ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוקטובר 2015

אוקטובר
1 באוקטובר 2015	התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ולאחריה הייתה תקופה מכרעת בהיסטוריה של מדינת ישראל. לראשונה הותקפה ישראל בהפתעה יחסית על ידי שכנותיה. ידיעות מודיעיניות על כוונות מצרים וסוריה לתקוף את ישראל התקבלו בישראל לפני המלחמה, אך לא זכו להערכה הראויה וישראל נקטה באמצעים לחיזוק קווי הגנתה וגיוס מילואים רק ביממה שקדמה לפרוץ המלחמה, ובו-זמנית בשתי חזיתות. כישלון מודיעיני זה זכה לכינוי "הקונספציה". במהלכי המלחמה הראשונים הייתה יד התוקפים על העליונה, תעלת סואץ נחצתה על ידי צבא מצרים ורמת הגולן נפלה כמעט כולה בידי צבא סוריה, האבדות בנפש ובציוד היו כבדות וההתאוששות ארוכה. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, היו לה, בזירת הפנים, השפעות מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל והשלכות על מהלכיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל לעתיד. אחת ההשלכות החשובות ביותר של המלחמה הייתה הקמת ועדת אגרנט, שמסקנותיה הובילו בין היתר להתפטרות הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש ממשלת ישראל השש עשרה גולדה מאיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוקטובר 2015	רבי חיים בן עֲטַר (1696, ה'תנ"ו – 1743, ה'תק"ג) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" על התורה. רבי חיים בן עטר נולד במרוקו ובה חי מרבית שנותיו, כארבעים שנה. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים, שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים בדרכו להצטרף לעלייתם. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר זמן קצר לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוקטובר 2015	רבי חיים בן עֲטַר (1696, ה'תנ"ו – 1743, ה'תק"ג) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" על התורה. רבי חיים בן עטר נולד במרוקו ובה חי מרבית שנותיו, כארבעים שנה. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים, שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים בדרכו להצטרף לעלייתם. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר זמן קצר לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוקטובר 2015	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוקטובר 2015	נקמת אבות נקמת האבות הוא ספרו היחיד של הסופר העברי יצחק שמי. הספר, שמתאר בנאמנות את עולמם של ערביי ארץ ישראל שבמחיצתם בילה שמי היהודי את ילדותו, יצא לאור לראשונה ב-1927 בהוצאת מצפה. המבקר גרשון שקד, שכתב את המבוא לגרסת הספר שיצאה לאור ב-1975, תיאר את הנובלה כאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העברית. הספר זכור גם בגלל חלקו בפרשת החייל אורי אילן, שהשאיר מסרים על גבי דפים מעותק של הספר שנמצא בתאו לפני שהתאבד בשבי הסורים ב-1955. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוקטובר 2015	נקמת אבות נקמת האבות הוא ספרו היחיד של הסופר העברי יצחק שמי. הספר, שמתאר בנאמנות את עולמם של ערביי ארץ ישראל שבמחיצתם בילה שמי היהודי את ילדותו, יצא לאור לראשונה ב-1927 בהוצאת מצפה. המבקר גרשון שקד, שכתב את המבוא לגרסת הספר שיצאה לאור ב-1975, תיאר את הנובלה כאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העברית. הספר זכור גם בגלל חלקו בפרשת החייל אורי אילן, שהשאיר מסרים על גבי דפים מעותק של הספר שנמצא בתאו לפני שהתאבד בשבי הסורים ב-1955. