ולטקו ווקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ולטקו ווקוביץ'
Влатко Вуковић Косача
לידה המאה ה־14 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1392 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה זחלומיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Boljuni necropolis עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת קוסאצ'ה
אב ווק קוסאצ'ה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל משפחת קוסאצ'ה

ולטקו ווּקוביץ' קוסאצ'הבוסנית וסרבית-קרואטית: Vlatko Vuković Kosača, בסרבית בכתב קירילי: Влатко Вуковић Косача,‏ ? - 1392) היה ווייבוד גדול (vojvoda) סרבי, אחד מטובי מפקדיו של מלך טברטקו הראשון של בוסניה. הוא שלט כ"גוספודר" על חבל ארץ החצי-עצמאי זחלומיה או חום, שבהרצגובינה, במסגרת ממלכת בוסניה.

ולטקו היה בנו של הוויבוד ווּק קוסאצ'ה, מייסד בית קוסאצ'ה, ומאצילי הצאר דושאן. חבל חום שבשליטתו היה חלק מבאנות בוסניה ואחרי 1377 מממלכת בוסניה. שמו מוזכר לראשונה בשנת 1378 כשייצג את המלך טרבטקו במשא ומתן עם הרפובליקה של רגוזה. היה לו אח, חראן ווקובויץ'. בשנת 1382 ייצג שוב את מלכו במגעים עם רגוזה בקשר להפקת מלח ומכירתו לידי העיר נובי ולאזור דראצ'וויצה הסמוך, ושוב ב-1388 במו"ם עם הערים בדלמטיה.

בשנות ה-1380 התחיל האיום העות'מאני להתקרב לבוסניה, מכיוון הרצגובינה השכנה. ב-27 באוגוסט 1388 הוויבוד הגדול ולטקו הצליח להביס צבא פולשים עות'מאני (כוח של 18,000 לוחמים) בקרב בילצ'ה, בשטח חום. כוח בוסני של פרשים כבדים הצליח לפרוץ אל שורות הכוח העות'מאני ואחר כך לרדוף אחרי הטורקים הנסוגים. המפקד העו'תמאני לאלה שהין פאשה הצליח להימלט עם קבוצה קטנה של חיילים.

ביוני 1389 השתתף ולטקו ווקוביץ' עם 5,000 חיילים בקרב קוסובו המפורסם לצד הנסיך לזר חרבליאנוביץ', נגד הצבא בעות'מאני בפיקוד הסולטן מוראט הראשון. ולטקו פיקד על האגף השמאלי של הכוחות הסרבים שהותקף על ידי הנסיך באיזיט. הוא הביא גם תותח אחד, אותו קיבל משליט רגוזה ושהיה כלי הארטילריה היחיד של המחנה הנוצרי. בקרב נגרמו אבידות כבדות לשני הצדדים אבל בסופו של דבר הוא נחשב לניצחון גורלי של העות'מאנים. ולטקו, שהיה אחד ממעטי המפקדים ששרד את הלחימה, חזר לארצו עם בשורת ניצחון הנוצרים, בגלל הנסיגה הזמנית של הטורקים ששורותיהם הידלדלו ובגלל מות סולטנם מוראט.

שמו של ולטקו ווקוביץ' מוזכר גם בנוגע לסוגיית מכירת קונאוולה על ידי ראדיץ' סנקוביץ' לידי דוברובניק. ולטקו ווקוביץ' ופאבלה רדינוביץ' שהתנגדו למכירה כבשו מאוחר יותר את קונאבלה וחילקו אותה ביניהם. בשנת 1391 שלט במזרח חום ובדרום קונאוולה. ולטקו מת בשנת 1392. היה נשוי אך לא היו לו יורשים בנים. על כן ירש אותו אחיינו סאנדאל חראניץ'. ולטקו ווקובויץ' נקבר ליד הכפר בוליון, על יד סטולאץ, בהרצגובינה. על קברו נכתב בסרבית-קרואטית: "פה שוכב גיבור גדול ואדם גדול, ולטקו ווקובויץ'" ("Ase leži dobri junak i čovjek Vlatko Vuković")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • , John Van Antwerp Fine The Late Medieval Balkans: A Critical Survey from the Late Twelfth Century to the Ottoman Conquest University of Michigan Press, 1994 - History
ג'ון ון אנטוורפ פיין - הבלקן בימי הביניים המאוחרים - סקירה בקורתית משלהי המאה השתים-עשרה ועד לכיבוש העות'מאני