטל כשעליו החוטף וארבעה אנשי צוות, וכשנחת מאוחר יותר בנבדה נמצאו בבטנו אנשי הצוות בלבד. התברר, כי שעתיים קודם לנחיתה, בעוד המטוס באוויר ואפוף סופת גשמים, פתח קופר את דלתו האחורית וצנח אל הלא נודע. הכסף וזהותו האמיתית של קופר לא התגלו עד ימינו. כמו כן, אין מידע לגבי גורלו של החוטף. למעשה, כלל אין ודאות שהוא שרד את הצניחה. אופיו הנועז של הפשע והמסתורין שאופף את גורלו של קופר ממשיכים לעורר את סקרנות הציבור עד היום, והמקרה הוא אחד ממקרי חטיפות המטוסים הלא-מפוענחים היחידים בעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2019	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2019	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2019	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2019	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2019	סבסטיאן מינסטר סבסטיאן מינסטר (20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר 'קוסמוגרפיה' שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות. מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2019	סבסטיאן מינסטר סבסטיאן מינסטר (20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר 'קוסמוגרפיה' שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות. מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2019	לוקי, איור מתוך ספר איסלנדי מהמאה ה-18 במיתולוגיה הנורדית, לוֹ‏קי הוא הישות הממלאת את תפקיד התכסיסן הערמומי, העובר על חוקי הטבע ועל כללי ההתנהגות המקובלים. את חייו מבלה לוקי עם האלים ותעלוליו מסבכים אותם פעמים רבות. עם זאת, הוא מצליח להטות את הכף ולהביא תועלת לאלים, וגם לבני האדם. מעשיו של לוקי מספקים לאלים את מיטב ציודם ונשקם, אך לבסוף מתייצב לוקי נגדם בראגנארוק, קרב אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, שם הוא נלחם לצד הענקים ומת בקרב מול האל היימדייל. עד היום דמותו המורכבת והאמביוולנטית של לוקי אינה ברורה די הצורך, ודיונים עליה נפוצים במחקר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2019	לוקי, איור מתוך ספר איסלנדי מהמאה ה-18 במיתולוגיה הנורדית, לוֹ‏קי הוא הישות הממלאת את תפקיד התכסיסן הערמומי, העובר על חוקי הטבע ועל כללי ההתנהגות המקובלים. את חייו מבלה לוקי עם האלים ותעלוליו מסבכים אותם פעמים רבות. עם זאת, הוא מצליח להטות את הכף ולהביא תועלת לאלים, וגם לבני האדם. מעשיו של לוקי מספקים לאלים את מיטב ציודם ונשקם, אך לבסוף מתייצב לוקי נגדם בראגנארוק, קרב אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, שם הוא נלחם לצד הענקים ומת בקרב מול האל היימדייל. עד היום דמותו המורכבת והאמביוולנטית של לוקי אינה ברורה די הצורך, ודיונים עליה נפוצים במחקר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2019	דגם בקנה מידה 1:10 של "ואסה" במוזיאון ואסה ואסה היא אוניית מלחמה שוודית מן המאה ה-17, שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, ב־10 באוגוסט 1628, בכניסה לנמל סטוקהולם. האונייה, שנשאה 64 תותחים והייתה בעלת עוצמת האש הגדולה ביותר בזמנה, טבעה בהפלגתה הראשונה לאחר שיט של פחות ממייל ימי אחד. משב רוח חזק ופתאומי ערער את יציבותה, היא נטתה על צדה, התמלאה מים ושקעה לנגד עיניהם של אלפים מתושבי סטוקהולם שצפו בה מן החוף. ליקויים ביציבותה של "ואסה" התגלו עוד קודם לכן, אך איש מהאחראים על בנייתה