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוקטובר 2015	בג"ץ בית הספר "בית יעקב" בעמנואל (נקרא גם בקיצור בג"ץ עמנואל) הוא פסק דין של בג"ץ משנת 2009 שבו התקבלה טענה בדבר אפליה על בסיס עדתי בין תלמידות מזרחיות לבין תלמידות אשכנזיות בבית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" בעמנואל. סירוב ההורים, כולל המזרחים שבהם, לקיים את הוראת בג"ץ לשלוח את בנותיהם לבית הספר בעמנואל, הוביל לכך שהוטלו עליהם בהדרגה קנסות ומאסר בפועל. המאסר עורר את זעמו של הציבור החרדי, שראה בפסיקת בית המשפט התערבות של גורמים זרים בדרכי החינוך הייחודיות להם, וערך עקב כך הפגנות ענק בבני ברק ובירושלים. פשרה שהושגה בין הצדדים הביאה לשחרור ההורים מהמאסר, ובאישור משרד החינוך נפתח לבנות המגמה החסידית בית ספר נפרד (במעמד של מוסד פטור), שהמדינה והמועצה המקומית מנועות מלתקצבו בשנה הראשונה לקיומו. גם בבית הספר הנפרד נאסרה אפליה ביחס לבנות שיעמדו בתנאי הקבלה למוסד. בציבור החרדי הייתה התנגדות עזה לפסק הדין. משה גפני הכריז בכנסת כי "אנו לא נקיים שום החלטה של בית משפט, לא מערכאה נמוכה ולא מערכאה גבוהה, אם זו תהא נוגדת את דעת התורה". גם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אמר: "אנו נלך בדרך התורה והרבנים גם אם זה נוגד את החלטת בג"ץ". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוקטובר 2015	בג"ץ בית הספר "בית יעקב" בעמנואל (נקרא גם בקיצור בג"ץ עמנואל) הוא פסק דין של בג"ץ משנת 2009 שבו התקבלה טענה בדבר אפליה על בסיס עדתי בין תלמידות מזרחיות לבין תלמידות אשכנזיות בבית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" בעמנואל. סירוב ההורים, כולל המזרחים שבהם, לקיים את הוראת בג"ץ לשלוח את בנותיהם לבית הספר בעמנואל, הוביל לכך שהוטלו עליהם בהדרגה קנסות ומאסר בפועל. המאסר עורר את זעמו של הציבור החרדי, שראה בפסיקת בית המשפט התערבות של גורמים זרים בדרכי החינוך הייחודיות להם, וערך עקב כך הפגנות ענק בבני ברק ובירושלים. פשרה שהושגה בין הצדדים הביאה לשחרור ההורים מהמאסר, ובאישור משרד החינוך נפתח לבנות המגמה החסידית בית ספר נפרד (במעמד של מוסד פטור), שהמדינה והמועצה המקומית מנועות מלתקצבו בשנה הראשונה לקיומו. גם בבית הספר הנפרד נאסרה אפליה ביחס לבנות שיעמדו בתנאי הקבלה למוסד. בציבור החרדי הייתה התנגדות עזה לפסק הדין. משה גפני הכריז בכנסת כי "אנו לא נקיים שום החלטה של בית משפט, לא מערכאה נמוכה ולא מערכאה גבוהה, אם זו תהא נוגדת את דעת התורה". גם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אמר: "אנו נלך בדרך התורה והרבנים גם אם זה נוגד את החלטת בג"ץ". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוקטובר 2015	ציור דיוקנו של קרול הראשון קרול הראשון, מלך רומניה (20 באפריל 1839 – 10 באוקטובר 1914), היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. קרול נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. הוא היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, מרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. תחת שלטונו הממושך (48 שנים) רומניה שינתה את פניה, השתתפה במלחמות והרחיבה גבולות, פרשיות שונות זעזעו את המדינה, את המשפחה המלכותית ואפילו את כס המלכות. לקרול היה יחס מורכב ליהודי רומניה, שבכל שנות שלטונו לא זכו לקבלת האזרחות הרומנית, למרות השתתפותם במלחמות הרומנים. מותו, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מקושר לאכזבתו מכך שלא קיבלו את עמדתו שעל רומניה להצטרף למעצמות המרכז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוקטובר 2015	ציור דיוקנו של קרול הראשון קרול הראשון, מלך רומניה (20 באפריל 1839 – 10 באוקטובר 1914), היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. קרול נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. הוא היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, מרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. תחת