ולטר נובוטני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ולטר נובוטני
Walter Nowotny
WalterNowotny.jpeg
ולטר נובוטני
לידה 7 בדצמבר 1920
גמינד, הרפובליקה האוסטרית הראשונה אוסטריהאוסטריה
פטירה 8 בנובמבר 1944 (בגיל 23)
בראש, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "נובי"
השתייכות Luftwaffe eagle.svg לופטוואפה
תקופת שירות 19391944
דרגה מיור (לופטוואפה) מיור
תפקידים בשירות
מפקד כנף קרב 101
מפקד קומנדו נובוטני
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
הנצחה
כנף קרב 7 נקראה על שמו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיור ולטר נובוטניגרמנית: Walter Nowotny;‏ 7 בדצמבר 1920 - 8 בנובמבר 1944) היה אלוף הפלות בלופטוואפה אשר לזכותו נזקפות 258 הפלות של מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה, 255 מהם בחזית המזרחית, ו-3 בחזית המערבית. על הישגיו הפך לאחד מ-27 חיילי הוורמאכט שקיבלו את צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון חרבות ויהלומים. נובוטני נהרג ב-1944 במהלך קרב אווירי כנגד מטוסים של חיל האוויר האמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובוטני נולד ב-7 בדצמבר 1920, בגמינד, עיירה קטנה באוסטריה תחתית. אביו רודולף היה פקיד רכבת, והיו לו שני אחים שנקראו רודולף והוברט. שניהם היו קצינים בוורמאכט, והוברט אף נהרג במהלך קרב סטלינגרד. בגיל צעיר היה שר במקהלת מנזר, והתבלט בכישרונותיו בספורט. הוא זכה במקום שלישי בהטלת כידון למרחק של 1,000 מטר באליפויות אוסטריה תחתית. בשנת 1938, לאחר האנשלוס, הצטרף למפלגה הנאצית, וב-1 באוקטובר 1939, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס ללופטוואפה - חיל האוויר הגרמני.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

נובוטני החל את דרכו בלופטוואפה כפליגר. יתרת שנת 1939 עברה עליו בהדרכה ואימונים, וב-1 במרץ 1940 הועלה לדרגת גפרייטר (רב-טוראי). ב-1 באפריל של אותה שנה קודם לדרגת אונטר-אופיציר (מש"ק). ב-19 באוגוסט השלים את אימוניו וקיבל את תג הטייס שלו. הוא החל את דרכו בכנף קרב 54 שפעלה בחזית המזרחית, וב-1 באפריל 1941 הועלה לדרגת לוטננט. נובוטני טס במטוס מסרשמיט Bf 109, וב-19 ביולי של אותה שנה טען להפלות הראשונות שלו: שני מטוסים של חיל האוויר הסובייטי מדגם פוליקארפוב I-153 באזור סארמאה. באותה הזדמנות הוא הופל בעצמו, ורק כעבור שלושה ימים נאסף בידי כוחות גרמניים.

נובוטני התאושש במהירות, וב-11 ביולי 1942 כבר זקף לזכותו 30 הפלות. ב-14 ביולי הוענק לו גביע הכבוד של הלופטוואפה, ב-20 ביולי הפיל חמישה מטוסים ביום אחד, וב-2 באוגוסט שבעה ביום אחד. ב-11 באוגוסט הוא הפיל שלושה מטוסים מעל שדה התעופה שלהם, סופג אגב כך פציעות כבדות. ב-4 בספטמבר הוענק לו צלב האבירים של צלב הברזל, ומספר ההפלות הכולל שלו הגיע כעת ל-56. הוא קיבל אישור לצאת לחפשה בווינה, שם נפגש עם אחיו בפעם האחרונה לפני שאחד מהם מת בקרב סטלינגרד. ב-25 באוקטובר מונה למפקד "להק I" (1./JG 54) שהיה חלק מהכנף. בינואר 1943 עבר להשתמש במטוס פוקה-וולף Fw 190, ואתו צבר שיא הפלות חסר תקדים. במשך שבועות ארוכים הוא היה מפיל בממוצע לפחות שני מטוסי אויב ביום. ב-1 בפברואר הוא הקים יחד עם קרל שנורר, אנטון דיבל ורודולף רדמכר צוות שכונה "שרשרת של שדים", ולזכות הצוות נזקפו בסה"כ 524 הפלות.

