ולוואלי דיקינסון
לידה |
12 באוקטובר 1893 סקרמנטו, ארצות הברית |
---|---|
פטירה | 1980? (בגיל 86 בערך) |
מדינה | ארצות הברית |
השכלה | אוניברסיטת סטנפורד |
ולוואלי דיקינסון (באנגלית: Velvalee Dickinson; 12 באוקטובר 1893 – 1980) הורשעה בריגול נגד ארצות הברית מטעם יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. הייתה ידועה בשם "אשת הבובה". היא השתמשה בעסק שלה בעיר ניו יורק כדי לשלוח מידע על הצי של ארצות הברית לאנשי קשר בארגנטינה באמצעות הודעות סטגנוגרפיות. לבסוף היא נתפסה כשאחד מאנשי הקשר שלה בבואנוס איירס עבר למקום אחר והודעותיה הוחזרו.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיקינסון נולדה בשם ולוואלי מלונה בלוצ'ר בסקרמנטו, קליפורניה לאוטו ואליזבת בלוצ'ר. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת סטנפורד ב-1918 אך לא קיבלה את התואר הראשון שלה באמנויות עד ינואר 1937, לכאורה משום שלא החזירה ספרים שבבעלות האוניברסיטה.[2]
בסוף שנות ה-20 עד אמצע שנות ה-30, הועסקה דיקינסון בחברת תיווך בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בבעלות בעלה לעתיד, לי טי דיקינסון. זמן קצר לאחר נישואיה עבדה דיקינסון כעובדת סוציאלית באזור עד 1937. המשרד עשה עסקים עם יפנים והעניין של בני הזוג דיקינסון ביפן גדל עד כדי כך שהם הצטרפו לאגודה היפנית-אמריקאית, שם החלו להתחכך עם חברי הקונסוליה היפנית. מאוחר יותר, גם קבע ה-FBI שהיא ביקרה לעיתים קרובות בקונסוליה, השתתפה במפגשים חברתיים חשובים שבהם נכחו חברי הצי היפני ופקידי ממשל יפני גבוהים אחרים, ואירחה יפנים רבים בביתה. כשהצלחתה של החברה שלהם פחתה, כך גם תפקידם של בני הזוג דיקינסון כתומכים ביחסים טובים בין יפן לארצות הברית.
בשנת 1937, משפחת דיקינסון עברה לניו יורק, שם עבדה זמן קצר כעובדת בחנות כלבו. ב-31 בדצמבר 1937, היא החלה להפעיל חנות בובות משלה, תחילה בביתה בשדרת מדיסון 680 ומאוחר יותר בחנות נפרדת בשדרות מדיסון 714, שם פעלה במשך מספר שנים עד שהעבירה את החנות במורד הבלוק, לשדרת מדיסון 718 באוקטובר 1941. חנות הבובות של דיקינסון פנתה לאספנים אמידים ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה המעוניינים להשיג בובות זרות, אזוריות ועתיקות. לי דיקינסון סייע לעסק של אשתו על ידי טיפול בחשבונאות עד מותו, ב-29 במרץ 1943.
האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1942 הובא לידיעת ה-FBI מכתב, שיורט על ידי צנזורים בזמן מלחמה. המכתב, כביכול מאישה בפורטלנד, אורגון לאדם בבואנוס איירס, דן ב"בית חולים נפלא לבובות" וציין כי הכותבת שלחה "שלוש בובות אנגליות עתיקות" לתיקון. במכתב צוינו גם "רשתות דגים" ו"בלונים". יחידת ההצפנה של אליזבת סמית' פרידמן שבמטה משמר החופים האמריקני בוושינגטון בחנה את המכתב ושברה את הקוד, והגיעה למסקנה שה"בובות" הן למעשה שלוש ספינות מלחמה וכי "בית החולים לבובות" הוא מספנה בחוף המערבי בה בוצעו תיקונים, בעוד ש"רשתות הדייג" וה"בלונים" חשפו מידע על הגנות החוף ומידע קריטי אחר מאזור החוף המערבי.[3][4]
בהתבסס על המכתב לעיל, ה-FBI פתח בחקירת ריגול. במהלך הזמן הזה, נשלחו ארבעה מכתבים נוספים לאותה כתובת בבואנוס איירס, סניורה אינס לופז דה מולינאלי ברחוב או'היגינס 2563. עם זאת, המכתבים הוחזרו לשולח, בשל "כתובת לא ידועה". מכתבים אלה נמסרו לרשויות הדואר[1] והם מסרו אותם לידי ה-FBI. האנשים ששמותיהם הופיעו על המעטפה כשולחים ציינו כי המכתבים מכילים מידע המתאים לחייהם האישיים ולתחביביהם, והחתימות על המכתבים הנאמרים דומות לשלהם. אך כל הארבעה הכחישו בתוקף כי שלחו את המכתבים לכתובת בארגנטינה.
