וירג'יניו רוזטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וירג'יניו רוזטה
Virginio Rosetta
וירג'יניו רוזטה
רוזטה, 1932
מידע אישי
לידה 25 בפברואר 1902
ורצ'לי, איטליה
פטירה 31 במרץ 1975 (בגיל 73)
טורינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא וירג'יניו רוזטה
גובה 1.70 מטר
עמדה מגן ימני
מועדוני נוער
1918 - 1920 פרו ורצ'לי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1919 - 1923
1923 - 1936
סך הכול:
פרו ורצ'לי
יובנטוס
85 (11)
338 (15)
423 (26)
נבחרת לאומית כשחקן
1920 - 1934 איטליה 52 (0)
קבוצות כמאמן
1935 - 1939
1939 - 1940
1943 - 1944
1946 - 1947
1947 - 1948
יובנטוס
לוצ'זה
ביאלזה
מסטרינה
פלרמו
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וירג'יניו רוזטהאיטלקית: Virginio Rosetta; 25 בפברואר 190231 במרץ 1975) היה כדורגלן ומאמן איטלקי ששיחק בעמדת המגן הימני.

רוזטה נחשב לאחד מגדולי שחקני ההגנה של יובנטוס בכל הזמנים. הוא החל את הקריירה בקבוצת פרו ורצ'לי, עמה זכה בשתי אליפויות, ובשארית הקריירה שיחק ביובנטוס, עמה זכה בשש אליפויות נוספות, מתוכן חמש אליפויות רצופות. הוא מחזיק, במשותף, במספר אליפויות איטליה הגבוה ביותר לשחקן. הוא ייצג את איטליה 52 פעמים, בין היתר בשלושה טורנירים אולימפיים, כולל זכייה במדליית הארד באולימפיאדת אמסטרדם 1928. רוזטה אף זכה עם איטליה בגביע העולם במונדיאל 1934.

לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון, שהחלה ביובנטוס אותה הוביל לזכייה בקופה איטליה לראשונה בתולדותיה.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזטה החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של פרו ורצ'לי מעיר הולדתו. הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת, שהייתה מהמובילות באיטליה באותן השנים, בעונת 1919/1920, תחילה כחלוץ, לפני שהוסט לעמדת המגן הימני. רוזטה זכה עם פרו ורצ'לי באליפות איטליה בכדורגל 1920/1921, לאחר ניצחון בגמר הארצי על פיזה בתוצאה 1–2.רוזטה זכה עם קבוצתו באליפות איטליה שנייה ברציפות עם ניצחון כפול בגמר הארצי עם פורטיטודו רומא.

לקראת אליפות איטליה בכדורגל 1923/1924 עבר, בניגוד לרצון הנהלת קבוצתו, לקבוצה המתחדשת של יובנטוס תחת הנשיא החדש, אדוארדו אניילי. ביובנטוס הפך רוזטה לכדורגלן מקצועני שקיבל שכר עבור שירותיו, בניגוד לתקופתו בפרו ורצ'לי. עם זאת, המעבר של רוזטה היה שנוי במחלוקת, וזכה לכינוי תיק רוזטה. פרו ורצ'לי טענה כי מעברו של רוזטה מקבוצה אחת במחוז פיימונטה לקבוצה אחרת נעשתה באופן לא חוקי ותוך ניצול עמדת הכוח של משפחת אניילי. יובנטוס נענשה על ידי ההתאחדות האיטלקית בכדורגל בכך שנמנע מרוזטה לשחק בקבוצה עד לתום העונה, וכל שלושת המשחקים בהם שותף עד אז הפכו להפסדים טכניים ליובנטוס. העונש הכבד הוביל לאובדן האליפות באותה העונה לגנואה.

רוזטה, שהחזיק לבדו במספר אליפויות גבוה יותר מאשר יובנטוס (שתי אליפויות לעומת תואר בודד בו זכתה יובנטוס עד אז), הפך עד מהרה לבורג מרכזי בחוליית ההגנה של יובנטוס. עונת 1924/1925 הייתה לפורה ביותר שלו במדי יובנטוס, ובה כבש תשעה שערי ליגה ב-23 הופעות, למעלה ממחצית שעריו בכל תקופתו ביובנטוס. הוא זכה עם קבוצתו באליפות לראשונה בעונת 1925/1926, לאחר ניצחון 1–12 בסיכום שני מפגשי הגמר הארצי על אלבה רומא.

