ולאד דראקול

ולאד דראקול
Vlad Dracul

ולאד דראקול בציור קיר בן זמנו
לידה	1393 ולאכיה
נרצח	דצמבר 1447 (בגיל 54 בערך) בלטֵן, כיום במחוז אילפוב, ולאכיה
מדינה	ולאכיה
מקום קבורה	מנזר דיאלו
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
תואר ווייבוד ולאכיה אב מירצ'ה הזקן (מחוץ לנישואין) אם מארה (אולי טולמאי) צאצאים מירצ'ה השני, ולאד הנזיר, ולאד המשפד, ראדו היפה
ווייבוד ולאכיה 1436–1442 (כ־6 שנים) מירצ'ה השני ←
ווייבוד ולאכיה 1443–1447 (כ־4 שנים) → מירצ'ה השני ולאדיסלב השני ←

ולאד דראקול (ברומנית: Vlad Dracul) (ולאד "הדרקון" או "השד"), (1393 - דצמבר 1447), הידוע בכתבי היסטוריונים רומנים בתור ולאד השני היה ווייבוד (שליט) של ולאכיה. הוא שלט ב-1442-1436, ושוב ב-1443–1447. הוא היה אביהם של מירצ'ה השני, ולאד הנזיר, ולאד המשפד, וראדו היפה. בפי הטורקים נקרא "דרקולה" או "דירקולה" (Drakula, Dırakula).

הכינוי "דראקול"

ערך מורחב – מסדר הדרקון

יש משערים כי ולאד קיבל את הכינוי "דראקול" לאחר הצטרפותו בנירנברג בשנת 1431 למסדר הדרקון, שנוסד בשנת 1408 על ידי זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בכוונה לזכות בתמיכת הכנסייה הקתולית בהגנה על ולאכיה נגד איום האימפריה העות'מאנית. יש גם דעה כי שם זה, שמשמעותו ברומנית "השד" הודבק לו בגלל אכזריותו שהוריש גם לבנו, ולאד צפש "דרקוליה" ("בן השד" או "השד הקטן"). לפעמים כונה בדיעבד ולאד דראקול גם "ולאד הזקן" ("Vlad cel Batrân"), להבדיל מוולאד המשפד, מוולאד הנזיר, ולאד ונטילה ובמיוחד מולאד הצעיר, ששלטו בוולאכיה מאוחר יותר. הקשר של ולאד דראקול וככל הנראה, גם של כינויו, עם מסדר הדרקון מסביר גם נוכחותם של דרקונים במטבעות העשויים בילון שהנפיק.

רקע משפחתי

ולאד השני (דראקול) היה נציגו הראשון של בית דרקולשט, ענף של שושלת בית בסאראב, ובן בלתי חוקי של מירצ'ה הזקן. למרות הנצרות האורתודוקסית של משפחתו, היה סובלני מאוד כלפי הקתוליות. לא נרתע עם זאת מלהרוג מספר נציגים של בשושלת המתחרה של בית דנשט, גם הם ענף של בית בסאראב, וכך צבר כוח בוולאכיה, לאחר ששב מגלות טרנסילבניה בשנת 1436.

זהותה של אשתו הראשונה של ולאד איננה ידועה. אשתו השנייה, הנסיכה קניאז'נה, במקורות אחדים וסיליסה לבית מושאט, הייתה בתו הבכורה של אלכסנדרו הטוב, שליט מולדובה, מבין בניו הלגיטימיים היה מירצ'ה הבכור, שזהות אמו אינה ידועה. ולאד הנזיר היה בנו מקשר עם אחת הפילגשים שלו, אשת אצולה וולאכית בשם קלטונה. ולאד המשפד וראדו היו שניהם בניו באמצעות נישואיו עם הנסיכה קניאז'נה או וסיליסה. ולאד, שהיו לו מאהבות רבות, גם הוליד ילדים מחוץ לנישואים, ובהם בן נוסף בשם מירצ'ה, ששלט לתקופה קצרה בשנת 1481. (הבחירה בשם מירצ'ה היא לזכר אביו מירצ'ה הזקן)

מלוכתו הראשונה 1436 - 1442

עלייתו לשלטון והכניעה לסולטאן

בשנת 1431 תפס אחיו של ולאד דראקול, אלכסנדרו אלדיה, את השלטון מדן השני, לאחר שהאחרון החזיק בו לסירוגין מאז 1420. בדצמבר 1436, לאחר מותו של אלכסנדרו אלדיה ממחלה, עלה ולאד דראקול לשלטון, בתמיכת זיגמונד מבית לוקסמבורג.

