ועדות הכנסת
ועדות הכנסת פועלות במסגרת הכנסת ומהוות מוסדות משנה שלה המופקדים על עניינים ספציפיים.
הוועדות הן זרוע ביצוע חשובה בעבודת הכנסת ומורכבות בדמות יחסי הכוחות המפלגתיים של הרכב הכנסת. מטרת הקמתן היא הפחתת מעמסת הדיונים במליאה ומתן אפשרות לפיקוח ומעקב הדוקים יותר אחר שטחי פעולה ממוקדים.
הרכב הוועדות נקבע על ידי ועדה מסדרת המוקמת לצורך זה לאחר היוודע תוצאות הבחירות. החל בכנסת הרביעית הושווה גודלן של הוועדות ובכל אחת מהן כיהנו 19 חברים, כאשר בכנסות הקודמות ניתן יתרון מספרי לוועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט. בשנת 1994 נחקק חוק הכנסת, שקבע כי מספר חברי הוועדות לא יעלה על 15, למעט ועדות הכנסת, החוקה, הכספים והחוץ והביטחון, בהן מספרם מוגבל ל-17. ב-2004 נחקק חוק מיוחד, כהוראת שעה לכנסת השש עשרה, שקבע כי בוועדת הכספים ניתן יהיה למנות 19 חברים. הוראת שעה דומה נחקקה גם בכנסת השבע עשרה.
סמכויותיהן של הוועדות משתנות בהתאם לתחומים שעליהן הן מופקדות ומסקנותיהן מובאות בפני המליאה. נוסח החוקים שמעובדים בוועדות בדרך כלל הוא הנוסח המכריע, לאחר שהושגה הסכמה בין חברי הוועדה המייצגים את עמדת סיעתם. המחלוקת העיקרית בנוגע לסמכויותיהן נוגעת לסתירה הקיימת בין תקנון הכנסת לבין מגילת הסמכויות של הוועדות שנקבעה בראשית הכנסת הראשונה. על פי מגילת הסמכויות, נתונה בידי ועדה היכולת לדון על דעת עצמה "בכל עניין אחר אשר בתחום ענייניה", בעוד שתקנון הכנסת הגדיר מאוחר יותר מפורשות את תפקידי הוועדות. כך מצאו דרכם אל דיוני הוועדה נושאים שהוסרו מסדר היום בהצבעה במליאת הכנסת, על פי החלטת הוועדה עצמה.
יושבי ראש הוועדות נבחרים בידי הוועדות עצמן, לפי המלצת ועדת הכנסת. עם זאת, בפועל, שיקול הדעת של ועדת הכנסת ושל חברי הוועדות הוא רק למראית עין, שכן ראשות הוועדות מחולקת בין הסיעות כחלק מההסכמים הקואליציוניים, והסיעות הן שקובעות מי מטעמן יכהן כיו"ר הוועדה. גם חברי כנסת מסיעות האופוזיציה מכהנים כראשי ועדות. לפי הנוהג, בראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וועדת הכלכלה מכהנים יושבי ראש מהאופוזיציה.
בכנסת מתקיימים מספר סוגי ועדות:
- ועדות הכנסת הקבועות - ועדות המוקמות מתוקף תקנון הכנסת ולהן תחומי פעילות מוגדרים.
- ועדות מיוחדות - ועדות המוקמות לפרק זמן קצוב בהחלטת מליאת הכנסת. ישנן גם ועדות מיוחדות המוקמות על ידי נשיאות הכנסת, דוגמת ועדת האתיקה וועדת הפירושים.
- ועדות חקירה פרלמנטריות.
רשימת ועדות הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הוועדה | הכנסות בהן פעלה | תאריך הקמה | תאריך סיום |
---|---|---|---|
ועדת השירותים הציבוריים | 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8 | 14 בפברואר 1949 | 13 ביוני 1977 |
ועדה לנושאי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו | 11, 12, 13, 16, 17, 18 | 13 באוגוסט 1984 17 בפברואר 2003 |
17 ביוני 1996 5 בפברואר 2013 |
ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים | 14, 15, 16, 17, 18, 19 | 24 בנובמבר 1997 | 31 במרץ 2015 |
הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור | 20 | 14 ביולי 2015 | 30 באפריל 2019 |
הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ושוויוני | 20 | 27 ביולי 2016 | 30 באפריל 2019 |
הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן | 20 | 7 בפברואר 2017 | 30 באפריל 2019 |
ועדות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפקטיביות הפיקוח של וועדות הכנסת על הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכנסת, כפרלמנט בדמוקרטיה פרלמנטרית, יש תפקיד מרכזי של פיקוח על הממשלה. וועדות הכנסת הם המקום האפקטיבי ביותר לקיום פיקוח מקצועי של חברי הכנסת על פעילות הממשלה.
בשביל קיומו של פיקוח אפקטיבי של חברי וועדות הכנסת, נדרשים מספר תנאים מצטברים:
- "מן ההכרח שלמפקחים... תהיה מידה של הבנה ומומחיות בתחומי הפעילות שעליהם הם אמורים לפקח".
- "חיוני כי בין המבקרים למבוקרים תהיה מידה מספקת של חוסר תלות או התלכדות אינטרסים, כדי שלא ייווצר תמריץ שלילי לפיקוח".
- נדרש ש"המפקחים יֵדעו לעשות שימוש ראוי ומושכל בכלי הפיקוח העומדים לרשותם"[1].
בין ההמלצות לשיפור יכולת הפיקוח האפקטיבית של וועדות הכנסת על הממשלה; יצירת ועדות שתחומי פעילותן יחפפו לפעילות משרד ממשלתי ספציפי, והחברים בהם יתמקצעו באותן תחום (בניגוד לחוסר המומחיות כיום של חברי וועדות הכנסת)[1][2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ועדות הכנסת באתר הכנסת
- כל וועדות הכנסת לצפייה, באתר ערוץ הכנסת
- כמה ועדות בכנסת נהוג למסור לאופוזיציה?, המשרוקית של גלובס, באתר גלובס, 11 במאי 2020
- מרכז המחקר והמידע - תולדות השיוך הקואליציוני של ראשי הוועדות, המשרוקית של גלובס, באתר טויטר, 11 במאי 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שרון חסון, תנו לכנסת לפקח, השילוח 18, פברואר 2020
- ^ ד"ר חן פרידברג, שינוי מבנה ועדות הכנסת, המכון הישראלי לדמוקרטיה