ב-5 ביוני 1943 הוא הגיע ל-100 הפלות, והיה לטייס הלופטוואפה ה-42 שהגיע למטרה זו. ב-24 ביוני כבר הגיע מספר ההפלות שלו ל-124. ב-8 בספטמבר הוא הגיע למספר של 189 הפלות, והוספו עלי אלון לצלב האבירים שלו. היטלר בעצמו היה אמור להעניק לו את התוספת, ופגישתם נקבעה ל-22 בספטמבר. אולם עוד לפני תאריך זה, ב-15 בספטמבר, כבר הגיע נובוטני למספר של 215 הפלות, מה שהפך אותו לטייס הלופטוואפה בעל מספר ההפלות הגדול ביותר. ב-17 בספטמבר הפיל עוד שלושה מטוסים סובייטיים נוספים, והוחלט להוסיף גם חרבות לצלב האבירים עם עלי האלון שלו. ב-21 בספטמבר הוא הועלה לדרגת האופטמן. ב-14 באוקטובר הגיע למספר של 250 הפלות, וכשחזר לבסיס כדי לחגוג קיבל שיחת טלפון מהיטלר שבישר לו על כך שהוספו יהלומים לצלב האבירים שלו. בכך הפך נובוטני לשמיני שקיבל את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון חרבות ויהלומים, ובין ה-27 היחידים שקיבלו אותו בסה"כ.

צוות "שרשרת של שדים" פורק כאשר ב-11 בנובמבר נהרג דיבל, ויום למחרת שנורר נפצע קשה. ב-15 בנובמבר השיג נובוטני את שתי ההפלות האחרונות שלו בחזית המזרחית. בסה"כ הוא הפיל 255 מטוסים בחזית המזרחית, וטען לעוד 50 הפלות שלא אומתו מעולם. ביום הולדתו, 7 בדצמבר, הוא הוצא מהחזית ונלקח לסיור תעמולה ברחבי גרמניה. הוא ביקר במפעלים לייצור מטוסים, וקיבל כיבודים שונים ללא חשק. ב-1 באפריל 1944 הועבר לחזית המערבית ומונה כמפקד כנף קרב 101 אשר בסיסה היה בעיר פו שבצרפת. בספטמבר מונה למפקד יחידת טייסים מיוחדת שנקראה "קומנדו נובוטני" על שמו. חיילי קומנדו נובוטני צוידו במטוסי מסרשמיט Me 262, ובתחילה התקשו להסתגל למנוע הסילוני של מטוס זה. ב-7 באוקטובר הפיל נובוטני מטוס B-24 משחרר של חיל האוויר האמריקני, והשיג בכך את ההפלה הראשונה שלו בחזית המערבית.

המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בנובמבר 1944 הגיעו הגנרלים אלפרד קלר ואדולף גאלאנד לביקור במטהו של נובוטני. שניהם הביעו חוסר שביעות רצון מההישגים הדלים שהשיג קומנדו נובוטני. כמה טייסים מחו בפניהם על המטוסים החדשים שלטענתם היו אשמים בכך, אולם למחרת בבוקר הצהיר קלר שהם הפכו לפחדנים וטען שהלופטוואפה איבד את רוח הלחימה שלו. זמן קצר לאחר מכן התקרב לאזור גל של מפציצים של בעלות הברית. הטייסים כולם עלו מטוסיהם, אולם מטוסו של נובוטני בתחילה לא הצליח להמריא בגלל בעיה בטורבינות. נובוטני טס מאחורי השאר, ועד מהרה הפיל B-24 נוסף ולאחריו P-51 מוסטנג. לאחר מכן דיווח בקשר שאיבד אחד ממנועיו. הדיווח שלאחר מכן היה מקוטע ולא ברור, ומתוכו ניתן היה להבין רק את המילה "בוער". מטוסו התרסק באזור העיר בראש, והוא בן 23 בלבד.

עד היום לא ברורה סיבת המוות שלו. ייתכן שמדובר בתקלה, אך גם ייתכן שהוא הופל בידי מטוסים אמריקאיים. גם אם ההנחה האחרונה היא הנכונה, לא זוהה בוודאות הטייס שפגע בו. ידיעת מותו פורסמה למחרת בבטאון הראשי של הוורמאכט. גופתו הובאה לווינה שהייתה אז חלק מגרמניה הנאצית, ונערכה לו הלוויה מכובדת שמשמר הכבוד בה הורכב מטובי טייסי הלופטוואפה. נאום ההספד נמסר בידי גאלאנד ואוטו דסלוך. הוא הובא למנוחות בבית הקברות המרכזי בווינה, וקברו זכה למעמד של כבוד בחסות עיריית העיר. מעמד זה הוסר מהקבר רק בשנת 2003 בעקבות יוזמה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולטר נובוטני בוויקישיתוף