שלטונו הממושך (48 שנים) רומניה שינתה את פניה, השתתפה במלחמות והרחיבה גבולות, פרשיות שונות זעזעו את המדינה, את המשפחה המלכותית ואפילו את כס המלכות. לקרול היה יחס מורכב ליהודי רומניה, שבכל שנות שלטונו לא זכו לקבלת האזרחות הרומנית, למרות השתתפותם במלחמות הרומנים. מותו, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מקושר לאכזבתו מכך שלא קיבלו את עמדתו שעל רומניה להצטרף למעצמות המרכז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוקטובר 2015	שלושה מחיילי חיל הספר העבר ירדני וגמליהם ב"באר חכמי הקדם" בבית לחם, צולם על ידי צלמי המושבה האמריקאית בשנות ה-30 חיל הסְפָר העֵבֶר-ירדני היה יחידת ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור) שהיוותה חלק מ"הגדודים הטריטוריאליים" של הצבא הבריטי. היחידה הוקמה על ידי שלטונות המנדט ב-1 באפריל 1926, לאחר פירוקן של שתי יחידות דומות: "הז'נדרמריה הבריטית" ו"המשטרה המעולה". עם הקמתה מנתה היחידה כ-800 לוחמים, והוגדרה כגדוד, אך במהלך שנות קיומה הורחבה והגיעה לסדר גודל של למעלה מ-3,000 לוחמים. סגל הפיקוד הבכיר של היחידה היה בריטי, והלוחמים מן השורה היו ערבים, ומיעוטם (כמה עשרות) יהודים (ראו החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני). תפקידה העיקרי של היחידה היה שמירת גבולות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, אך היא פעלה גם בארץ ישראל, ובמיוחד בשמירה על גדר הצפון. היחידה פעלה אף במקומות שונים אחרים במזרח התיכון שבהם פעלו כוחות בריטים במלחמת העולם השנייה, כמו למשל בעיראק במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני. כ"גדוד טריטוריאלי" הייתה היחידה מחויבת לשרת בכל מקום שאליו נשלחה, שלא כמו הלגיון הערבי, שנחשב ליחידת ביטחון פנים בעבר הירדן. בפברואר 1948, לאחר קבלת העצמאות של ממלכת ירדן ולקראת יישום תוכנית החלוקה פורקה היחידה. מרבית חייליה עברו אל הלגיון הערבי ונלחמו בשורותיו במלחמת העצמאות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוקטובר 2015	שלושה מחיילי חיל הספר העבר ירדני וגמליהם ב"באר חכמי הקדם" בבית לחם, צולם על ידי צלמי המושבה האמריקאית בשנות ה-30 חיל הסְפָר העֵבֶר-ירדני היה יחידת ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור) שהיוותה חלק מ"הגדודים הטריטוריאליים" של הצבא הבריטי. היחידה הוקמה על ידי שלטונות המנדט ב-1 באפריל 1926, לאחר פירוקן של שתי יחידות דומות: "הז'נדרמריה הבריטית" ו"המשטרה המעולה". עם הקמתה מנתה היחידה כ-800 לוחמים, והוגדרה כגדוד, אך במהלך שנות קיומה הורחבה והגיעה לסדר גודל של למעלה מ-3,000 לוחמים. סגל הפיקוד הבכיר של היחידה היה בריטי, והלוחמים מן השורה היו ערבים, ומיעוטם (כמה עשרות) יהודים (ראו החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני). תפקידה העיקרי של היחידה היה שמירת גבולות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, אך היא פעלה גם בארץ ישראל, ובמיוחד בשמירה על גדר הצפון. היחידה פעלה אף במקומות שונים אחרים במזרח התיכון שבהם פעלו כוחות בריטים במלחמת העולם השנייה, כמו למשל בעיראק במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני. כ"גדוד טריטוריאלי" הייתה היחידה מחויבת לשרת בכל מקום שאליו נשלחה, שלא כמו הלגיון הערבי, שנחשב ליחידת ביטחון פנים בעבר הירדן. בפברואר 1948, לאחר קבלת העצמאות של ממלכת ירדן ולקראת יישום תוכנית החלוקה פורקה היחידה. מרבית חייליה עברו אל הלגיון הערבי ונלחמו בשורותיו במלחמת העצמאות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוקטובר 2015	פגודת בָּאוצ'וּ בצפון האגם האגם המערבי הוא אגם מים מתוקים במערבה של העיר האנגג'ואו שבסין. שלוש סוללות מחלקות