ב-1929 התמנה לקפטן השני בתולדות המועדון, כאשר ירש את סרט הקפטן מקרלו ביגאטו. הוא המשיך לשמש כקפטן עד לפרישתו ממשחק. יחד עם רוזטה, הפכה יובנטוס לאחת הקבוצות הבכירות באיטליה בשנות ה-30, שנותיה הראשונות של הסרייה א'. בין עונת 1930/1931 לעונת 1934/1935 זכה רוזטה עם יובנטוס בחמש אליפויות רצופות, ובסך הכול עלה לשמונה זכיות באליפות איטליה בקריירה, שהיו לשיא חדש. כיום רוזטה עדיין מחזיק בשיא, בצוותא עם ג'אנלואיג'י בופון, חברו לרצף ביובנטוס ג'ובאני פרארי וג'וזפה פורינו.

לקראת עונת 1935/1936 התמנה רוזטה לתפקיד מאמן-שחקן ביובנטוס. הוא לא הצליח לשמור על רצף האליפויות של הקבוצה, והוביל אותה למקום החמישי בעונת הבכורה שלו כמאמן, בה גם הוסיף 24 הופעות ליגה. בתום העונה פרש רוזטה בן ה-34 ממשחק פעיל, אך נותר בתפקידו כמאמן הקבוצה. בסך הכול ב-13 עונות כשחקן יובנטוס כבש רוזטה 15 שערי ליגה ב-338 הופעות וזכה בשש אליפויות. עד היום נחשב רוזטה לאחד מגדולי מגני הקבוצה בכל הזמנים.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזטה החל את דרכו בנבחרת איטליה במסגרת טורניר הכדורגל באולימפיאדת אנטוורפן (1920). את הופעת הבכורה שלו ערך ב-31 באוגוסט 1920 בטורניר על מדליות הכסף והארד, בניצחונה של איטליה 1–2 על נורווגיה בהארכה. הוא לא שותף בהפסד 0–2 לספרד שסיים את דרכה של איטליה בטורניר.

במהלך 1921 ערך ארבע הופעות במשחקי ידידות, ומאז לא לבש את מדי הנבחרת במשך כשלוש שנים. הוא חזר לנבחרת יחד עם המאמן ויטוריו פוצו במרץ 1924, ומאז היה לאחד משחקניה המובילים של איטליה. הוא שיחק בכל שלושת משחקיה של איטליה בטורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז (1924), שהסתיימו בהדחה מול שווייץ ברבע הגמר.

רוזטה היה לחלק מטורניר הכדורגל באולימפיאדת אמסטרדם (1928) המוצלח של איטליה. הוא שיחק בניצחון 3–4 על צרפת בשמינית הגמר, ובשוויון 1-1 מול ספרד ברבע הגמר שגרר משחק חוזר. גם בו רוזטה שיחק כאשר איטליה מביסה 1–7 את הספרדים. משחקו הרביעי והאחרון של רוזטה בטורניר היה בהפסד 2–3 לאורוגוואי בחצי הגמר. הוא לא שותף במשחק על מדליית הארד, בו הביסה איטליה את מצרים בתוצאה 3–11.

רוזטה זומן על ידי פוצו לסגל איטליה לקראת מונדיאל 1934 הביתי. רוזטה עלה כקפטן הנבחרת למשחק הפתיחה מול ארצות הברית, בו ניצחה איטליה בתוצאה 1–7. בהמשך הטורניר איבד את מקומו בהרכב לארלדו מונצליו, ואיטליה המשיכה לזכייה בגביע העולם הראשון בתולדותיה.