אחד המכתבים, שנשלח לכאורה על ידי מרי וואלאס מספרינגפילד, אוהיו, אמנם ציין את כתובת ביתה - היי סטריט 1808E - אך נשלח מהדואר בניו יורק, מקום בו מעולם לא הייתה. המכתב, שדן בעיקר בבובות, הכיל התייחסויות ל"מר שו, שהיה חולה אך יחזור לעבודה בקרוב". המכתב תאם מידע לפיו המשחתת USS Shaw, שניזוקה במתקפת פרל הארבור, השלימה תיקונים בחוף המערבי והייתה אמורה בקרוב להצטרף שוב לצי האוקיינוס השקט.
מכתב אחר, שניתן לאף-בי-איי באוגוסט של אותה שנה, נכתב על ידי אישה בקולורדו ספרינגס, קולורדו, נשלח בדואר מאוקלנד, קליפורניה. המכתב הזה, שנכתב בפברואר, התייחס לשבע בובות קטנות שהכותב אמר שישונו כך שיראו כאילו הן "שבע בובות סיניות אמיתיות", שנועדו לחקות משפחה של הורים, סבים וסבתות ושלושה ילדים. ה-FBI קבע כי המכתב נכתב זמן קצר לאחר ששיירת ספינות הגיעה למספנת הצי מארה איילנד ב-ואייחו, קליפורניה. המכתב הכיל פרטים מסוימים על הספינות, שאם היו מפורסמים, היו פוגעים במאמץ המלחמתי.
אותה אישה גם מסרה ל-FBI מכתב שהוחזר לה על ידי משרד הדואר מוקדם יותר באותו חודש. המכתב השני, ממאי, ובחותמת הדואר מפורטלנד, אורגון, דן ברכישת בובה של "רקדן מקדש סיאמי". בחלק מהמכתב נכתב:
"זה ניזוק, כלומר נקרע באמצע. אבל עכשיו זה תוקן ואני אוהב את זה מאוד. לא הצלחתי להשיג בן זוג לרקדנית הסיאמית הזו, אז אני משנה בובה רגילה קטנה לבובת סיאם שנייה."[2]
קריפטוגרפים קבעו שהתרגום הוא "זה עתה השגתי מידע מאובטח על ספינת מלחמה, נושאת מטוסים. היא ניזוקה, טורפדה במרכזה. היא תוקנה עכשיו... הם לא יכלו להשיג בן זוג לספינה ואז ספינת מלחמה רגילה הופכת לנושאת מטוסים שנייה..." המידע התאים לנזק שנגרם לנושאת המטוסים USS סרטוגה, שהייתה בתיקונים במספנת הצי פוג'ט סאונד, לפני שהועברה לבסיס הצי בסן דייגו, קליפורניה.
מכתב שלישי, שנמסר ל-FBI על ידי אישה בספוקיין, וושינגטון, הנושא חותמת דואר מסיאטל התייחס ל"בובת ביסקוויט גרמנית, לבושה בחצאית הולה גראס", שנשלחה לסיאטל לצורך תיקונים שיסתיימו מתישהו בסביבות השבוע הראשון של פברואר. רשויות חיל הים אישרו ל-FBI כי ספינה שניזוקה בפרל הארבור נמצאת בפוג'ט סאונד לצורך תיקונים והתיקון יסתיים בסביבות הזמן המצוין במכתב.
בדיקה פורנזית של כל המכתבים הנוגעים בדבר אישרה כי החתימות הן זיופים, בהתבסס על עותקים של החתימות המקוריות. עוד עולה מהבדיקה כי בעוד שמכונות כתיבה שונות שימשו לחיבור האותיות, מאפייני ההקלדה הצביעו על כך שהאותיות הורכבו על ידי אדם בודד. המסקנה אליה הגיעו הבוחנים הייתה שהמכתבים הכילו טקסט קוד המעביר מידע על ספינות הצי האמריקני ומיקומן, מצבן, תיקונן ומעמדן, בדגש על ספינות שניזוקו בפרל הארבור.
