לדלג לתוכן

וסבולוד פודובקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וסבולוד פודובקין
Всеволод Илларионович Пудовкин
פודובקין באיטליה בשנת 1951
פודובקין באיטליה בשנת 1951
לידה 28 בפברואר 1893
פנזה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביוני 1953 (בגיל 60)
יורמלה, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 1920–1953 (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וְסֶבוֹלוֹד אִילַרִיוֹנוֹבִיץ' פּוּדוֹבְקִיןרוסית: Всеволод Илларионович Пудовкин; 28 בפברואר 189330 ביוני 1953)[1][2] היה במאי קולנוע, תסריטאי ושחקן סובייטי, שפיתח תאוריות משפיעות בנושא העריכה הקולנועית (מונטאז').[3] יצירות המופת של פודובקין מושווית לעיתים קרובות לאלו של בן-זמנו סרגיי אייזנשטיין; אייזנשטיין השתמש במונטאז' כדי להלל את כוחם של ההמונים, בעוד פודובקין העדיף להתמקד באומץ הלב ובחוסן של יחידים. הוענק לו התואר אמן העם של ברית המועצות ב-1948.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסבולוד פודובקין נולד בפנזה למשפחה רוסית, השלישי מבין שישה ילדים. אביו, אילריון יפיפנוביץ' פודובקין, היה ממוצא איכרים מפלך פנזה (אנ'), מהכפר שוקשה, ועבד במספר חברות כמנהל וכסוכן מכירות מדלת לדלת. אימו של וסבולוד, יליזבטה אלכסנדרובנה פודובקינה (לבית שילקינה), הייתה עקרת בית.

כסטודנט להנדסה באוניברסיטת מוסקבה, שירת פודובקין שירות פעיל במהלך מלחמת העולם הראשונה, ונשבה על ידי הגרמנים. בתקופה זו למד שפות זרות ועסק באיור ספרים. לאחר המלחמה, זנח את פעילותו המקצועית והצטרף לעולם הקולנוע, תחילה כתסריטאי, שחקן ומנהל אמנותי, ולאחר מכן כעוזר במאי ללב קולשוב (אנ'). ב-1924 נישא לשחקנית אנה זמצובה (אנ'). פודובקין טען כי אשתו עודדה אותו לפתח קריירה כקולנוען.[4]

עבודתו המשמעותית הראשונה הייתה הקומדיה הקצרה "קדחת השחמט" (אנ') (1925), שבוימה במשותף עם ניקולאי שפיקובסקי. חוסה ראול קפבלנקה שיחק בה תפקיד קטן, לצד מספר הופעות אורח נוספות. ב-1926 ביים את מה שעתיד היה להפוך לאחת מיצירות המופת של הסרטים האילמים: "האם" (אנ'), שבו פיתח מספר תאוריות מונטאז' שהקנו לו את פרסומו. שני הסרטים הציגו את אשתו של פודובקין, אנה זמצובה, בתפקידי משנה נשיים (היא הפסיקה לשחק בקולנוע זמן קצר לאחר מכן).

הסרט אינו מצולם, אלא נבנה; נבנה מרצועות צלולואיד נפרדות שהן חומר הגלם שלו.

וסבולוד פודובקין[3]

לאחר סרטו העלילתי הארוך הראשון הגיעו "הסוף של סנקט פטרבורג" (אנ') (1927) ו"סופה מעל אסיה" (אנ') (הידוע גם בשם "היורש של ג'ינגיס חאן", 1928), כותרים המרכיבים טרילוגיה בשירות המדיניות המהפכנית הבולשביקית.

ב-1928, עם הופעת הסרט המדבר, חתמו פודובקין, סרגיי אייזנשטיין וגריגורי אלכסנדרוב על "מניפסט הקול", שבו נדונו אפשרויות הקול, והובנו תמיד כנמצאות במצב של מתח ואי-סינכרון עם התמונה. רעיון זה יושם בסרטיו הבאים: "מקרה פשוט" (אנ') (1932) ו"העריק" (אנ') (1933), יצירות שאינן משתוות באיכותן לעבודותיו המוקדמות. פודובקין הואשם בפומבי בפורמליזם בשל הסרט המדבר הניסיוני שלו "מקרה פשוט", שאותו נאלץ להוציא לאקרנים ללא הפסקול שלו. ב-1935 הוענק לו עיטור לנין.

לאחר הפסקה שנבעה מבעיות בריאות, חזר פודובקין לעשיית סרטים, הפעם עם מספר אפוסים היסטוריים: "ניצחון" (אנ') (1938); "מינין ופוז'רסקי" (אנ') (1939) ו"סובורוב" (אנ') (1941). שני האחרונים זכו לעיתים קרובות לשבחים ככמה מהסרטים הטובים ביותר המבוססים על ההיסטוריה הרוסית, לצד יצירותיו של סרגיי אייזנשטיין. פודובקין זכה בפרס סטלין מדרגה ראשונה עבור שניהם ב-1941.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוא פונה לקזחסטן, שם ביים מספר סרטי מלחמה פטריוטיים. הוא גם שיחק תפקיד קטן בסרט "איוואן האיום" (בתפקיד שוטה קדוש (אנ')).

עם תום המלחמה חזר למוסקבה והמשיך את עבודתו באולפני מוספילם, ביצירת סרטים ביוגרפיים וסרטי מלחמה. ב-1947 הוענק לו פרס סטלין נוסף מדרגה ראשונה על עבודתו ב"אדמירל נחימוב" (אנ'), וב-1950 – עיטור לנין השני שלו ופרס סטלין מדרגה שנייה עבור "ז'וקובסקי" (אנ'). יצירתו האחרונה הייתה "שובו של ואסילי בורטניקוב" (אנ') (1953).

מלבד בימוי, כתיבת תסריטים ומשחק, פודובקין היה גם מחנך ועיתונאי, מחברם של מספר ספרים על תאוריה קולנועית, פרופסור במכון לקולנוע על שם גרסימוב, נשיא מדור הקולנוע ב-ВОКС (אנ') (האגודה הכלל-איחודית לקשרי תרבות עם מדינות זרות, מאז 1944) וחבר במועצת השלום הסובייטית (אנ').

וסבולוד פודובקין נפטר ב-30 ביוני 1953 בדובולטי (אנ'), שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית, לאחר התקף לב. הוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה. אחד הרחובות במוסקבה נקרא על שם פודובקין.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה שם הסרט במקור השם בעברית תפקיד הערות
1920 В дни борьбы בימי המאבק שחקן
1921 Серп и молот פטיש ומגל אנדריי תסריטאי; עוזר במאי
Голод... голод... голод... רעב... רעב... רעב תסריטאי; עוזר במאי
1923 Слесарь и канцлер המסגר והקאנצלר תסריטאי
1924 Необычайные приключения мистера Веста в стране большевиков ההרפתקאות הבלתי רגילות של מיסטר וסט בארץ הבולשביקים שבאן מעצב אמנותי
1925 Луч смерти קרן המוות האב רבו - בוס פשיסטי תסריטאי; עוזר במאי; מעצב אמנותי
Шахматная горячка קדחת השחמט במאי (עם ניקולאי שפיקובסקי)
1926 Механика головного мозга המכניקה של המוח במאי; תסריטאי
Мать האם קצין משטרה במאי
1927 Конец Санкт-Петербурга הסוף של סנקט פטרבורג קצין גרמני במאי
1928 Потомок Чингиз-Хана סופה מעל אסיה במאי
1929 Живой труп המת החי פיודור פרוטאסוב
Веселая канарейка הקנרית העליזה אילוזיוניסט
Новый Вавилон בבל החדשה מפקח משטרה
1932 Простой случай מקרה פשוט במאי (עם מיכאיל דולר)
1933 Дезертир העריק במאי
1938 Победа ניצחון במאי (עם מיכאיל דולר)
1939 Минин и Пожарский מינין ופוז'רסקי במאי (עם מיכאיל דולר)
1941 Суворов סובורוב במאי (עם מיכאיל דולר)
Пир в Жирмунке משתה בז'ירמונקה במאי (עם מיכאיל דולר)
1942 Убийцы выходят на дорогу הרוצחים יוצאים לדרך במאי (עם יורי טאריץ'); תסריטאי
1943 Во имя Родины בשם המולדת גנרל גרמני במאי (עם דמיטרי ואסילייב); תסריטאי; שחקן
Юный Фриц פריץ הצעיר קצין סרט קצר, שחקן
1945
1958
Иван Грозный איוואן האיום ניקולה, הקבצן השוטה שחקן (תפקיד קולנועי אחרון)
1947 Адмирал Нахимов אדמירל נחימוב הנסיך מנשיקוב במאי
1948 Три встречи שלושה מפגשים במאי (מקטע)
1950 Жуковский ז'וקובסקי במאי
1952 Возвращение Василия Бортникова שובו של ואסילי בורטניקוב במאי (עם דמיטרי ואסילייב)

פרסומים שתורגמו לאנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וסבולוד פודובקין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Schnitzer, Luda (1973). Cinema in Revolution. Da Capo Press. ISBN 0306802856.
  2. ^ Gillespie, David C. (2000). Early Soviet Cinema. Wallflower. ISBN 1903364043.
  3. ^ 1 2 The Encyclopaedia Britannica guide to Russia : the essential guide to the nation, its people, and culture. London: Robinson. 2009. pp. 208–213. ISBN 9781593398507.
  4. ^ Ryabchikova, Natalie (2018-08-10). "The Disappearing Theoretician: From Anna Li to A.N. Pudovkina". Apparatus. Film, Media and Digital Cultures of Central and Eastern Europe (באנגלית). Media and Digital Cultures of Central and Eastern Europe (6). doi:10.17892/app.2018.0006.109. ISSN 2365-7758.