והשטתה לא העז להצביע על כך בפני המלך גוסטב השני אדולף, שדחק שוב ושוב להכניסה מיד לשירות פעיל. ב־1961, 333 שנים לאחר טביעתה, נמשתה "ואסה" כשחלק גדול מגופה שלם. העלאתה מקרקעית הים הייתה מבצע חסר תקדים במורכבותו ובהיקפו והיא ציון דרך חשוב בתולדות המחקר הארכאולוגי הימי. שרידי גוף האונייה והממצאים הרבים שהתגלו בתוכה ובסביבתה הועברו אל מבדוק מקורה לשם שימור ומחקר. ב־1988 הועתקה האונייה המפוארת אל מוזיאון שנבנה במיוחד עבורה במבדוק הישן של הצי באי יורגורדן שבסטוקהולם. היום "ואסה" היא אתר תיירות פופולרי בשוודיה, ועד 2007 ביקרו בה למעלה מ־25 מיליון איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2019	דגם בקנה מידה 1:10 של "ואסה" במוזיאון ואסה ואסה היא אוניית מלחמה שוודית מן המאה ה-17, שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, ב־10 באוגוסט 1628, בכניסה לנמל סטוקהולם. האונייה, שנשאה 64 תותחים והייתה בעלת עוצמת האש הגדולה ביותר בזמנה, טבעה בהפלגתה הראשונה לאחר שיט של פחות ממייל ימי אחד. משב רוח חזק ופתאומי ערער את יציבותה, היא נטתה על צדה, התמלאה מים ושקעה לנגד עיניהם של אלפים מתושבי סטוקהולם שצפו בה מן החוף. ליקויים ביציבותה של "ואסה" התגלו עוד קודם לכן, אך איש מהאחראים על בנייתה והשטתה לא העז להצביע על כך בפני המלך גוסטב השני אדולף, שדחק שוב ושוב להכניסה מיד לשירות פעיל. ב־1961, 333 שנים לאחר טביעתה, נמשתה "ואסה" כשחלק גדול מגופה שלם. העלאתה מקרקעית הים הייתה מבצע חסר תקדים במורכבותו ובהיקפו והיא ציון דרך חשוב בתולדות המחקר הארכאולוגי הימי. שרידי גוף האונייה והממצאים הרבים שהתגלו בתוכה ובסביבתה הועברו אל מבדוק מקורה לשם שימור ומחקר. ב־1988 הועתקה האונייה המפוארת אל מוזיאון שנבנה במיוחד עבורה במבדוק הישן של הצי באי יורגורדן שבסטוקהולם. היום "ואסה" היא אתר תיירות פופולרי בשוודיה, ועד 2007 ביקרו בה למעלה מ־25 מיליון איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2019	אישה ג'ינג'ית ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין בשערות בצבע כתום-אדמדם. לעיתים קרובות הג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעיתים עורם זרוע נמשים. תופעת הג'ינג'יוּת מאופיינת בריכוזים גבוהים של פיגמנטים אדמדמים וריכוזים נמוכים של פיגמנטים כהים. עורם של הג'ינג'ים בדרך כלל רגיש יותר לקרינה על-סגולה. המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעיתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג אוטאנג, סנאים, בקר הררי, צבאים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים. מקור המילה "ג'ינג'י" בשמו של צמח הג'ינג'ר, או בעברית זנגביל, שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. מילה נרדפת לג'ינג'י בעברית היא "אדמוני", מלשון אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך, בהתייחסות לעשו ולדוד. בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום", כינוי נוסף לג'ינג'י במקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2019	אישה ג'ינג'ית ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין בשערות בצבע כתום-אדמדם. לעיתים קרובות הג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעיתים עורם זרוע נמשים. תופעת הג'ינג'יוּת מאופיינת בריכוזים גבוהים של פיגמנטים אדמדמים וריכוזים נמוכים של פיגמנטים כהים. עורם של הג'ינג'ים בדרך כלל רגיש יותר לקרינה