ולדימיר פיניוב
 | |
| לידה |
1957 ברית המועצות  |
|---|---|
| התאבד |
2001 (בגיל 44 בערך) ישראל |
| תאריך עלייה | 1993 |
| ידוע בשל | חשד לרצח סדרתי |
  | |
ולדימיר פיניוב (1957 – אפריל 2001) היה רוסי–ישראלי שהואשם בהיותו רוצח סדרתי והתאבד בטרם החל משפטו. הוא הואשם ברציחתם של שלושה אנשים והודה ברציחתם של אדם או שניים נוספים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיניוב נולד ברוסיה בשנת 1957, ועבד ככימאי. בשנת 1993 עלה לישראל עם אשתו ושלושת ילדיו, והתיישב בשכונת רמת הנשיא בבת ים. לאחר מספר חודשים נמלטה אשתו מהבית לבית מחסה לנשים מוכות, וטענה כי בעלה הכה אותה ואיים לרצוח אותה.[1] כתוצאה מכך ניתק פיניוב קשר עם משפחתו, הפך לחסר בית והתמכר לאלכוהול.
עם השנים, בנה לעצמו צריף בדיונות באזור התעשייה בבת ים, ואף בנה בו ג'קוזי מאולתר. ביתו החדש הפך למאורת סמים, ואירח בקביעות חסרי-בית אחרים.[2] בשנת 1998 אובחן במרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל כסובל מסכיזופרניה פסיכופתית, אך סירב לכל טיפול, סירב להתאשפז ולא עמד בקריטריונים לאשפוז בכפייה.[1]
הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיניוב, שגר בצריף יחד עם בת זוגו סבטלנה, התווכח רבות עם חסרי בית אחרים וטען כי הם מנסים לפגוע בו וברכושו.
בחורף 1999 חנק ורצח את התייר האוקראיני ניקולאי גראסימוב וקבר אותו בדיונות של בת ים בסיועו של חסר בית אחר, אלכסיי ארטמנוב.[3] לאחר מספר חודשים, הוא רצח את ארטמנוב, וקבר אותו בדיונות כשהוא נעזר בחסר בית אחר, שנודע רק בשם "בוראטינו" (אנ') (בוראטינו הוא שמה של דמות פיקטיבית רוסית המבוססת על פינוקיו).[1] ביולי 2000 נקלע לוויכוח עם ויאטסלב "סלאבה" שוורץ, שעבר להתגורר יחד עם פיניוב וסבטלנה זמן קצר קודם לכן. בעוד השניים שיכורים, חבט פיניוב בראשו של שוורץ ולאחר מכן חנק אותו למוות וקבר אותו תחת עץ סמוך.[4][5]
המעצר והחקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף שנת 2000 פנתה למשטרה בת זוגו של פיניוב, סבטלנה, וטענה כי הוא הודה בפניה שרצח מספר אנשים וקבר את גופותיהם בדיונות של בת ים.[6]
ב-2 בנובמבר 2000 עצרה המשטרה את פיניוב. בחקירתו הודה פיניוב ברצח ארבעה או חמישה בני אדם,[7] אך התקשה לזכור את הספירה המדויקת מכיוון שהיה שיכור בעת כל מעשי הרצח.[1] למרות זאת, הוא תיאר במדויק היכן נמצאים אתרי הקבורה, ואמר כי לעיתים חפר והטמין מחדש את הגופות כראות עיניו. לטענתו כל הרציחות היו בשל ויכוחים אישיים על הסגות גבול ועניינים דומים. הוא הוסיף כי ראה גופה של אישה שנקברה בדיונות, אך לא זכר אם הוא היה זה שרצח אותה או לא.[6] בשל אכזריותו ואופי פשעיו כינו אותו החוקרים "חניבעל".[5]
מספר ימים לאחר מעצרו הובא פיניוב לדיונות, ולמרות שבתחילה הכחיש - הוא הצביע בפני השוטרים על שני אתרי קבורה, בהם נמצאו גופותיהם המרקיבות של ארטמנוב ושוורץ.[2][4] זמן קצר לאחר מכן נמצאה גם גופתו של גראסימוב, אבל למרות המאמצים שנעשו - לא נמצאו באזור גופותיהם של קורבנות נוספים.[3]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 2001, עוד לפני פתיחת משפטו, התאבד פיניוב בחדר מעצרו.[7] מראיון שערכו איתו פסיכיאטרים ופורסם לאחר מותו התברר כי פיניוב היה מודע לחלוטין למעשיו בעת מעשי הרצח, וכי לא חש חרטה עליהם. במשטרה טענו כי עוד מספר חסרי בית נעלמו בצורה מסתורית בעת פעילותו של פיניוב, וכי ייתכן שגם הם מצאו את מותם בידי פיניוב.[7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Murder Case a Mystery Due to Doctor-patient Confidentiality". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2021-10-16.
- ^ 1 2 רוני זינגר, משולש ברמודה של העולם התחתון, באתר הארץ, 11 באפריל 2004
- ^ 1 2 חשד: קורבן נוסף של רוצח ההומלסים, באתר וואלה!, 7 בנובמבר 2000
- ^ 1 2 הוארך מעצרו של הומלס מבת ים - החשוד כרוצח סדרתי, באתר וואלה!, 2 בנובמבר 2000
- ^ 1 2 ירון דורון ואסף גולן, בכל זמן נתון פועל בישראל לפחות רוצח סדרתי אחד, באתר מקור ראשון, 2 במאי 2016
- ^ 1 2 רוצח ההומלסים הראשון, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2005
- ^ 1 2 3 רוני זינגר, כשהומלס נרצח, אף אחד לא מתלונן במשטרה, באתר הארץ, 31 במאי 2005