ולדימיר פוזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ולדימיר פוזנר
Влади́мир По́знер
Vladimir Pozner by Augustas Didzgalvis.jpg
לידה 1 באפריל 1934 (בן 86)
פריז, צרפת
כינוי לארי קינג הרוסי
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
השכלה
  • תיכון סטאיווסנט
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1961- 
עיסוק עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך
מעסיק ערוץ 1
סוג כתב מנחה טלוויזיה
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד (1 בינואר 2014)
עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (3 בדצמבר 1999)
עיטור הידידות בין העמים (29 באפריל 1994)
עיטור מסדר המולדת דרגה רביעית (27 בנובמבר 2006)
מדליה על גבורת העמל (14 בנובמבר 1980)
לגיון הכבוד
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק pozneronline
טוויטר vladimirpozner
http://pozneronline.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולדימיר ולדימרוביץ’ פוזנררוסית: Владимир Владимирович Познер) הוא עיתונאי ואיש תקשורת סובייטי-רוסי ואמריקאי, יליד צרפת ממוצא יהודי-צרפתי, מנחה התוכנית "פוזנר" בערוץ הפדרלי הראשון של רוסיה, בעקבותה זכה לכינוי "לארי קינג הרוסי". בין השנים 1994–2008 כיהן כנשיא האקדמיה הרוסית לטלוויזיה.

הוא דובר רוסית, צרפתית ואנגלית שוטפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר נולד בצרפת למהגר רוסי ממוצא יהודי ולדימיר אלכסנדרוביץ’ פוזנר שהיגר לצרפת ב-1922 וז’רלדין לוטן – אזרחית צרפת. הוא נטבל לנצרות בקתדרלת נוטרדאם, אך הוריו נישאו רק בהיותו בן 5. מכיוון שאביו ביכר חיי הוללות, בגיל 3 אימו היגרה עימו לארצות הברית היכן שהתגוררו אימה ואחותה, שם הועסקה בתור עורכת סרטי וידאו במדור הצרפתי של אולפני פרמאונט. כעבור 5 שנים, ב-1939, אביו הועסק אז בחברת ההפקה Metro Goldwyn Mayer השיב את אשתו ובנו – ולדימיר, בחזרה לצרפת, אולם בעקבות פלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת ב-1940, משפחתו הפליגה לארצות הברית היכן שב-1945 נולד אחיו - פבל פוזנר. עם סיפוחה של ליטא, היכן שהתגורר סבו של פוזנר, לברית המועצות ב-1940 אביו קיבל דרכון סובייטי. אביו היה פטריוט סובייטי להוט; החל מ-1943 בהיותו ראש צוות במדור דוברי-רוסית באגף הקולנוע של USDOD פעל בשירות המודיעין הסובייטי והדליף מידע מסווג בשל מניעיו האידאולוגיים. ב-1948 משפחתו היגרה למזרח גרמניה בגין התחקות שירותי ה-FBI אחר אביו ועל רקע עידן המקארתיזם. ולדימיר אלכסנדרוביץ’ חלם לשוב ולחיות בברית המועצות וב-1952 שב אליה עם משפחתו; הם השתכנו במוסקבה.

על אף שאמו צרפתייה ואביו התנער מיהדותו, הוזכר לפוזנר כי הוא ממוצא יהודי - כך למשל, התקבלותו לאוניברסיטת מוסקבה העלתה חרס בשל מוצאו, אך בזכות קשריו של אביו עם ה-ק.ג.ב., ב-1953 הוא החל את לימודיו בפקולטה לביולוגיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר בערוץ CNBC
פוזנר מראיין את קלינטון במסגרת תוכנית הראיונות שלו, 2010.

לאחר סיום לימודיו פוזנר ניסה כוחו בתרגום השירה האנגלית והועסק אצל משור הילדים – סמואיל מרשק, בתור מזכירו הספרותי; הוא השיב באנגלית ובצרפתית על מכתבי-פנייה שהופנו למרשק.

ב-1961 התקבל לסוכנות התקשורת "נובוסטי" בתור עורכו של העיתון Soviet Life שהופץ לצורכי תעמולה בחו"ל. ב-1967 הועסק בבטאון "ספוטניק". באותה השנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בין השנים 1970-1985 הועסק בארגון הטלוויזיה הממשלתית של ברית המועצות בתור פרשן באנגלית בשידורי רדיו שכוונו לארצות הברית ולאנגליה; באותה העת הופיע פוזנר ברשת הטלוויזיה האמריקאית ABC בתוכנית Nightline. לתהילתו בקרב הקהל הסובייטי זכה בזכות הנחיית התוכנית "גשר טלוויזיוני: לנינגרד-סיאטל" עם פיל דונאיו ששודרה בעידן הפרסטרויקה. התוכנית הנ"ל התנהלה על ידי ועידת וידאו וכללה מדגם מייצג הן של אזרחי ברית המועצות והן של אזרחי ארצות הברית. במסגרתה דנו בענייני טאבו, כגון פלישתה של ברית המועצות לאפגניסטן. בין 1991-1997 הועסק בערוץ CNBC בתוכנית Pozner&Donahue, אך בגין מינויי מנהל חדש שהתערב בתוכן התוכנית בניגוד להשקפותיו של פוזנר, פוטר מן הערוץ.

מ-2008 החל לשתף פעולה עם איוון אורגנט בהגשת סרטי-מסע בערוץ הראשון ברוסיה. פוזנר הוא אחד מבכירי אנשי-התקשורת ברוסיה ומנחה את תוכנית הראיונות "פוזנר" בערוץ הראשון של רוסיה, במסגרתה התראיינו בנימין נתניהו, הילרי קלינטון, דמיטרי מדבדב, אמנים ובכירי המדינאים.

בית הספר פוזנר לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Moscow Malaya Dmitrovka Street 20-1.jpg

בשנת 1997 הוא חנך במוסקבה את בית הספר לאמנויות הטלוויזיה. למנהלת בית הספר מונתה אשתו השנייה של פוזנר, יקטרינה אורלובה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר מגדיר את עצמו כאתאיסט. הוא מגנה את הנצרות האורתודוקסית על אי-זכייתה בעידן התחיה. לפי טענותיו נקרו בדרכו כמרים כסילים שאינם בקיאים בברית החדשה. את הנצרות הוא מדמה עם מרקסיזם – שתי תורות נהדרות לדידו, אך מיישמיה (המלפגה הקומוניסטית של ברית המועצות והשדרה הרוחנית) לוקים בחסר.

סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט בכל סרטי הטלוויזיה שהפיק, הוא שיתף פעולה עם איוואן אורגנט.

  • 2008 — אמריקה של קומה אחת (Одноэтажная Америка)
  • 2010 — טור דה פראנס (Тур де Франс)
  • 2012 — איטליה שלהם (Их Италия)
  • 2012 — עין האלים (Глаз Божий), גילם את פבלו פיקאסו
  • 2013 — זעזוע גרמני (Германская головоломка)
  • 2014 — אנגליה בכלל ובפרט (Англия в общем и в частности)
  • 2016 — אושר יהודי (Еврейское счастье)
  • 2016 — שייקספיר. זהירות למלכים (Шекспир. Предостережение королям)
  • 2017 — בחיפוש אחר דון קישוט (В поисках Дон кихота)
  • 2019 — הכי, הכי, הכי (Самые. Самые. Самые)
  • 2020 — המדינה שעוד לא גילינו (Страна, которую так и не открыли)

ספרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר פוזנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]