חֲקִירָה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האישה בקולורדו ספרינגס כיוונה את ה-FBI לכיוון דיקינסון, בעלת חנות הבובות בניו יורק. היא האמינה שדיקינסון זייפה את חתימתה על אחד מהמכתבים כנקמה, משום שהאישה איחרה לשלם עבור כמה בובות שרכשה בחנות של דיקינסון. בהתבסס על חקירות של וואלאס והאישה האחרת המעורבת, הייתה הסכמה שדיקינסון היא החשודה. בנוסף, כל ארבע הנשים התכתבו בעת ובעונה אחת עם דיקינסון בנוגע לאיסוף בובות. מכתבים מודפסים בין דיקינסון לנשים המעורבות זוהו על ידי ה-FBI כמי ששימשו במכתב "ספרינגפילד".
חקירה על הרקע של דיקינסון הצביע על מעורבותה בארגונים יפניים בזמן שחייתה בסן פרנסיסקו, וגם שלאחר שעברה לניו יורק, היא ביקרה במועדון ניפון ובמכון היפני בניו יורק והפכה לחברה של הקונסול הכללי היפני. דיקינסון הייתה מכרה של איצ'ירו יוקויאמה, נספח הצי היפני בוושינגטון די.סי. חקירה נוספת על פעילותם של בני הזוג דיקינסון מינואר עד יוני 1942 (מסגרת הזמן שבה נשלחו המכתבים) העלתה כי בני הזוג ביקרו באזורים אלה, כשהם שהו בבתי מלון ליד הערים המדוברות. ה-FBI גם הצליח לקבוע שמכונות כתיבה שהיו בבעלותם והועמדו לרשות האורחים שימשו לחיבור המכתבים שנשלחו לארגנטינה. חקירות מתמשכות חשפו שדיקינסון לוותה כסף מבנקים ומשותפים עסקיים בניו יורק עד 1941. עם זאת, בשנת 1943, דווח כי היו ברשותה מספר רב של שטרות של 100 דולר, ארבע מהם נמסרו למקורות רשמיים יפנים שקיבלו את הכסף לפני המלחמה ונמצאו במעקב.
בהתבסס על תוצאות החקירה, סוכני FBI עצרו את דיקינסון ב-21 בינואר 1944. בכספת הבנק שלה התגלתה קופסת מזומנים. הקופסה הכילה 13,000 דולר (219,233.18 דולר ב-2022, מותאם לאינפלציה) ובסופו של דבר התברר שהכסף הגיע ממקורות יפניים. חלק מהכסף היה בידיו של קפטן יוזו אישיקאווה ממשרד המפקח היפני בניו יורק לפני שהועבר לדיקינסון.
דיקינסון סיפרה לסוכנים שהכסף בכספת הגיע מחברות ביטוח, מחשבון חיסכון ומעסקי הבובות שלה, אך בראיון שנערך לאחר מכן, היא טענה כי מצאה את הכסף החבוי במיטתו של בעלה אחרי מותו. היא טענה שבעלה לא סיפר לה על מקור הכסף, אבל היא האמינה שזה יכול היה להגיע מהקונסוליה היפנית בניו יורק.
משפט והרשעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 בפברואר 1944, הוגש כתב אישום על ידי חבר מושבעים פדרלי בבית המשפט המחוזי של המחוז הדרומי של ניו יורק בארצות הברית בגין הפרת חוקי הצנזורה, שהרשעה בהם עלולה לגרור עונש מקסימלי של עשר שנות מאסר וקנס של 10,000 דולר. היא טענה לאי אשמה ושוחררה בערבות של 25,000 דולר. חקירה מתמשכת של ה-FBI הובילה לכתב אישום שני ב-5 במאי, הפעם באשמת הפרת חוקי ריגול, חוק המסחר עם האויב וחוקי הצנזורה, שההרשעה בהם כרוכה בעונש מוות. היא טענה לאי אשמה ושוחררה בערבות זהה.