לאחר מותו של זיגמונד כעבור שנה (1437), בגלל היותו חסר משענת פנימית חזקה וכעת גם נעדר סיוע חיצוני מול המעצמה העותמ'אנית, החליט ולאד דראקול להיכנע לטורקים (ובכך בגד במסדר הדרקון). הוא התייצב בפני מוראט השני באדירנה ובידיו החובות שהיה עליו לשלם לשער הנשגב. ביולי 1437 - יוני 1438 יצא מוראט השני לפשיטה (ר'אזה) בדרום טרנסילבניה. כבן חסות, גם ולאד ליווה את הסולטאן ואת צבאו. ה"אקנג'י" (akıngi) הטורקים זרעו אימה והרס ברחבי ארץ זו וחזרו עם שלל ענק דרך ולאכיה, כשוולאד דראקול מורה הדרך של הסולטאן. הוא גם הרעיף על הסולטאן מתנות רבות (peşkeş "פשקש") . אף על פי שלא יכול היה למנוע את הפשיטה הטורקית, השתדל ולאד דראקול, בהמשך, להשיג את שחרור השבויים הנוצרים שנפלו בידי העות'מאנים.

מירצ'ה השני עלה לשלטון בשנת 1442, כאשר זומן וולאד דראקול לחצר העות'מאנית לשם משא ומתן על התמיכה העות'מאנית, תמיכה לה היה זקוק כדי להגן על שלטונו מפני יאנוש הוניאדי, הוויווד של טרנסילבניה. בסופו של דבר (לפי עדותו של הכרוניקן הביזנטי דוכאס), כלא אותו הסולטאן בגליפולי כחשוד בבגידה. יתרה מכך, גם שני ילדיו, ולאד המשפד וראדו היפה, ליוו אותו, נשארו בשבי הטורקי ונשלחו למבצר אגריגז במערב אנטוליה.

בשנת 1442, בעקבות קרב סנטאימרה (כיום מארושסנטאימרה, וברומנית סנטימברו), נכנס יאנוש הוניאדי בכוח לוולאכיה, מירצ'ה השני הודח מהשלטון על ידי צבאו של הוניאדי, ונאלץ לברוח. הוניאדי הציב את בסאראב השני, בן דן השני, על כס המלכות. עם זאת, החזיק בסאראב השני את השלטון רק זמן קצר (עד 1443), ואיבד אותו בתוך שנה לוולאד דראקול, שחזר בתמיכת האימפריה העות'מאנית.

מלוכתו השנייה 1447-1443

על פי ההסכם עם העות'מאנים, היה על ולאד דראקול לשלם מס שנתי, וכן לשלוח מדי שנה בנים וולאכים אשר ילחמו בשירות הכוחות העות'מאנים. על פי סעיף נוסף בהסכם נשארו שני בניו של ולאד דראקול ולאד המשפד וראדו היפה כבני ערובה.

בשנת 1444, הכריז המלך החדש של הונגריה, ולדיסלב השלישי מווארנה, על מסע הצלב נגד האימפריה העות'מאנית, בפיקודו של הוניאדי, במאמץ לשחרר את הבלקן ולגרש את הטורקים מחוץ לאירופה. הוניאדי דרש שוולאד דראקול יקיים את שבועתו כחבר במסדר הדרקון וכבן חסות של הונגריה: ולאד נצטווה להצטרף למערכה אך סירב. האפיפיור אאוגניוס הרביעי פטר את דראקול מההבטחה שלו, אבל הוא דרש שישלח את בנו מירצ'ה במקומו.

