אני מצידי פונה לקשישים, אם יש בכם איש היושב ליד אחד מאותם צעירים, שלא יתבייש להראות כמוג לב אם לא יצביע בעד המלחמה, ושלא יהיו חולי תאווה כמותם למה שאינו ברשותם, מתוך הכרה שאך מעט מאוד ניתן להשיג בחמדנות, אך הרבה מאוד בראיית הנולד.
מן הידוע, שהכלים שמשתמשים בהם תמיד על דרך הטבע מוסיף תיקונם ומתחזקים מעשיהם, וכאשר ימעט שימושם יפסדו ויחלשו מעשיהם. והדין נותן שתחזק התאווה מפני שמשתמשים בה תדיר, ויחלש השכל מפני מיעוט השימוש בו.
כי על דרך החכמה ודרך מצוות התורה, צריך אדם להיות עובר על פשע. ועוד, איך ישמח האדם בנפילתו, ואיך יתגאה בו, ולא הפילו הוא? וכמו שנפל אויבו, בסיבת סכלותו או בסיבת חטאו לה', כן יוכל לנפול הוא.
שמענו על הפיכת המים ליין בחתונה בקנה כמעשה נסים. אבל תמורה זו, בחסד האלוהים, מתחוללת למול עינינו בכל יום. הבט בגשם היורד מהשמים על הכרמים, שם הוא נכנס לשרשי הגפנים כדי להפוך ליין; עדות מתמדת לכך שאלוהים אוהב אותנו ואוהב לראותנו שמחים.
משל לאדם שהיה מהלך בדרך:
פגע בו ארי ונוצל (ניצל) ממנו – היה מספר והולך מעשה ארי;
פגע בו דוב ונוצל ממנו – שכח מעשה ארי והיה מספר והולך מעשה דוב;
פגע בו נחש ונוצל ממנו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש.
אף כך ישראל – צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
אמרו על חכם אחד שהיה מאריך בדבריו יותר מדאי, ושאלו לו מדוע אתה עובר הגבול להאריך כל כך? ואמר להם "כדי שיבינו הפתאים". אמרו לו "בעוד שיבינו הפתאים, המשכילים יקוצו".
מכאוביך יָחֵלו כפרי האהוב, דרך שטנות וזיופים תסול לך א ֹרח, כמו דרך יער אפלה.ֹ [...] אין החלום כה נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה גם כן לחלום.
