וישאו דה סוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וישאו דה סוס
Vişeu de Sus
ROU MM Viseu de Sus CoA.jpg
סמל וישאו דה סוס
Central Viseu de Sus.jpg
מדינה רומניהרומניה  רומניה
מחוז מרמורש
חבל ארץ טרנסילבניה
מושל ואסילה קומאן
בירת העיירה וישאו דה סוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 443.06 קמ"ר
גובה 427±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 15,037 (נכון ל־31 באוקטובר 2011)
קואורדינטות 47°42′33″N 24°25′26″E / 47.7091666666667°N 24.4238888888889°E / 47.7091666666667; 24.4238888888889
אזור זמן UTC +2
http://www.viseu.mmnet.ro
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

וישאו דה סוסרומנית: Vişeu de Sus, בהונגרית: Felsővisó - פלשובישו, ביידיש: אויבּער וישאווא/ווישעווע, בגרמנית: Oberwischau) היא עיירה ברומניה, במחוז מרמורש שבטרנסילבניה (בסמוך לבורשה, סיגט וסאטו מארה). אחת משלוש עיירות הסמוכות זו לזו (האחרות הן וישאו דה ז'וס ווישאו דה מיז'לוק). "דה סוס" ברומנית מקבילה ל"עילית" (כמו בנצרת עילית) ו"דה ז'וס" היא "תחתית".

הייתה שייכת בעבר להונגריה, עד 1918 כמו כלל טרנסילבניה. מאז היא שייכת לרומניה, למעט בזמן מלחמת העולם השנייה כשהאזור הועבר לשליטת הונגריה.

אקלים העיירה מאופיין בחורף עשיר בשלג, ובקיץ גשום. צמוד לוישאו דה סוס ישנם הרים מלאים בעצי פרי (בין השאר עצי פטל) המשמשים ענף כלכלי חשוב.

הקהילה היהודית וישיבות העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון של יהודים בעיירה הוא בשנת 1840 ולאחר השואה התרוקנה העיירה מיהודים לגמרי.

עד השואה וגם לאחריה הייתה קיימת בוישאו דה סוס קהילה יהודית גדולה, ופעלו בה מספר בתי כנסת, וישיבה גדולה של חסידי ויז'ניץ בראשות רבי מנחם מנדל הגר. רוב יהודי המקום ניספו בשואה לאחר שהועברו למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת ה'תש"ד (1944). במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60 התרוקנה וישאו דה סוס מכל היהודים שבה.

ישיבת אויבר וישעווע:  באויבר ווישעווע (ברומנית Viseul de sus) התגוררו בין שתי מלחמות העולם כעשרת אלפים נפש מתוכם כחמשת אלפים יהודים. פרנסתם של היהודים בדומה לשאר חלקי מארמורש הייתה בדוחק רב. מלבד עסקי המסחר והמלאכה היו יהודים שהתפרנסו מגידול צאן ובקר.מקום נכבד תפסו היהודים במסחר עצים. סוחרי העצים הגדולים העסיקו פועלים יהודים אשר כרתו את העצים שביערות והעבירו אותם ברפסודות שעל הנהר למרחקים. גם בהנהלת העירייה ובין פקידי העירייה היו מספר יהודים.לאחר היווסדות הקהילה במחצית השנייה של המאה ה-19 התקבל כרבה הראשון של הקהילה רבי חנוך זינדל(פוגל). הישיבה הראשונה נוסדה על ידי רבי שמואל גינצלר, שישב 45 שנה על כס הרבנות.

בתקופתו נוסדו 4 בתי כנסת במקום. ביוזמתו הוקם ''תלמוד תורה'' לצעירים. כן הקים ישיבה שנהרו אליה ''בחורי חמד צאן קדשים תלמידים חריפים ושנונים אשר לקחו מפי קדשו והאיר עינייהם במאור תורתו''. דרשותיו על התורה הופיעו לאחר פטירתו בספרו "משיב נפש", שיצא לאור על ידי נכדו.[1] אחריו יתקבל כרב של אויבר וישעווע ר' אליעזר דוד גרינוולד מחבר הספרים קרן לדוד. לפני בואו לאויבר וישעווע היה דומ"ץ (דיין ומורה צדק) בסערדהעלי (עיירה באזור) ולאחר מכן רבה של צעהלים. באויבר וישעווע ניהל פעילות דתית נמרצת והקים בה ישיבה גדולה אשר מנתה לפני מלחמת העולם השנייה כ200 בחורים. בשנת 1920 עבר לסאטמר, שם המשיך בפעילותו הרבנית והרביץ תורה לבני הישיבה בהמלצתו של האדמו''ר משיגווע הקים ישיבות בכל מקומות כהונתו. באויבר וישעווע ישב על כס הרבנות כ14 שנים וניהל בה ישיבה של כמה עשרות בחורים.

