ולטר טבנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולטר טבנס
Walther Többens
לידה 19 במאי 1909
מפן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 1954 (בגיל 45) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולטר קספר טבנסגרמנית: Walter Caspar Többens וכן Walther Többens; ‏19 במאי 1909, מפן (אנ')‏ – 16 בנובמבר 1954) היה הבעלים של ה"טבנסוורקה" בגטו ורשה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבנס, איש עסקים במקצועו, עבד בבית קפה בברמן עד 1934. מאז 1932 רכש שבע חנויות שהיו שייכות בעבר לאזרחים יהודים, במסגרת האריזציה. בשנת 1937 הצטרף למפלגה הנאצית. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה היה טבנס מנהל קבוצת עסקים סיטונאית וקמעונאית בברלין. הוא עבד תחת ניהולו של ד"ר לאוץ (Lautz), מטעמו היה סיטונאי בטומשוב מזובייצקי בפולין. במפעליו הועבדו עובדי כפייה יהודים. בשנת 1941 הובא טבנס לגטו ורשה, שוב מטעם לאוץ, על מנת לבצע פקודות של הוורמאכט כחבר בוועדת ייצור גרמנית. הוא היה חסר הון עצמי, ולכן השתמש בתוצרתם של מפעלים יהודים בגטו ורשה כדי לצבור הון ולפתח עסק עצמאי. הוא הקים את "מפעלי טבנס" (Többenswerke) בגטו ורשה. מפעלים אלה כללו בית מלאכה לחייטות, בית מלאכה לנעליים, מפעל כובעים ומפעל גומי. כ-25,000 עובדי כפייה יהודים נאלצו לעבוד בעבודות כפייה במתקני הייצור הללו בתנאי מגורים ועבודה ירודים. אקציות התקיימו באופן קבוע ועובדים גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.

אחראי על עבודת כפייה במפעל ולטר טבנס בפוניאטובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1943 דרש הימלר ממפקד האס-אס ומשטרת הביטחון בגנרלגוברנמן, פרידריך-וילהלם קריגר, לבצע ביקורת במפעלי טבנס. טבנס הצליח למנוע את הביקורת ובתחילת 1943 מונה על ידי אודילו גלובוצניק לנציג מורשה לשם העתקת החברות היהודיות בוורשה, למטרת העברתם של עובדי המפעלים שלו וקרוביהם למחנה באזור לובלין. כך נמנע מהאס-אס להשתלט על עסקיו ונמנעה העברת העובדים היהודים למחנה הריכוז מיידנק. במקביל, אחרי מרד ינואר 1943 בגטו ורשה, ביקשו הגרמנים להימנע מאבדות שהיו כרוכות בכניסה לגטו. כחלופה ביקשו הגרמנים מטבנס להציע ליהודי הגטו לצאת בדרכי שלום למפעליו. טבנס נכנס לגטו להציע זאת ליהודים, אך לא נענה בהתנדבותם, עקב האווירה ששררה בגטו אחרי האקציה ההמונית של קיץ 1942, בה נשלחו להשמדה כרבע מיליון מתושבי הגטו.

באפריל ומאי 1943, במהלך מרד גטו ורשה, הועברו 10,000 עובדי כפייה ובני משפחה של פלוגות טבנס למחנה עבודות הכפייה פוניאטובה. מתקני הייצור של מפעלי טבנס הועברו גם הם לפוניאטובה. ב-4 בנובמבר 1943 נורו כ-15,000 יהודים ממחנה העבודה במסגרת "אקציית ארנטפסט". לאחר מכן הקים טבנס מתקן ייצור חדש בוורשה ובפברואר 1944 קנה מפעל בברמן. בסוף 1944 העביר טבנס את מפעליו לדלמנהורסט.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בספטמבר 1945 נעצר טבנס ונכלא על ידי אנשי חיל המודיעין הנגדי בברמן. בינואר 1946 הצליח להימלט ממאסר. ביוני 1946 נתפס שוב, אך נמלט מהכלא בדרמשטט ב-22 בנובמבר 1946. בית המשפט בברמן הצהיר, בהיעדרו, כי הוא פושע מלחמה נאצי. לאחר תום הדה-נאציפיקציה הסגיר עצמו טבנס לרשויות באפריל 1951 ובהסתמך על הצהרות של עובדים לשעבר, סווג רק כ"אוהד הנאצים" במאי 1952. טבנס נהרג בנובמבר 1954 בתאונת דרכים עם מזכירתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]