את האגם לחמישה מקטעים, ויש בו מספר איים, מרביתם מלאכותיים. מקדשים, פגודות וגנים סיניים רבים מעטרים את גדות האגם ואת האיים שבו. לאגם המערבי הייתה השפעה על המשוררים והציירים הסיניים במהלך ההיסטוריה של סין בשל יופיו הטבעי והמבנים ההיסטוריים שלחופיו, והוא היה בין מקורות ההשראה החשובים ביותר למתכנני הגנים הסיניים. בשנת 2011 הוכרז האגם כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שתיאר אותו כמקום "שהשפיע על תכנון גנים ברחבי סין, כמו גם ביפן ובקוריאה במהלך מאות בשנים", ומשקף "מיזוג אידיאלי בין האדם לטבע". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוקטובר 2015	פגודת בָּאוצ'וּ בצפון האגם האגם המערבי הוא אגם מים מתוקים במערבה של העיר האנגג'ואו שבסין. שלוש סוללות מחלקות את האגם לחמישה מקטעים, ויש בו מספר איים, מרביתם מלאכותיים. מקדשים, פגודות וגנים סיניים רבים מעטרים את גדות האגם ואת האיים שבו. לאגם המערבי הייתה השפעה על המשוררים והציירים הסיניים במהלך ההיסטוריה של סין בשל יופיו הטבעי והמבנים ההיסטוריים שלחופיו, והוא היה בין מקורות ההשראה החשובים ביותר למתכנני הגנים הסיניים. בשנת 2011 הוכרז האגם כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שתיאר אותו כמקום "שהשפיע על תכנון גנים ברחבי סין, כמו גם ביפן ובקוריאה במהלך מאות בשנים", ומשקף "מיזוג אידיאלי בין האדם לטבע". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוקטובר 2015	רעמסס השני נוהג במרכבה. תחריט ממקדש אבו סימבל המתאר את קרב קדש קרב קדש היה קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל בסוף מאי או סוף יוני סביב 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר קדש. הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה בלבנון ובסוריה הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה טקטית, אך הניצחון האסטרטגי במלחמה היה של החתים, ורעמסס נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על הסכם שלום כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה. הקרב, שהתרחש באזור שנמצא כיום בדרום-מערב סוריה, הוא הקרב הראשון בהיסטוריה האנושית, שנותר בידינו תיעוד מפורט למדי שלו במקורות העתיקים, כולל תנועות הצבאות היריבים והיערכותם לפני הקרב, והשתלשלות המאורעות במהלכו. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מכולם, משום שהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוקטובר 2015	רעמסס השני נוהג במרכבה. תחריט ממקדש אבו סימבל המתאר את קרב קדש קרב קדש היה קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל בסוף מאי או סוף יוני סביב 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר קדש. הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה בלבנון ובסוריה הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה טקטית, אך הניצחון האסטרטגי במלחמה היה של החתים, ורעמסס נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על הסכם שלום כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה. הקרב, שהתרחש באזור שנמצא כיום בדרום-מערב סוריה, הוא הקרב הראשון בהיסטוריה האנושית, שנותר בידינו תיעוד מפורט למדי שלו במקורות העתיקים, כולל תנועות הצבאות היריבים והיערכותם לפני הקרב, והשתלשלות המאורעות במהלכו. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מכולם, משום שהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוקטובר 2015	החקיקה בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם בחקיקה שמקורה בשלטון העות'מאני. כלל בסיסי בכל שיטות המשפט הוא שעל החקיקה להיות גלויה לכל. גם בישראל מתפרסמת החקיקה לשלביה בקבצים אחדים של "רשומות", הפרסום הרשמי של מדינת ישראל. בנוסף לכנסת, שלה תפקיד מרכזי בתהליך החקיקה, ובפרט נתונה לה הסמכות הבלעדית לאשר חוק, שותפים לתהליך זה גורמים נוספים: ממשלת ישראל, שרבות מהצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת מגיעות ממנה. ועדות ציבוריות שמונו לשם בדיקתם של נושאים מסוימים, והדו"ח שהן מגישות מעובד להצעת חוק. נציגי ציבור, המופיעים בפני ועדות הכנסת ומביעים דעתם בנושאים העומדים על סדר היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוקטובר 2015	החקיקה בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם בחקיקה שמקורה בשלטון העות'מאני. כלל בסיסי בכל שיטות המשפט הוא שעל החקיקה להיות גלויה לכל. גם בישראל מתפרסמת החקיקה לשלביה בקבצים אחדים של "רשומות", הפרסום הרשמי של מדינת ישראל. בנוסף לכנסת, שלה תפקיד מרכזי בתהליך החקיקה, ובפרט נתונה לה הסמכות הבלעדית לאשר חוק, שותפים לתהליך זה גורמים נוספים: ממשלת ישראל, שרבות מהצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת מגיעות ממנה. ועדות ציבוריות שמונו לשם בדיקתם של נושאים מסוימים, והדו"ח שהן מגישות מעובד להצעת חוק. נציגי ציבור, המופיעים בפני ועדות הכנסת ומביעים דעתם בנושאים העומדים על סדר היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוקטובר 2015	קרב נאווארינו נחשב לאחת מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העצמאות היוונית ולקרב הגדול האחרון בין אוניות-מפרשים מלחמתיות. הוא ניטש ב-20 באוקטובר 1827 בין צי עות'מאני-מצרי, שהוביל וליווה חיל משלוח לדיכוי מרד היוונים בשלטון העות'מאני, לבין צי משותף של בריטניה, צרפת ורוסיה, שסייעו ליוונים במאבקם לחירות, כל אחת מטעמה היא. הקרב ניטש בתוך מפרץ נאווארינו (כיום פִּילוֹס), בחוף המערבי של הפלופונסוס ביוון, והתנהל כשאוניות שני הצדדים יורות מתותחיהן כשהן עוגנות. לאחר ארבע שעות לחימה הושמד למעשה הצי העות'מאני, וחיל המשלוח נותר מבודד בארץ אויב מבלי יכולת להיחלץ. הסולטאן מהמוט השני לא מיהר להודות בתבוסתו, אך בסופו של דבר נאלץ להיכנע ללחצן של המעצמות הגדולות והכיר בעצמאותה של ממלכת יוון החדשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוקטובר 2015	קרב נאווארינו נחשב לאחת מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העצמאות היוונית ולקרב הגדול האחרון בין אוניות-מפרשים מלחמתיות. הוא ניטש ב-20 באוקטובר 1827 בין צי עות'מאני-מצרי, שהוביל וליווה חיל משלוח לדיכוי מרד היוונים בשלטון העות'מאני, לבין צי משותף של בריטניה, צרפת ורוסיה, שסייעו ליוונים במאבקם לחירות, כל אחת מטעמה היא. הקרב ניטש בתוך מפרץ נאווארינו (כיום פִּילוֹס), בחוף המערבי של הפלופונסוס ביוון, והתנהל כשאוניות שני הצדדים יורות מתותחיהן כשהן עוגנות. לאחר ארבע שעות לחימה הושמד למעשה הצי העות'מאני, וחיל המשלוח נותר מבודד בארץ אויב מבלי יכולת להיחלץ. הסולטאן מהמוט השני לא מיהר להודות בתבוסתו, אך בסופו של דבר נאלץ להיכנע ללחצן של המעצמות הגדולות והכיר בעצמאותה של ממלכת יוון החדשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוקטובר 2015	זוג זאבים טסמניים בגן חיות בארצות הברית בשנת 1902 זאב טסמני הוא יונק שככל הנראה נכחד מן העולם במהלך המאה ה-20. הוא מסווג כחיית כיס ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והוא היה השריד האחרון בסוג זאב כיס. הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה כמה אלפי שנים לפני בוא מתיישבים אירופאים ליבשת, אולם הוא שרד בטסמניה, לצד מינים אנדמיים אחרים כמו השד הטסמני. משערים שהוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים (ובראשם הדינגו), וכן חדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב. על אף שסווג באופן רשמי כחיה נכחדת ב-1996 (50 שנה לאחר