על-סגולה. המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעיתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג אוטאנג, סנאים, בקר הררי, צבאים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים. מקור המילה "ג'ינג'י" בשמו של צמח הג'ינג'ר, או בעברית זנגביל, שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. מילה נרדפת לג'ינג'י בעברית היא "אדמוני", מלשון אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך, בהתייחסות לעשו ולדוד. בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום", כינוי נוסף לג'ינג'י במקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2019	חיל פרשים ערבי בקרב קרב הירמוך היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות האסלאמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב – בסמוך לנחל הירמוך, בתחומן של ממלכת ירדן, סוריה וישראל של ימינו. בעקבות ההפסד בקרב נשבר הצבא הביזנטי ולא הצליח לעצור את תנופת הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי לארץ הקודש. בסוף 637, לאחר מצור ממושך, נכנעה ירושלים ואחריה נפלה כל סוריה לידי המוסלמים. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה, והיוותה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה. אובדן המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובארץ הקודש היו הסיבוב הראשון במאבק בין הנצרות לאסלאם. המאבק והדיאלקטיקה שנוצרה בעקבותיו, כמו גם המיתוסים שנוצרו סביב קרב הירמוך, נשמעים עד היום בשיח הפוליטי האסלאמי והנוצרי וכן בפוליטיקה הבינלאומית העכשווית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2019	חיל פרשים ערבי בקרב קרב הירמוך היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות האסלאמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב – בסמוך לנחל הירמוך, בתחומן של ממלכת ירדן, סוריה וישראל של ימינו. בעקבות ההפסד בקרב נשבר הצבא הביזנטי ולא הצליח לעצור את תנופת הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי לארץ הקודש. בסוף 637, לאחר מצור ממושך, נכנעה ירושלים ואחריה נפלה כל סוריה לידי המוסלמים. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה, והיוותה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה. אובדן המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובארץ הקודש היו הסיבוב הראשון במאבק בין הנצרות לאסלאם. המאבק והדיאלקטיקה שנוצרה בעקבותיו, כמו גם המיתוסים שנוצרו סביב קרב הירמוך, נשמעים עד היום בשיח הפוליטי האסלאמי והנוצרי וכן בפוליטיקה הבינלאומית העכשווית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2019	דגל קנדה דגל קנדה, הידוע בכינויו "דגל עלה האדר" (או המייפל), אומץ בשנת 1965 לאחר דיון ציבורי סביב שאלת הסמלים הלאומיים שבו. הוא החליף את "נס קנדה האדום", ששימש דה פקטו כדגלה הלאומי של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19. עלה האדר זוהה עם קנדה עוד מימי ראשית ההתיישבות הצרפתית באמריקה הצפונית בראשית המאה ה-18. נס קנדה האדום זוהה עם השלטון הבריטי, שכן עיצובו היה כשל נס בריטי אדום, שלא היה מקובל על תושבי קוויבק הצרפתים, ועל כן נבחר דגל עלה האדר. עיצובו של דגל קנדה ייחודי. הוא דגל אדום בעל פס קנדי לבן המוטען בעלה עץ אדר אדום. רוחב הפס הקנדי הלבן הוא כרוחב שני הפסים האדומים גם יחד, והוא מהווה בסיס לדגלים