חזון אחרית הימים (ישעיהו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזון אחרית הימים מופיע בספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'-ד' וכולל נבואה לפיה באחרית הימים יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ושבעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים. נוסח דומה לנבואה זו מופיע בספר מיכה, פרק ד', פסוקים א'-ה'.

תחילת ישעיהו פרק ב'

ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.
ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם.
ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב אלה המחלקים את ספר ישעיהו לשני נביאים, יש המייחסים את חזון אחרית הימים ל"ישעיהו השני", אף שנבואה זו נמצאת בפרקים המיוחסים ל"ישעיהו הראשון". אחרים סבורים שנבואה זו של ישעיהו נשאלה ממיכה. חוקר המקרא יאיר זקוביץ שולל דעות אלה ומציין: "דעתנו כדעת הטוענים כי מיכה הוא המצטט מספר ישעיה ולא מצאנו טעם כלשהו להפקיע את הנבואה מחזקתו של ישעיהו בן אמוץ."[1]

לכאורה עוסקת נבואה קצרה זו בשני נושאים נפרדים: הכרה של הגויים באלוהי ישראל וחזון השלום. עמוס חכם, בפירוש "דעת מקרא" לספר ישעיהו, קושר בין שני נושאים אלה:

הנבואה כורכת את השלום שבין העמים בנכונותם של העמים לקבל עליהם את מרותו של ה' אלהי ישראל, בהסכמתם ללכת בדרכיו ובהכרתם, שתורת האמת יוצאת מאת ה' אלהי ישראל, השוכן במקדשו אשר בהר ציון. כל זמן שאין הגויים מודים בכל אלה השלום שהם עושים אינו שלום של קיימא.[2]

יאיר זקוביץ רואה את פסוק ה', "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה" כחלק בלתי נפרד מחזון אחרית הימים. בעוד שהחזון מדבר על עתיד רחוק, "אחרית הימים", שבו יאמרו הגויים "וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו", הרי בפסוק זה פונה הנביא לעם ישראל ללכת בדרך זו כבר בהווה. זקוביץ מנמק זאת: "הפנייה לבני ישראל נגזרת מקל וחומר: אם הגויים עתידים להכיר באדנותו של אלוהי יעקב, אף יחפצו להלך בדרכיו, ראוי להם לבני ישראל להקדים ולעשות כן, ויתרה מזו: בהליכתם בדרכי ה' יתוו בני ישראל לגויים את הדרך אשר ילכו בה".[3]

יואל מציג נבואה הפוכה מזו של ישעיהו: "כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים".[4] מיכה מציג חזון דומה מאוד לזה של ישעיהו, אך לדברי יאיר זקוביץ "עיקר טעם העתקת הנבואה בספר מיכה הוא רצונו של הנביא להתפלמס עִמה" – ישעיהו מציג תפיסה אוניברסלית ואילו מיכה מציג תפיסה בדלנית – אלוהי ישראל לעם ישראל."[5]

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת שבת נאמר, על כלי נשק שאין לצאת אתם בשבת: "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרֹמַח. וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"."[6]

בברייתא[7] מובא כי שאלו החכמים את רבי אליעזר, אם כלי הנשק הם נוי, מדוע לא יהיו קיימים בימות המשיח כמו שכתוב "וכתתו חרבותם לאיתים"? השיב רבי אליעזר, כי בימות המשיח כלי הנשק יהיו מיותרים, ולכן לא יהיו קיימים, ולא מפני שהם נחשבים לכלים מכוערים. אביי הוסיף והסביר את כוונתו של רבי אליעזר, בכך שכאשר הכלים יהיו מיותרים ולא יהיה בהם עוד שימוש, לא יהיה להם ערך גם כנוי, כמו שנר נחשב לחפץ מכובד ומלכותי בלילה, כאשר הוא מאיר את החשכה, ולא ביום לאור השמש.

בתלמוד[7] הובאה גרסה אחרת, ולפיה רבי אליעזר השיב לחכמים שגם בימות המשיח לא יתבטלו כלי הזין משימוש. התלמוד מביא כי דעה זו של רבי אליעזר מתאימה עם אמרתו של שמואל שפסק "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד" כלומר החידוש היחיד בהנהגת העולם בימות המשיח יהיה בכך שעם ישראל לא יהיו משועבדים לאומות העולם ויוכלו לעסוק בתורה ומצוות במנוחה, אבל העולם ינהג הלאה כמנהגו, ואילו הפסוק "לא ישא" כו' נסוב על תקופה מאוחרת יותר המכונה בתלמוד "העולם הבא". דעה זו מנוגדת לזו של רבי חייא בר אבא, שקבע כי "כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא - עין לא ראתך אלוקים זולתך", שכן לפי רבי חייא בר אבא הפסוק "לא ישא" כו' נסוב על ביאת המשיח שבו לא יהיו מלחמות. לעומת זאת לפי הגרסה הראשונה, דעתו של רבי אליעזר מתאימה עם זו של רבי חייא בר אבא וחלוקה על זו של שמואל.

הרמב"ם פוסק כשמואל כי: "ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".[8]

בתרבות ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר ישעיהו בפארק ראלף באנץ', ניו יורק

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י' פלג, "שתי קריאות בחזון אחרית הימים (ישעיה ב' 2–5, מיכה ג' 5-1)", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ, תש"ע, עמ' 27–50.
  • מ' סיסטר, "והיה באחרית הימים (ישעיה ב' 1–5)", ספר שילה, 1960, עמ' 117–132.
  • יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ד, הפרק "מתן תורה בירושלים (ישעיה ב ב-ה)", עמ' 145–166.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וכתתו חרבותם לאתים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ד, עמ' 148
  2. ^ ספר ישעיהו מפורש בידי עמוס חכם, הוצאת מוסד הרב קוק, 1984, עמ' 27
  3. ^ יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ד, עמ' 157
  4. ^ ספר יואל, פרק ד', פסוק י'
  5. ^ יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ד, עמ' 159
  6. ^ משנה, מסכת שבת, פרק ו', משנה ד'
  7. ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ג, עמוד א'
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ט', הלכה ב'
  9. ^ מילות השיר "כי מציון תצא תורה" והאזנה לו, באתר זמרשת
    כי מציון תצא תורה בביצוע מייק בורשטיין, באתר YouTube
  10. ^ מילות השיר "וכיתתו חרבותם לאתים" והאזנה לו, באתר זמרשת, שירה: כרמלה בר-נץ
    וכיתתו חרבותם לאתים, לחן: דוד זהבי, שירה: דפנה זהבי, באתר הספרייה הלאומית