מותו של הפרט האחרון הידוע), מטיילים וקריפטו-זואולוגים מדווחים עד היום על צפייה בפרטי זאב טסמני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוקטובר 2015	זוג זאבים טסמניים בגן חיות בארצות הברית בשנת 1902 זאב טסמני הוא יונק שככל הנראה נכחד מן העולם במהלך המאה ה-20. הוא מסווג כחיית כיס ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והוא היה השריד האחרון בסוג זאב כיס. הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה כמה אלפי שנים לפני בוא מתיישבים אירופאים ליבשת, אולם הוא שרד בטסמניה, לצד מינים אנדמיים אחרים כמו השד הטסמני. משערים שהוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים (ובראשם הדינגו), וכן חדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב. על אף שסווג באופן רשמי כחיה נכחדת ב-1996 (50 שנה לאחר מותו של הפרט האחרון הידוע), מטיילים וקריפטו-זואולוגים מדווחים עד היום על צפייה בפרטי זאב טסמני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוקטובר 2015	רחוב ירושלים הוא רחוב בשכונת הדר הכרמל בחיפה. הרחוב נמתח בין היציאה מהטכניון הישן לרחוב בלפור לגן בנימין. בעבר נחשב ליוקרתי והתגוררה בו עלית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון. בתקופה העלייה החמישית, השתכנו ברחוב רופאים רבים וכן אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית של אותה תקופה – לעיתים אף באותו בניין. הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, בנימין אוראל ואחרים. הרחוב, כמתחם, ורבים מבתיו מוגדרים כמבנים לשימור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוקטובר 2015	רחוב ירושלים הוא רחוב בשכונת הדר הכרמל בחיפה. הרחוב נמתח בין היציאה מהטכניון הישן לרחוב בלפור לגן בנימין. בעבר נחשב ליוקרתי והתגוררה בו עלית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון. בתקופה העלייה החמישית, השתכנו ברחוב רופאים רבים וכן אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית של אותה תקופה – לעיתים אף באותו בניין. הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, בנימין אוראל ואחרים. הרחוב, כמתחם, ורבים מבתיו מוגדרים כמבנים לשימור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוקטובר 2015	חמאה וסכין חמאה ייעודית חמאה היא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של שמנת או חלב. החמאה משמשת בין השאר למריחה, טיגון, אפייה ותיבול ונחשבת למצרך מזון בסיסי ברחבי העולם. היא עתירה בשומן רווי, וצריכתה עלולה לגרום לעלייה ברמות ה-LDL (המכונה לעיתים "הכולסטרול הרע") בדם. מלבד השימוש שלה כמזון, שימשה החמאה לאורך ההיסטוריה כמוצר קוסמטי וכתרופה. השלב הראשון בייצורה של חמאה הוא המתנה לציפת שמנת בכלי חלב. לאחר שהשמנת עוברת תסיסה ומחמיצה, כלומר הלקטוז שבה היה הופך לחומצה לקטית בעזרת חיידקים, היא מועברת למחבצה. בימים עברו, המחבצה הייתה כלי פשוט עשוי חרס, עץ או עור, ובתוכה השמנת טולטלה, עד שנוצרה חמאה. כיום התהליך ממוכּן. חמאה שמופקת בשיטה זו מוגדרת כחמאה חמוצה, בניגוד לחמאת שמנת מתוקה, שמיוצרת משמנת שלא החמיצה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוקטובר 2015	איתן הבר מספיד את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בהלווייתו ומקריא את "שיר לשלום" מתוך דף המוכתם בדמו של רבין יצחק רבין: איש הפלמ"ח וההגנה, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים, וראש הממשלה בשתי כהונות: הראשונה בשנים 1974–1977 והשנייה בשנים 1992–1995. היה חתן פרס נובל לשלום לשנת 1994. רצח יצחק רבין: רצח פוליטי שאירע ב-4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון ה'תשנ"ו, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. הרצח