ב-28 ביולי 1944 נערכה עסקת טיעון בין משרד הפרקליטות של ארצות הברית לבין דיקינסון, במסגרתה בוטלו כתבי האישום בנושא ריגול וחוק הסחר והיא הודתה באשמה בהפרת הצנזורה והסכימה למסור מידע שברשותה בנוגע לפעילות המודיעין היפני.
לאחר שהודתה באשמה, היא הודתה שהקלידה את חמשת המכתבים המזויפים שהופנו לארגנטינה, תוך שימוש בהתכתבות עם לקוחותיה כדי לזייף את חתימותיהם.
היא טענה שהמידע שנאסף במכתביה היה מתשאול אזרחים תמימים בסיאטל ובסן פרנסיסקו סמוך למיקום המספנות של הצי שם, וכן כמה פרטים מהתבוננות אישית. היא ציינה כי המכתבים שידרו מידע על ספינות שניזוקו בפרל הארבור וכי שמות הבובות הותאמו לרשימה שהסבירה את סוג הספינות המעורבות. היא גם ציינה כי הקוד ששימש במכתבים, הוראות השימוש בקוד ושטרות של 25,000 דולר ב-100 דולר הועברו לבעלה על ידי יוקויאמה בסביבות ה-26 בנובמבר 1941, בחנות הבובות שלה בשדרות מדיסון 718 בתמורה לאספקת מידע ליפנים. היא חזרה על טענותיה כי הכסף הוחבא במיטת בעלה עד מותו.
עם זאת, חקירה של ה-FBI הפריכה את הטענות הללו, וחשפה כי בעוד שדיקינסון הייתה חברה של יוקויאמה, בעלה מעולם לא פגש אותו. עוד נודע כי באותה תקופה בה בוצע התשלום, נעשתה לבעלה בדיקה גופנית שהצביעה על כך שכושרו הנפשי נפגע. גם אחות וגם משרתת שהועסקו על ידי בני הזוג דיקינסון באותה תקופה הצהירו נחרצות שמעולם לא הוסתר שם כסף.
ולוואלי דיקינסון הופיעה בבית המשפט לגזר הדין ב-14 באוגוסט 1944. עם גזר הדין, העיר בית המשפט:
"קשה להאמין שיש אנשים שלא מבינים שהמדינה שלנו נתונה במאבק לחיים ולמוות. כל עזרה שניתנת לאויב פירושה מותם של נערים אמריקאים שנלחמים למען הביטחון הלאומי שלנו. את, כאזרחית, ילידת המדינה, בעלת השכלה אוניברסיטאית ומוכרת ליפנים, בהחלט עוסקת בריגול. אני חושב שקיבלת את כל ההתחשבות של הממשלה. כתב האישום בו הודאת באשמה הוא עניין חמור. זה קרוב לבגידה. לכן אני גוזר עליך את העונש המקסימלי הקבוע בחוק, שהוא עשר שנים וקנס של 10,000$.[2]
דיקינסון, שעדיין מתעקשת על חפותה וטוענת שבעלה היה המרגל היפני, נכלאה במוסד הכליאה הפדרלי לנשים (כיום מחנה הכליאה הפדרלי אלדרסון, באלדרסון, מערב וירג'יניה. היא שוחררה בתנאים מגבילים ב-23 באפריל 1951.
לאחר שחרורה, היא שינתה את שמה לקתרין דיקרסון, שמרה על קשרי ידידות עם יוניס קנדי, והשתתפה בחתונתה ב-1953.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פילגש הבובות - מתוך "המרגלים הגדולים בעולם" (באיטלקית)
- המרגלת בחנות הבובות במגזין סמית'סוניאן
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Pollak, Michael (27 באפריל 2013). "Answers to Questions About New York: Can you tell me about an enemy agent in Manhattan during World War II called the Doll Lady?". 26 April 2013. New York Times. נבדק ב-28 באפריל 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Velvalee Dickinson, the "Doll Woman"". Federal Bureau of Investigation (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-11-11.
- ^ Pollak, Michael (2013-04-26). "Answers to Questions About New York". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-02-19.
- ^ Fagone, Jason. The Woman Who Smashed Codes. Harper-Collins, 2018.
- ^ McNamara, Eileen (2018-04-03). Eunice: The Kennedy Who Changed the World (באנגלית). Simon and Schuster. ISBN 9781451642278.