ולדימיר קארה-מורזה

ולדימיר ולדימירוביץ' קארה-מוּרְזָה (ברוסית: Влади́мир Влади́мирович Кара́-Мурза́; נולד במוסקבה ב-7 בספטמבר 1981) הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי רוסי, כיהן כסגן יו"ר תנועת "רוסיה הפתוחה", תנועה חברתית שמטרתה לקדם חברה אזרחית ודמוקרטית ברוסיה וממומנת על ידי איש העסקים הגולה מיכאיל חודורקובסקי. הוא יהודי מצד אימו.^[1] קארה-מורזה כיהן כחבר במועצת התיאום של האופוזיציה הרוסית ב-2012 וחבר בתנועת סולידריות והיה סגן מנהיג מפלגת החופש העממי בשנים 2015–2016. הוא הורעל פעמיים, ככל הנראה בעקבות תפקידו בקידום "חוק מגניטסקי"^[2].

ב-17 באפריל 2023 נשלח קארה-מורזה ל-25 שנות מאסר אחרי שבית משפט ברוסיה הרשיע אותו בבגידה ובהעלבת צבא רוסיה על רקע המלחמה באוקראינה^[3].

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר קארה-מורזה השלים השכלתו בפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת קיימברידג' ובבית הספר טריניטי הול. מגיל 16 עסק בעיתונות ותקשורת.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1991–2001 היה חבר מפגלת הבחירה הדמוקרטית של רוסיה ולאחר מכן היה לחבר ברית כוחות הימין בשנים 2001–2008 והיה חלק מצוות העובדים של בוריס נמצוב וכיהן כיועצו בדומה. ידוע כמתנגד לשלטונו של ולדימיר פוטין מאז שנת 2000 ונוטה לתמוך בגריגורי יאבלינסקי כמועמד לנשיאות רוסיה.

במאי 2007 תמך בקידומו של הסופר ולדימיר בוקובסקי למועמדות לנשיאות רוסיה מטעם האופוזיציה הדמוקרטית לבחירות הנשיאותיות. בדצמבר 2007 בכנס תנועת ברית כוחות הימין קארה-מורזה נבחר לחבר במועצה הפוליטית הפדרלית של המפלגה, אך שנה לאחר מכן הצהיר על עזיבתו את המפלגה בשל התחברותה עם תנועת המעשה הנכון. בדצמבר 2008 נבחר לחבר במועצה הפוליטית הפדרלית של תנועת סולידריות והוצב במקום השני ברשימת המפלגה, שני למנהיג התנועה בוריס נמצוב.

במרץ 2010 חתם על העצומה "פוטין מוכרח ללכת" והיה ממובילי המחאות למען בחירות הוגנות. ביוני 2012 הצטרף למפלגת החופש העממי וצורף למועצת התיאום של האופוזיציה הרוסית.

מפברואר עד מאי 2011 ניהל מגעים בקונגרס של ארצות הברית מטעם האופוזיציה הרוסית על הרחבת הסנקציות נגד אישים פוליטיים ברוסיה, על רקע מקרה המוות של סרגיי מגניטסקי.

פעילות תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1997–2000 היה כתב בעיתון "נובאיה איזבסטיה" והיה פרשן בעיתון קומרסנט בשנים 2000–2004. בשנת 2002 מונה לעורכו הראשי של עיתון העסקים "Russian Investment Review".

בשנת 2004 עבר לטלוויזיה והיה לכתב בוושינגטון של ערוץ RTVi בשנים 2004–2012. בסתיו 2012 ערוץ RTVi שהיה בבעלות ולדימיר גוסינסקי נמכר לאיש העסקים רוסלן סוקולוב וקארה-מורזה פוטר.

הרעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במאי 2015 קארה-מורזה אושפז במצב קריטי בבית החולים במוסקבה ודווח כי נמצאו עקבות חומר רעיל בגופו. בדצמבר 2015 הוא הגיש תלונה לוועדת החקירות של רוסיה בטענה על ניסיון להתנקש בחייו.

ב-2 בפברואר 2017 אושפז שוב במצב קריטי בבית החולים במוסקבה ונכנס לתרדמת. נטען כי שוב נמצאו עקבות חומר רעיל בגופו^[4].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארה-מורזה נשוי ולו שלושה ילדים.

קארה-מורזה הוא בנו של ולדימיר קארה-מורזה (האב), נינו של הפילוסוף אלכסיי קארה-מורזה, צאצאו של המדען סרגיי קארה-מורזה. סבו היה המשפטן סרגיי קארה-מורזה שחי בשנים 1876–1956. קארה-מורזה הוא צאצאו של המהפכן הלטבי וולדמאר ביסנייקס (1884–1938) והדיפלומט ושגריר לטביה בבריטניה, גאורג ביסנייקס (1885–1941).