ולדימיר (קונסטנטינוביץ') קונובלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר קונובלוב
Vladimir Konovalov.jpg
לידה 5 בדצמבר 1911
אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1967 (בגיל 55)
סנקט פטרבורג, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Krasnenkoe cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אקדמיית פרונזה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצי הסובייטי, חיל ים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 29 בנובמבר 1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה contrammiraglio, counter admiral, קפטן קורבטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • גיבור ברית המועצות
  • מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות
  • מדליה על כיבוש קניגסברג
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מסדר אושקוב
  • מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד
  • עיטור מלחמת המולדת
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליה על ההצטיינות בקרב
  • עיטור הדגל האדום
  • עיטור לנין
  • מדליה על הגנת לנינגרד
  • Order of Ushakov, 2nd class
  • עיטור הכוכב האדום
  • עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה
  • תג "מפקד צוללת" עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולדימיר קונסטנטינוביץ' קונובלוב (בלועזית: Vladimir Konstantinovich Konovalov, נולד ב־5 בדצמבר 1911 - 29 בנובמבר 1967) היה מפקד הצוללות של חיל הים הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה. גיבור ברית המועצות

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם וולף בן קלמן ביישוב חקלאי-יהודי בשם "נדיאזנאיה" (מחוז זפוריז'יה, היום אוקראינה), שפירושו "התקווה". נדיאזנאיה היה יישוב בו הצליחו היהודים בתוצרתם החקלאית יותר מכל היישובים האחרים של התושבים המקומיים.

הקרב הראשון בו הוא השתתף כילד היה בהתנגשויות הרחוב בין החקלאים היהודים לבין פורעים גויים, שרצו להתנקם בהם על הצלחתם. הוא ומשפחתו עברו לדונצק. שם הוא התחנך באוניברסיטה הטכנית הלאומית של דונצק. [1]

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת שירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 21 הוא החל לשרת בחיל הים הסובייטי והוא סיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר הימי הגבוה MV פרונזה (באנגלית: M. V. Frunze Naval School). לאחר שסיים את הכשרתו הוא שרת בצוללת שהייתה חלק מצי הים השחור. בשנת 1940 הוא הועבר לצי הבלטי והוא מונה לסגן מפקד צוללת מדגם L-3. שלוש שנים לאחר מכן הוא מונה למפקדה.

מתחילת הקרבות בין גרמניה הנאצית לברית המועצות עד לסוף שנת 1942 צוות הספינה של קונובלוב לקח חלק במספר פעולות בהן הם הטביעו כ-10 ספינות גרמניות. ב-22 במרץ 1943, מפקד הצי הבלטי האדמירל ולדימיר טריבוץ העניק לקונובלוב את הדגל שספינתו קיבלה כאות הערכה על פעולותם במלחמה.

באוקטובר 1944, שטו קונובלוב וספינתו לצד הדרומי של הים הבלטי, שם הם לקחו חלק בשלוש משימות נוספות בין השנים 1944-1945.[2]

הטבעת הספינה "גויה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 16 באפריל 1945, תפסה הצוללת של קונובלוב את ספינת התובלה הגרמנית "גויה", על הספינה היו בין היתר פליטים, פצועים וחיילים גרמנים. לאחר שירו 2 טילי טורפדו לעבר הספינה היא טבעה תוך 7 דקות. פחות מ-200 אנשים שרדו מתוך 7000 איש שהיו על הסיפון, מרבית ההרוגים היו אזרחים ופליטים גרמנים שפונו מאזורים אליהם פלשו הסובייטים. הספינות שליוו את הספינה "גויה" רדפו אחר הצוללת של קונובלוב במשך שעתיים וחצי ואף פוצצו כ-5 מטענים, אך הצוללת לא נפגעה. כאות הערכה להטבעת הספינה זכה קונובלוב בתואר גיבור ברית המועצות ב-8 ביולי 1945.[2]

סיכום פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המידע של הצבא הסובייטי, התוצאה הכוללת של הפעולות של קונובלוב וצוותו הסתכמה ב-21 ספינות תובלה פגועות ו-7 ספינות מלחמה פגועות. אלו הן תוצאות מרשימות ביחס לצוות אחד שפיקד על צוללת אחת.[2]

הימים שאחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה המשיך קונובלוב לפקד על הצוללת עד נובמבר 1947. בשנים 1947 - 1950 למד באקדמיה הימית בלנינגרד. בתום הלימודים מונה למדריך בכיר בבית הספר לקציני חיל הים בעיר קלינינגרד. ב1955 - 1958 פיקד על שייטת צוללות בצי הים הבלטי. ב1958 - 1961 שירת באגף ההדרכה של הצי הסובייטי וב1961 - 1966 - במטה הצי הצפוני. ב-7 במאי 1966 הועלה קונובלוב לדרגת קונטר-אדמירל ומונה לסגן מפקד בית הספר לקציני צוללות בלנינגרד.

ולדימיר קונובלב נפטר מאוטם שריר הלב ב29 בנובמבר 1967.

במהלך הקריירה שלו עוטר קונובלוב (בנוסף לתואר גיבור ברית המועצות) : בשלושה עיטורי לנין , שני עיטורי הדגל האדום , עיטור אושקוב, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה , עיטור הכוכב האדום ובמדליות שונות.[2]

בשנת 2012 נקרא על שמו רחוב בסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר קונובלוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמר לובושינסקי קטקו, הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה, שריון, 2005
  2. ^ 1 2 3 4 Vladimir (Vulf) Konovalov | www.yadvashem.org, באתר vladimir-konovalov.html (באנגלית)