בוצע בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו, על ידי יגאל עמיר, שהתנגד למדיניות ממשלתו של רבין. ועדת שמגר: ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בנובמבר 1995, זמן קצר לאחר רצח יצחק רבין. תפקידה היה לחקור את השתלשלות האירועים שהובילו לרצח, ואת תפקוד הגופים האחראים לביטחונו של ראש הממשלה ולשלומו, לפני הרצח ובמהלכו. יום הזיכרון ליצחק רבין: נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון ליצחק רבין. חל בי"ב בחשוון, יום הירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על פי הלוח העברי. הסכמי אוסלו: סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), מאז שנת 1993, כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוקטובר 2015	פנאיט איסטרטי קירה קירלינה היא נובלה מאת הסופר הרומני פנאיט איסטרטי. הסיפור פורסם בשנת 1923 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הנובלה היא שיא יצירתו של הסופר, והייתה לשם דבר הן ברומניה, מולדת הסופר, והן בצרפת, שבה פורסמה היצירה לראשונה. הסיפור לקוח ממחוזות מולדתו של איסטרטי, על רקע נופי רומניה המפגישים בין תרבות מקומית שורשית, קשוחה ואף אלימה, ובין הקצפת האוורירית של החברה הרב-לאומית והרב-תרבותית של פוקדי נמלי הדנובה. נוהגיה של חברה מעורבת זו קלילים ומוסרה מפוקפק, והיא חברה מושחתת לפי קני המידה של התקופה והמקום. הסיפור, שהיה יצירת הביכורים של איסטרטי, נכתב בצרפתית, שפה שאיסטרטי סיגל לעצמו שבע שנים בלבד לפני פרסום הסיפור, בתקופת אשפוזו בשווייץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוקטובר 2015	פנאיט איסטרטי קירה קירלינה היא נובלה מאת הסופר הרומני פנאיט איסטרטי. הסיפור פורסם בשנת 1923 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הנובלה היא שיא יצירתו של הסופר, והייתה לשם דבר הן ברומניה, מולדת הסופר, והן בצרפת, שבה פורסמה היצירה לראשונה. הסיפור לקוח ממחוזות מולדתו של איסטרטי, על רקע נופי רומניה המפגישים בין תרבות מקומית שורשית, קשוחה ואף אלימה, ובין הקצפת האוורירית של החברה הרב-לאומית והרב-תרבותית של פוקדי נמלי הדנובה. נוהגיה של חברה מעורבת זו קלילים ומוסרה מפוקפק, והיא חברה מושחתת לפי קני המידה של התקופה והמקום. הסיפור, שהיה יצירת הביכורים של איסטרטי, נכתב בצרפתית, שפה שאיסטרטי סיגל לעצמו שבע שנים בלבד לפני פרסום הסיפור, בתקופת אשפוזו בשווייץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוקטובר 2015	מושב הקונסיסטוריה בסופיה ב-1932 הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה הייתה מוסד מנהל אוטונומי של קהילות יהדות בולגריה, שפעל בהכרה רשמית משלטונות בולגריה בשנים 1889–1959. המוסד ייצג את יהודי בולגריה מול השלטון, וסיפק את צורכיהן הדתיים, הסוציאליים והחינוכיים של הקהילות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע תקנון התנהלותה של הקונסיסטוריה, וב-1927 לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרדי הממשלה הבולגרית הוא אושר, אך רק באופן זמני, על ידי שר הדתות הבולגרי. הקונסיסטוריה פעלה להרחבת מערכת החינוך היהודית, טיפלה בסוגיית מינוי רב ראשי ובתי דין רבניים ונלחמה נגד תופעות אנטישמיות בממלכה הבולגרית. מאבק זה התגבר החל מאמצע שנות ה-30, עת התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, ושיאו התנהל נגד החלתו של החוק להגנת האומה. החוק אושר בפרלמנט, ובהמשך, עם הקמתו של הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב, הוכפפה הקונסיסטוריה אליו ובאופן רשמי פעילותה כמעט ושותקה. הנהגתה המשיכה בפעילות לא רשמית ונאבקה נגד תוכניות גירוש יהודי בולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וראשי הקונסיסטוריה נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסותו של הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה. המגורשים ועובדי הכפייה מקרב 50,000 יהודי בולגריה שוחררו והחלו לשוב לבתיהם. חברי המפלגה הקומוניסטית מקרב בני הקהילות היהודיות השתלטו בכוחניות על מוסדות הקונסיסטוריה ומינו חברים מטעמם להנהגתה. בהמשך, שותפו בקונסיסטוריה באופן מוגבל גם נציגי התנועות הציוניות. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית יהודי בולגריה ארצה, והשלטון הקומוניסטי הגביל בהדרגה את פעילות הקונסיסטוריה לנושאי דת ותרבות, עד ביטולו המוחלט של מוסד הקונסיסטוריה ב-1959. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוקטובר 2015	מושב הקונסיסטוריה בסופיה ב-1932 הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה הייתה מוסד מנהל אוטונומי של קהילות יהדות בולגריה, שפעל בהכרה רשמית משלטונות בולגריה בשנים 1889–1959. המוסד ייצג את יהודי בולגריה מול השלטון, וסיפק את צורכיהן הדתיים, הסוציאליים והחינוכיים של הקהילות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע תקנון התנהלותה של הקונסיסטוריה, וב-1927 לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרדי הממשלה הבולגרית הוא אושר, אך רק באופן זמני, על ידי שר הדתות הבולגרי. הקונסיסטוריה פעלה להרחבת מערכת החינוך היהודית, טיפלה בסוגיית מינוי רב ראשי ובתי דין רבניים ונלחמה נגד תופעות אנטישמיות בממלכה הבולגרית. מאבק זה התגבר החל מאמצע שנות ה-30, עת התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, ושיאו התנהל נגד החלתו של החוק להגנת האומה. החוק אושר בפרלמנט, ובהמשך, עם הקמתו של הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב, הוכפפה הקונסיסטוריה אליו ובאופן רשמי פעילותה כמעט ושותקה. הנהגתה המשיכה בפעילות לא רשמית ונאבקה נגד תוכניות גירוש יהודי בולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וראשי הקונסיסטוריה נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסותו של הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה. המגורשים ועובדי הכפייה מקרב 50,000 יהודי בולגריה שוחררו והחלו לשוב לבתיהם. חברי המפלגה הקומוניסטית מקרב בני הקהילות היהודיות השתלטו בכוחניות על מוסדות הקונסיסטוריה ומינו חברים מטעמם להנהגתה. בהמשך, שותפו בקונסיסטוריה באופן מוגבל גם נציגי התנועות הציוניות. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית יהודי בולגריה ארצה, והשלטון הקומוניסטי הגביל בהדרגה את פעילות הקונסיסטוריה לנושאי דת ותרבות, עד ביטולו המוחלט של מוסד הקונסיסטוריה ב-1959. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוקטובר 2015	צלמית ברונזה של בעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה שנמצאה בחפירות באוגרית עלילות בעל וענת הוא אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית, ונחשב למיתוס אוגריתי מרכזי וחשוב. היצירה שנכתבה בין המאה ה-15 לבין המאה ה-14 לפני הספירה שופכת אור על אמונותיהם ועל תפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ופותחת צוהר למחשבותיהם ולמנהגיהם של אנשי ארץ כנען. הדמויות המרכזיות בשירה זו: אל – ראש פנתאון האלים הכנעני, בעל – אל הגשם, הסערה והפוריות, אחותו הנאמנה ענת – אלת המלחמה והציד שמסייעת לו, האל ים – אל הימים והנהרות, ומוֹ‏ת – אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים בעל וענת לבין האלים ים ומות על השליטה ועל המלוכה בארץ. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון. כשגוברים ים ומות סובלים בני האדם מבצורת, מעקרות, ממגפות, מהצפת נהרות, מנחשולי מים וממוות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה