ולטר לנטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולטר דייוויד אלכסנדר לנטיין
Walter David Alexander Lentaigne
The Chindits IND3426.jpg
ולטר לנטיין
תאריך לידה 15 ביולי 1899
מקום לידה יאנגון, בורמה הבריטית בורמה הבריטיתבורמה הבריטית
תאריך פטירה 24 ביוני 1955 (בגיל 55)
מקום פטירה לונדון, בריטניה בריטניהבריטניה
כינוי "ג'וי"
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
תקופת שירות 19181955
דרגה לוטננט גנרל (צבא בריטניה) לוטננט גנרל
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ההודית ה-3
מפקד הדיוויזיה ההודית ה-39
מלחמות וקרבות
המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
מסדר האמבט  מסדר האמבט (עמית)
מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) מסדר האימפריה הבריטית (מפקד)
אות השירות המצוין  אות השירות המצוין

ולטר דייוויד אלכסנדר לנטייןאנגלית: Walter David Alexander Lentaigne; 15 ביולי 1899 - 24 ביוני 1955) היה לוטננט גנרל בצבא בריטניה אשר התפרסם בשל פיקודו על הצ'ינדיטים במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנטיין נולד ב-15 ביולי 1899 בעיר יאנגון שבבורמה הבריטית. אביו בנג'מין לנטיין, היה שופט. אחיו צ'ארלס היה אדמירל בצי הבריטי אשר התפרסם בשל פיקודו על הספינה אה"מ גורקה. ב-2 באוקטובר 1918 התגייס לצבא הודו הבריטית והוצב כלוטננט שני בגדוד הגורקה ה-4 (הנסיך מוויילס). בשנת 1919 הוא לחם במלחמה האנגלו-אפגנית השלישית. בין 1919-1924 הוא מילא תפקידי מטה שונים בבורמה ובהודו, ובין 1935-1936 למד במכללה צבאית בבריטניה. בשנת 1938 לסגן אחראי האפסנאות הכללי של צבא הודו הבריטית, והחזיק בתפקיד עד 1941. בין 1941-1942 היה מדריך במכללה צבאית בהודו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

בשנת 1942 הוא מונה למפקד גדוד ברובאי גורקה. הוא השתתף בשלב הראשון של המערכה על בורמה, והתבלט באומץ לבו במהלך הנסיגה הבריטית מבורמה להודו. בשנת 1943 הועלה לדרגת בריגדיר ומונה באופן זמני כמפקד הבריגדה ההודית ה-63 אשר הוצבה באימפהל. ב-31 במרץ של אותה שנה בחר בו ארצ'יבלד ויוול (מפקד פיקוד הודו) כדי לפקד על הבריגדה ההודית ה-111. בריגדה זו נועדה להיות בריגדת צ'ינדיטים בדומה לבריגדה ההודית ה-77 שבאותה העת שהתה בתוככי בורמה במסגרת מבצע בד ארוך. הבריגדה ה-111 הוקמה ללא ידיעתו של הוגה רעיון הצ'ינדיטים אורד צ'ארלס וינגייט, ווויוול תכנן להשתמש בשתי הבריגדות לסירוגין במהלך שנת 1944. בנובמבר של אותה שנה נכללה הבריגדה שתחת פיקודו של לנטיין במסגרת הדיוויזיה ההודית ה-3 אשר הייתה תחת פיקודו של וינגייט ואיגדה תחתיה את כל יחידות הצ'ינדיטים בבורמה.

לנטיין פיקד על הבריגדה שלו במהלך מבצע יום חמישי, וכאשר ב-24 במרץ 1944, מת וינגייט, מינה אותו ויליאם סלים (מפקד הארמייה ה-14) כמפקד החדש של הדיוויזיה. בחירה זו הייתה מאוד שנויה במחלוקת, וסלים מספר בזיכרונותיו כי שלושה קצינים ממקורבי וינגייט ניגשו אליו וסיפרו לו בסוד שווינגגיט ייעד את התפקיד להם. יחסיו של לנטיין עם וינגייט היו גרועים, ולנטיין היה גם הכי פחות מנוסה בלוחמת גרילה מבין שאר המפקדים. שני מועמדים פופולריים וראויים בהרבה לתפקיד שסלים דילג עליהם היו ג'ורג' סימס, אשר פיקד על הדיוויזיה ה-70 בצפון אפריקה, היה ותיק מאוד ובעל ניסיון, ושימש כסגנו של וינגייט. המועמד השני היה מייק קאלוורט, אשר הוכיח את עצמו כטקטיקן מוכשר, והיה יד ימינו של וינגייט. סביר להניח שקאלוורט נפסל בשל היותו תוקפני מדי,[1] וסימס כל כך נפגע מכך שלא נבחר עד שהתפטר מתפקידו מיד עם כניסתו של לנטיין לתפקיד מפקד הדיוויזיה.[2] יש הסבורים שסלים בחר דווקא בלנטיין, מכיוון ששניהם היו קציני גורקה, והיו בעלי השקפה דומה.[2] סלים לא הביא בחשבון את העובדה שחלק גדול ממפקדי הצ'ינדיטים היו נאמנים לווינגייט בלבד, ועשו מאמצים נואשים להצדיק כל צעד שלו. לנטיין לא זכה להפגנת נאמנות זו, וחלק מהקצינים הרבו לתקוף אותו בכל הזדמנות. לנטיין פיקד על הדיוויזיה ה-3 עד פירוקה בראשית שנת 1945. לאחר מכן מונה למפקד הדיוויזיה ההודית ה-39 ופיקד עליה עד סוף המלחמה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הועלה לנטיין לדרגת לוטננט גנרל ומילא תפקידי מנהל ומטה שונים בצבא הבריטי. ב-18 בפברואר 1947 מונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל והחזיק בתפקיד עד 14 במאי. לאחר מכן מונה לראש אגף האפסנאות בהודו, וב-1948 מונה למפקד מכללת שירותי ההגנה בהודו, וב-1955 נאלץ לפרוש מתפקידו בשל בריאות לקויה. הוא נפטר בלונדון ב-24 ביוני והוא בן 55.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דונובן ובסטר, דרך בורמה, הוצאת מטר, 2006. עמ' 169.
  2. ^ 2.0 2.1 אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993. עמ' 265.