ועדת איתור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת איתור היא ועדה ציבורית שתפקידה לאתר מועמדים לתפקיד בכיר. בשירות הציבורי משמשת ועדת האיתור כפשרה בין שימוש במכרז לבין מינוי חופשי על ידי הממנה, תוך פיקוח של ועדת מינויים, שכל תפקידה לוודא שהמינוי היה תקין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירות המדינה, מרבית המינויים טעונים מכרז, אך חלק מהתפקידים פטורים ממנו, אם מכוח הוראה מפורשת בחוק שירות המדינה (מינויים), ואם באמצעות החלטת הממשלה בהתאם להוראות חוק זה. במשך השנים נשמעו תלונות רבות על מינויים בלתי ראויים ועל מינויים פוליטיים. בעקבות הביקורת על מינוי רוני בר-און למשרת היועץ המשפטי לממשלה, הוחלט על הקמת ועדת איתור לתפקידים בכירים[1].

בשנת 1999 חילקה ממשלת ישראל העשרים ושמונה את המשרות הבכירות הפטורות ממכרז, בהיותן משרות אמון, לכאלו הדורשות ועדת איתור וכאלו הדורשות ועדת מינויים[2]. ברוב המקרים, ועדת האיתור נהגה לבחור את המועמד לתפקיד ולהציגו בפני השר כמועמד יחיד. בשנת 2009, בעקבות פעילות של השר יעקב נאמן, ובניגוד לעמדתו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, נקבע שוועדת איתור תמליץ על שלושה מועמדים והשר יבחר מביניהם את המועמד שהוא מעוניין בו[3].

רוב ועדות האיתור אינן מוקמות על פי חוק, אלא בהחלטת הגורם שממנה את בעל התפקיד שאיתורו הוא הדרוש. חריג לעיקרון זה מצוי בחוק הכנסת, הקובע את הרכבי ועדות האיתור שמטרתן למצוא מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לכנסת (ובעבר גם לתפקיד נציב הדורות הבאים), ואת סמכויותיהן.

ככלל, על הוועדה לפרסם קול קורא הפונה לכל מי שרואה עצמו מתאים לתפקיד להגיש את מועמדותו, אך בניגוד לוועדת מכרזים היא רשאית גם לפנות למועמדים בעצמה[4]. בניגוד להליך של מכרז, פעילות ועדת איתור משאירה מקום להשפעה של הדרג הפוליטי[5].

תפקידים המחויבים בוועדת איתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקידים שהממשלה החליטה שהמינויים בהם ייעשו בעזרת ועדת איתור כוללים, בין היתר, את מנהל רשות המיסים, הממונה על התחרות, נציב המים ומנכ"לי חברות ממשלתיות[6]. היועץ המשפטי לממשלה הוציא הוראות הקובעות לגבי מינוי מנכ"ל של גוף ציבורי או משרד ממשלתי ש"על המינוי להיעשות בהליך מסודר ומובנה. הדרך הראויה לכך היא על ידי ועדת איתור, תוך הקפדה על פרסום לציבור ומתן אפשרות להציע מועמדים ומועמדות"[7]. ועדת איתור ממונה גם לתפקידי מנכ"ל של גופים ציבוריים לא ממשלתיים, כמו קופת חולים מאוחדת[8].

היו גם מקרים בהם מונתה ועדת איתור למרות שלא הייתה חובה לכך על פי החלטת הממשלה. כך למשל, מינוי לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות אינו חייב בוועדת איתור, אולם בשנת 2002 החליט אורי שני להפקיד את המינוי בידי ועדת איתור, שבחרה את אייל גבאי[6].

בהחלטת הממשלה המקורית בשנת 1999 נקבעו 9 משרות המחייבות ועדת איתור. מאז עלה מספר המשרות המאוישות דרך ועדת האיתור לכ-100 ב-2009, כאשר רק 30% ממשרות אלה אוישו קודם לכן ללא מכרז[4]. כך למשל היה במינויים של הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן[9] והממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים[10] אשר הממשלה קבעה להם פטור ממכרז והעדיפה שימוש בוועדת איתור.

הרכב ועדת האיתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת איתור מורכבת מאנשי מקצוע בתחומי העניין של התפקיד נשוא המינוי. כך, למשל, החליטה הממשלה להקים ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בראשות שופט בדימוס של בית המשפט העליון. ככלל, בוועדת איתור חמישה חברים הכוללים את מנכ"ל המשרד הממשלתי הרלוונטי, נציב שירות המדינה או נציגו, עובד מדינה הקשור לתחום המינוי, איש אקדמיה ונציג ציבור[11].

סמכות ועדת האיתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת האיתור משמשת כידו הארוכה של הגוף הממנה, ותפקידה לסייע בידו לתור אחר מידע בדבר המועמדים והמועמדות הרלוונטיים ולהעריכו. על-פי ההלכה הפסוקה, מסקנותיה של ועדת איתור צריכות להישקל בכובד ראש על ידי הגוף הממנה ועל דרך הכלל עליו לקבלן. עם זאת, על הממנה להפעיל שיקול דעת עצמאי באשר למינוי, וההכרעה הסופית לגביו מסורה לו[12]. אולם סטייה מהמלצות ועדת האיתור חייבות מתן "טעם מהותי לדבר"[13].

עמד על כך השופט אדמונד לוי[13]:

"למסקנותיה של ועדת איתור, שהוקמה על-פי חוק או בהחלטה מנהלית, משקל מיוחד. מקורו בכך שהוועדה – בהנחה שזו מונתה כראוי ואין היא חוטאת לתפקידה, מכנסת תחת קורתה את אנשי המקצוע הרלוואנטיים ואת בעלי המומחיות הנוגעת בדבר, שבכוחם לנהל את תהליך איסוף המידע ולחלץ ממנו מסקנות. על-פי רוב, מומחיות זו או המשאבים הדרושים להוציאה אל הפועל, אינם מצויים בידיו של הגורם הממנה, שאלמלא כן הוא לא היה נדרש למינויה של ועדת איתור מלכתחילה. יתרון נוסף ממנו עשויה הוועדה ליהנות הוא יכולתה לגשת לתהליך הבחינה כשהיא מחויבת פחות לאינטרסים של גורם זה או אחר, או כשבכוחו של הרכבה לשקף מגוון של דעות ואינטרסים המקבלים את ביטוים המצרפי בהכרעתה. יותר מן הגורם הממנה, לוועדת האיתור קל, על כן, להתמקד בהכרעה המקצועית העניינית. בכך כוחה. בכך מסייעת היא לגורם הממנה ביישום סמכויותיו. בכך היא תורמת לתקינותה של העשייה המנהלית."

בתחילת 2012 חייב בג"ץ את שר האוצר לקבל את המלצת ועדת האיתור לגבי מינוי מנהל רשות המיסים[14].

דיון ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד ישנם הטוענים שוועדות איתור מביאות לתוצאות יותר טובות ומונעים מינויים פוליטיים[6], אחרים טוענים שוועדות האיתור מביאים לתוצאות בינוניות ומטה[1]. מנגד, מבקר המדינה יצא נגד שימוש בוועדות איתור כדרך לעקוף את השימוש במכרז[4].

ועדות איתור במגזר הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמקורן של ועדות האיתור במגזר הציבורי, במקרים מסוימים מינו גם גופים פרטיים ועדות איתור. דוגמאות לכך הן החלטת דירקטוריון בנק הפועלים למנות ועדת איתור לתפקיד מנכ"ל הבנק בשנת 2009 והחלטה דומה שקיבל באותה שנה דירקטוריון מעריב לגבי תפקיד עורך העיתון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אמנון סטרשנוב, אליך, שר המשפטים, באתר ynet, 24 בנובמבר 2009
  2. ^ בג"ץ 2699/11 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל ואחרים, סעיף 4
  3. ^ מרדכי גילת, ‏בחזרה לביצת השחיתות, באתר ישראל היום, 19 בנובמבר 2009
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 מוטי בסוק, "ועדת איתור בראשות הולנדר שינתה תנאי סף כדי שיתאימו למועמד מסוים", באתר TheMarker‏, 17 במאי 2011
  5. ^ מינויים בתקופת בחירות, הנחיה 1.1501 של היועץ המשפטי לממשלה, עדכון אפריל 2017
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 סטלה קורין ליבר, ‏דרושה ועדת איתור, באתר גלובס, 19 באפריל 2007
  7. ^ ייצוג הולם למגזרים מסוימים, הוראת היועץ המשפטי לממשלה 1.1503, מרץ 2003
  8. ^ בג"ץ 5926/06 - י"ב
  9. ^ בג"ץ 5538/09 עו"ד אלישע פלג נ' נציבות שירות המדינה ואחרים
  10. ^ בג"ץ 4065/09 עו"ד יוסף פינחס כהן נ' שר הפנים ואחרים
  11. ^ ראו לדוגמה: הודעה בדבר קביעת משרה שלא תחול עליה חובת מכרז, 24 בינואר 2006, ילקוט הפרסומים, עמ' 1884-1885
  12. ^ בג"ץ 5660/10 עמותת איתך - משפטניות למען צדק ואחרים נ' ראש ממשלת ישראל ואחרים, סעיף 18
  13. ^ 13.0 13.1 בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל, פס' 13
  14. ^ בג"ץ 8134/11 עו"ד ורו"ח משה אשר נ' שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ ואחרים, ניתן ב-29 בינואר 2012