ולאד דראקול השאיר את מירצ'ה השני בפיקוד על יחידת עזר של 4000 פרשים ולאכים. היחידה השתתפה בקרב ורנה בנובמבר 1444, הצבא הנוצרי הושמד בקרב זה; מלך הונגריה איבד את חייו ויאנוש הוניאדי נמלט מהמקום, והואשם על ידי רבים, כולל מירצ'ה השני ואביו, בכישלון הגדול ^{[דרוש מקור]}. לאחר התבוסה מירצ'ה שתמך באביו, אך לא תמך ביחסיו הפוליטיים עם האימפריה העות'מאנית הוביל את שארית יחידתו ואת הכוחות הנוצריים מעבר לדנובה. בהיותו מפקד צבאי מוכשר, מירצ'ה השני כבש מחדש בהצלחה את המבצר של ג'ורג'ו, שעל הדנובה, בשנת 1445, בעזרת האביר הבורגונדי ואלראן דה ואברן. עם זאת, בהסכם נוסף עם העות'מאנים, אביו איפשר לטורקים לשוב ולשלוט על המבצר, במאמץ לשמור על שלטונו, ואולי מתוך דאגה לשלומם של שני בניו שנמצאו כבני ערובה בידי העות'מאנים.

מותו

יאנוש הוניאדי זעם על מה שתפס כבגידתו של ולאד דראקול, במיוחד כשתכנן תגובת נקם לתבוסה בקרב ורנה.

הבית בעיר סיגישוארה (שסבורג) בטרנסילבניה, שבו, לפי גורמי תיירות, נטען כי התגורר ולאד דראקול בין השנים 1431–1435

בין 23 בנובמבר - 16 בדצמבר 1447 נכנס יאנוש הוניאדי עם צבאו לוולאכיה, לכד את ולאד דראקול ואת בנו מירצ'ה בביצות על יד הכפר בלטֶן (ככל הנראה, במחוז אילפוב, מצפון לבוקרשט, לא רחוק מסנאגוב וכיום חלק מהכפר פריש) והוציאם להורג בעריפת ראש. לפי מקורות מסוימים, את מירצ'ה, בנו הבכור של דראקול ויורשו, עיוורו וקברו בחיים בויארים עוינים בטרגובישטה. יאנוש הוניאדי המליך את בעל בריתו ולאדיסלב השני כשליט ולאכיה. באותה תקופה הוא עצמו אימץ את התואר "שליט ולאכיה" מבלי ששלט בפועל.

ראו גם

• בית דרקולשט
• מסדר הדרקון
• מירצ'ה השני
• ולאד המשפד
• ראדו היפה
• ולאד הנזיר

לקריאה נוספת

• Ilie Minea ,Vlad Dracul şi vremea sa, extras din Cercetări istorice, IV, Iaşi, 1928

(איליה מיניה - ולאד דראקול ותקופתו, מתול "מחקרים היסטוריים" ד, יאשי 1928)(ברומנית)

• Fr. Pall,Intervenţia lui Iancu de Hunedoara în Ţara Românească şi Moldova în anii 1447-1448, în Studii, tom XVI (1963), nr. 5, p. 1049-1072. (פ. פאל - התערבותו של יאנוש הוניאדי בוולאכיה ובמולדובה בשנים 1447–1448) (ברומנית)
• Matei Cazacu ,Un viteaz frate al lui Vlad Ţepeş, în Viaţa studenţească, nr. 36,

1968, p. 6 (מאטיי קאזאקו - אח אמיץ של ולאד המשפד, בכתב העת "ויאצה סטודנציאסקה", מס. 36, ע' 6, 1968) (ברומנית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולאד דראקול בוויקישיתוף

• Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti ,1976 (ברומנית)
• Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1978, (אורל דצ'יי - תולדות האימפריה העות'מאנית, ההוצאה המדעית והאנציקלופדית, בוקרשט, 1978 ברומנית)
• אליאנה קזן, אואג'ן דניזה - המעצמות הגדולות והמרחב הרומני במאות 15–16, הוצאת אוניברסיטת בוקרשט 2001 פרק א - יאנקו הוניאדי וה"מסע הצלב" המאוחר

Ileana Cazan, Eugen Denize - Marile puteri şi spaţiul românesc în secolele al XV-lea- al XVI-lea Editura Universităţii din Bucureşti 2001, cap.1 - Iancu de Hunedoara şi "cruciada târzie" (ברומנית)

• שטפאן אנדרייסקו - ולד המשפד- דרקולה, בין האגדה ובין האמת ההיסטורית, ההוצאה האנציקלופדית, בוקרשט,1998

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

• בוגדן קוסטין - סדרת מטבעות לא ידועה של ולאכיה מהמאה ה-15, המיוחסת לשליט ולדיסלב השני

Bogdan Costin - O serie monetară necunoscută a Ţării Româneşti din secolul al XV-lea, atribuită voievodului Vladislav al II-lea