ולדיסלב גומולקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיסלב גומולקה

ולדסילב גומולקהפולנית: Władysław Gomułka ; ‏6 בפברואר 1905, קרוסנו - 1 בספטמבר 1982, קונסטנצ'ין) היה פוליטיקאי ומנהיג קומוניסטי פולני, מנהיגה דה פקטו של פולין בין השנים 1945 ל-1948 ומנהיגה בשנית בין השנים 1956 ל-1970.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדיסלב גומולקה נולד בפרבר כפרי של קרוסנו שבגליציה (אז בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית, היום בפולין) למשפחה ממעמד הפועלים. הוריו הכירו והתחתנו בארצות הברית, לשם הגיעו בנפרד בחיפוש אחר חיים טובים יותר בסוף המאה ה-19, אך שבו לפולין בתחילת המאה ה-20. אביו, יאן, עבד בתעשיית הנפט המקומית, והיה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גליציה, ומ-1919, במפלגה הסוציאליסטית הפולנית.

גומולקה גדל בעוני ובתנאי דלות. הוא למד בבית הספר בקרוסנו רק שש או שבע שנים, וכבר ב-1919, בגיל 14, החל לעבוד כשוליה בבית מלאכה מקומי. ב-1922, לאחר הכשרתו, החל לעבוד כנפח בבתי זיקוק הנפט המקומיים.

בין השנים 1922 ל-1925 נטל חלק בתנועת הנוער של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, ושימש כמזכיר התנועה במחוז דרוהוביץ' (אז בשטחה של פולין). ב-1925 הפך לפעיל במפלגת האיכרים העצמאית, וכשנה לאחר מכן, הצטרף להמפלגה הקומוניסטית של פולין. ב-1926 נעצר בפעם הראשונה בגין השתתפותו בארגון שביתה, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן.

ב-1932 נעצר שוב, הפעם בגין ארגון שביתה בלודז'. במהלך מעצרו נורה, וסבל מפציעת ירי קשה שהותירה אותו עם שיתוק מוטורי חלקי ברגל. המעצר הניב כתב אישום שבמסגרתו נגזר עליו עונש מאסר של 5 שנים בעוון "פעילות נגד המדינה הפולנית ולמען האינטרסים של רוסיה". לאחר שהות של כמעט שנתיים בבית הסוהר הוא השתחרר, ונסע בשם בדוי לברית המועצות. גומולקה חי במוסקבה במשך כשנה, עד 1935, אז חזר לפולין והתיישב בשוויינטוחלוביצה.

ב-1936 נעצר בפעם השלישית, ונותר בכלא עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

תקופת הכיבוש הנאצי והסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברח גומולקה מהכלא ולאחר שהות קצרה בוורשה, הגיע אל ביאליסטוק, שם היה למנהל מקלט ליוצאי המפלגה הקומוניסטית של פולין. ב1940 עבר ללבוב, שם הפך לראש המחלקה לייצור מחברות באחד המפעלים בעיר.

ב1941 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לאחר מבצע ברברוסה, שב לקרוסנו, והצטרף למפלגת הפועלים הפולנית (המפלגה הקומוניסטית החדשה). כשנה מאוחר יותר עבר לוורשה, והפך בה לאחד המנהיגים של המפלגה - תחילה שימש כחבר הוועד המרכזי של המפלגה, לאחר מכן כיהן כחבר מזכירות הוועד המרכזי של המפלגה, וב-23 בנובמבר 1943 מונה למזכיר הכללי של מפלגת הפועלים הפולנית.

תקופת מפלגת הפועלים הפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1945 מונה להיות סגן ראש הממשלה ושר "השטחים המוחזרים" (השטחים שהועברו מגרמניה לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה) תחילה ב"ממשלה הפולנית הזמנית" ולאחר מכן ב"ממשלת האחדות הלאומית הזמנית" אשר שלטה בפולין עד לבחירות של שנת 1947. לפני משאל העם של 1946 (שכונה "שלוש פעמים כן", שכן נשאלו בו שלוש שאלות - האם אתה בעד ביטול "הסנאט של פולין", האם אתה בעד רפורמה אגררית, והאם אתה בעד ייצוב גבולה המערבי של פולין על קו נהרות האודר והנייסה. המפלגות הקומוניסטיות תמכו בשלוש הנקודות) - גומולקה ובולסלאב ביירוט, שני המנהיגים של המפלגה, נפגשו עם יועץ סובייטי שהדריך אותם כיצד לבצע זיוף בתוצאות המשאל כדי לבסס את שלטון המפלגה, וליצור מקסם שווא של דמוקרטיה ותמיכה עממית.

בפגישה של מנהיגי המפלגות הקומוניסטיות בעולם, שנערכה בפולין ב1947 , ושבה נוסד הקומינפורם, נשא גומולקה נאום בו טען כי פולין לא צריכה להפוך למדינה בעלת מנגנון של מפלגה אחת, וכי יש צורך לשמור על ההפרדה בין מפלגת הפועלים הפולנית לבין המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. במהלך נאומו רבים מהמשתתפים יצאו בהפגנתיות מן החדר. נאום זה ביטא הלך רוח שונה מן הקו הרשמי של המפלגה שקבע באותה העת יוסיף סטלין ביד רמה.

באוגוסט 1948 הודח גומולקה מראשות המפלגה בשל "סטייה ימנית לאומנית", ובמקומו מונה בולסלאב ביירוט לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה. בינואר 1949 הודח גומולקה גם מכלל התפקידים המיניסטריאליים שלו, ובאוגוסט 1951 גורש מן המפלגה (שהפכה למפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת, לאחר האיחוד עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית), ונעצר בעוון "סטייתו המחשבתית". גומולקה נותר במעצר עד לדצמבר 1954.