בסך הכול רשם רוזטה 52 הופעות במדי הנבחרת, מתוכן שמונה כקפטן.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק המשיך רוזטה בתפקיד מאמן יובנטוס. בעונת 1937/1938 הוביל רוזטה את יובנטוס למקום השני בסרייה א', מרחק שתי נקודות בלבד מהאלופה אינטר מילאנו (אז בשם אמברוסיאנה-אינטר). באותה העונה הוביל רוזטה את יובנטוס לזכייה הראשונה בתולדותיה בקופה איטליה. יובנטוס הדיחה בחצי הגמר את האלופה שבדרך עם ניצחון 0–2, והעפילה לצמד משחקי גמר מול יריבתה העירונית, טורינו. יובנטוס השיגה 1–3 בחוץ וניצחון 1–2 ביתי הבטיח לה זכייה ראשונה בגביע האיטלקי. הוא המשיך לעונה נוספת, רביעית ואחרונה כמאמן הקבוצה, בה לא הצליחה לשחזר את הישגיה וסיימה שמינית בלבד בטבלה.

לקראת עונת 1939/1940 התמנה לתפקיד מאמן לוצ'זה מהסרייה ב'. הוא הוביל את הקבוצה לעונה מוצלחת, אך לא הצליח להוביל אותה להעפלה לליגה הבכירה. לוצ'זה סיימה את העונה במקום השלישי, מרחק שתי נקודות מליבורנו הסגנית ושלוש פחות מאטאלנטה האלופה, שהעפילו לסרייה א'.

במהלכה של עונת 1943/1944, שהתקיימה בצל מלחמת העולם השנייה שהתחוללה באותן השנים באירופה, התמנו רוזטה וחברו לשעבר ביובנטוס, לואיס מונטי, בצוותא לתפקיד מאמני ביאלזה ששיחקה במחוז פיימונטה-ליגוריה של הליגה האיטלקית הלאומית ששוחקה בזמן המלחמה. ביאלזה סיימה שלישית במחוז ולא העפילה לשלבים הבאים של העונה.

לאחר תום המלחמה, בעונת 1946/1947, אימן רוזטה את מסטרינה, ששיחקה בסרייה ב'. הליגה חולקה אז לשלושה בתים, ומסטרינה של רוזטה שיחקה בבית ב', שם סיימה במקום ה-18 מתוך 21 קבוצות וירדה לליגה השלישית.

רוזטה נותר בסרייה ב' ולקראת עונת 1947/1948 התמנה לתפקיד מאמן פלרמו. הוא הוביל את הקבוצה לעונה מוצלחת בבית ג' של הסרייה ב', שם סיימה פלרמו במקום הראשון, נקודה מעל פיזה, והעפילה אוטומטית לסרייה א'. הייתה זו עונתו האחרונה של רוזטה כמאמן.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו ורצ'לי
יובנטוס
נבחרת איטליה

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובנטוס

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1923/1924 יובנטוס איטליהאיטליה סרייה א' 7 3
1924/1925 23 9
1925/1926 24 0
1926/1927 27 1
1927/1928 32 1
1928/1929 24 0
1929/1930 31 0
1930/1931 28 0
1931/1932 33 0
1932/1933 31 1
1933/1934 32 0
1934/1935 22 0
1935/1936 24 0
סך הכול בקריירה 338 15

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת איטליה
שנה הופעות שערים
1920 1 0
1921 4 0
1924 5 0
1925 2 0
1926 4 0
1927 4 0
1928 9 0
1929 4 0
1930 4 0
1931 3 0
1932 4 0
1933 6 0
1934 2 0
סה"כ 52 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וירג'יניו רוזטה בוויקישיתוף


נבחרת איטליה - מונדיאל 1934 (מקום ראשון)

1 קבנה • 2 קומבי • 3 מסטי • 4 אלמנדי • 5 קליגריס • 6 מונצליו • 7 רוזטה • 8 ברטוליני • 9 קסטלזי • 10 פרריס • 11 מונטי • 12 פיזיאולו • 13 ורגליאן • 14 ארקרי • 15 בורל • 16 דמריה • 17 פררי • 18 גואיטה • 19 גואריסי • 20 מאצה • 21 אורסי • 22 סקיאביו • מאמן: פוצו

איטליהאיטליה