קנדיים נוספים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2019	דגל קנדה דגל קנדה, הידוע בכינויו "דגל עלה האדר" (או המייפל), אומץ בשנת 1965 לאחר דיון ציבורי סביב שאלת הסמלים הלאומיים שבו. הוא החליף את "נס קנדה האדום", ששימש דה פקטו כדגלה הלאומי של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19. עלה האדר זוהה עם קנדה עוד מימי ראשית ההתיישבות הצרפתית באמריקה הצפונית בראשית המאה ה-18. נס קנדה האדום זוהה עם השלטון הבריטי, שכן עיצובו היה כשל נס בריטי אדום, שלא היה מקובל על תושבי קוויבק הצרפתים, ועל כן נבחר דגל עלה האדר. עיצובו של דגל קנדה ייחודי. הוא דגל אדום בעל פס קנדי לבן המוטען בעלה עץ אדר אדום. רוחב הפס הקנדי הלבן הוא כרוחב שני הפסים האדומים גם יחד, והוא מהווה בסיס לדגלים קנדיים נוספים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2019	ש"י עגנון "מעשה העז" הוא מעשייה קצרה (מעט יותר משני עמודים) מאת ש"י עגנון. זהו עיבוד למעשייה עממית, העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל. המעשייה פורסמה לראשונה בשנת ה'תרפ"ה, כסיפור למבוגרים בקובץ "פולין: סיפורי אגדות" שיצא לאור בהוצאת "הדים", וכסיפור לילדים בהוצאת "הגינה" שבעריכת יחיאל היילפרין, בלוויית איוריו של זאב רבן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2019	ש"י עגנון "מעשה העז" הוא מעשייה קצרה (מעט יותר משני עמודים) מאת ש"י עגנון. זהו עיבוד למעשייה עממית, העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל. המעשייה פורסמה לראשונה בשנת ה'תרפ"ה, כסיפור למבוגרים בקובץ "פולין: סיפורי אגדות" שיצא לאור בהוצאת "הדים", וכסיפור לילדים בהוצאת "הגינה" שבעריכת יחיאל היילפרין, בלוויית איוריו של זאב רבן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2019	הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד שוכנים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה שבארצות הברית, ושטחם הכולל הוא 534 קמ"ר. המאפיין העיקרי של מערכת הפארקים הוא עצי רדווד, הנמנים עם האורגניזמים הגבוהים ביותר בכדור הארץ. בנוסף ליערות הרדווד הפארקים הם גם אזור השימור של מערכות פלורה, פאונה, ערבות דשא, משאבים תרבותיים, נהרות ונחלים, ו-60 ק"מ של קו חוף בתולי. שטח יערות הרדווד בחוף הצפוני של קליפורניה היה גדול יותר בעבר, אך בעקבות שנים רבות של כריתת עצים בלתי מבוקרת החלו גורמים שונים לפעול למען שימור הסביבה הטבעית של האזור. הפארק הלאומי רדווד הוקם ב-1968, ועד לאותה תקופה נכרתו כבר כ-90% מיערות הרדווד. ב-1994 שילבו שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה את הפארק הלאומי רדווד עם שלושה פארקים מדינתיים בעלי אותו שם, על מנת ליצור הנהלה משותפת שתנהל את היערות והקרקעות הלחות כיחידה אחת. אופן שיתוף הפעולה הזה בין הרשויות הפדרליות לרשויות המקומיות הוא היחיד מסוגו בארצות הברית. במערכת האקולוגית של הפארקים גדלים מספר בעלי חיים מאוימים. מתוך הכרה במערכת האקולוגית הנדירה ובהיסטוריה התרבותית שבפארקים, הכריז ארגון אונסק"ו על הפארקים כעל אתר מורשת עולמית ב-5 בספטמבר 1980, וכשמורה ביוספרית בינלאומית ב-20 ביוני 1983. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2019	הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד שוכנים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה שבארצות הברית, ושטחם הכולל הוא 534 קמ"ר. המאפיין העיקרי של מערכת הפארקים הוא עצי רדווד, הנמנים עם האורגניזמים הגבוהים ביותר בכדור הארץ. בנוסף ליערות הרדווד הפארקים הם גם אזור השימור של מערכות פלורה, פאונה, ערבות דשא, משאבים תרבותיים, נהרות ונחלים, ו-60 ק"מ של קו חוף בתולי. שטח יערות הרדווד בחוף הצפוני של קליפורניה היה גדול יותר בעבר, אך בעקבות שנים רבות של כריתת עצים בלתי מבוקרת החלו גורמים שונים לפעול למען שימור הסביבה הטבעית של האזור. הפארק הלאומי רדווד הוקם ב-1968, ועד לאותה תקופה נכרתו כבר כ-90% מיערות הרדווד. ב-1994 שילבו שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה את הפארק הלאומי רדווד עם שלושה פארקים מדינתיים בעלי אותו שם, על מנת ליצור הנהלה משותפת שתנהל את היערות והקרקעות הלחות כיחידה אחת. אופן שיתוף הפעולה הזה בין הרשויות הפדרליות לרשויות המקומיות הוא היחיד מסוגו בארצות הברית. במערכת האקולוגית של הפארקים גדלים מספר בעלי חיים מאוימים. מתוך הכרה במערכת האקולוגית הנדירה ובהיסטוריה התרבותית שבפארקים, הכריז ארגון אונסק"ו על הפארקים כעל אתר מורשת עולמית ב-5 בספטמבר 1980, וכשמורה ביוספרית בינלאומית ב-20 ביוני 1983. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2019	‏F-104 סטארפייטר F-104 סטארפייטר הוא מטוס קרב סילוני חד-מנועי, חד-מושבי בן הדור השני מתוצרת חברת לוקהיד קורפוריישן האמריקאית. F-104 סטארפייטר הוא אחד מדגמי סדרת המאה וממטוסי הקרב של הדור השני. בשנים 1958–2004, עד לגרסתו האחרונה (104S מתוצרת איטליה), שימשו דגמיו השונים של המטוס במלחמת וייטנאם ובמלחמות נוספות, בחילות האוויר של מדינות רבות. המטוס הוא פרי פיתוחו של קלארנס ג'ונסון אשר פיתח גם את ה-U-2 וה-SR-71. הוא הוכיח את עצמו כמטוס בעייתי מבחינת בטיחות טיסה, ושירותו היה גדוש בשערוריות ובתאונות אוויריות. למרות זאת יוצרו למעלה מ-2,000 יחידות של המטוס במשך השנים. שיתוף הפעולה הבינלאומי בייצור המטוסים היה חסר תקדים ועזר בפיתוח של תעשיות התעופה של כעשר מדינות, בהן גרמניה, יפן, ספרד והולנד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2019	‏F-104 סטארפייטר F-104 סטארפייטר הוא מטוס קרב סילוני חד-מנועי, חד-מושבי בן הדור השני מתוצרת חברת לוקהיד קורפוריישן האמריקאית. F-104 סטארפייטר הוא אחד מדגמי סדרת המאה וממטוסי הקרב של הדור השני. בשנים 1958–2004, עד לגרסתו האחרונה (104S מתוצרת איטליה), שימשו דגמיו השונים של המטוס במלחמת וייטנאם ובמלחמות נוספות, בחילות האוויר של מדינות רבות. המטוס הוא פרי פיתוחו של קלארנס ג'ונסון אשר פיתח גם את ה-U-2 וה-SR-71. הוא הוכיח את עצמו כמטוס בעייתי מבחינת בטיחות טיסה, ושירותו היה גדוש בשערוריות ובתאונות אוויריות. למרות זאת יוצרו למעלה מ-2,000 יחידות של המטוס במשך השנים. שיתוף הפעולה הבינלאומי בייצור המטוסים היה חסר תקדים ועזר בפיתוח של תעשיות התעופה של כעשר מדינות, בהן גרמניה, יפן, ספרד והולנד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2019	סמנתה סמית' סמנתה ריד סמית' (29 ביוני 1972 – 25 באוגוסט 1985) הייתה תלמידת בית ספר אמריקאית ממדינת מיין שזכתה לפרסום בינלאומי בתקופת המלחמה הקרה לאחר שבשנת 1982 כתבה מכתב למזכיר הכללי החדש של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, יורי אנדרופוב, וקיבלה ממנו תשובה אישית, שכללה הזמנה לבקר בברית המועצות. מכתב התשובה של אנדרופוב חולל קרקס תקשורתי. כתבות בנושא התפרסמו ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית, ומיטב אישי התקשורת של התקופה, כדוגמת טד קופל וג'וני קרסון, ערכו ראיונות עם סמית'. ב־7 ביולי היא טסה למוסקבה עם הוריה, ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב. סמית' חזרה לארצות הברית ב־22 ביולי 1983 והתקבלה כגיבורה במדינת מיין. היא הוגדרה כ"שגרירה של רצון טוב" וסוקרה בהרחבה על ידי כלי תקשורת בשתי המעצמות. סמית' נודעה כ"שגרירה האמריקאית הצעירה ביותר" והשתתפה באירועים של פעילי שלום ביפן. היא כתבה ספר על הביקור ביחד עם אביה ושיחקה בסדרת טלוויזיה. סמית' נהרגה בגיל 13 בהתרסקות מטוס נוסעים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2019	סמנתה סמית' סמנתה ריד סמית' (29 ביוני 1972 – 25 באוגוסט 1985) הייתה תלמידת בית ספר אמריקאית ממדינת מיין שזכתה לפרסום בינלאומי בתקופת המלחמה הקרה לאחר שבשנת 1982 כתבה מכתב למזכיר הכללי החדש של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, יורי אנדרופוב, וקיבלה ממנו תשובה אישית, שכללה הזמנה לבקר בברית המועצות. מכתב התשובה של אנדרופוב חולל קרקס תקשורתי. כתבות בנושא התפרסמו ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית, ומיטב אישי התקשורת של התקופה, כדוגמת טד קופל וג'וני קרסון, ערכו ראיונות עם סמית'. ב־7 ביולי היא טסה למוסקבה עם הוריה, ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב. סמית' חזרה לארצות הברית ב־22 ביולי 1983 והתקבלה כגיבורה במדינת מיין. היא הוגדרה כ"שגרירה של רצון טוב" וסוקרה בהרחבה על ידי כלי תקשורת בשתי המעצמות. סמית' נודעה כ"שגרירה האמריקאית הצעירה ביותר" והשתתפה באירועים של פעילי שלום ביפן. היא כתבה ספר על הביקור ביחד עם אביה ושיחקה בסדרת טלוויזיה. סמית' נהרגה בגיל 13 בהתרסקות מטוס נוסעים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2019	מראת קול ממלחמת העולם הראשונה איכון באמצעות קול היא טכניקה שפותחה במהלך מלחמת העולם הראשונה לחישוב הקואורדינטות של מיקום התותחים של הצד השני באמצעות הקלטת קול ירי התותחים על ידי מיקרופונים, מדידת זמן הגעת הקול למיקרופונים השונים, וחישוב המרחק אל התותח תוך שימוש במהירות הקול. את הטכניקה החלו לפתח הצרפתים והיא יושמה בהצלחה על ידי הבריטים. הבריטים העמידו בראש היחידה שבחנה את הטכניקה את הפיזיקאי הצעיר ויליאם לורנס בראג שזכה תוך כדי שרותו ביחידה בפרס נובל לפיזיקה. חברי היחידה בראשות בראג התגברו על סדרה של מכשולים טכניים ולקראת סוף המלחמה הצליחו הצוותים שהודרכו על ידי היחידה לאתר בדיוק רב את מיקומם של כ-95% מתותחי הגרמנים, ואף הצליחו לנחש את קוטר התותחים ואת מקום נפילת הפגז תוך שימוש בציוד האיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2019	מראת קול ממלחמת העולם הראשונה איכון באמצעות קול היא טכניקה שפותחה במהלך מלחמת העולם הראשונה לחישוב הקואורדינטות של מיקום התותחים של הצד השני באמצעות הקלטת קול ירי התותחים על ידי מיקרופונים, מדידת זמן הגעת הקול למיקרופונים השונים, וחישוב המרחק אל התותח תוך שימוש במהירות הקול. את הטכניקה החלו לפתח הצרפתים והיא יושמה בהצלחה על ידי הבריטים. הבריטים העמידו בראש היחידה שבחנה את הטכניקה את הפיזיקאי הצעיר ויליאם לורנס בראג שזכה תוך כדי שרותו ביחידה בפרס נובל לפיזיקה. חברי היחידה בראשות בראג התגברו על סדרה של מכשולים טכניים ולקראת סוף המלחמה הצליחו הצוותים שהודרכו על ידי היחידה לאתר בדיוק רב את מיקומם של כ-95% מתותחי הגרמנים, ואף הצליחו לנחש את קוטר התותחים ואת מקום נפילת הפגז תוך שימוש בציוד האיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2019	אליזבת השנייה, מלכת קנדה שיטת הממשל הקיימת כיום בקנדה היא מלוכה. על פי שיטה זו, עומד בראש המדינה הקנדית מונרך. בעת שהייתה קנדה חלק מהאימפריה הבריטית ראו תושבי קנדה את המלוכה כמוסד בריטי ולא כמוסד קנדי, אולם לאחר שקנדה הפכה לדומיניון ומדינה עצמאית, השתנתה דמותו של בית המלוכה בעיני אזרחי המדינה, וכיום רבים מכירים בו כמוסד קנדי עצמאי (כפי שהוא בהתאם למשפט החוקתי הקנדי). מאז 6 בפברואר 1952 מולכת בקנדה המלכה אליזבת השנייה המכונה בהתאם "מלכת קנדה". למלכה סמכויות חוקתיות רבות. כך, למשל, כל חוק הנחקק על ידי הפרלמנט של קנדה תקף רק לאחר אישור המלכה. מאחר שהיא אינה מתגוררת בקנדה, סמכויות המלכה מיושמות על ידי המושל הכללי של קנדה. כיום מכהנת בתפקיד המושל הכללי מרי סיימון. יצוין כי אליזבת השנייה מכהנת כמלכת כל ממלכות חבר העמים הבריטי, ובפרט היא מלכת הממלכה המאוחדת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2019	אליזבת השנייה, מלכת קנדה שיטת הממשל הקיימת כיום בקנדה היא מלוכה. על פי שיטה זו, עומד בראש המדינה הקנדית מונרך. בעת שהייתה קנדה חלק מהאימפריה הבריטית ראו תושבי קנדה את המלוכה כמוסד בריטי ולא כמוסד קנדי, אולם לאחר שקנדה הפכה לדומיניון ומדינה עצמאית, השתנתה דמותו של בית המלוכה בעיני אזרחי המדינה, וכיום רבים מכירים בו כמוסד קנדי עצמאי (כפי שהוא בהתאם למשפט החוקתי הקנדי). מאז 6 בפברואר 1952 מולכת בקנדה המלכה אליזבת השנייה המכונה בהתאם "מלכת קנדה". למלכה סמכויות חוקתיות רבות. כך, למשל, כל חוק הנחקק על ידי הפרלמנט של קנדה תקף רק לאחר אישור המלכה. מאחר שהיא אינה מתגוררת בקנדה, סמכויות המלכה מיושמות על ידי המושל הכללי של קנדה. כיום מכהנת בתפקיד המושל הכללי מרי סיימון. יצוין כי אליזבת השנייה מכהנת כמלכת כל ממלכות חבר העמים הבריטי, ובפרט היא מלכת הממלכה המאוחדת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2019	בית כנסת בבלגרד יהדות בלגרד היא קהילה יהודית בת מספר עדות, המתקיימת בעיר בלגרד בירת סרביה לפחות מהמאה ה-16 ועד ימינו. בשלהי 1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה לפחות 12,000 נפשות והייתה הגדולה בקרב קהילות יהדות יוגוסלביה. תיעוד שניוני ליהודים החיים בבלגרד קיים החל מאמצע המאה ה-14. בתיעוד זה לא מפורטים חיי קהילה. ב-1521 נכבשה בלגרד על ידי צבא האימפריה העות'מאנית ובהדרגה היגרו לעיר יהודים, בעיקר מקרב מגורשי ספרד ופורטוגל. בעיר הוקמה שכונה יהודית, שלימים נקראה דורצ'ול, ובני הקהילה השיגו מעמד כלכלי איתן. בראשית המאה ה-17 הפכה העיר למרכז הלכה, והוקמה בה ישיבה בראשות הרב יהודה לירמה. בשלהי המאה ה-17 מנתה הקהילה 800 נפשות. לאחר קונגרס ברלין הופעל לחץ בינלאומי כבד על הסרבים להחיל שוויון זכויות למיעוטים ובכלל זה ליהודי בלגרד. הסרבים השתהו בתהליך, ורק ב-1888 אושרה חוקה שהסדירה את מתן שוויון הזכויות ליהודים. בשלהי המאה ה-19 החלה פעילות ציונית בקהילה וב-1897 השתתף נציגה בקונגרס הציוני העולמי הראשון. לאחר מלחמת העולם הראשונה וכינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, הייתה הגירה פנימית מקהילות קטנות לבלגרד, ומספר בני הקהילה גדל לכ-8,000 ב-1931, ולכ-12,000 בשלהי 1940. ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. יוגוסלביה חולקה בין מדינות הציר ואזור בלגרד נותר בשליטת הגרמנים. במהלך שואת יהודי יוגוסלביה הושמדו למעלה מ-90 אחוז מיהודי בלגרד. הגברים נשלחו למחנה הריכוז טופובסקה שופה ונורו למוות בגאיות ההריגה ביאיינצי, ביאבוקה ובקומודראז', והנשים והילדים נשלחו למחנה ההשמדה סיימישטה והומתו באמצעות משאיות גז. עד סוף מאי 1942 לא נותרו יהודים בבלגרד עצמה. לאחר שחרור העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו, שבה שארית הפליטה לעיר, וחודשה בה הפעילות הקהילתית. כחלק ממפעל ההנצחה הוקם בעיר המוזיאון להיסטוריה יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה רבים מיהודי בלגרד. בשנות קיומה של יוגוסלביה, השתלבו בני הקהילה בחיים הפוליטיים והכלכליים במדינה, תוך היטמעות באוכלוסייה הכללית ומזעור סממנים לאומיים ודתיים. בראשית שנות ה-90 התפרקה יוגוסלביה והוקמה סרביה, והפעילות הקהילתית חידשה את האופי הלאומי-דתי שלה. ב-2022 התגוררו בבלגרד כ-1,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2019	בית כנסת בבלגרד יהדות בלגרד היא קהילה יהודית בת מספר עדות, המתקיימת בעיר בלגרד בירת סרביה לפחות מהמאה ה-16 ועד ימינו. בשלהי 1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה לפחות 12,000 נפשות והייתה הגדולה בקרב קהילות יהדות יוגוסלביה. תיעוד שניוני ליהודים החיים בבלגרד קיים החל מאמצע המאה ה-14. בתיעוד זה לא מפורטים חיי קהילה. ב-1521 נכבשה בלגרד על ידי צבא האימפריה העות'מאנית ובהדרגה היגרו לעיר יהודים, בעיקר מקרב מגורשי ספרד ופורטוגל. בעיר הוקמה שכונה יהודית, שלימים נקראה דורצ'ול, ובני הקהילה השיגו מעמד כלכלי איתן. בראשית המאה ה-17 הפכה העיר למרכז הלכה, והוקמה בה ישיבה בראשות הרב יהודה לירמה. בשלהי המאה ה-17 מנתה הקהילה 800 נפשות. לאחר קונגרס ברלין הופעל לחץ בינלאומי כבד על הסרבים להחיל שוויון זכויות למיעוטים ובכלל זה ליהודי בלגרד. הסרבים השתהו בתהליך, ורק ב-1888 אושרה חוקה שהסדירה את מתן שוויון הזכויות ליהודים. בשלהי המאה ה-19 החלה פעילות ציונית בקהילה וב-1897 השתתף נציגה בקונגרס הציוני העולמי הראשון. לאחר מלחמת העולם הראשונה וכינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, הייתה הגירה פנימית מקהילות קטנות לבלגרד, ומספר בני הקהילה גדל לכ-8,000 ב-1931, ולכ-12,000 בשלהי 1940. ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. יוגוסלביה חולקה בין מדינות הציר ואזור בלגרד נותר בשליטת הגרמנים. במהלך שואת יהודי יוגוסלביה הושמדו למעלה מ-90 אחוז מיהודי בלגרד. הגברים נשלחו למחנה הריכוז טופובסקה שופה ונורו למוות בגאיות ההריגה ביאיינצי, ביאבוקה ובקומודראז', והנשים והילדים נשלחו למחנה ההשמדה סיימישטה והומתו באמצעות משאיות גז. עד סוף מאי 1942 לא נותרו יהודים בבלגרד עצמה. לאחר שחרור העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו, שבה שארית הפליטה לעיר, וחודשה בה הפעילות הקהילתית. כחלק ממפעל ההנצחה הוקם בעיר המוזיאון להיסטוריה יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה רבים מיהודי בלגרד. בשנות קיומה של יוגוסלביה, השתלבו בני הקהילה בחיים הפוליטיים והכלכליים במדינה, תוך היטמעות באוכלוסייה הכללית ומזעור סממנים לאומיים ודתיים. בראשית שנות ה-90 התפרקה יוגוסלביה והוקמה סרביה, והפעילות הקהילתית חידשה את האופי הלאומי-דתי שלה. ב-2022 התגוררו בבלגרד כ-1,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה