ונדל פורד

ונדל פורד
Wendell Ford

לידה	8 בספטמבר 1924 אוונסבורו, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	22 בינואר 2015 (בגיל 90) אוונסבורו, קנטקי, ארצות הברית
מקום קבורה	Rosehill Elmwood Cemetery
מדינה
השכלה	אוניברסיטת קנטקי (1943) Daviess County High School
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
פרסים והוקרה	פרס ג'יימס מדיסון (1993) American Library Association Honorary Membership (1998)
חבר הסנאט של קנטקי 1 בינואר 1966 – 12 בדצמבר 1967 (שנתיים)
סגן מושל קנטקי ה־45 12 בדצמבר 1967 – 7 בדצמבר 1971 (4 שנים) תחת מושל קנטקי לואי נאן
מושל קנטקי ה־53 7 בדצמבר 1971 – 28 בדצמבר 1974 (3 שנים) → לואי נאן ג'וליאן קרול ←
סנאטור מטעם מדינת קנטקי 28 בדצמבר 1974 – 3 בינואר 1999 (24 שנים) → מרלו קוק ג'ים באנינג ←
שירות ביטחוני
השתייכות	צבא ארצות הברית, Kentucky National Guard
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה

ונדל המפטון פורד (באנגלית: Wendell Hampton Ford‏; 8 בספטמבר 1924 – 22 בינואר 2015) היה פוליטיקאי אמריקאי מקנטקי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל קנטקי ה־53 בשנים 1971–1974, וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קנטקי בשנים 1974–1999. הוא היה הראשון בהיסטוריה של המדינה שנבחר ברצף לתפקידים של סגן מושל ומושל, ולאחר מכן נבחר לסנאט. בנוסף, כיהן כמצליף הסיעה הדמוקרטית בסנאט בשנים 1991–1999, ונחשב למנהיג המרכזי של המפלגה הדמוקרטית בקנטקי מהיבחרו למושל בשנת 1971 ועד פרישתו מהסנאט ב־1999. בעת פרישתו היה פורד הסנאטור הוותיק ביותר בתולדות קנטקי – תואר שנשבר רק בשנת 2009 על ידי מיץ' מקונל. פורד היה גם הדמוקרטי האחרון שכיהן בסנאט מטעם מדינת קנטקי.

פורד נולד ב-8 בספטמבר 1924 במחוז דייוויס, סמוך לעיר אוונסבורו שבקנטקי. הוא למד באוניברסיטת קנטקי, אך לימודיו הופסקו עם גיוסו לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה השלים את לימודיו בבית הספר לביטוח במרילנד, וחזר לקנטקי כדי לסייע לאביו בעסק הביטוח המשפחתי. במקביל שירת במשמר הלאומי של קנטקי. בשנת 1959 עבד בקמפיין הבחירות של ברט קומבס לתפקיד המושל, ולאחר ניצחונו מונה לעוזרו הבכיר. בהמשך עודד אותו יורשו של קומבס, נד ברת'יט , להתמודד לסנאט המדינתי, ופורד נבחר וכיהן כהונה אחת. בשנת 1967 נבחר לסגן מושל, אף על פי שהמושל שנבחר, לואי נאן , היה רפובליקני. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1971, הפתיע את קומבס כשניצח אותו בפריימריז הדמוקרטיים לתפקיד המושל ונבחר למושל המדינה.

בתקופת כהונתו כמושל ייעל פורד את פעילות הממשלה על ידי איחוד וארגון מחדש של משרדים שונים ברשות המבצעת. הוא יזם מס פחם חדש כדי להגדיל את הכנסות המדינה, וביצע רפורמות במערכת החינוך. הוא גם הרחיב את השליטה הדמוקרטית במדינה על ידי הדחת רוב בעלי התפקידים הרפובליקנים בכל רחבי המדינה. בנוסף, הוא סייע בבחירתו של וולטר הדלסטון לסנאטור במקום הרפובליקני הפורש ג'ון שרמן קופר – ובשנת 1974 גבר בעצמו על הסנאטור הרפובליקני המכהן מרלו קוק.

לאחר עלייתו המהירה של פורד ובני בריתו הפוליטיים, הוא וסגנו ג'וליאן קרול נחקרו בחשד לשחיתות פוליטית, אך חבר מושבעים סירב להגיש נגדם כתבי אישום.

בתור סנאטור, היה פורד מגן נלהב על תעשיית הטבק של קנטקי, ויחד עם הסנאטור הרפובליקני קיט בונד ממיזורי ייסד את קבוצת הסנאט הלאומית של המשמר הלאומי. בשנת 1991 נבחר לתפקיד המצליף הדמוקרטי בסנאט. ב־1994 שקל לרוץ לתפקיד מנהיג הסיעה, אך בחר לתמוך בסנאטור כריס דוד מקונטיקט. פורד פרש מהסנאט בשנת 1999 וחזר לעיר הולדתו אוונסבורו, שם לימד צעירים פוליטיקה במוזיאון המדע וההיסטוריה המקומי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ונדל פורד נולד ליד אוונסבורו, ב־8 בספטמבר 1924, להוריו ארנסט א. ואיירין פורד. אביו היה סנאטור מדינתי וידידו הפוליטי של מושל קנטקי ארל קלמנטס. פורד רכש את השכלתו המוקדמת בבתי הספר הציבוריים של מחוז דייביס והשלים את לימודיו בבית הספר התיכון של המחוז. בין השנים 1942 ל־1943 למד באוניברסיטת קנטקי.

ב־18 בספטמבר 1943 נישא פורד לרובי ג'ין ניל (נולדה ב־1924) מאוונסבורו, ולזוג נולדו שני ילדים. המשפחה הייתה פעילה בכנסיית הבפטיסטים הראשונה באוונסבורו.

ב־1944 עזב פורד את אוניברסיטת קנטקי כדי להצטרף לצבא ארצות הברית, ושובץ לשירות במלחמת העולם השנייה ב־22 ביולי 1944. במהלך שירותו עבר הכשרה כקצין משנה מנהלתי וקודם לדרגת סמל טכני ב־17 בנובמבר 1945. הוא שוחרר בכבוד ב־18 ביוני 1946.

לאחר המלחמה חזר פורד לביתו ועבד עם אביו בעסקי הביטוח המשפחתיים, והשלים את לימודיו בבית הספר לביטוח במרילנד בשנת 1947. ב־7 ביוני 1949 התגייס למשמר הלאומי של קנטקי ושובץ בפלוגה I של רגימנט הרגלים ה־149 באוונסבורו. ב־7 באוגוסט 1949 קודם לדרגת לוטננט משנה, ובאותה שנה הוסבה הפלוגה שלו מחי"ר לשריון, ופורד שימש כמפקד יחידה בגדוד הטנקים ה־240. הוא קודם לדרגת לוטננט ראשון בשריון והועבר למשמר הלאומי במעמד לא פעיל ב־1956, ושוחרר בשנת 1962.

קריירה פוליטית מוקדמת

פורד היה מעורב מאוד בעניינים אזרחיים, וב־1954 היה יליד קנטקי הראשון שכיהן כנשיא ארגון Junior Chamber International (לשכת המסחר הצעירה הבינלאומית). הוא כיהן כיו"ר מטה הנוער במסע הבחירות של ברט קומבס למשרת מושל קנטקי בשנת 1959. לאחר שקומבס נבחר, שימש פורד כעוזרו הבכיר בין השנים 1959 ל־1963.

כאשר אמו נפטרה בשנת 1963, חזר פורד לעיר אוונסבורו כדי לעזור לאביו בסוכנות הביטוח המשפחתית. אף כי היו השערות כי ירוץ באותה שנה לתפקיד סגן המושל, טען פורד מאוחר יותר כי החליט שלא לחזור לפוליטיקה — עד שמושל המדינה, נד ברת'יט , ביקש ממנו להתמודד מול קספר ("קאפ") גרדנר, מנהיג הרוב בסנאט של קנטקי ואחד המכשולים המרכזיים בפני יוזמות החקיקה המתקדמות של ברת'יט.

פורד ניצח בבחירות של 1965 בהפרש זעום של 305 קולות בלבד, אך במהרה הפך לדמות מרכזית בסנאט המדינתי. כנציג המחוז השמיני, שכלל את מחוזות דייביס והנקוק, הוא הגיש 22 הצעות חוק עיקריות שהפכו לחוק במהלך כהונתו היחידה בסנאט.

בשנת 1967 התמודד פורד על משרת סגן מושל קנטקי — הפעם בניגוד לדעתם של ברת'יט וקומבס, שהעדיפו את רוברט פ. מת'יוס הבן, שהיה אז התובע הכללי של קנטקי. פורד הביס את מת'יוס בהפרש של 631 קולות בלבד — שהם 0.2% מסך הקולות בבחירות המקדימות. הוא ניהל קמפיין עצמאי וניצח בבחירות הכלליות, אף על פי שהמועמד לתפקיד המושל שנתמך על ידי קומבס וברת'יט, הנרי וורד, הפסיד לרפובליקני לואי נאן . בחלוקת התפקידים המדינתיים שלאחר הבחירות, הרפובליקנים זכו בחמישה תפקידים והדמוקרטים בארבעה.

בתקופת כהונתו כסגן המושל, בנה פורד מחדש את המנגנון הפוליטי הדמוקרטי של המדינה — מנגנון שסייע לו ולפוליטיקאים נוספים להיבחר בעתיד, בהם הסנאטור הפדרלי וולטר הדלסטון ומושלת קנטקי מרתה ליין קולינס .

כאשר ביקש המושל לואי נאן בשנת 1968 להעלות את מס המכירה המדינתי מ־3% ל־5%, התנגד פורד למהלך, בטענה שיש לאשר אותו רק אם מזון ותרופות יוחרגו מהמס. פורד הפסיד בקרב הזה — העלאת המס אושרה ללא החרגות.

בשנים 1970–1971 היה פורד חבר בוועד המנהל של ועידת סגני המושלים הארצית.

מושל קנטקי

עם סיום כהונתו כסגן מושל, היה פורד אחד משמונה מועמדים שהתמודדו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל קנטקי בשנת 1971. המועמד המוביל באותה עת היה המנטור הפוליטי של פורד – ברט קומבס . במהלך הקמפיין תקף פורד את קומבס בטענה שהוא מבוגר מדי, וכן על העלאת מס המכירה שהונהגה בתקופת כהונתו של קומבס כמושל. הוא גם תהה מדוע קומבס עוזב משרת שופט פדרלי יוקרתית ומשתלמת כדי לחזור ולהתמודד שוב על תפקיד המושל.

בסופו של דבר, זכה פורד ביותר קולות מכל יתר שבעת המועמדים יחד, וניצחונו הבלתי צפוי על קומבס בבחירות המקדימות יוחס, לדבריו, לאסטרטגיה טובה יותר ולכך שקומבס זלזל במועמדותו. לאחר הבחירות אמר קומבס במרירות: "מבחינתי, זה סוף הדרך הפוליטית שלי."

בבחירות הכלליות לתפקיד מושל בשנת 1971 התמודד פורד מול שלושה מועמדים נוספים, ובהם המושל הדמוקרטי לשעבר האפי צ'נדלר, שהתמודד הפעם כמועמד עצמאי. פורד ניצח בבחירות בפער של למעלה מ־58,000 קולות מול יריבו הקרוב ביותר, הרפובליקני טום אמברטון. עם פרישתם של קומבס וצ'נדלר מהפוליטיקה, התפוגגה בהדרגה המחלוקת הפנימית במפלגה הדמוקרטית בקנטקי.

בתפקיד המושל, העלה פורד את הכנסות המדינה באמצעות הטלת מס ניתוק על הפקת פחם, מס של שני סנט לגלון בנזין, והעלאת המס על תאגידים. כדי לאזן זאת, פטר ממס המכירה המדינתי את המזון. כתוצאה מכך נוצר עודף תקציבי משמעותי, שאִפשר לו לקדם פרויקטים רבים של בנייה ציבורית. מכיוון שניצחונו בבחירות המקדימות הושג בעיקר בזכות תמיכת מחוז ג'פרסון, הוא גמל לכך באישור תקציבים לבניית מרכז הכנסים הבינלאומי של קנטקי ולהרחבת מרכז הירידים של המדינה. בנוסף העביר רפורמות משמעותיות במערכת המשפט הפלילית של קנטקי.

פורד פיקח על המעבר של אוניברסיטת לואיוויל ממימון עירוני למימון מדינתי. הוא קידם רפורמות במערכת ההשכלה הגבוהה, ויתר על תפקידו כיו"ר מועצת הנאמנים של אוניברסיטת קנטקי, והעניק זכות הצבעה לסטודנטים ולסגל במועצות הניהול של האוניברסיטאות. שינויים אלו הפכו את משרות הניהול במוסדות ההשכלה הגבוהה ממינויים פוליטיים למשרות מקצועיות. בנוסף, הגדיל את תקציב ההשכלה של המדינה והרחיב את סמכויות מועצת ההשכלה הגבוהה של קנטקי. הוא גם הטיל וטו על הצעת חוק שהייתה מאפשרת התאגדות למורים.

פורד זכה לשבחים על התמקדותו בייעול העבודה של משרדי הממשלה ובשיפור ארגוני של המערכת המבצעת. הוא הקים כמה "משרדי על" שבהם רוכזו מחלקות רבות תחת הנהלה אחת. בשנת 1972 ייסד את משרד האוצר והמינהל, שאיחד את סמכויות משרד הפיתוח של קנטקי ומשרד האוצר. אף כי מגבלות חוקתיות מנעו ממנו לאחד בין חלק מהגופים, הארגון מחדש היה בעיניו יעד עליון, והוא הצליח להשיג בכך חיסכון תקציבי ניכר.

ב־21 במרץ 1972 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק Dunn v. Blumstein כי אזרח המתגורר במדינה במשך 30 יום זכאי להצביע בה. חוקת קנטקי דרשה באותה עת מגורי קבע של שנה במדינה, שישה חודשים במחוז ו־60 יום באזור הבחירה – תנאים שלא תאמו את הפסיקה החדשה. מאחר שהיה צורך לתקן זאת לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר, כינס פורד מושב חקיקה מיוחד לתיקון החוקה. בנוסף, הוסיף לדיון במושב זה נושאים נוספים: הקמת סוכנות מדינתית להגנת הסביבה, עדכון חלוקת מחוזות הבחירה בהתאם למפקד האוכלוסין האחרון, ואישור תיקון השוויון בזכויות לחוקת ארצות הברית – כל ההצעות הללו אושרו.

על אף שנותח בקיץ 1972 בשל מפרצת במוח, השתתף פורד בוועידה הדמוקרטית הלאומית במיאמי ביץ' בפלורידה. הוא תמך במועמד אדמונד מאסקי לנשיאות, אך בירך גם את המועמד שנבחר לבסוף, ג'ורג' מקגוורן, בעת ביקורו בקנטקי. הוועידה סימנה את תחילת מעורבותו של פורד בפוליטיקה הלאומית. הוא נעלב מהיחס שקיבל גזבר המפלגה הדמוקרטית רוברט שטראוס ממטה מקגוורן, ולאחר תבוסתו של מקגוורן סייע לשטראוס להיבחר ליו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית. בזכות מעורבות זו נבחר פורד בעצמו ליו"ר ועידת מושלי המפלגה הדמוקרטית לשנים 1973–1974, ושימש גם כסגן יו"ר הוועדה למשאבי טבע וניהול סביבתי של הוועידה.

במושב החקיקה של 1974 הציע פורד תוכנית מחקר בת שש שנים בתחום נזילות וגיזוז פחם (Coal Liquefaction and Gasification), בתגובה למשבר הנפט של 1973. הוא גם הגדיל את התקציב למשאבי אנוש והמשיך בארגון מחדש של הרשות המבצעת, תוך הקמת משרדים נפרדים לתחבורה, פיתוח, חינוך ואמנויות, משאבי אנוש, הגנת הצרכן ורגולציה, ביטחון וצדק.

פורד נחשב לפחות קשוח ממושלי העבר בכל הקשור לפיטורי בעלי תפקידים מממשלות קודמות, ואף הרחיב את "מערכת ההעסקה על בסיס כישורים" כך שתכלול עובדים ממשלתיים שבעבר לא נכללו בה. עם זאת, הוא ספג ביקורת על כמה מהמינויים שביצע – במיוחד על החלפת נציב כוח האדם שמונה בתקופת המושל נאן. מבקריו גם ציינו כי למרות בחינות הכשירות, עובדים שנמצאו מתאימים לתפקידים עדיין נדרשו לקבל "אישור פוליטי" לפני שנקלטו לעבודה.

בחירתו לסנאט של ארצות הברית

פורד איחד את המפלגה הדמוקרטית של המדינה, מה שאפשר לה לזכות במושב בסנאט של ארצות הברית בשנת 1972 – לראשונה מאז 1956. המושב התפנה עקב פרישתו של הרפובליקני ג'ון שרמן קופר, ונכבש על ידי מנהל הקמפיין של פורד, וולטר הדלסטון. לאחר מכן, החלו חבריו של פורד ללחוץ עליו לנסות ולהדיח את חבר הסנאט הרפובליקני השני של קנטקי, מרלו קוק, שכיהן כהונה אחת בלבד. פורד רצה שסגנו, ג'וליאן קרול , שהתמודד לצד קומבס בבחירות המקדימות של 1971, יתמודד על המושב של קוק, אך קרול כבר כיוון לתפקיד המושל. מאחר שלא היה מועמד חזק יותר מטעם בעלי בריתו, וכאשר סקר הראה שפורד הוא הדמוקרטי היחיד שיכול לנצח את קוק, הסכים פורד להתמודד והכריז על מועמדותו מיד לאחר סיום מושב החקיקה של 1974.

נושא מרכזי בבחירות היה בניית סכר על הנהר האדום. קוק התנגד לסכר, אך פורד תמך בו והקצה מתקציב המדינה העודף למימון בנייתו. בבחירות הביס פורד את קוק ברוב של 399,406 לעומת 328,982 קולות, ובכך השלים את תחייתה של המפלגה הדמוקרטית במדינה כשהדיח בעצמו את הרפובליקני האחרון מתפקיד בכיר. קוק התפטר מהמושב בדצמבר כדי לאפשר לפורד לקבל ותק גבוה יותר בסנאט. פורד התפטר מתפקיד המושל כדי לקבל את המושב, והותיר את תפקיד המושל לקרול – שביטל את תמיכת המדינה בפרויקט והביא להפסקתו.

בעקבות העלייה המהירה של פורד ובעלי בריתו לעמדות מפתח בפוליטיקה של המדינה, נפתחה נגדו ונגד קרול חקירת שחיתות. החקירה, שנמשכה ארבע שנים והחלה ב-1977, התמקדה בתוכנית ביטוח שבה נטען כי הופעלו החזרי עמלות לא חוקיים בתקופת כהונתו של פורד. ביוני 1972 רכש פורד פוליסות ביטוח לעובדי המדינה ממספר תומכיו הפוליטיים, ללא מכרז. החוק המדינתי לא דרש באותה העת הצעות מחיר תחרותיות, וגם מושלי עבר נקטו בגישה דומה. החוקרים האמינו כי התקיימה שיטה שבה חברות הביטוח שקיבלו חוזים ממשלתיים חלקו עמלות עם גורמים פוליטיים. אף שפורד נחשד בכך שאפשר את הנוהג הזה לצרכים פוליטיים ולא לצרכים אישיים, ב-1981 ביקשו התובעים להגיש נגדו ונגד קרול כתבי אישום בעבירות סחיטה, אך חבר מושבעים סירב. מאחר שדיוני חבר מושבעים נערכים בחשאיות, לא פורסם מה בדיוק אירע. עם זאת, הרפובליקנים טענו כי פורד השתמש בתיקון החמישי לחוקה כדי להימנע מהפללה עצמית; פורד סירב לאשר או להכחיש זאת. חבר מושבעים פדרלי המליץ להגיש נגדו כתב אישום בפרשה, אך משרד המשפטים של ארצות הברית לא פעל בנושא.

הסנאט של ארצות הברית

פורד נכנס לסנאט בשנת 1974 ונבחר מחדש ב-1980, 1986 ו-1992. בבחירות המקדימות של 1980 התמודדה מולו באופן סמלי בלבד עורכת הדין פלורה סטיוארט. הוא היה מועמד יחיד בבחירות המקדימות של 1986 ו-1992. הרפובליקנים לא הצליחו להעמיד מולו מועמד רציני באף אחת ממערכות הבחירות. בשנת 1980 הוא הביס את מבקרת המדינה לשעבר מרי לואיז פאוסט בפער של 334,862 קולות – הישג שיא למירוץ מדינתי בקנטקי, עם 65 אחוז מהקולות. בשנת 1986 שבר את השיא הזה כשזכה ב-74 אחוז מהקולות וניצח בכל 120 מחוזות המדינה. בבחירות של 1992 גבר על חבר הסנאט המדינתי הרפובליקני דייוויד ל. ויליאמס עם 63 אחוזים מהקולות.

פורד שקל פעמיים לעזוב את הסנאט ולחזור להתמודד על תפקיד המושל – ב-1983 וב-1991 – אך ויתר בשתי הפעמים. בשנת 1983 היה נאלץ להתמודד מול סגנית המושל מרתה ליין קולינס , בעלת בריתו הפוליטית, ולכן ויתר. בשנת 1991 החליט להישאר בסנאט בשל מעמדו הבכיר ורצונו להיות מצליף הסיעה הדמוקרטית.

בתחילת דרכו תמך פורד בתיקון חוקתי נגד הסעות כפויות לשילוב גזעי בבתי הספר. הוא גם הציע לקבוע מחזור דו-שנתי לתקציב הפדרלי, בדומה למודל של תקציב מדינת קנטקי, אך הרעיון לא יושם. בקונגרס ה־95 (1977–1979) שימש כיו"ר הוועדה לענייני תעופה וחלל.

בין השנים 1977–1983 היה חבר בוועדה הדמוקרטית לקמפיינים לסנאט. הוא ניסה לראשונה להיבחר למצליף הסיעה הדמוקרטית ב־1988, אך הפסיד לאלן קרנסטון מקליפורניה. הוא הודיע מיד כי יתמודד שוב ב־1990, אך קרנסטון פרש בשל מחלת סרטן הערמונית, ופורד טען כי היה מנצח גם בלעדיו. לאחר פרישתו של מנהיג הרוב ג'ורג' מיטשל ב־1994, שקל להתמודד לתפקיד מנהיג הסיעה אך ויתר, ותמך במקום זאת בסנאטור כריס דוד מקונטיקט.

בשנת 1989 הקים יחד עם הסנאטור קיט בונד ממיזורי את הוועד הלאומי של המשמר הלאומי בסנאט, שנועד לקדם את חיזוקו ותקצובו של המשמר הלאומי. פורד כיהן כיו"ר משותף של הקוקוס עד פרישתו מהסנאט ב־1999.

סנאטור עמית, תומאס איגלטון ממיזורי, תיאר את פורד ווולטר הדלסטון כ'אולי הצמד החזק ביותר של מדינה כלשהי בסנאט'. שניהם הגנו בעקביות על תעשיית הטבק – מקור ההכנסה העיקרי של קנטקי. פורד, כחבר בוועדת המסחר, המדע והתחבורה, פעל למען תעשיית הייצור, בעוד הדלסטון, כחבר בוועדת החקלאות, הגן על החקלאים. שניהם מילאו תפקיד מרכזי בהצלת תוכנית התמיכה במחירי הטבק. פורד דאג לכך שטבק יוחרג מחוק הבטיחות לצרכן והתנגד להעלאות מיסים על סיגריות. הוא גם יזם תיקון להסכם GATT שהגביל את יבוא הטבק הזר לארצות הברית.

