וסנה וולוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וסנה וולוביץ'
Vesna Vulović
וסנה וולוביץ'.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 3 בינואר 1950
בלגרד, הרפובליקה הסוציאליסטית סרביה, יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בדצמבר 2016 (בגיל 66)
בלגרד, סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות החדש של בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיילת אוויר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וסנה וולוביץ'סרבית: Весна Вуловић;‏ 3 בינואר 195023 בדצמבר 2016) הייתה דיילת אוויר סרבית. היא מחזיקה בשיא גינס בתור האדם ששרד נפילה מהגובה הרב ביותר ללא מצנח. היא שרדה נפילה של 10,160 מטרים (33,333 רגל) לאחר שהמטוס בו הייתה התפוצץ ממטען חבלה ב-26 בינואר 1972. טיסה זו, טיסת JAT 367, התרסקה מעל צפון צ'כוסלובקיה והיא הייתה הניצולה היחידה מתוך 28 איש.

פיצוץ המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בינואר 1972 התרחש פיצוץ בטיסת JAT 367 שהייתה בדרכה מסטוקהולם לבלגרד. הפיצוץ אירע מעל שטחה של מזרח גרמניה והמטוס התפרק באוויר לחתיכות. שרידיו נחתו באזור מיוער בצפון צ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה). וולוביץ', שהייתה אז בת 22, עבדה בתור דיילת אוויר ובמקור, כלל לא הייתה אמורה להיות באותה טיסה, אולם היא החליפה דיילת אחרת.

דו"ח חקירת האסון שנמסר לארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית ב-7 במאי 1974, ציין שאירע פיצוץ בחלקו הקדמי של המטוס. שירות הביון הצ'כוסלובקי, שהוביל את החקירה, הציג חלקים משעון מעורר שלטענתו היו חלקים מן הפצצה. בדו"ח נכתב כי הפיצוץ הוא תוצר של אירוע חבלני.

בבוקר שלמחרת האסון, פלוני התקשר למערכת העיתונות השוודית במאלמה, ואמר בשוודית קלוקלת כי הוא אזרח קרואטי המשתייך לקבוצה לאומנית שהטמינה את הפצצה במטוס. מעבר למידע זה, לא ידוע דבר על זהות מטמיני הפצצה במטוס ולא ידוע בוודאות אם מדובר בארגון טרור. עם זאת, זמן קצר לאחר שהתקבלה הידיעה על שיחת הטלפון האנונימית, הממשלה היוגוסלבית האשימה את האוסטאשה באסון. לפי דו"ח החקירה, הפיצוץ קרע את המטוס מדגם דאגלס DC-9 לגזרים בהיותו באוויר, ווולוביץ' היא הניצולה היחידה. טענה שהועלתה כדי להסביר כיצד שרדה הייתה שווסנה שהתה בחלקו האחורי של המטוס.

הנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולוביץ' נפלה מגובה של כ-10,160 מטרים (בקירוב 33,333 רגל). היא סבלה משברים בגולגולת, שלוש חוליות סדוקות בגבה (אחת התרסקה לחלוטין) שהותירו אותה נכה באופן זמני מהמותניים ומטה, וכן היא שברה את שתי רגליה. היא הייתה בתרדמת במשך 27 ימים. בראיון שנערך עימה סיפרה שהאיש שמצא אותה מסר לה שהייתה בחלקם האמצעי של שברי המטוס ונמצאה עם ראשה מטה ועמית שלה מעליה. חלק מגופה היה בגוף המטוס, אך ראשה היה מבחוץ. עגלת קייטרינג הייתה צמודה אליה ומנעה, ככל הנראה, את נפילתה מגוף המטוס. היא הוסיפה: "האיש שמצא אותי אמר שהיה לי מזל רב. הוא שירת בצבא הגרמני בתור חובש במלחמת העולם השנייה. הוא ידע כיצד לטפל בי באתר האסון".

לאחר האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר האסון, שהוקמה במקום בו נמצאו שרידי המטוס

לאחר שהחלימה מפצעיה, וולוביץ' המשיכה לעבוד בחברת התעופה היוגוסלבית של המטוס שהופל, בתור פקידה. בהמשך, באורח נס, רגליה חזרו לתפקד והיא שבה לעבוד בתור דיילת אוויר. היא סיפרה שלא היה לה פחד מטיסות לאור אובדן של זיכרון שלה של התאונה, ובנוסף, אהבה לצפות בסרטים שעסקו באסונות אוויריים. היא נחשבה לגיבורה לאומית בארצה.

לוולוביץ' הוענק שיא גינס על ידי פול מקרטני, בטקס שנערך בשנת 1985.

בשנת 1990 היא פוטרה מעבודתה בגין דעותיה הפוליטיות נגד סלובודן מילושביץ'. היא נכחה במחאות ובהפגנות שנערכו נגדו עד להדחתו מהשלטון. רבים מאמינים שהשלטונות לא אסרו אותה מאחר שהיא נחשבה לגיבורה לאומית. היא המשיכה להיות פעילה פוליטית גם בשנות ה-2000.

וולוביץ' נמצאה מתה בדירתה בבלגרד ב-23 בדצמבר 2016 על ידי חבריה.

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2009, שדרן רדיו גרמני העלה לשידור עיתונאי הולנדי ועיתונאי צ'כי. השניים טענו שהמטוס לא התרסק כתוצאה ממטען חבלה אלא מאש חיל האוויר הצ'כוסלובקי. לטענתם המטוס הופל מגובה של כמה מאות מטרים מעל הקרקע, ולא מגובה של יותר מ-10,000 מטרים. הם ניסו לסתור את הטיעונים למציאת חומרי נפץ בכך שאמרו שאלו הם טיוחים של המשטרה הצ'כוסלובקית החשאית.

וולוביץ' דחתה אז את דבריהם ואמרה שמדובר ב"שטויות מעורפלות". מנהל התעופה האזרחי הצ'כי דחה אף הוא את הטיעונים לתאוריית קונספירציה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]