תקופת מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של המנהיג הסטליניסטי של פולין, בולסלאב ביירוט, במרץ 1956, והשינויים שעברה ברית המועצות, עברה פולין תהליך של דה-סטליניזציה, מה שהעלה את התקווה הציבורית לרפורמה.

ביוני 1956 שבתו העובדים בעיר פוזנן, במחאה על מחסור במוצרי מזון ומוצרי צריכה, על תנאי הדיור הגרועים, על הירידה בהכנסה הריאלית, ועל הניהול הכושל של הכלכלה הפולנית. בתחילה ניסתה הממשלה הפולנית לדכא את המהומות בכוח הזרוע, באמצעות הצבא הפולני, ובתוך כך שמונים איש נהרגו, אך לאחר שהבינה כי לא תוכל להמית את המחאה, דאגה הממשלה להעלות את המשכורות ב-50%, ונוסף על כך, הבטיחה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובפוליטיקה הפולנית.

בעקבות כך, מי שהיה יורשו של בולסלאב ביירוט כמזכיר המפלגה וכנשיא פולין, אדווארד אוחאב, החליט "לטהר" את שמו של גומולקה, ולהעביר לידיו את תפקיד מזכיר המפלגה באוקטובר 1956.

שנותיו הראשונות של גומולקה בשלטון לוו בשיפור היחסים עם הכנסייה הקתולית, הרחבת חופש המחשבה וחופש הביטוי, העלאת השכר, והפחתת הדיכוי המשטרתי. בין שאר פעולותיו, התיר גומולקה באופן חריג ליהודי פולין לעזוב את המדינה, אם ברצונם לעלות למדינת ישראל, וכך עלו לישראל כ־35 אלף יהודים, חלקם מברית המועצות, שהיו אזרחי פולין בעבר. על שמו נקראה עלייה זו "עליית גומולקה".

לאחר גל הרפורמות הראשון, בתחילת שנות ה-60, איבד המשטר של גומולקה מן האידאליזם שליווה אותו בתחילתו, ומרבית ה"רפורמיסטים" סולקו ממוקדי הכוח.

במרץ 1968 פרצו הפגנות סטודנטים בורשה, לאחר שהממשלה אסרה על העלאת מחזהו של אדם מיצקייביץ' "דזיאדי", שנכתב בשנת 1824, בשל כך שהוא כולל לכאורה "התייחסויות אנטי סובייטיות". מייצ'יסלאב מוצ'אר, מי שהיה פרטיזן בעת המלחמה, ניסה לחתור תחת גומולקה, וייסד פלג פנים-מפלגתי בשם "הפרטיזנים", שהתבסס על לאומנות פולנית ורגשות אנטישמים, השתמש בהפגנות הסטודנטים כדי לפתוח במסע אנטי-יהודי בכלי התקשורת, כאשר טען כי מי ששורשיו יהודים מגלה נטיות ציוניות, ואינו נאמן לפולין. בעקבות מסע הכפשה זה, החליט השלטון לעשות מעשה, וכעשרים אלף יהודים איבדו את משרותיהם ונאלצו להגר מפולין; בהקשר זה התפטר במחאה שר החוץ הפולני אדם רפצקי, אשר כביטוי מחאה הוסיף את שמו לרשימת המפוטרים היהודים במשרדו. המסע שבתחילה כוון כנגד היהודים שהחזיקו במשרות עוד מתקופת הסטליניזם, השפיע על כל היהודים, גם על אלו שלא היו קומוניסטים. גומולקה יכול היה להתנגד למסע התקשורתי, אך התיר לו להימשך, בתקווה כי ידעך מעצמו. המסע פגם במוניטין של פולין מחוץ לגבולותיה, ובמיוחד ביחס של ארצות הברית לפולין. אינטלקטואלים רבים התנגדו למסע התעמולה האנטישמי, ומוצ'אר הפך לדמות שנואה. בהקשר זה יש לציין כי גומולקה עצמו היה נשוי לפולנייה ממוצא יהודי ממנה נולד לו בן.

באוגוסט 1968 השתתף הצבא הפולני בפלישה לצ'כוסלובקיה. אינטלקטואלים פולנים מחו על המעשה, וריצ'רד סיבייץ שרף עצמו חי במחאה על הפעולה. ההשתתפות הפולנית בדיכוי ה"סוציאליזם בעל פני אנוש" הביאה לניכור נוסף בין גומולקה ותומכיו לשעבר, הליברלים.

הדחתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1970 זכה גומולקה בניצחון פוליטי כאשר השיג את הכרת גרמניה המערבית בגבול האודר-נייסה בין המדינות. קנצלר מערב גרמניה, וילי בראנדט כרע על ברכיו בבקשת מחילה על פשעי הנאצים. על אף שמחווה זו הופנתה בראש ובראשונה כלפי יהודי גטו ורשה, רבים הבינו אותה כבקשת סליחה מן העם הפולני כולו. את ההצלחה הזו ניצל המשטר כדי להעלות את המחירים על מוצרי היסוד (בעיקר בשר ומוצרי חלב), מה שהוביל למחאה ציבורית תקיפה שכללה הפגנות כנגד עליית המחירים ברחבי פולין. המשטר נתן פקודה לירות בכל מפגין שינסה לחזור לבתי החרושת, דבר שהביא למותם של מאות עובדים והגדיל את המחאה. מנהיגות המפלגה, בשיתוף עם מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, החליטה לגרום לפרישתם של גומולקה ושאר מנהיגי המשטר שהיו מזוהים עם ההוראה לפתיחה באש על המפגינים, ובכך סיים ולדיסלב גומולקה את תפקידו ואת חייו הפוליטיים.

גומולקה נפטר ב-1 בספטמבר 1982 מסרטן הריאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]