בהמשך דרכו נתגלע סכסוך בינו לבין מחליפו של הדלסטון, מיץ' מקונל, בנוגע להסדרים מול תעשיית הטבק במסגרת ההסכמים המשפטיים (Master Settlement Agreement). פורד תמך בהסדר המוצע ששמר על תוכנית התמיכה במחירים, בעוד שמקונל דרש לבטלה לחלוטין. שתי ההצעות נדחו, והיחסים ביניהם מעולם לא שוקמו.

כיו"ר תת-הוועדה לענייני תעופה, דאג פורד להשגת תקציבים לשיפור שדות התעופה בלואיוויל, בצפון קנטקי ובגלאזגו. נמל התעופה בעיר הזארד נקרא על שמו Wendell H. Ford Airport. בשנת 1990 נחקק חוק בתחום התעופה שנקרא Wendell H. Ford Aviation Investment and Reform Act for the 21st Century, שנועד לשפר את בטיחות הטיסות, להפחית רעש אווירי ולחייב את חברות התעופה לפרסם מידע אמין לצרכנים.

על הקריירה שלו בסנאט אמר פורד: 'לא התעניינתי בנושאים לאומיים, אלא בנושאים של קנטקי'. אף על פי כן, הייתה לו השפעה על חקיקה פדרלית חשובה: הוא היה שותף לחוק חופשת לידה וחופשת מחלה משנת 1993, תמך בהעלאת שכר המינימום ובחוק הרפורמה ברווחה, פעל למען מחקרי פחם נקי ושיפר את תנאי הפנסיה של כורי הפחם. הוא גם תמך בהטלת סנקציות כלכליות על עיראק במקום במלחמת המפרץ, והתנגד להסכם תעלת פנמה. אף שהיה ממובילי ועדת ההשבעה של ביל קלינטון ב־1993, הוא התנגד להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA).

כמו בתפקידו כמושל, גם בסנאט התמקד בייעול עבודת הממשלה. כחבר בוועדה המשותפת להדפסות של הקונגרס, חסך מיליוני דולרים לממשלה על ידי מעבר להדפסה בכמויות ושימוש בנייר ממוחזר. בשנת 1998 תמך בהצעת החוק Wendell H. Ford Government Publications Reform Act שנועדה לרכז את מערך ההדפסות הממשלתיות ולהטיל סנקציות על גופים שלא יעמדו בהנחיות. ההצעה עברה בוועדה, אך לא הועלתה להצבעה עקב משפט ההדחה המתקרב של הנשיא ביל קלינטון, ולבסוף נגנזה עם פרישתו של פורד מהסנאט.

שנותיו המאוחרות, מחלה ומוות

פורד בחר שלא להתמודד על כהונה חמישית בשנת 1998 ופרש לעיר הולדתו אוונסבורו. באותה שנה הוענק לו תואר חבר כבוד מטעם איגוד הספריות האמריקאי. במשך תקופה עבד כיועץ למשרד הלובינג והמשפטים בוושינגטון, Dickstein Shapiro. בעת פרישתו היה פורד הסנאטור מטעם קנטקי ששירת במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה. בינואר 2009, מיץ' מקונל עבר את שיאו של פורד, לאחר שכיהן 24 שנים בסנאט.

בשנותיו המאוחרות, פורד לימד נושאי פוליטיקה לצעירי אוונסבורו במוזיאון המדע וההיסטוריה של העיר, שבו מוצג דגם של משרדו מהסנאט של ארצות הברית.

ב-19 ביולי 2014 דיווח העיתון Messenger-Inquirer כי פורד אובחן כחולה בסרטן ריאות. פורד נפטר מסרטן ריאות בביתו ב-22 בינואר 2015, בגיל 90. הוא נקבר בבית העלמין רוזהיל אלמווד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ונדל פורד בוויקישיתוף

• ונדל פורד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ונדל פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)