ישיבת אויבר וישעווע הגיעה לשיא גדולתה בימיו של האדמו''ר ר' מנחם מנדל האגר מויז'ניץ. ר' מנחם מנדל נולד בשנת תרמ''ה בכפר בעדווילא במחוז מארמורש, עיר רבנותו הראשונה של אביו. האוכל בישיבה היה מפואר והספיק לתלמידים לימים.

פלשובישו שצפון טרנסילווניה הייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, ואחריה סופחה לרומניה. בין שתי מלחמות העולם הועסקו מאות מיהודי העיר במפעלים של תעשיית העץ ובמנסרות שהיו בבעלותם של יהודים מקומיים. בשנות השלושים היגרו יהודים רבים מפלשובישו לערים הגדולות בטרנסילווניה או לארצות-הברית. באותה תקופה זכתה הציונות לאהדה בפלשובישו, בייחוד תנועת בית"ר ו"צעירי המזרחי".[1]

הקהילה היהודית בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי העיירה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בפלשובישו כ- 4,269 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסיית העיר היה כ-27 אחוזים. יהודים רבים התפרנסו מתעשיית העץ והיערות. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי ועם מוסדותיה נמנו ישיבה מפורסמת, שלושה בתי כנסת גדולים וחמישה בתי מדרש של חסידים.

ב-30 באוגוסט 1940 חזרה פלשובישו לריבונות הונגריה. המדיניות ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה באזור בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה גופא, ומצבם הכלכלי של יהודי העיר התדרדר מאוד בשל כך.

התושבים המקומיים שהתגוררו בעיר אימצו במהירות רבה את האידֵאולוגיה הנאצית. השלטונות ההונגריים הרבו לעצור יהודים ולהאשים אותם בפשעים כגון השתייכות לקומוניזם, פעילות בשוק השחור או תמיכה במשטר הרומני הקודם. הרב מנחם מנדל הגר שנמנה עם העצורים מת בעקבות המאסר.

בשנת 1942 גויסו עשרות יהודים מפלשובישו לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רבים מהם נספו בחזית המזרחית, באוקראינה.

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, מנתה נמנו בקהילה האורתודוקסית של פלשובישו כ- 3,500 נפשות.[2]

יהודי האיזור:[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בין 16 ל-23 באפריל 1944 הוקם פלשובישו גטו במרכז העיר. נוסף על יהודי העיר רוכזו בו גם יהודים רבים מנפת פלשובישו, וכל משפחה מקומית נדרשה לשכן בביתה כמה משפחות מיישובים סמוכים. יותר מ-9,000 בני אדם התגוררו בגטו בצפיפות קשה, ורובם סבלו חרפת רעב. כמה יהודים נדרשו לעבוד מחוץ לגטו, בעיקר בתעשיית העץ. בין יתר ההשפלות שהושפלו היהודים בגטו הייתה קיצוץ זקנם. תושבי הגטו נחקרו לעתים קרובות ועונו כדי להוציא מהם מידע על חפצי ערך שהסתירו.

יהודי גטו פלשובישו גורשו בשלושה טנרספורטים שיצאו לאושוויץ ב-19, ב-21 וב-25 במאי 1944. לפני שילוחם שוב עשו על גופם חיפושים דקדקניים לגילוי חפצי ערך מוסתרים.

כ- 38 אלף מיהודי מרמורש נספו בשואה. לא ידוע כמה מתוך הנספים הם מהעייריה.[3]

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות 50 ושנות ה60 התרוקנה העיירה מהיהודים.

בשנת 2002 ,האוכלוסייה היא: 13,878 (87,40%), 1113 גרמנית (7%), 530 הונגרים (3,33%) ו 274 האוקראינים (1,72%) מכלל האוכלוסייה של כ- 15,878 תושבים היו רומנית; כ- 13,158 אורתודוקסים, כ-1883 קתולים וכ- 573 דתות יווניות קתוליות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וישאו דה סוס בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אברהם פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, , 1978
  2. ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
  3. ^ נפתלי בן-מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים: הוצאת קרית-ספר בעמ, 1948
Flag of Romania.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רומניה ובנושא יישובים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.